המעין

עוד בענין משפחת גויים שנטמעה

 

עוד בענין משפחת גויים שנטמעה*

עם בעיות ריבוי המתגיירים בגרות מפוקפקת (בלשון המעטה) מתעורר ענין רב בבירור סוגייה זו, וייש"כ של הר"י עמיטל שעסק בה. ברצוני להעיר בקצרה כמה הערות על דבריו, בלי עיון כל הצורך בנושא.

א. אתחיל מהסוף (עמ' 30), בחזון איש (אה"ע סי' א ס"ק יח) - המקור היחיד שדן בפירוש בענין זה, והדיוק שדייק ממנו בשו"ת דבר יהושע: בסוף רשימת כמה מקרים בגמ' בהם לא סמכו על הכלל 'משפחה שנטמעה נטמעה' ובדקו או גילו פסולים, והסבר הסיבה לכך, כתב החזו"א: "וכן הא דפסחים ג' ב' שאני התם דאיהו דארע נפשיה". מדובר שם על המעשה עם הגוי שאכל קרבן פסח בירושלים, ומכאן נראה לכאורה שגם גוי שנטמע נטמע. אך כתבו התוס' ד"ה ואנא בפסחים שם שהאכילוהו קרבן פסח מטעם 'רוב [עולי רגלים (תוס' ר"פ)] ישראל הם', וכ"כ הרא"ש ביבמות פ"ד סי' לד. א"כ אין זה שייך כלל לדין משפחה שנטמעה, וכן פשוט - שהרי אותו גוי לא נטמע בין היהודים אלא רק התחפש ליהודי פעמים בודדות, וא"כ אין למעשה הזה שום קשר לשאלתנו. וברור שגם החזו"א לא התכוון לחדש חידוש גדול כזה בדרך אגב, וע"פ ראיה שאינה דומה כלל לנידון. והעירני הרב מרדכי אלתר שבוודאי שאין כוונת החזו"א על מקרה 'ההוא ארמאה' - אלא על מעשה הכהן שאמר שהגיעו כזנב הלטאה ובדקו אחריו וכו', שעל זה אומרת הגמ' 'שאני התם דאיהו דארע אנפשיה', כלשון שהעתיק החזו"א.

ובכתובות טו, ב נפסק שאם מצא בה תינוק מושלך אם רוב ישראל ישראל, אלא שלענין יוחסין מחמירים מדרבנן שבעינן תרי רובי כפירוש רש"י שם, אבל סתם אדם הבא לפנינו ומתנהג בתורת ישראל סומכים על הרוב (רא"ש שם, ועי' יו"ד סי' רסח סע' י). וכל זה אינו ענין למשפחה שנטמעה, שהרי העיקרון הזה של הליכה אחר הרוב שייך גם באותם פסולים שאין עליהם דין משפחה שנטמעה - כגון חללים לפי הבית שמואל (סי' ב ס"ק יט), ובקידושין ע, ב עבדי פשחור בן אימר נטמעו בכהונה, ואעפ"כ לא פסלו כל שבט כהונה מהעבודה ומאכילת תרומה. ובמקרים הללו אין כלל דין 'משפחה שנטמעה', וגם אם יתברר אחרי כמה דורות שאבי המשפחה לא התגייר כדין או שהוא חלל - חייבים להודיע על כך, גם לו יהא שדין משפחה שנטמעה שייך בגוי וחלל.

גם בענין הפלשמורה (כת מיהודי אתיופיה שהשתמדה לפני יותר ממאה שנה), אפילו הרבנות הראשית שקיבלה עקרונית את יהדותם של יהודי אתיופיה דרשה מהם לעבור גיור מטעם ספק גוים שנתערבו בהם, ולא אמרו בזה משפחה שנטמעה נטמעה. ובזה הם דומים לקראים שנאסרו משום שנתערבו בהם ממזרים (רמ"א אה"ע סי' ד סע' לז, ועיי"ש בפ"ת ס"ק מה), ולא אמרינן בהם משפחה שנטמעה. והיינו משום דכיתות אלו לא נתערבו בישראל, ונחשבו כמשפחה אחת גדולה שלא נטמעה. והעיר הרב מרדכי אלתר מהגמרא בקידושין עו, א שגזרו על הכותים מפני ממזר או עבד ושפחה שנתערבו בהם, ולא אמרו בזה את הכלל משפחה שנטמעה.

