המעין

הגותו של רבי אלחנן בונם וסרמן הי"ד, תלמידו של ה'חפץ חיים' וראש ישיבת בָּרָנוֹבִיץ (ליטא), שהיה מן הקיצוניים בין גדולי התורה ביהדות מזרח-אירופה שבין שתי מלחמות-העולם בגישתו האנטי-ציונית, נחשבת עד היום לבעלת השפעה משמעותית על האידיאולוגיה הרווחת בציבור החרדי-ליטאי כלפי הציונות ומדינת ישראל. במובן זה הוא מהווה כעין אנטיתזה לרבה הראשי הראשון של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר בעקבי הזמן מצאה הציונות הדתית בו ובהגותו את המשען האידיאולוגי העיקרי לדרכה והשקפתה[1].

התבטאות אחת נדירה של הרב וסרמן שכוונה כנראה כלפי הראי"ה קוק זוכה לתהודה רבה בקרב חלק מהציבור החרדי, ומשמשת בידו כאחת ההצדקות לפסילת הראי"ה ודרכו. למעשה לא מדובר בהתייחסות ישירה, אלא בדברים המופיעים בתוך מכתב שנשלח לרב יוסף צבי דושינסקי, מחליפו של הרב יוסף חיים זוננפלד בראשות 'העדה החרדית', בכ"ג סיון תרצ"ד:

כפי הנשמע עלתה הצעה לחבר בי"ד של החרדים אל הרבנות הראשית. והנה ידוע כי העומד בראש הנ"ל [=הרבנות הראשית] כותב וחותם קול קורא לעורר יהודים לתת כסף לקרן היסוד, וידוע גם כן כי כספי קרן היסוד הולכים לגדל כופרים להכעיס. ואם כן המעורר לתמוך בקרן זה הוא מחטיא את הרבים במדרגה היותר נוראה. וכבר פירש רבינו יונה בשערי תשובה הכתוב 'כור לזהב ומצרף לכסף ואיש לפי מהללו', היינו כי הבחינה על איש הוא להסתכל את מי יהלל, ואם אנו רואים שהוא מהלל רשעים יודעים אנו שזהו רשע גמור, באופן שהדבר ברור שאסור להתחבר לאיש כזה[2].

 

לדידו של הרב וסרמן, כיוון שהעומד בראש הרבנות הראשית מפרסם כרוזים לתמיכה בקרן היסוד, המממנת בין השאר חלק ממערכת החינוך החילונית-ציונית, הריהו מחטיא את הרבים ואסור להתחבר עמו[3].

אך דומה כי קביעתו החריפה של הרב וסרמן מבוססת על טעות עובדתית[4]. לפי עדות בנו של הראי"ה, הרב צבי יהודה הכהן קוק, אביו אמנם תמך בקרן הקיימת לישראל וקרא לתרום לה, אך יחסו לקרן היסוד היה שונה בתכלית:

...שמתוך התביעות והקובלנות בהתנהגות הדת והיהדות, התעכב אח"כ [הראי"ה] מתת דברי תמיכתו לקרן היסוד, ולא פעלו עליו בזה הפצרותיהם והשתדלויותיהם של עסקני קרן היסוד. הנה לעומת זה, עם מה שהמשיך להתריע תמיד על אותן התביעות והקובלנות, לא התעכב מעולם מתת דברי תמיכתו לקרן הקיימת, ולא פעלו עליו כל הפצרותיהם והשתדלויותיהם של מתנגדיה, אלא הירבה והוסיף לתמוך ולחזק בשלהבת קדשו את הקרן הקיימת ואת מצות מפעלה לגאולת הארץ וכיבושה[5].

