המעין

חציו של קונטרס השמיטה של הנצי"ב אינו שלו

לפני כשנתיים, בירושלים תשס"ח, נדפסו כתביו ההלכתיים של רבי חיים ברלין בנו של הנצי"ב בארבעה כרכים מהודרים, בשם שו"ת נשמת חיים. בינות לתשובות ההלכתיות הרבות והחשובות, ולמכתבים ההיסטוריים המעניינים הפזורים ביניהן, מסתתרת ידיעה מפתיעה למדי: במכתבו שבכרך יורה דעה סי' רג משיב הר"ח ברלין לרב אחד שהקשה על דברי אביו הנצי"ב בקונטרס השמיטה שלו, שנדפס בשו"ת משיב דבר (חלק ב, וורשה תרנ"ד, אחרי סי' נו) – ומוסר לו שכל המחצית השניה של קונטרס זה, מהמילים "והנה הרבה מרבני הזמן" המופיעות לאחר חתימתו של הנצי"ב - ועד לתשובה אל הרב לובצקי שבסוף הסימן, אינה שייכת לנצי"ב! וז"ל: "כל זה המאמר אינו ממר אבא הגאון מאוה"ג זצללה"ה, והמסדרים את כתבי הקודש של מר אבא הגאון ז"ל[1] מצאו בתוכם זה הקונטרוס בלי שום פתיחה וחתימה והדפיסו בספרו – והוא להרב הגדול מ' יהושע העשל מרגליות, שהי' אז אב"ד ווישנעווע הסמוכה לוואלאזין, וכעת הוא בעה"ק יפו – ואשר ע"כ אין אחריות כל המאמר זה עלינו".

אף שנתעוררנו לדבר זה על ידי מכתבו של הר"ח ברלין (שאולי שמע על כך ישירות מרי"ה מרגליות), למעשה הדברים מונחים וגלויים כבר יותר ממאה שנה לפני המעיינים: הרב יהושע השל מרגליות הנזכר, אב"ד וושניובה, פרסם בווילנא תרמ"ח קונטרס קטן בשם "קול התור – נשמע בארצנו", ובו התפלמס באריכות עם רבנים שסברו להתיר את העבודה בשמיטה אף בלא צורך במכירה. השוואה פשוטה בין קונטרסו לבין המחצית השניה של קונטרס השמיטה בשו"ת משיב דבר, מבהירה מייד שמדובר למעשה באותו חיבור ממש. יתרה מכך, גם האופן בו הגיעה טיוטת קונטרסו לבין הכתבים שהותיר הנצי"ב מתואר על ידי הרי"ה מרגליות בעצמו, בהקדמת הקונטרס (עמ' 7-9): "זה לי כחודש ימים אשר קבלתי פני אחד המיוחד מגדולי הדור הסמוך ונראה לי, הוא הגאון הצדיק העמוס בתורה ועבודה האב"ד ור"מ דוואלאזין, ה' יאריך ימיו, ואמר לי כי גם הוא כתב להרבנים המתעסקים בהמצוה רבה הזה לעוקרה כי טוב להם השתיקה מהדיבור, וכי הוא אין מסכים לזה. וגם אמר לי כי נכדו [=בעל נכדתו] הרב הגאון מ' חיים [סולובייצ'יק] בן הגאון ר' יוסף דובער האב"ד דבריסק הראה לו את קונטרסי אשר שלחתי אליו"...

מעמ' 10 ואילך של הקונטרס "קול התור – נשמע בארצנו" מתחילים הדברים הזהים כאמור למחצית השניה של קונטרס השמיטה בשו"ת משיב דבר. אמנם ישנם לעיתים הבדלי ניסוח קטנים וגדולים: גירסת "קול התור" ארוכה באופן ניכר לעומת הנוסח שנדפס בשו"ת משיב דבר וכן היא חסרה את ההקדמה הקטנה "והנה הרבה מרבני הזמן יוצאים במחול" וכו', ומאידך נזכרים בה במפורש שמם של הרבנים בהם עוסק הקונטרס (הרב יצחק אולשוונגר והרב אלכסנדר משה לפידות); מכאן שלאחר ששלח רי"ה מרגליות את טיוטת חיבורו לנצי"ב הוא שב והרחיב ותיקן אותו, ולעיתים אף הוסיף לו פיסקאות שלמות[2].

