'גאולה שלישית אין לה הפסק' – במה דברים אמורים?

 

הרב אלי גורפינקל

'גאולה שלישית אין לה הפסק' – במה דברים אמורים?

מבוא

מהלך הפולמוס

מדרשי חז"ל – מקורות נוספים

על מה דיברו חז"ל?

כוונת הראי"ה קוק, הרב הרצוג, ומְאַמְצֵי אִימרתם

האם מכחישי גאולה אנו?

יראת העונש ומשמעות הגלות

הרהורים

 

מבוא

אימרה מפורסמת מיוחסת לרב הרצוג זצ"ל, לפיה לא תהיה גלות נוספת. אימרה זו נפוצה בציבור, ואף תלמידי חכמים והוגי דעות נזקקים לה, ומעלים אותה על נס בעיתות משבר[1]. לפני כמה שנים נידונה בהרחבה מסורת זו, ונעשה נסיון להצביע על שורשיה בדברי קדמונים[2]. אכן, חשובים מאוד הניסיונות להבין את אימרתו של הרב הרצוג, ואף אני רוצה לזכות לברר מקחו של צדיק; אך לדעתי יש להבין מסורת זו באופן שונה, ובעקבות זה גם לשקול היטב את השימוש בה לצרכים חינוכיים.

 

מהלך הפולמוס

להבהרת דברי אסקור בקצרה את מהלך הפולמוס בענין זה עד כה. במאמר חשוב עשה עמנו הרב ארי יצחק שבט חסד, בכך שדחה את הדעה שהשתרשה כאילו הרב הרצוג הוא מקור העיקרון שהגאולה השלישית היא חד‑כיוונית, ואינה עשויה להתבטל[3]. הרב שבט פרש שורה ארוכה של מובאות מדברי הנביאים, מקור מן המדרש ומקורות רבים מתקופת הראשונים, מהם עולה כי אכן לאחר הגאולה האחרונה לא תהיה גלות נוספת. בהמשך הוא האריך להביא תימוכין להשקפה ('הַוודאית' לדבריו) לפיה "אנו באתחלתא דגאולה"; אח"כ טען שלמרות ריבוי מקורותיה נתלית האימרה הנ"ל ברב הרצוג דווקא מפני שהוא זה שחיבר בין המסורת העתיקה למציאות המדינית והצבאית שהייתה בימיו, והסיק ממנה מסקנות אופרטיביות מעשיות – לעצמו ולאחרים.

א' פינקלשטיין (להלן א"פ) שהגיב על דבריו לא עירער על הקביעה העקרונית כי לאחר הגאולה השלישית לא תהיה גלות נוספת, אך טען שאין שום ראיה כי משלב של 'אתחלתא' לא תיתכן נסיגה; כבר היה לעולמים: רבי עקיבא זיהה את בר כוכבא כמלך המשיח, ובסופו של דבר, למרות שלדעת הרמב"ם רבי עקיבא לא טעה והיו באותה שעה ובאותו אדם סיכוי לגאולה, מפני החטא היא לא יצאה אל הפועל[4]. א"פ ציין גם את נבואות הגאולה שניבאו נביאי בית ראשון שלא התקיימו בזמן שיבת ציון והגשמתן נדחתה לגאולה העתידה, והצביע גם על הסכנה שבאימוץ האימרה הזו כהדרכה לחיי המעשה - עידוד הסתמכות על הנס המנוגדת להדרכת התורה. בסוף דבריו הוא ציין לדברי הרב חרל"פ, תלמידו המובהק של הרב קוק, שמדבריו עולה דווקא התנגדות לאימרה המיוחסת לרב הרצוג.