 

דברים אלה, אם הם נכונים, שומטים את הקרקע מתחת לבסיס דבריו של הרב וסרמן. לאורם יהיה צריך לומר כי קביעתו החריפה של הרב וסרמן אודות הראי"ה נשענה על כרעי-תרנגולת ("הנה ידוע") של שמועות שרווחו במקומות מסויימים במזרח אירופה[6]. אמנם, מחקר מדוקדק מעלה כי על אף עדותו הנכוחה של הרצי"ה, שלהלן נביא לה סימוכין מפורשים מפי הראי"ה עצמו, הרי שדברי הרב וסרמן לא התבססו על שמועות מעורפלות בלבד; מתברר כי עוד בחיי הראי"ה נעשו נסיונות תעמולתיים לייחס לו תמיכה בקרן היסוד, ולפחות במקרה אחד מדובר על זיוף מכוון, עליו כנראה נשען – בלא יודעין – הרב וסרמן.

 

בין כך וכך, ישאל הקורא התמים: מהו ההבדל הגדול בין הקק"ל לקרן היסוד? שמא לדעת הרב וסרמן זו נבלה וזו טריפה, שהרי בשני הגופים כיהנו גם פורקי עול; ועל אף שהקק"ל לא עסקה בחינוך - מכל מקום היא איפשרה גם לפורקי עול להתיישב על אדמותיה, ואם כן אף התומך בה הריהו מהלל את הרשעים וכו'! אולם אין להתעלם מכך שבפירוש דיבר הרב וסרמן על קרן היסוד דווקא, בנימוק שכספיה "הולכים לגדל כופרים להכעיס" במוסדות החינוך – דבר שכאמור אינו נוגע לפעילות הקק"ל. הקק"ל היתה מוסד ותיק שהוקם בראשית המאה עבור מטרות ממוקדות ומוסכמות יחסית – גאולת אדמות הארץ מיד נכרים, ואילו קרן היסוד הוקמה בראשית שנות העשרים במציאות פוליטית שונה, ותחומי פעולתה היו רחבים בהרבה. הראי"ה עצמו, בתשובה מחורף תרפ"ו למכתבם הידוע של ארבעת האדמו"רים (מגור, סוקולוב, אוסטרובצה וראדזין) ששמעו "כי כ"ג שיחי' מתרעם על עמידתנו מנגד לסייע לקופת הקק"ל וקרן היסוד" ונימקו את התנגדותם, ביאר היטב את סיבות תמיכתו בקק"ל – בקק"ל בלבד[7]; בטיוטה מוקדמת של תשובתו, שנשמרה בכתב ידו בגנזיו, הוא מציין במפורש את ההבדל ביחסו כלפי הקק"ל וקרן היסוד:

כשאני לעצמי, לשעבר נתתי תעודה של סיוע רק בעד קרן הקיימת [...] [ש]היא עסוקה להוציא את האדמה מיד נכרים לרשות ישראל [...] ובשביל כך נתתי זה איזה שנים תעודה בידי העסקנים של קרן הקיימת. מה שאין כן קרן היסוד, שהוא אינו עוסק בגאולת הארץ כ"א [=כי אם] בישובה ובענינים של חינוך, להם לא נתתי מעולם עדיין תעודה, עד אשר יבא הדבר לידי איזה תיקון בע"ה, שגם על ידי קרן זה יהיה הולך לפחות חלק חשוב ממנו ליישב את א"י בדרך קדושת תוה"ק[8].

 

אכן, ישנו מידע רב ביותר אודות מערכת הקשרים המסועפת שקיים הראי"ה עם הקק"ל, שעיקרה תמיכה קבועה במפעלה האדיר לגאולת הארץ, לצד פקיחת עין מתמדת ומחאה מיידית על כל סטייה מדרך התורה שנעשתה על אדמותיה[9] – ומאידך, בכל כתביו של הראי"ה שנדפסו עד היום נמצאו אזכורים ספורים בלבד לקרן היסוד, וגם הם מלמדים על הסתייגות עקרונית כלפיה[10]. מי שניזון משמועות המציגות את הראי"ה כ"נותן יד לפושעים" בלי הסתייגות, יניח ממילא כפי ה"ידוע" שהוא גם קרא באותה מידה לתמוך בקרן היסוד; ולעומת זאת, עבור הבקיא בקורות חייו, פועלו ואיגרותיו של הראי"ה, הרעיון שהוא יהיה מסוגל לקרוא לתמיכה בגוף הגורם ישירות ובמו ידיו חילולי שבת, חינוך חילוני וכיוצא בהם, מופרך מעיקרו. הרי אפילו תמיכתו בקק"ל לא היתה בלתי תלויה, אלא נלוו אליה תנאים רבים, סייגים ואף אזהרות. הרי כמה דוגמאות בולטות, שדי בהן להוכיח שלוּ היתה הקק"ל עצמה עוסקת בפעולות המנוגדות לרוח התורה – כפי שעשתה קרן היסוד – לא היה הראי"ה מסכים לתמוך גם בה:

·                במכתב ליו"ר הקק"ל מנחם אוסישקין מב' אדר א' תרפ"ז, אודות חילולי שבת בשכונת בורוכוב היושבת על אדמת הקק"ל (ודוק: על ידי התושבים, ולא על ידי הקק"ל עצמה), הזהיר הראי"ה "שאם לא יעשו צעד נכון לגדור בעד פרצות שעוברות כל גבול, אהיה אנכי צריך לצאת במכתב גלוי בקול גדול ומפגין מאד לאזני כל ישראל"[11].

·                במכתב ל"תנובה" מכ"ד אד"ר תרצ"ב, שנשלח בעקבות דיווח על חילול שבת בקיבוץ מזרע, הודיע הראי"ה שכל עוד לא יתקנו אנשי הקיבוץ את מעשיהם, החלב שלהם מוגדר כחלב עכו"ם, והוא אוסר על "תנובה" לקבלו[12].

·                במכתב לאוסישקין מכ"ב אדר ב' תרפ"ט, התרעם הראי"ה על שהקק"ל החלה להוציא חוברות ספרותיות, "שאיננו ממקצוע שלה, כי לא לשם מטרה ספרותית הוקדשו הכספים של גאולת הארץ. ויותר מזה שעצמותה של ספרות זו מקדיחה את תבשילה ברבים, ומפרסמת דעות זרות וכוזבות בניגוד לקדושת האמונה הטהורה [...] אקוה שדברי המעטים יפעלו את פעולתם הנכונה והמכשול יוסר בלא מדחה [=דיחוי], למען נוכל כולנו יחד לעבוד את עבודת הקודש של גאולת הארץ ע"י הקרן הקיימת לישראל שכם אחד"[13].

 

אלא שכאמור, מתוך הכרה במשקלה הציבורי החשוב של עמדת הראי"ה, נעשו במהלך השנים מספר נסיונות מצד תומכי קרן היסוד לייחס לו תמיכה מוצהרת בקרן. המקרה הבולט ביותר התרחש בחורף תרפ"ז (כשנה לאחר המכתב הנזכר לאדמו"רים); כמה חודשים לפני כן נכנס היישוב היהודי בארץ ישראל למשבר כלכלי חריף, שפגע קשות בהתפתחותו, הביא לאבטלה של שליש מכוח העבודה, צמצם את נפח העלייה וגרם לזרם של "יורדים" מהארץ[14]. משבר זה, שנחשב לחמור ביותר שעבר על היישוב היהודי בארץ ישראל בימי המנדט, היה הפעם הראשונה שבה תנופת ההתפתחות של היישוב, שהתגברה מאז סוף מלחמת העולם הראשונה – נעצרה. על רקע מצב העניינים הזה יצאה ההנהלה הציונית ב"מפעל עזרה מיוחד ע"י קרן היסוד לטובת מחוסרי העבודה בארץ ישראל"; לאור חומרת המצב התגייס גם הראי"ה לעידוד התרומות עבור הטבת המצב הכלכלי בארץ, וכאשר הרב משה אוסטרובסקי (המאירי) יצא לפולין כדי לחזק את המגבית הפקיד בידו הראי"ה איגרת עידוד כללית עבור יהודי מזרח אירופה[15]. במקביל, כתב הראי"ה בתאריך ב' כסלו תרפ"ז כרוז פומבי הקורא לתמיכה ביוזמתה של ההנהלה הציונית, ובו נאמר בין השאר:

אחינו היקרים, פזורי הגולה, אשר לבם ונפשם לבנין ציון וכל מקראיה, אחים אהובים! השעה החמורה העוברת כעת על ישובנו האהוב בארץ אבות, היא מביאה אותי להרים את קולי אליכם, בהפגנת 'הושיעו נא'. בניננו הקדוש, הבנין הלאומי אשר רבות וגדולות הן מאד תקותיו האצורות בכל לב יהודי, הוא עומד כעת לקראת משבר עובר, הדורש השתתפות של עזרת אחים לצרה, להחזיק את מעמדו [...] על כן נכון לבי ובטוח, כי ההכרזה הגדולה אשר ההנהלה הציונית הולכת ומכריזה כעת בכל גבול ישראל, להתאמץ לבא לעזרה להקלת המצב של המשבר, תהיה נשמעת בהקשבה רבה, וחוץ מכל התרומות התדירות לכל הדברים הקדושים הכלליים אשר ירימו אחינו בכל מקומות מושבותיהם לשם ציון וירושלים, וכל מוסדי הקודש ישאו את ידם קודש לד' לעמו ולארצו, להתנדב על המגבית של הקלת המשבר הנוכחי, עד אשר מהרה יתאסף הסכום הנדרש...

על אף שביצוע המגבית נעשה באמצעות מנגנון קרן היסוד נמנע הראי"ה בהמלצתו מלהזכיר את שמה של הקרן, מתוך סירובו העקרוני לפרסם תמיכה בה (וכפי שנימק במכתב לאדמו"רים). הנוסח המצוטט לעיל הוא זה שפורסם בעיתונות הארץ-ישראלית, בכותרת "להקלת המשבר"[16]. אולם למרבה הפלא מתברר כי בנוסח שפורסם לאחר כמה שבועות בעיתוני ורשה הוחלפו המילים "ההנהלה הציונית" במילים "ההנהלה הראשית לקרן היסוד", ובהתאם לכך, הוצגו הדברים כלא פחות מ"כרוזו של הרב קוק לטובת קרן היסוד"[17]!

גם אם לא היה בידינו מידע כלשהו מלבד שתי גירסאותיו של הכרוז הזה, אין ספק כי הנוסח האותנטי הוא זה שפורסם בארץ ישראל, סמוך ונראה לראי"ה, על ידי מיודעיו עורכי 'ההד' ו'התור'; לעומת זאת, כאשר אנשי קרן היסוד הפיצו את כרוז הראי"ה בעיתוני פולין, הם לא חששו שהמחבר ייתקל בנוסח שפרסמו בריחוק-מקום, ואף היה להם אינטרס ברור לשרבב לדברי הראי"ה אזכור תקדימי של קרן היסוד. למעשה, אף אם לא היה לפנינו אלא הנוסח "המזרח-אירופי" של הכרוז, היה ניתן לקבוע כי נשלחו בו ידיים זרות; זאת לא רק בשל דברי הראי"ה במכתב לאדמו"רים, כשנה לפני פרסום הכרוז, אלא לאור איגרת ששלח הראי"ה לראשי קרן היסוד שבועות ספורים לאחר כתיבת הכרוז, בה הודיע בקצרה כי הוא מנוע מלשתף פעולה עם הנהלת הקרן או אף לבקר במשרדיה (!) עד שימולאו שורת דרישות שהציב בתחום התנהלותה הדתית. הרקע לאיגרת זו, הוא פנייה שנשלחה אל הראי"ה בב' טבת תרפ"ז, לאחר חנוכת משכנה החדש של קרן היסוד ב"מתחם המוסדות הלאומיים" בירושלים, בה כתבו מנהלי הלשכה המרכזית של קרן היסוד כי "לשמחה רבה ולכבוד גדול יהיה לנו הדבר אם אדוננו יועיל בטובו הרב לבקר את משרדנו – המשרד להנהלה העולמית של קרן היסוד"[18]. בתשובה לפניה זו כתב הראי"ה איגרת – הרואה כאן אור לראשונה – אל ראשי קרן היסוד, (אריה) לייב יפה וארתור מנחם הנטקה:

ב"ה, ח' טבת תרפ"ז

כבוד האדונים הנכבדים ד"ר יפה וא. הנטקה,

א.נ.

