המעין

המקור לתליית המן בפסח

המקור לתליית המן בפסח

פרופ' נחום מ' ברונזיק במאמרו על "אומץ גבורותיך הפלאת בפסח" [המעין ניסן תשס"ט, עמ' 16 ואילך] ציין עשרה מעשים נפלאים שנמנו בפיוט וארעו בפסח וביניהם גם תליית המן, ובהערה 5 שם הוסיף: "אין מקור ברור לתליית המן בפסח. ודורשי רמזים מצאו לכך רמז בפסוק 'וישבות המן ממחרת' [=ממחרת הפסח, יהושע ה, יב]".

האמנם אין מקור ברור? והרי תליית המן בפסח מפורשת במגילת אסתר! כיצד?

א. לא רק החודש בו הופל הפור נתפרש בכתוב כנאמר "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן... הִפִּיל פּוּר" (ג, ז); גם התאריך המדויק שבו נחתמה הגזרה - בי"ג בניסן - נתבאר במפורש: "וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ" וכו' (ג, יב).

ב. מסתבר שמרדכי, שידע את כל נעשה והעביר לאסתר בקשה להתחנן למלך, פנה אליה עוד באותו יום, היינו בי"ג בניסן, ולכל המאוחר למחרתו בערב פסח. ואם כן, כשאסתר משיבה לו "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" (ד, טו) – גזרו צום בימים י"ד עד ט"ז בניסן, כלומר בערב פסח, וביו"ט ראשון ושני של פסח (בחו"ל). וכן פירשו חז"ל: "וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר" (ד, יז) - מהו ויעבור? רב אמר, שהעביר יום ראשון של פסח בתענית" (מגילה טו, א). וברש"י לפסוק: "ויעבר מרדכי - על דת, להתענות בי"ט ראשון של פסח, שהתענה י"ד בניסן וט"ו וט"ז, שהרי ביום י"ג נכתבו הספרים"[1].

ג. "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת... וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ" (ה, א-ד). כלומר ביום השלישי לצום [שלדעת רש"י היה בט"ז בניסן] הזמינה אסתר את המלך למשתה שנערך באותו יום, ובמהלכו חזרה וביקשה "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ" (ה, ח) [רש"י: ומחר אעשה כדבר המלך - מה שבקשת ממני כל הימים לגלות לך את עמי ואת מולדתי]. כלומר, לפי רש"י המן הוזמן למשתה נוסף ליום המחרת, י"ז בניסן.

ד. משגילתה אסתר את זהותה במשתה השני, נתלה המן כמפורש בכתוב: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ... וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי. כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד... וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה... וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו. וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ" (פרק ז).

נמצא שלפי רש"י המן נתלה בי"ז בניסן, ולדעות אחרות - יום קודם לכן, בט"ז בניסן[2].

לכן מדוקדק מאד לשון הפיוט: "קהל כינסה הדסה לְשַׁלֵּשׁ צום בפסח / ראש מבית רשע מחצת בעץ חמישים בפסח"; הצום וגם התלייה ארעו בפסח[3].

* * *

ואוסיף: במציאות השוררת במגילה - כאשר בלאו הכי לא היה ליהודים מקום לנוס אליו – המן לקח בחשבון גם את האפקט הפסיכולוגי-תקשורתי של מועד פרסום הגזרה ועשה בו שימוש ציני: על מנת לשסות אוכלוסיה שלימה במיעוט אֶתני, יש להכשיר את הלבבות. לצורך זה יועילו דווקא אחד עשר חודשים בהם מרחפת הגזרה באויר; הדֶה-לגיטימציה תצבור תאוצה. גם אם עדיין אסור להרוג בהם, ברור לכל כי מעת פרסום הצו הופכים היהודים הפקר. מעתה יהין כל פוחז וריקא להתקלס בהם, ללעוג, להכות ואולי אף ליזום פוגרומצ'יק מקומי. ריח הדם כבר עומד בחלל. פרסום הגזירה יומים לפני חג הפסח מצטרף לשטניות המחושבת: מכה מוראלית ליהודים בעיצומן של ההכנות לחג.

כל זה מזכיר תמונות עגומות מעבר קרוב וידוע, כתיאורם המצמרר של עדים שונים במשפט הצורר אייכמן: "הגרמנים היו נוהגים לעשות אקציות ושחיטות במיוחד בימי חג ומועד ליהודים. אחת השחיטות הראשונות בגטו... היתה ביום הכיפורים"[4].

בזכרוני שמורה עדות של מי שהיה נער באושביץ, והוא סיפר כיצד ביום כיפור [או ראש השנה] העמידו מאות ילדים במסדר, בחרו נער גבוה והעמידו סביבו כעין שער לכדורגל. כל הנערים נצטוו לעבור ב"שער", אבל מי שהיה נמוך נשלח מיד למשרפות ורק הגבוהים שרדו. ואותו עד הוסיף: "באותו רגע נזכרתי בתפילת 'כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו... מי יחיה ומי ימות', כי הרשעים בחרו לא פעם בימי כיפור [או מועדים אחרים] כדי לשבור את הרוח. ייתכן שהם הכירו את התפילה הזאת והשתמשו בה בציניות וברשעות"[5].

*************

במסגרת הוראת מגילת אסתר, נוהג אני כבר שנים רבות לעסוק בתזמון המרושע של גזרת המן בסמוך לפסח ומשמעותה לדורות, ולסיים פרק זה כך: "פעם אחת המן אמנם הצליח לקלקל לנו, לעם ישראל, את חג הפסח. אבל הקב"ה שילם גמולו בראשו עוד באותו פסח, ולנו נתן מתנה טובה כפיצוי: ימי הפורים שנקבעו לדורות כשמחה ויום טוב, ועליהם הובטחנו "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (ט, כב)[6].

                                                                                                רפאל בנימין פוזן