הרב שבט הגיב לדבריו של א"פ במאמר פולמוסי[5]. לדעתו היות ותהליך הגאולה בו אנו מתקדמים עכשיו הוא במסלול של גאולה "בעיתה", גאולה שאינה תלויה בתשובה, החטא אינו יכול להפסיקה ולבטלה. בניגוד לתקופת רבי עקיבא ובר כוכבא כבר התחיל היום לדעתו "תהליך משמעותי" של גאולה, שאין סיכוי שייעצר. לדעתו אין חשש להשלכות מעשיות שליליות בעקבות פרסום המסורת הזו, מפני שחז"ל שגילו לנו על קיומה של גאולה מסוג זה כבר הכריעו למעשה כי טוב גם להודיע עליה; בהכרעת חז"ל כלולה גם ההדרכה החינוכית המעצימה את לימוד הזכות על מצבו של עם ישראל היום, ועל צמצום מקומה של מערכת השכר והעונש הלאומיים בשלב זה של הגאולה[6]. הרב שבט האריך לתאר את ההשפעות החיוביות העשויות לצמוח מהנחלת הדעה האופטימית אותה ניסה לבסס, וסיים בפרשנות אחרת לדברי הרב חרל"פ הנ"ל.

הרב יעקב פילבר ציין מקורות נוספים לאימרה הזו במדרש ובדברי הראשונים, ועימת אותה עם המציאות הקשה בזמן כתיבת דבריו - הנסיגה מחבל ימית בעקבות הסכמי השלום עם מצרים[7]. לדעתו ניתן לפרש את המקראות המאיימים בגלות לא כגלות שלמה המנוגדת לעיקרון הנ"ל על חד כיווניותו של תהליך הגאולה – אלא כגלות חלקית.

עד כאן שורטטו הטענות והמענות שהושמעו עד כה. לענ"ד יש לבקר את דבריו של הרב שבט מכיוון שונה, וגם ה'אוקימתא' של הרב פילבר אינה מתיישבת כראוי עם המקורות.

מדרשי חז"ל – מקורות נוספים

ראשית, יש להעיר, כי מדרשי חז"ל רבים קובעים כי הגאולה השלישית היא חד‑כיוונית[8]. אצטט מקורות אלה אגב חלוקתם לשלוש קבוצות:

א. במדרש תהלים נאמר:

"כי פדה ה' את יעקב וגאלו" (ירמיה לא, י), וגואלו אין כתיב כאן אלא וגאלו; אמרו ישראל לפני הקב"ה, ולא כבר גאלתנו על ידי משה ועל ידי יהושע ועל ידי שופטים ומלכים, ועתה היינו חוזרין ומשועבדים, והיינו בבושה כאילו לא נגאלנו! אמר להם הקב"ה, לפי שהיתה גאולתכם על ידי בשר ודם, והיו מנהיגיכם על ידי בן אדם, שהיום כאן ומחר בקבר, לפיכך גאולתכם גאולת שעה, אבל להבא [אני גואל אתכם על ידי עצמי] שאני חי וקיים, אגאלכם גאולה קיימת לעולמים[9]...

ובמדרש אגדה דומה המובא בתורה שלמה:

"אלה פקודי המשכן משכן העדות" (שמות לח, כא) – ולמה אמר "משכן" שני פעמים? לפי שנתנבא משה רבנו ע"ה שיחרב בית ראשון ובית שני; ואמר אחריו "העדות", להורות על בית שלישי שלא יחרב ולא ינתץ לעולם לפי שהוא בנין מלך מלכי המלכים הקב"ה, מה הוא קיים אף בניינו קיים, אבל בית ראשון ובית שני הוא בנין האדם, ולפי שהאדם אינו קיים אף בניינו אינו קיים[10].

הוי אומר: הגאולה העתידה היא בידי שמים, ומעשה אנוש עשוי להתבטל מה שאין כן מעשה אלוקים.

ב. במדרש שמופיע במכילתות ובמקורות נוספים, חוזר העיקרון תוך הנמקה שונה:

הללויה שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים" (תהילים קמט, א) ‑ כל תשועות שעברו נקראו על שם נקבה, כשם שהנקבה יולדת כך תשועות שעברו יש אחריהן שעבוד. אבל תשועה הבאה לעתיד לבוא נקראת על שם זכר, כשם שאין זכר יולד כענין שנאמר "שאלו נא וראו אם יולד זכר" וגו' (ירמיה ל, ו) כך תשועה העתידה לבוא אין אחריה שעבוד[11].

אותו עיקרון נדרש בירושלמי בשביעית מפסוק אחר, וגם במדרש זה מופיעה ההנמקה בדימויה של הגאולה העתידה ללידה ע"י זכר:

["והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והטיבך והרבך][12] מאבותיך" (דברים ל, ה) ‑ אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו, אבל אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין, מה טעם, שאלו נא וראו אם יולד זכר, כשם שאין הזכר יולד כך אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין.