קבלתי הזמנתם לבקר את לשכתם הנכבדה. הנני מודיע אותם בזה, אחרי אשר הנהלת קה"י [=קרן היסוד] והנהלת [=ההנהלה] הציונית ימלאו אחרי דרישותי המינימליות הנוגע לעניני הדת בקבוצות ובחנוך, אז אוכל בעה"י לשתף את עבודתי לטובת קה"י, ואבקר בל"נ [=בלי נדר] ג"כ את לשכת קה"י.

בכבוד הראוי[19].

 

במשך השנים היו אמנם מספר הזדמנויות בהן בא הראי"ה במגע עם אנשי קרן היסוד, בעיקר בענייני תקציבים לצורכי דת[20], אך כפי שממחיש המכתב הנוכחי, אפילו שיתופי פעולה מוגבלים שכאלה הותנו מצד הראי"ה בדרישה לשינוי התנהלותה של הקרן בתחום הדת[21]. מה היו דרישותיו המדוייקות של הראי"ה מקרן היסוד, על מנת שזו תוכל להיחשב כ"באה לידי תיקון" (כלשונו במכתב לאדמו"רים) ולזכות בתמיכתו ובשיתוף פעולה מצידו? אף זאת ביכולתנו לברר, באמצעות מסמך נוסף הנדפס כאן לראשונה. מסמך זה, שכותרתו "התשובות של הרב קוק" לקרן היסוד, נכתב כנראה לאחר המכתב הקודם, בתשובה לפנייה מצד אליו מצד הקרן אודות יחסו כלפיה, כפי הנראה על רקע שמועות שהראי"ה אוסר (!) לתמוך בקרן היסוד[22]. לפנינו נמצא רק העתק המסמך, אך הוא כתוב בגוף ראשון, כלומר שהדברים נוסחו על ידי הראי"ה עצמו, ויוצר ההעתק בחר כנראה להעתיק רק את גוף הדברים, ללא הפתיחה והחתימה:

א. מעולם לא יצא מפי שום איסור חס ושלום על קרן היסוד, ולהיפך – הנני מתרעם מאד על האוסרים.

ב. על דבר יחסי לקרנות הציוניות, היתה תשובתי כי את הקרן הקימת אני מסַיֵע בכל הזדמנות בחפץ לב בכל עיכוב כלל; אמנם על קרן היסוד, הנני לעת עתה מונע את מכתבי לטובתה עד שתתקן ההנהלה הציונית מגרעות עיקריות שאני דורש את תיקונן, ואלה הן:

1. שהחינוך לא יהיה בשום מקום בארץ ישראל משולל מלמוד הדת, לא רק בתור ספרות אלא בתור יסוד קדושת אמונת ישראל.

2. שכל הצרכים הכלליים של הדת יתמלאו תכף בכל מושבה וקבוצה, כמו שו"ב, ביהכ"נ, מקוה, ובמקום שצריכים רב – גם רב.

3. ששום חלול קודש פומבי לא יעשה בכל המקומות הנתמכים מקרהי"ס [=מקרן היסוד], כמו חלול שבת ויו"ט בפרהסיה וכיוצא בזה.

4. שהמטבחים, הכלליים לפחות, יהיו נשמרים בכשרות.

5. שכל אלה הפרטים השייכים להמתישבים במושבות ונקודות של קרהי"ס [=קרן היסוד], יהיו כתובים בהחוזה בתור דברים המעכבים את זיקת הקנין של המתישב, והמקשרים אותו בזכותו על הקרקע רק בתנאי מלוי של היסודות העקריים הנ"ל.

