המעין

לבירור המושג התלמודי 'גובהה של עיר' / פרופ' יוסי כץ

הורדת קובץ PDF

פרופ' יוסי כץ

לבירור המושג התלמודי 'גובהה של עיר'*

הקדמה

הפרשנות הטופוגרפית: המקום הגבוה ביישוב

הפרשנות החברתית: מרכז היישוב

הפרשנות המשולבת-החברתית: נחיצות הגובה והמרכזיות של היישוב

הפרשנות השלישית: נחיצות הגובה והמרכזיות של היישוב

הפרשנות המהותית – לימוד מדיני החליצה: המקום המפורסם ביישוב

סיכום

הקדמה

ספרות ההלכה מלאה בנושאים שתוכנם הוא גיאוגרפי-מרחבי, כהקמת ערי מקלט לקליטת רוצח בשגגה, תיחום גבולות הארץ לעניין קיום מצוות התלויות בארץ, קביעת רשויות לעניין עירובין וטלטול בשבת, מדידת מרחקים בין ערים ובינם לבין גופת הנרצח לעניין קיום מצוות עגלה ערופה, קביעת מקום המקדש, הארגון המרחבי של השבטים סביב המשכן בעת מסעות בני ישראל במדבר ועוד. מקום בניית בית הכנסת ב'גובהה של עיר'[1] אף הוא נושא הלכתי-גיאוגרפי ואף תכנוני.

המושג 'גובהה של עיר' בהקשר של המקום במרחב היישובי בו יוקם בית הכנסת נתון לפרשנויות שונות. יש המפרשים אותו כמקום הגבוה שביישוב, ויש המפרשים אותו כמקום המרכזי ביישוב. יש גם כאלה המציעים פירוש שלישי, המחבר יחדיו את שני הפירושים שהוזכרו. מאמר זה שם לו למטרה לבחון את הדעות השונות שנאמרו במשך השנים ביחס ל'גובהה של עיר', ולהציע פרשנות, שלא הוצעה עד כה, העולה מבדיקת השימוש במושג בהקשרם של דיני חליצה. אין בכוונתנו במסגרת מאמר זה לבחון היכן בפועל במרחב היישובי הוקמו בתי כנסיות לאורך הדורות, מפני שהתשובה לשאלה זו קשורה לא רק בפרשנות ההלכתית ל'גובהה של עיר' אלא גם במשתני זמן ומרחב המשפיעים על האפשרות לקיים את ההלכה. כך למשל יש להניח שיהיו הבדלים בין מציאות שבה עם ישראל יושב בארצו לבין מציאות בה הוא יושב בגולה, כמו גם הבדלים הנובעים מזמינות הקרקע לבניית בית הכנסת באותה עיר וכד'.

 

הפרשנות הטופוגרפית: המקום הגבוה ביישוב

המושג 'גובהה של עיר' בהקשרו של בית כנסת מופיע לראשונה בתוספתא למסכת מגילה[2] שם נפסק: "אין בונין אותן [את בתי הכנסיות] אלא בגבוה שבעיר, שנאמר בראש הומיות תקרא"[3]. בתלמוד הבבלי לא נזכר כלל שיש לבנות את בית הכנסת ב'גובהה של עיר'[4].

במדרש תנחומא נאמר: "בראשונה היו עושין בתי כנסיות בגובהה של עיר, לקיים מה שנאמר בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר"[5]. הרמב"ם מתבסס על התוספתא (על פי הכסף משנה) וכותב כלשונה: "כשבונים בית הכנסת אין בונים אותה אלא בגבהה של עיר שנאמר 'בראש הומיות תקרא'[6]". ואולם הרמב"ם לא מסביר כאן מה הוא גובהה של עיר. גם הטור[7] והשולחן ערוך[8] פוסקים כרמב"ם, אך גם הם לא מסבירים למה הכוונה, וגם לא הרמ"א ונושאי כליהם[9]. בפירוש מנחת ביכורים על התוספתא מעיר שמקור ההלכה לבנות את בית הכנסת במקום הגבוה הוא "כגון בית המקדש שהיה במקום גבוה בארץ ישראל"[10]. ב'תוספתא כפשוטה' מפרש ר"ש ליברמן את הביטוי 'גובה של עיר' "שהיה מנהגם לבנות את בית הכנסת בגבעה, והיה בנוי במקום גבוה"[11]. רבינו בחיי בחיבורו כד הקמח כתב[12]: "וכשם שנבנה בית המקדש בגובה ההר, כך נצטווינו להגביה בית הכנסת יותר מבנייני שאר הבתים, שנאמר 'לרומם את בית אלוהינו'". דה עקא שעיון בחיבורו של רבינו בחיי מלמד שההשוואה לבית המקדש נעשתה על ידו לעניין ההלכה שיש להגביה את בית הכנסת יותר מבנייני שאר הבתים, ולא לעניין הקמתו בגובהה של עיר[13].