ג. מקור נוסף נמצא בפסיקתא רבתי:

א"ר יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה... וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא, ואומר להם בניי אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מתייראים, אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושיעבוד מלכויות אחריה[13].

אזכיר גם את דברי המדרש תנחומא שציין הרב שבט:

"וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ" (זכריה יג, י) ‑ שאין מתיישבין בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, שניה זו גאולת עזרא, שלישית אין לה הפסק.

אנו רואים אפוא, כי מסורת זו מבוססת היטב בדברי חז"ל[14].

על מה דיברו חז"ל?

תורף הפולמוס של קודמיי הוא בשאלת התוקף לימינו של דברי הנביאים ופירושם החז"לי, וליתר דיוק - דיון אודות יכולת ביטולה של נבואה לטובה. לטענתי, כוונת חז"ל שונה לחלוטין.

בפסקה הקודמת חולקו המדרשים לשלוש קבוצות: קבוצת המדרשים הראשונה עוסקת במובהק בגאולה הנעשית ע"י הקב"ה, ואינה ע"י אדם – גאולת "אחישנה"[15]. נראה כי גם הקבוצה השניה עוסקת דווקא בגאולה מסוג זה, שהרי תיאור הגאולה השלישית כתהליך שאין ממנו חזרה מנומק בכך שגאולה זו דומה ללידת זכר שאינו יולד, בניגוד לנקבה שיולדת וחוזרת ומתעברת. משמע מדימוי זה שהגאולה השלישית עצמה היא לידה ע"י זכר, כלומר תהליך ניסי ופלאי. הקבוצה השלישית אינה מדברת במפורש על סוג התהליך, אך ניתן לעמוד עליו מתוך הקשר הפסוקים עליהם הוא נסמך המתפרשים על מלחמת גוג ומגוג, כלומר על שלב גאולה בו הקב"ה לכל הפחות 'מתערב' בצורה ברורה וניסית במהלך המאורעות. אין לי ספק שכוונת חז"ל בקביעת מסורת זו על הגאולה השלישית היא דווקא ביחס לגאולה מסוג זה, ולא לגאולת 'בְּעִתה' שלה מאפיינים אחרים.

על פי זה מתיישבת גם קושיה גדולה, שפלא בעיני איך לא נידונה במפורש בפולמוס דלעיל. פרשות רבות בתורה קושרות בין מצבו הרוחני של עם ישראל לבין רמת אחיזתו בארץ, כמו הפסוקים הנאמרים יום יום "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם, וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם"[16], ודברי יהושע לעם "וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול... כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם וְהֵם בָּכֶם - יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף ה' אֱלֹקֶיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם, עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹקֶיכֶם"[17]. ניתן כמובן להמשיך ולצטט פרשיות דומות למכביר. וכאן הבן שואל: האם לדעת הסוברים שדעת חז"ל שתהליך הגאולה אינו הפיך, פסוקים אלו אינם רלוונטיים כיום?! האם התורה מתבטלת או משתנה?

אולם לפי הבנתי חז"ל בדבריהם הנ"ל דיברו דווקא בגאולה ניסית ופלאית, ומערכת השכר והעונש הרגילה רלוונטית רק במסגרת בה עולם כמנהגו נוהג. לכן הטיעון הגורף שגאולת 'בעתה' של ימינו מבוסס על תהליך אלוקי ולכן הוא בלתי הפיך, עומד להבנתי בסתירה לכמה מעיקרי האמונה. רק בשלבים הסופיים של הגאולה יש מקום לומר שיווצרו שינויים במערכת השכר והעונש שלנו, ימים ש"לא ידע אדם איך שיהיו – עד שיהיו"[18]. הגאולה בסופה תגיע לשלב בו יתקיים שידוד מערכות ושינוי חוקי הטבע[19] - ועל שלב זה דיברו חז"ל.