ומפני שתקותי היא חזקה שסו"ס תמלא ההנהלה את דרישותי אלה, על כן הנני מעכב את סיוע[י] לקרן היסוד עד שימלאו אותן. ואקוה שאז עבודתי [תוכל] להיות שלמה בעזה"י לטובת ישוב [ו]בנין אה"ק.

 

יש להעיר כי תנאים אלה דומים ביסודם לאלה שהציב הראי"ה גם בפני הקק"ל; אולם עיקר עיסוקה של זו האחרונה היה גאולת הארץ, לעומת קרן היסוד שהתחומים בהם נגעו דרישות הראי"ה עמדו במוקד פעילותה. לכן, ככל שמדובר בקק"ל לא הציב הראי"ה את מילוי דרישותיו כתנאי בסיסי לעצם שיתוף הפעולה והקריאה לתמיכה – אך בהחלט עשה זאת כלפי קרן היסוד[23].

בין כך ובין כך, אם אכן ראה הרב וסרמן את אותו כרוז מתרפ"ז, היה זה ללא ספק בנוסח המסולף שפורסם בעיתוני פולין, וכך כנראה התקבעה בזכרונו הדעה כי "ידוע כי העומד בראש הנ"ל [=הרבנות הראשית] כותב וחותם קול קורא לעורר יהודים לתת כסף לקרן היסוד"[24]; אולם כאמור לדברים האלו אין כל יסוד.

 

הראי"ה לא היה מוכן כאמור לתמוך בקרן היסוד, העוסקת גם בחינוך וכדומה, "עד אשר יבוא הדבר לידי איזה תיקון", ש"לפחות חלק חשוב" מפועלה של הקרן יופנה ליישוב הארץ בדרך התורה. האמירה "לפחות חלק חשוב..." יוצרת לכאורה את הרושם שאם חלק משמעותי מפעילות הקרן היה מופנה לפעילות ברוח התורה, אזי היה הראי"ה תומך בה גם אם חלק אחר היה מופנה עדיין לחינוך החילוני. אולם בפועל, אין ספק שדרישתו של הראי"ה היתה מחמירה בהרבה, שהרי בתקנון קרן היסוד נקבע שרק כ-20% ממשאביה יופנו לחינוך[25] (ורק חלק מסוים מן התקציב הזה יועד לחינוך 'בעייתי') – ובכל זאת סירב הראי"ה לקרוא לתמיכה בה. יודגש כי קביעה זו בתקנון קרן היסוד יושמה בקפידה; בסיכום כולל של פעולות הקרן בשנים תרפ"א-תר"ץ, עולה ש-61.4% ממשאביה הושקעו בעליה והתיישבות (הכשרת עלייה, עזרה לפליטים, התיישבות חקלאית ועירונית, שיכון, מסחר ותעשיה), 19.6% בשירותים ציבוריים ולאומיים (ביטחון, בריאות, אדמיניסטרציה), ו-19.0% בלבד בחינוך ותרבות – כאשר גם מזאת הוקצה חלק מסויים לצרכי דת: חינוך, משכורות רבנים, שו"בים ומשגיחים, תחזוקת מקוואות, עירובין ותשמישי קדושה, סיוע למושבות בני ברק, כפר חסידים ועוד[26]. לאור הנתונים הללו, דומה כי טענתו של הרב וסרמן כלפי הקוראים לתרום לקרן היסוד, והגדרתו אותם משום כך כ"רשעים גמורים", אינה שונה באופן מהותי מטענה מקבילה כלפי התובעים לשלם את המיסים הנדרשים למדינה – טענה המושמעת כיום רק מצד קבוצות שוליים קיצוניות בציבור החרדי.