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל פסק בהתבססו על התוספתא והרמב"ם כי גובהה של עיר הינו המקום הגבוה ביישוב: "מכאן למדנו שתי מעלות לבית הכנסת: א. לבנותה בגובהה של עיר באופן שקרקעיתה יהיה בגבעה רמה ונישאה, וזה ממה שכתוב בתוספתא. ב. שגגה תהא גבוהה מכול הבתים שבעיר...."[14]. לא ברור מה המקור לדין השני שלו. לפסק הראשון מצטרפים שורה של רבנים בני דורנו, רבים מהם לומדים את מוטיב הגובה מהמילה 'בראש' ('בראש הומיות') המצוטטת על ידי התוספתא[15].

 

הפרשנות המשולבת-החברתית: מרכז היישוב

מול הפרשנות הטופוגרפית ל'גובהה של עיר' ניצבת הפרשנות החברתית, אשר טוענת כי גובהה של עיר הינו מרכז העיר. פרשנות זו מבססת טיעונה בין היתר על המילה "הומיות" ('בראש הומיות') המצוטטת על ידי התוספתא, והמכוונת למקום ההומה בעיר שהינו מרכזה. ראיה לפרשנות זו מצויה במסכת פסחים בציוויו של רבי עקיבא את רבי יהושע בנו "בני אל תשב בגובהה של עיר ותשנה"[16]. רש"י ורשב"ם מסבירים ש'גובהה של עיר' הוא "מקום שבני העיר עוברין ושבין, שמא כשיהיו עוברין ושבין יבטלוך ויפסיקוך ממשנתך". בספר סדר הדורות כותב שיש להתרחק מהעוברים ושבים מפני שלמוד תורה צריך שיהיה בצנעה בתוך בית המדרש, ואין זה לכבוד התורה שילמד אדם במקום שכל הציבור מצוי בו[17]. מכל מקום, מקום שהרבים מצויים בו הוא מרכז העיר. כך משמע גם ברמב"ם שכותב בתשובה "שהרי בית הכנסת עומד באמצע כמגדל, וכל בית הכנסת מקדש הוא"[18], וייתכן שכאן גילה הרמב"ם דעתו למשמעות 'גובהה של עיר', מה שלא הבהיר בהלכות בית כנסת. בשכונות הראשונות שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים בפיקוח רבני העיר נבנו בתי הכנסת במרכזי השכונות, מקום שם נבנו גם התנור והמקווה, ולאו דווקא במקום הגבוה טופוגרפית[19].

כבר רבי יעקב עמדין כתב במור וקציעה על הטור שם כי אומנם גובהה של עיר הינו המקום הגבוה בעיר, אך עם זאת "לא כל מקום גבוה ראוי לבית הכנסת". כדוגמה – עיר שמרבית התושבים בה הם גוים, והיהודים מתרכזים ברובם במקום הנמוך בעיר ורק מקצתם באזור הגבוה שבעיר ("בעליונו של הר"), "ראוי להיות הבית הכנסת באמצעם כל האפשר (דוגמת המשכן שסביבותיו היו המחנות), ודבר קשה וכבד מאוד על הציבור להגביה הבית הכנסת כל כך שיגבה ויינשא על כל בתי בני ישראל הדרים בקצה גובה ההר"[20].