נראה, שלכך התכוון בעל 'אור החיים' הקדוש, המציין במפורש שגם גאולת 'בעתה' תהיה נצחית: "אבל הגאולה העתידה, לצד שעל כל פנים תהיה באמצעות זכות ישראל, לוּ יהיה שלא יהיו ראויים... על כל פנים תהיה הגאולה בבחינת זכר, ועמדה לנצח"[20]. אם קבלה היא - נקבל, אך נראה שגם הוא מתכוון לשלביה המאוחרים של גאולה זו, ודאי לא לשלב 'אתחלתא דגאולה' הנוכחי. חז"ל התכוונו אפוא לשלבי הגאולה העתידיים, בהם עתיד העולם להשתנות וסדר אלוקי חדש ישרור בו, וכל עוד לא החלו שלבים ניסיים אלו עם ישראל כפוף לחוקי ההיסטוריה בכלל - ובפרט לחוקים המיוחדים שטבע בורא העולם ביחס לעם ישראל, בהם קיימת זיקה בין מצבו הרוחני של עם ישראל למצבו המדיני והכלכלי[21].

כוונת הראי"ה קוק, הרב הרצוג, ומְאַמְצֵי אִימרתם

לאור האמור, יש להבין את כוונתם של המצהירים על ביטחונם בתהליך הגאולה שהחל בדורנו. יתכן שהם פירשו את המקורות באופן אחר, או שהייתה בידם מסורת כלשהי על כך, אך כאמור המדרשים אינם מחייבים פרשנות זו. נראה שהעובדה שאימרה זו נאמרה בזמנה ללא ציון המקורות המדרשיים הרבים, ושהיא יוחסה לרב הרצוג, נובעים מכך שקיים פער בין העיקרון שאכן מפורש בדברי חז"ל לבין הפרשנות המחודשת שניתנה לו. יתכן שמי שהשתמש במוטיב המקובל על הגאולה השלישית, ויישם אותו בייחס לתהליך ההולך ומתהווה לעיניו, זיהה את תחילת התהליך כ'אתחלתא דגאולה', וראה את תפקידו הרוחני בהנחלתה של השקפה זו, ובחינוך הציבור לאמונה ביכולת התהליך להצליח. מוכר לכולנו העיקרון החינוכי והפסיכולוגי ששימש רבות בישיבות המוסר[22], לפיה החזרה המתמדת מעצבת יחס נפשי לנושא, ומשנה את המעשים והמידות; נראה אפוא שכך נהגו בענין זה. לדעתם אמירות אלו היו חשובות בתחילת תהליך הגאולה, כדי לאמץ את המתרפים ולשכנעם שהסוף החיובי של התהליך מובטח לנו ע"י נביאי ישראל. מצינו גם יחוס ערך ממשי לחזרה ושינון - הדיבור והמחשבה החיוביים פועלים ומשפיעים טוב בעולם[23]. נדמה, כי לכך התכוון גם הרב קוק כאשר כתב "מאמין הוא העם כולו שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומותחלת שלפנינו, ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו היא"[24]. לכך התכוון ככל הנראה גם הגר"ש ישראלי, הכותב מצד אחד כי "יודעים אנו כי הננו מתקדמים בהתמדה לקראת ייעודים גדולים"[25], ואין זה מונע ממנו במקום אחר להסביר כי על אף שאנו בעת פקידה אנו עשויים להחמיץ את השעה[26]. נראה שגם דבריו של הרב חרל"פ[27] נאמרו כחלק מתפיסתו על תפקידה הרוחני של הציפיה לישועה, שהיא עצמה משפיעה ומקדמת את הגאולה[28]. יתכן גם שאחת ממגמותיו של ה"מקצוע הגדול" של לימוד הסנגוריה על הדור ע"י הראי"ה ותלמידיו היא ביסוס ההשקפה על נצחיות התהליך הנוכחי, והוכחה שאין לחשוש בשלב זה מהפסקתו בשל חטאי האומה; אין זה סותר כלל את ההכרה שבאופן עקרוני תתכן נסיגה בתהליך. לפי זה, משמעות לימוד הזכות היא שאופיים השונה של חטאי הפושעים בדורנו ממעיט את הסיכוי לגלות נוספת בעקבותיהם.

האם מכחישי גאולה אנו?

