המעין
עוד בענין במה גדולה בזמן הזה
עוד בענין במה גדולה בזמן הזה
בגליון טבת תשע"א (נא, ב, עמ' 32 ואילך) הביא הרב קניגסברג את דברי הגרצ"ה קלישר שניתן לבנות בזה"ז במה גדולה לדעת הראב"ד שבמות הותרו אחר החורבן, ואת קושיית הגרצ"פ פרנק שבמה גדולה זוקקת קלעים, ובלא קלעים לא ניתן להקריב בה. בהמשך הביא הרב קניגסברג את ראיותיו של הגרצ"פ בצורך בקלעים, ראיה אחת שדחאה הגרצ"פ בעצמו, ועוד שתי ראיות, האחת מתוספתא זבחים והשניה ממשנת זבחים פי"ד. בשני המקורות נאמר שמקריבים בבמה גדולה כשאוהל מועד נטוי או שיש קלעים לאכילת קודשי קודשים, ומכאן שאין תוקף של במה גדולה אא"כ אהל מועד נטוי וקלעים סביבו. הרב קניגסברג דחה שאין הכוונה דוקא שיש חיוב לבנות קלעים, אלא שזהו תיאור מצב הבא לבטא לגבי התוספתא את ההבדל בין במה גדולה לבין המשכן. לגבי הראיה ממשנת זבחים הביא את רש"י במנחות הכותב שלא היו קלעים בנוב וגבעון, ובכך דבריו סותרים לדברי המשנה בזבחים; וכדי להסביר את רש"י הוא הביא את דברי רבי משה ליפשיץ בספרו 'לחם משנה' שהקלעים עליהם דיברה המשנה לשיטת הראב"ד הם חומות העיר נוב וגבעון, או בימינו חומות ירושלים.
ונראה לענ"ד שלא צדקו דחיותיו של הרב קניגסברג.
ראשית, אם כל הצורך הוא בקלעים סביב הבמה או המזבח – ניתן לבנות גם קלעים כשם שבונים מזבח! ואם כן, עד שאנו מוכיחים שאין צורך בקלעים - אפשר לכאורה להודות לשיטת הגרצ"פ פרנק ולבנות קלעים, ובכך לא ידחו דברי הרה"ג צ"ה קלישר. והרי בבמה גדולה, בניגוד למקדש, אין מיקום מדוייק לקלעים, וא"כ ניתן לבנות אף קלעים לפי צורך העבודה והאכילה!
אלא שלפי הבנתי, ואלו הם דברי התוספתא והמשנה, בבמה גדולה צריך את כל המערכת של אוהל מועד ואת כל סדרי העבודה היומיומית בו, ופרט לארון שלא היה בזמן היתר הבמות בקה"ק - עמדו כל סדרי המשכן והמקדש על תילם: היתה עבודה תמידית במנורה, ובלחם הפנים, ובמזבח הקטורת. וכל זאת אין לנו בימינו לדאבוננו, וכל זה מעכב לפענ"ד לדעת הגרצ"פ פרנק. ולכן אפילו יבנה מזבח בהר המוריה לא יהיה לו תוקף של במה גדולה.
פרשת דוד בנוב עיר הכהנים (שמ"א כא) מסייעת לקביעה שלא רק קלעים הצריך הגרצ"פ פרנק אלא את כל אוהל מועד עם סדרי עבודותיו. נאמר שם (פס' ז): "ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חם ביום הלקחו". וביארו חז"ל והמפרשים שדוד קיבל לאכילתו ואכילת אנשיו לחם הפנים לאחר הקטרת בזיכי הלבונה. וכיון שהמדובר כאשר הארון היה בשבי פלישתים, והבמה אשר היתה בנוב (שהוחרבה לאחר ביקורו של דוד) היתה במה גדולה, מדוע נהגו בה את דין לחם הפנים? הרי זו רק במה גדולה, ולא שילה או בית עולמים!
ומכאן, לראיה מן התוספתא (זבחים פי"ג הי"ט): "אי זו היא במה גדולה בשעת היתר במה, אוהל מועד נטוי כדרכו, אין הארון נתון שם". לפי דברי הרב קניגסברג הברייתא באה להסביר שזו במה גדולה כיון שהארון אינו במקומו; לפי הבנתי שני המרכיבים נותנים לו דיני במה גדולה: האחד שאהל מועד נטוי כדרכו, היינו כל עבודותיו כסדרן, והשני שהארון אינו שם.
וכיון שאין המדובר במזבח בלבד אלא בכל סדרי המקדש (פרט לארון), חז"ל ובעקבותיהם ראשונים ואחרונים מציינים שהיתה בנוב וגבעון השראת שכינה, כדברי הגמרא בזבחים (קיח, ב): "כי אתא רב דימי אמר רבי, בשלושה מקומות שרתה שכינה על ישראל: בשילה, ונוב וגבעון, ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין, שנאמר (דברים לג, יב) חופף עליו כל היום, כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין". וכן בפירוש המשנה לרמב"ם (זבחים פי"ד מ"ז): "ובין היות המקדש בשילה והיותו בירושלם היתה השכינה בנוב וגבעון".
ראיה נוספת ניתן להביא מן הגמרא בזבחים (סב, א): "ר"א בן יעקב אומר: שלושה נביאים עלו עמהן מן הגולה... ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית". לפי דברי הרב קניגסברג אותו נביא שהעיד שמקריבים אע"פ שאין בית לא חידש מאומה – הרי כך אף היה בנוב וגבעון, שכל עיקרן מזבח ציבורי לכל ישראל! אלא שכמו שהסברנו וניסינו להוכיח, במת ציבור או במה גדולה אינה אך מזבח - אלא מחנה שכינה על כל סדרי עבודותיו, פרט לארון. מטעם זה נראה שאף אם יוקם מזבח בהר המוריה, לא יהא לו דין במה גדולה – במת ציבור של כל ישראל, אלא רק דין במה קטנה, עליה לא ניתן לעשות פסחים.
יעקב אפשטיין