וכך כתב גם רבי יוסף ליברמן בחיבורו המקיף "משנת יוסף על הלכות בית הכנסת" משנת תשנ"א, שגובהה של עיר איננו המקום הגבוה בעיר כי אם מרכזה המסחרי של העיר (המע"ר – מרכז עסקים ראשי):

'ברחובות תיתן קולה' (במקום שמרחיבין אותה, כך דרש ר' תנחומא... והכוונה שבבית המדרש מרחיבין התורה), 'בראש הומיות תקרא' (פירש רש"י במקום שהיא נשמעת ונכרזת שם היא קוראת), 'בפתחי שערים. בעיר אמריה תאמר' (פירש רש"י הם מקום ישיבת הזקנים), ובמצודות דוד פירש 'בחוץ תרונה' במקום פרסום, 'בראש הומיות' הוא מקום המיית בני אדם, 'בפתחי שערים' מקום הנכנסים ויוצאים... הרי שכוונת שלמה המלך עליו השלום היא שבית המדרש צריך להיות במקום הפרסום ובמקום המיית בני אדם והנכנסים והיוצאים... וזה נקרא גובהה של עיר. דאי נפרש כפשוטו שיקימו בית המדרש בראש ההר שבעיר הלא שם אינו מקום פרסום והמיית בני אדם, שאין בני העיר והנכנסים והיוצאים עולים להר אלא במקום הישר, במסילה הרחבה והישרה. וכן פירש המלבי"ם 'בראש הומיות' במקום השוק ששם מתקבצים כל בני העיר למסחר, 'בפתחי שערים' ששם יושבים השופטים והזקנים... ואנשי השוק והזקנים אינם עולים ההרה אלא למקום מישור, והעיקר שיהיה במרכז העיר... ומה שציווה ר' עקיבא [את בנו] 'אל תשב בגובהה של עיר ותשנה', פירש רש"י מקום שבני העיר עוברין ושבין ויפסיקוך ממשנתך... דשם הכוונה שלא ישב בחוץ בשוק וילמד מפני שיתבטל אלא בבית המדרש ובסתר, אבל בית הכנסת ובית המדרש צריך להיות דווקא במקום עוברים ושבים כדי שיכנסו לשמוע וללמוד, ובפנים לא יבטלו הלומדים אלא אדרבא יצטרפו ללמוד. על כל פנים גם מימרא דרבי עקיבא ראיה שגובהה של עיר הוא המרכז בו עוברים ושבים ולא ראש ההר, דאילו ראש ההר למה ציווה שלא לשנות שם, אדרבא שם טוב להתבודד וללמוד באוויר הצח. אלא על כורחך גובהה של עיר הוא מרכז העיר[21].

 

הפרשנות השלישית: נחיצות הגובה והמרכזיות של היישוב

לצד הפרשנות הטופוגרפית והפרשנות החברתית ל'גובהה של עיר' נמצאת גם הפרשנות המתייחסת לשתיהן גם יחד. נוכחנו שכבר היעב"ץ הצביע על מקרה בו תידחה הפרשנות הטופוגרפית ותיבחר הפרשנות החברתית. כך בקובץ דברי חפץ הנ"ל נטען כי יש לבנות את בית הכנסת במקום הגבוה והמרכזי והבולט ביותר בעיר. כך גם בספר גבורת התורה מאת הרב גרודזינסקי נטען שגובהה של עיר הינו המקום הגבוה בעיר, עם זאת מכיוון שדין גובהה של עיר נלמד בתוספתא מהמילים 'בראש הומיות תקרא' יש ללמוד מהמילה 'הומיות' כי בית הכנסת צריך להבנות "במקום שימוש בני אדם, בעיר ההומה בני אדם". תרמה למסקנה זו של הרב גרודזינסקי תשובה שהשיב הרב שך לתושבי שכונת רמות פולין בירושלים "ששאלוהו אם לבנות הבית כנסת (אהלי יוסף) בצד השכונה והוא יהיה יותר גדול, או לבנות באמצע השכונה אף שהשטח יותר קטן, וענה לבנות באמצע, ונעשה מקום מרכזי לתורה ותפילה"[22].