הרב שבט טען שהכחשת אימרה זו היא חלק מהתנגדות הכללית לגישת הציונית דתית ולגישת 'ראיית הקץ המגולה'. אף כי נכון שהגרי"ז למשל צויין כמתנגד לאימרתו של הרב הרצוג[29], אין בהכרח קשר בין מחלוקת זו להשקפותיהם השונות על 'אתחלתא דגאולה'. כך למשל הגישה החב"דית הקלאסית מתנגדת בחריפות להשקפה החיובית על תהליך שיבת ציון[30], אך גם גדוליה מזכירים את העיקרון על כך שהגאולה היא חד‑כיוונית[31]. דווקא מי שמכיר בטובתו של מקום בתהליך הגאולה העכשווי ובחובה לפעול עם א-ל, מוטלת עליו אחריות רבה. אם נשתמש במטפורה שהיתה שגורה על לשונו של הרב סולובייצ'יק, נאמר כי הדוד דופק ושולח ידו מן החור[32], אך עלינו מוטל לקום ולפתוח לו; המשך התהליך וקידומו מותנה בהשתלבותנו בו ובמוכנות שלנו להיאחז בארץ וגם לשוב למלוא קומתנו הרוחנית הראויה, ובמידה ולא נעשה כן - גם ה'קץ המגולה' שלנו עשוי להתברר כתהליך נפל ח"ו. קיצים רבים נרמזו בדברי הנביאים, וגדולי ישראל ניסו לפענחם ולזהות את התאריך והתקופה אליהם הם רומזים, וכל זיהויים אלו התבררו כתקוות שווא. רבים הסבירו שהנבואות יכולות להתפרש בכמה אופנים, ולרמוז לתקופות שונות. בתקופות שצוינו נפתח פתח לגאולה, אך הדבר תלוי היה ברמתו הרוחנית של עם ישראל. גם רבי עקיבא זיהה תהליך דומה בימיו, ולצערנו, המצב הרוחני גרר כישלון מעשי, והתהליך נסוג עד כדי הפסקתו ויציאה לגלות ארוכה בת אלפיים שנה[33]. זאת ועוד: הגמרא מתארת שעתיד משיח בן יוסף להיהרג[34], והדברים התפרשו כתהליך גאולה ראשוני, שיתפתח למצב בו הוא נראה כעומד להתבטל[35].

מפורסמת גם המסורת מבית מדרשו של הגר"א שקיימת הבחנה בין תפקידיו של משיח בן יוסף לאלה של משיח בן דוד, ומדובר על אחריות על הקיום הגשמי מול אחריות על הקיום הרוחני[36]; אותה מסורת גם כוללת תפילות לשלומו של משיח בן יוסף שלא ימות[37]. ניתן לראות במסורת על מות משיח בן יוסף דווקא ראיה לסתור: נסיגתו של תהליך הגאולה אינה נתפסת כהוכחה לכך שהוא התבטל, אלא היא 'מובנית' בתוכו[38]. משמעות הריגתו של משיח בן יוסף היא חבלים קשים ופורענות בתהליך הגאולה, כחלק אינטגרלי ממנו[39]. אותם מקורות מתארים גם את השלב שלאחר מכן, בו ינצח משיח בן דוד את אדום ויקומם את ישראל באדמתם. מן הדברים עולה לכאורה, שמשעה שנקבע שהתהליך החל לא ניתן לקבוע כי הנסיגה היא ביטולו.

אמנם, לאור הנאמר לעיל יש לתפוס גם אמירות אלה בהקשרן: חז"ל מסרו לנו מערכת כללים לזיהוי והגדרת האירועים והתהליכים. הטענה שתהליך הגאולה החל כוללת גם את ההתייחסות שתוארה לירידות ולנסיגות, ותשמש להסברת מצבים קשים במהלך התהליך. אמנם, היכולת להמשיך ולהאמין בתהליך אינה שוללת את האפשרות כי עד שלב מסוים יתבטל התהליך, ואז נבואות הגאולה על פרטיהן יתפרשו על תקופה עתידית. כפי שראינו, נראה כי השלב ממנו התהליך הוא חד‑כיווני הוא רק כאשר ניסים גלויים מתרחשים וסדרי הטבע משתנים, ואין המדובר על תקופת 'אתחלתא' כמו בימינו.

