המעין

עוד על מדרש ופרשנות / ד"ר יעקב אלטמן

הרב גנץ במאמרו הנאה מצביע על בעיה אמיתית, העולה בדור בו ה'פתיחות' גדלה למימדים המקשים ללמד ילדים פירושים חינוכיים שאינם מתיישבים עם פשוטו של מקרא. דווקא מפני שהכותב מצטט במאמרו את הרב קוק זצ"ל, כדאי להביא מדברי הרב בעין איה (שבת ח"ב דף נה, א אות מד), שלפעמים העובדות המתוארות במקרא לפי פשט לשונו צוירו כך מפני הצד הערכי שבהן למרות שלא כך בדיוק התרחשו, ורק בחלוף הדורות, עת נוכחו חז"ל שההשפעה הנכונה על נפש האדם מצריכה שינוי בהצגת המאורעות, הם תיארו את העובדות כפי התרחשותן המקורית, בבחינת החזרת עטרה ליושנה. כך למשל התורה כתבה אודות ראובן "וישכב את בלהה פילגש אביו", ואלו היו פני הדברים כפי שנצרך לקולטם דור מקבלי התורה: "וכאשר אותו המובן של הסיפור, היסוד שבו שהוא צריך לרשום בנפש, אם יתואר כפי פשוטו לא נוכל מרחוק לפעמים להבין את עיקר ערכו - אז נִשקל בשקל הקודש ע"פ אל-דעות באיזה לבוש יתלבש הסיפור, באופן שכאשר יגיע אלינו יהיה ערכו ממש אותו הערך הראוי שיעשה רישומו עלינו". אבל העובדות כפי שנתרחשו במציאות ההיסטורית הן שראובן רק בלבל מצעו של אביו, וכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה באמת: "על כן תִגלה אז לנו האורה של תושבע"פ ע"פ רִשומי הדרשות, להוביל את רעיוננו אל עצם המאורע כמו שהוא". לפי דרכו של הרב קוק התנ"ך אינו היסטורי-כרונולוגי יותר מאשר דרשות חז"ל, ושניהם כאחד משפיעים בנו בעיקר את הענין הערכי. אכן הרב גנץ ציין אף הוא (עמ' 27) שהתורה שבכתב גם היא משנה לעיתים את הכרונולוגיה מפני הצד הערכי, אך הוא לא מתח את רעיונו למלוא המסקנה המתבקשת.

ולגוף ראיית הרב גנץ מהמדרש: מדוע כתובה מיתתו של תרח קודם "ויאמר ה' אל אברהם לך לך" - והרי מת תרח 65 שנים לאחר מכן, והתשובה כדי שלא יאמרו לא קיים אברהם כיבוד אב ואם, ומכאן מסיק הכותב שהנה מצינו בתורה חוסר דיוק עובדתי מטעמים חינוכיים - דומני שאין זו ראיה, שהרי את הידיעה שתרח חי 65 שנים לאחר "לך לך מארצך" שואבים אנו מפסוקי תורה מפורשים, אם כן אין כאן הסתרת עובדות לצורך ערכי! מגמת המדרש אפוא לומר, שהתורה מכוונֶת בסירוס סדר הזמנים ללמדנו שאברהם היה פטור מכיבוד אב כאילו היה אביו כבר מת (ועיין ב'עץ יוסף' שם).

לפיכך ההפרדה החדה בין תורה שבכתב לזו שבעל פה, כפי שמציע הרב גנץ ליישם בהוראה לנוער, אינה מבוססת לענ"ד כל צורכה. התפיסה הבלתי-מפרידה הניבטת מפירושו של הרב קוק הנ"ל עשויה לעמוד ברוח מצויה ובלתי מצויה של מחקרים וגישות מודרניות (הענין רחב ודורש ליבון והסברה, ואכמ"ל).

יעקב אלטמן