 

הפרשנות המהותית – לימוד מדיני חליצה: המקום המפורסם ביישוב

מצוות חליצה היא מצוה נוספת הכוללת את המרכיב של 'גובהה של עיר' וזאת בהקשר למקום ביצוע החליצה. התורה כותבת: "ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי"[23]... מהמילים 'ועלתה יבימתו השערה' דורש הספרי[24]: "מצוה בבית דין שיהא בגובה שבעיר, ושיהא בזקנים"[25]. דרשת הספרי הביאה את המרדכי על מסכת יבמות לפסוק: "ויאמרו שלושה דיינין אל השנים נלך ונשב במקום פלוני, דתניא בספרי 'ועלתה יבמתו', צריכים שיעלו בגובה של עיר, כלומר במקום מפורסם"[26]. אכן מרכיב הפרסום בפרוצדורת החליצה הינו מהותי וייחודי, ובגללו גם נדרש שמספר הדיינים במעמד החליצה יהיה חמישה ולא ניתן להסתפק בשלושה[27]. בכל אופן 'גובהה של עיר' לעניין בית כנסת לפי המרדכי איננו המקום הגבוה בעיר וגם לא מרכז העיר, אלא המקום המפורסם בעיר.

הר"י מיגאש התבקש להכריע בשאלה שהופנתה אליו היכן צריך להיות מקום החליצה. השואלים פירשו "גובה של עיר היינו בית כנסת". תשובתו של הר"י מגאש הייתה שניתן לבצע את החליצה בכל מקום שיחליטו עליו הדיינים. מהתשובה עולה שהוא סבר שגובה של עיר זהו המקום הגבוה בעיר, שם מקום בית הכנסת ומקום מושב בית הדין. "ומה שאמרו בגובה של עיר אינו חיוב בהכרח, אבל אורחא דמילתא קאמר, שלעולם שער בית דין בגובה שבעיר שנאמר 'ועלתה', והעליה לא תהיה אלא למקום גבוה"[28]. גובהה של עיר לעניין בית הכנסת  לפי הר"י מגאש הוא אפוא המקום הטופוגרפי הגבוה ביותר של היישוב.

הרמב"ם בעקבות ר"י מגאש לא נדרש לספרי, ואינו פוסק שהחליצה צריכה להיות במקום מסוים[29]. מאותה סיבה גם הטור פסח על הספרי[30]. המהר"ם פסק שהחליצה צריכה להיעשות במקום הגבוה טופוגרפית ושהוא גם מפורסם: "יש לקבוע מקום לכתחילה בגובה של העיר ממש, ושיהיה במקום מפורסם, כגון בעזרת בית הכנסת או בית המדרש או בשאר מקום מפורסם, ואם אין בעיר מקום מפורסם שהוא בגובה של עיר ממש יש לקבוע מקום על כל פנים במקום מפורסם אף על פי שאינו בגובה עיר ממש"[31], "בדיעבד אם אי אפשר לעשותו בגובהה של עיר סגי בכול מקום מפורסם, דבעיקר מה דהקפידה התורה בגובה העיר הוא משום פרסום, ולכן במקום שיש פרסום בלאו הכי אין צורך בגובהה של עיר דווקא"[32]. העולה מהדברים שגובהה של עיר לעניין בית הכנסת על פי המהר"ם הוא הגובה הטופוגרפי. 

השאלה האם צריכים להתקיים שני התנאים למקום החליצה, כלומר גם מקום גבוה וגם מפורסם, הועלתה בפני הרב חיים פלג'י שהיה אב בית דין באיזמיר. בתשובתו ציין הרב פלג'י כי ישנם רבנים שדרשו שמקום החליצה יענה על שני תנאים: "מקום מפורסם ובגובה של עיר משום 'ועלתה יבמתו השערה'"[33]. לפיכך קבעו את מקום החליצה ב"ישיבה מפורסמת מזה למעלה משלושים שנה שלומדים שם תלמידי חכמים ביום ובלילה והיא בעליה שיש לה סולם לעלות והרי היא מקיימת קרא דכתיב 'ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים'[34].