יראת העונש ומשמעות הגלות

כאמור טען הרב שבט שכדי לתקן את המצב הרוחני בדורות האחרונים אין טעם בענישה, ועיקר 'העבודה' צריכה להתבסס על יראת הרוממות; מכך הוא מסיק שאין ספק שלא יקרה מצב שעונש אלוקי יגרום לנסיגה עמוקה בתהליך הגאולה. לדעתי הקביעה כי דורנו אינו כפוף לחשבון השכר והעונש שהיה קיים כל הדורות עומדת בסתירה לעיקרי אמונה[40], והרב קוק התייחס לתפקידה של יראת העונש והראה את חשיבותה בבניין הנפשי השלם[41]. גם טענתו של הרב שבט שאין עוד טעם בימינו בגלות כעונש, ושגלות במצבנו עשויה דווקא לדרדר את העם - כוללת הנחת יסוד שהגלות נועדה להשיב את העם בתשובה. אולם טעם זה אינו מובן מאליו, ומצינו הנמקות נוספות לגלות - כמו שהיא נועדה לאפשר לארץ לשבות[42], להגן על העם ע"י פיזורו לקבוצות קטנות[43], או שהתיקון שבגלות מתקיים במישורים רוחניים[44].

לסיכום, איני מבין גם את התפיסה העומדת ביסוד ההתיימרות לדעת חשבונות של מעלה, ולקבוע האם הגלות 'מתאימה' לנו או לא – וזאת בניגוד לאמור בפשטות בכמה מקראות מפורשים.

 

הרהורים

על פי דברינו נראה כי הפיכתם של דברי הרב הרצוג למקור עידוד לציבור הרחב בעיתות משבר מזדמנות צריכה להישקל בזהירות מרובה. היו כבר שטענו שבשל מסורת זו חובה להאמין שלא תהיינה נסיגות מחבלי ארץ ישראל, והמציאות העגומה טפחה על פניהם[45]. מפורסמת במיוחד האמירה "היֹה לא תהיה!" שנתפסה בציבור כקביעה כמעט-נבואית שהגירוש (וכל תהליך ה'התנתקות') לא יתבצע, ולאחר מעשה הוסברה כוונתה באופן שונה הדומה למה שהסברתי[46]; מפח הנפש שנגרם כאשר מה שנתפס כהבטחה לא התגשם גרם לערעור היחס לרבנים אצל חלק מצעירינו. אכן כיום מתנסחים רבנים בזהירות רבה יותר, ומדברים על תהליך ארוך שעשוי לקחת עשרות ואולי מאות שנים ‑ אלא שסופו ידוע בוודאי. אולם לדעתי אף שברור שתהיה בסופו של דבר גאולה שלמה, וצרור מדברי הנביאים לא יפול ארצה, יש לשקול היטב את ניסוח הדברים לפני שהם נאמרים בציבור. לא הרי מצבנו ודורנו כאלה שעמדו בפני גדולי הדורות שחזרו על האמירה שלא תהיה גלות שלישית. לפי הפרשנות המצמצמת את דברי המדרשים לגאולה ניסית או לשלבים הניסיים של תהליך ה'אתחלתא' הטבעי, ולאור הלקח ההיסטורי מזיהויי קץ אחרים, עלינו להיות מודעים לאפשרות הקיימת - חס ושלום – של ביטול התהליך כולו. קיים צורך להמשיך ולחנך בביטחון כי התהליך שאנו רואים בעינינו אמור לשוב ולהתקדם למרות הירידות והנסיגות, אך יש לזכור כי קיים סיכוי שיתברר שאין כך פני הדברים. כפי שרבי עקיבא לא 'טעה' בזמנו - גם אפשרות רחוקה כזו לא תוכיח שהזיהוי בטעות יסודו, אלא שבעוונותינו לא זכינו, והקץ נדחה לעתיד טוב יותר. כמדומני שחינוך כזה אינו עשוי להוביל לרפיון ידיים מהשתתפות מעשית בקידום התהליך (כפי שחושש הרב שבט), אלא דווקא לחיזוק, מתוך חשש שמא רפיון ידיים יוביל לנסיגה.

יהי רצון שנשב בטח בארצנו, ונזכה שיתקיימו בנו דברי הנביאים במלואם.