בציטוט דברים מתוך הקונטרס השייך לרי"ה מרגליות וייחוסם לנצי"ב מוולוז'ין נכשלו לאורך השנים כמעט כל מי שעסקו בדעתו של הנצי"ב לעניין שמיטה בזמן הזה. יקצר המצע מלציין אותם לעשרותיהם, ורק להמחשה נזכיר את הרב צבי פסח פרנק (שו"ת הר צבי זרעים חלק ב עמ' צו ועוד), הרב יעקב קלמס ('קובץ השמיטה' בעריכת הר"י בוקסבוים עמ' שיא-שיב), הרב שלמה זלמן אויערבך ('מעדני ארץ' חלק א סי' יט, ועוד), הרב משה חסקין ('כלכלת שביעית' עמ' תקעו ועוד), הרב שלמה יוסף זווין ('לאור ההלכה' עמ' צז [מהדורת תשס"ד: עמ' קנא]) ועוד ועוד. כל אלה ייחסו לנצי"ב דעה הלכתית שלמעשה לא אחז בה[3]! גם חוקרים תורניים לא נמלטו מטעות זו, ביניהם הרב קלמן כהנא ('שנת השבע' עמ' קצד) והרב בצלאל לנדוי (במאמרו ב'המעין' תמוז תשל"ד [יד, ד] עמ' 28-29), שהאריכו לבנות מגדלים על הדברים שיוחסו לנצי"ב - בעוד שלמעשה הם נכתבו על ידי הרי"ה מרגליות. כמובן שאין שום תלונה על אלו שראו תשובה הנדפסת בשו"ת משיב דבר וסברו שמתחת ידו של הנצי"ב יצאה; התימה הוא על אלה שהכירו את קונטרסו של רי"ה מרגליות ואף ציטטו ממנו, ולא שתו את ליבם לזהות הכמעט מוחלטת בין קונטרסו לבין הדברים שבשו"ת משיב דבר[4].

באופן פרדוקסלי ניתן לשער לבטח, שאילולא נדפס קונטרסו של הרב יהושע השל מרגליות בספרו של הנצי"ב ואף יוחס לו בטעות, היו דבריו שב"קול התור" שוקעים במשך הדורות למחשכי האלמוניות והשִׁכחה, כפי שהיתה מנת גורלם של קונטרסים רבים מסוג זה שחוברו סביב פולמוס השמיטה בתרמ"ט[5]; אך בשל טעות זו הירבו מחברים ורבנים לאורך הדורות לדון בדבריו, לכל פרטיהם ודקדוקיהם, כשהם מייחסים להם את סמכותו ההלכתית של הנצי"ב מוולוז'ין, מגדולי הדור המפורסמים.

האם ניתן לעקור טעות בת למעלה ממאה שנה, שנשתרשה אצל ספרים וסופרים רבים מספור, ונעשתה לחלק כמעט בלתי-נפרד מהדיון התורני בנושא היתר המכירה? קשה לדעת: "שבשתא, כיוון דעל – על". תעיד על כך העובדה – אותה עלה בידי למצוא אחר בדיקה נוספת – שאינני הראשון שהצביע על טעות זו: במהדורת הצילום של שו"ת משיב דבר שיצאה לאור בירושלים תשנ"ג בהוצאת "ישיבת וואלאזין" (שנים בטרם פורסם שו"ת נשמת חיים) נוספה במקום המתאים הערה קטנה המכילה את הציטוט הנ"ל ממכתב הר"ח ברלין (שעדיין היה בכת"י) – ובכל זאת נראה שבשלוש שנות השמיטה שעברו מאז, על שלל ספריהן ופרסומיהן, איש לא שם לב לתיקון החשוב הזה. ימים יגידו אם עתה, אחר פרסום העניין ביתר-הבלטה, ישתנה הדבר, ותעבור טעות זו מן העולם.

איתם הנקין

[1] הלא הם 'אמו'-חורגתו בתיה-מרים, ובניה יעקב ור' מאיר (בר אילן), כפי שהזכיר הר"ח ברלין במכתב אחר ('אור המזרח' כרך לה חוברת א, תשרי תשמ"ז, עמ' 40-44). וכן נכתב בשער השו"ת: "בהוצאת אשת הגאון זצללה"ה ובניה".

[2] אפשר שההבדלים הללו הם שהקשו על זיהוי קונטרסו "קול התור" כמקביל למה שנדפס בתוך שו"ת משיב דבר.

[3] בפרט לעניין חלות קדושת שביעית על קרקע הפקר – נושא בו דיבר הרי"ה מרגליות בקונטרסו. אגב כך נעיר על שגיאה זעירה אחרת, שנפלה בהדפסת דברי הנצי"ב: בפתח קונטרסו מופיע התאריך תרל"ח – וצ"ל כמובן תרמ"ח.

[4] כדוגמת הרב קלמן כהנא ('שנת השבע' עמ' קצה); הרב חיים הירשנזון, שאף טרח וזיהה את שמו של הרב שכנגדו נכתב הקונטרס – הרב אולשוונגר – וציין מראה מקום לדבריו ('מלכי בקודש' חלק ב עמ' 144); ובפרט הביבליוגרף הדגול הרב מאיר וונדר יבל"א, שברשימת חיבורי השמיטה שערך ('המעין' טבת תשכ"ו שנה ו חוברת ב עמ' 25 ואילך, ותיקונים בגליונות הבאים) הזכיר הן את קונטרסו של הנצי"ב (מס' 17) והן את קונטרסו של רי"ה מרגליות (מס' 10), תיאר את החיבורים הנ"ל ואף ציין את הקשר בין שני האישים.

[5] לרשימה מרוכזת של הקונטרסים הללו עי' במאמרי "עובדות ומיתוסים בפולמוס השמיטה", 'עלוני ממרא' גליון 121, קרית ארבע תשס"ח, עמ' 55-56.