השולחן ערוך פוסק כדעת המרדכי: "המקום שיקבעו לחלוץ שם צריך שיהיה בגובה של עיר כלומר מקום מפורסם"[35]. לפי השולחן ערוך 'גובהה של עיר' לעניין מיקום בית הכנסת הוא כל מקום מפורסם בעיר. הבאר היטב מסביר ש'מפורסם' זה חצר בית הכנסת, בית דיין העיר וכל כיוצא באלו[36]. המהרש"ל בים של שלמה (יש"ש) מצטט את המרדכי וסובר שמקום מפורסם הוא מקום שישנם בו עוברים ושבים: "ונראה בעיני הא דמצריך קרא עלייה לבית דין היינו במקום פירסום שיהיו עוברים ושבים... ואנו נוהגים בבית הכנסת שהוא מקום גובה ופרסום של עיר... הלכך צריך להזמין ולקבוע מקום בעזרה שלפני בית הכנסת או בבית המדרש"[37]. לפי המהרש"ל גובהה של עיר לעניין מקום הקמת בית הכנסת הוא מקום הקונה את פרסומו  בזכות העוברים והשבים הרבים שעוברים בו. 

 

סיכום

המושג 'גובהה של עיר' הינו מושג תכנוני יסודי בכול הקשור בבניית בית כנסת על פי ההלכה. הוא אמור לקבוע היכן במרחב היישובי (עיר, כפר, שכונה) ייבנה בית הכנסת. עקרון תכנוני זה מצטרף לעקרונות תכנוניים נוספים הקשורים בבניית בית כנסת על פי ההלכה ובהם גובהו (מעל גגות בתי העיר האחרים) ועיצובו הפנימי. נמצאנו למדים כי על פי ההלכה לדורותיה ישנם ל'גובהה של עיר' כמה פרשנויות. זו הטופוגרפית – דהיינו, המקום הגבוה; זו החברתית - דהיינו, המקום המרכזי והנגיש; זו המתייחסת לשתי קודמותיה; וזו הנלמדת מדיני חליצה – המקום המפורסם (לחלק מהדעות; לאחרות הפרשנות הטופוגרפית). דומה שאת קטגורית הפרשנות הפרסומית ניתן לאחד עם זו החברתית שכן מקצוע הגיאוגרפיה העירונית מלמדנו שהמקום המרכזי ביישוב - המע"ר - הוא בדרך כלל גם הנגיש ביותר והמפורסם.

לימוד הלכות מקום בניית בית כנסת מדיני חליצה הוא כמובן בהנחה שהמושג גובהה של עיר מוסבר באופן זהה בהלכה הן בהקשר מקום בניית בית כנסת והן בהקשר מקום ביצוע חליצה. אם אכן כך הדבר הרי שההלכה לדורותיה קדמה לכתיבה הרבנית בת ימינו ולמחקר האקדמי המודרני, ונדרשה כבר בעבר הרחוק לשאלה מה פירוש 'גובהה של עיר' בהקשר לבניית בית כנסת. יש שפירשו זאת במובן הגאוגרפי הצרוף, דהיינו בית הכנסת צריך להבנות במקום הטופוגרפי הגבוה ביותר של המרחב היישובי (הר"י מגאש ואחרים) ויש שפרשו זאת כמקום המפורסם והנגיש במרחב היישובי (המרדכי ואחרים). יש בין הפוסקים שפרשו את גובהה של עיר' כחייב לענות הן על התנאי הגאוגרפי-פיזי והן על התנאי הגיאוגרפי-פונקציונלי (מפורסם ונגיש שלרוב הם מתקיימים באותו מקום). ייתכן עם זאת שהפסיקה לדורותיה לא פרשה את 'גובהה של עיר' באופן זהה הן למקום החליצה והן למקום בית הכנסת. עניין הפרסום מהותי יותר בחליצה ואילו בבית כנסת הבולטות במרחב – הטופגרפי או החברתי - הוא שמהותי יותר.