אך חשוב להדגיש שגם אילו היינו אומרים בגוי 'משפחה שנטמעה נטמעה' אין זה שייך למתגיירים עצמם שגרותם מפוקפקת, אע"פ שכבר התחתנו ונולדו להם ילדים ונכדים, כל עוד המתגייר המסופק עצמו ידוע ולא 'נטמע'. ובקובץ "בית הלל" גליון מ עמ' כו (שהוזכר ע"י הרב עמיטל) הרב אליהו בר שלום כתב בשם הקדמת ספר "כצרוף כסף" עמ' 11 בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שלא אומרים כלל את הכלל 'משפחה שנטמעה' לגבי גוים.

ב. בענין דעת הרמב"ן (בחידושיו, שהועתקו גם בר"ן, עיי"ש; במאמר עמ' 23): מדברי הריטב"א בקידושין עא, א מוכח שסובר הרמב"ן שהכלל 'משפחה שנטמעה' שייך גם בעבד וחלל, וכמו שהבין החזו"א באה"ע סי' א סוס"ק ל, וכפי שכתב במאמר. והיינו שהמשנה בסוף עדויות שכגון אלה [שנתקרבו בזרוע] אליהו בא לטמא ולטהר וכו' מדובר בפסול חללות ועבדות – הכוונה שבסתם פסול חללות ועבדות אליהו לא בא לרחק, כפי שמפורש בריש המשנה שם. אבל בים של שלמה שם (פ"ד סוף סי' ג) מוכח שלדעת הרמב"ן לא אמרינן משפחה שנטמעה נטמעה גבי חלל ועבד, ונראה שכן הבין גם הבית שמואל בסי' ב ס"ק יט.

ג. בהערה 16 עמ' 28 כתב הרב עמיטל שהרי בדיעבד כולם גרים כמ"ש הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פי"ג הי"ז ובשו"ע יו"ד סי' רסח. ע"כ. וקיצר ולא ביאר דבריו, שהרי בראשית דבריו בעמ' 21 כתב שהמרמים את בית הדין, שאינם מקבלים על עצמם כלל עול תורה, קיים ספק ביהדותם.

ולמעשה אע"פ שיש מאחרוני האחרונים שנדחקו ברמב"ם לפרש דבריו שבדיעבד אף במקרה שאנן סהדי שלא קיבלו מצוות בעת הגרות הגרות חלה - מ"מ בראשונים מבואר שאין כן דעת הרמב"ם (הרב מרדכי אלתר היפנה אותי לרבי אברהם מן ההר ביבמות עו, ב, ועי' עוד בסמ"ג לאוין קטז ד"ה כשם שמלין שמקצר את דברי הרמב"ם, ובעץ חיים מלונדון שחי דור אחר הסמ"ג הלכות ע"ז וגרים פרק ח, ובקרית ספר למבי"ט סוף פי"ג). וא"כ דברי אחרוני אחרונים הנ"ל בטלים לעומתם. ואכן לאחרונה פורסמו דעות הרבנים הן אשכנזים והן הספרדים שגירות שנתברר שמעולם לא נתכוון המתגייר לקבל מצוות מעיקרא לא חלה. וא"כ כיון שרבני וראשי מערך הגיור עצמו, מעידים שרובם הגדול של המתגיירים כל קבלתם היא מן השפה ולחוץ, וכ"ש בגיורי הצבא - נמצא שכל מתגייר הבא לפנינו שאינו שומר תורה ומצוות הוא בחזקת שלא נתגייר כהלכה עד שיוכח ההיפך - ואלו הם רוב המתגיירים.

בברכת התורה

דויד יצחקי