ואכן, באופן לא מפתיע מתברר כי אכן היו כמה מן הרבנים המפורסמים בני אותו דור שקראו לתרום גם לקרן היסוד, על אף הבעייתיות בחלק מפעולותיה[27]. רק מספר חודשים לפני פרסום כרוזו הנזכר של הראי"ה פורסם כרוז אחר הקורא במפורש לתמוך בקרן היסוד, עליו חתמו למעלה משמונים רבנים מרוסיה ופולין, ובתוכם אישים ידועים כמו הרב חנוך העניך אייגש בעל 'המרחשת', הרב משולם ראטה, הרב ראובן כץ ועוד[28]. יתר על כן, בכמה מקומות בעולם, ובפרט בארצות הברית, התמיכה בקרן היסוד נחשבה כדבר שבקונצנזוס בקרב הרבנים[29], ואף עמיתו של הראי"ה ברבנות הראשית, הרב יעקב מאיר, קרא לתמוך בקרן היסוד[30]. כלום את כל עשרות ומאות הרבנים הללו היה הרב וסרמן מגדיר כרשעים ו"מחטיאי הרבים במדרגה היותר נוראה"[31]? בין כך ובין כך מתברר כי דווקא הראי"ה הוא שהתבלט לעומתם כמי ש'החמיר' בהרבה, ובאופן עקבי לא הסכים לפרסם תמיכה אלא בקרן הקיימת לישראל. לאור סך הנתונים המפורטים כאן עולה התהייה שמא דבריו הקיצוניים של הרב וסרמן לרב דושינסקי[32] לא נכתבו אלא כדי להרתיעו משיתוף פעולה עם הרבנות הראשית (אליה התנגד בתוקף), ואולי מפני כך הוא אכן נמנע מלנקוב במפורש בשמו של הראי"ה[33].

 

הכרוז מתרפ"ז היה אמנם היחיד שבו זויפו דברי הראי"ה כדי ליצור תמיכה בקרן היסוד, אך גם בשנים שלאחר מכן נעשו נסיונות להציג דברים פרי עטו כביטוי לתמיכה ישירה בקרן היסוד – כאשר המשותף להם הוא פרסום הדברים בריחוק מקום מהראי"ה. כך, בירחון התורני 'דגל ישראל', שיצא בניו-יורק בעריכת הרב יעקב איסקולסקי, נדפסה בשנת תרפ"ט הודעה מאת "המזכירות לתעמולה בין החרדים" של קרן היסוד והקק"ל בירושלים. מזכירות זו מסרה לפרסום ב'דגל ישראל' מכתב מיוחד מאת הראי"ה, תוך הדגשה שהמכתב טרם התפרסם בכל מקום אחר. לדברי המפרסמים, ההקשר בו נכתבו הדברים הוא:

מקרה שקרה באחת מערי אירופה, שהקהלה חייבה את כל חבריה לתרום לטובת קרן היסוד, והמתנגדים ערערו נגד זה בפני הממשלה, והביא[ו] את הדבר לפני בית המשפט. השופטים דרשו מהנהלת הקהלה להוכיח להם כי הדבר נעשה בהתאם לדיני ישראל, ועל יסוד התשובה הנ"ל [של הראי"ה] יצאו חברי הקהלה זכאים בדינם[34].

 

כלומר, לטענת המפרסמים, מכתבו של הראי"ה נכתב על מנת לסייע ביד ראשי קהילה אירופית כלשהי לכפות על כל חבריה לתרום לקרן היסוד! דא עקא, עיון בגוף המכתב (המובא להלן) מעלה מסקנות אחרות. בדומה לדברים האמורים לעיל (הערה 27) אודות מכתבו של הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק, גם כאן אין במכתב עצמו כל אזכור של קרן היסוד; הנימוקים שבו אינם רלוונטיים לרוב תחומי פעילותה של הקרן, והוא אינו עוסק אלא בבירור המעלה הכללית של יישוב הארץ והחובה לתמוך ביושביה. אף בכותרת המקדימה למכתב לא מדובר אלא על "קהלה אחת שהסכימה להטיל על חבריה מס לשם ישוב ארץ ישראל ובנינה", מבלי להזכיר שהיה זה מס לקרן היסוד דווקא. לקראת סוף המכתב נזכר רק "שההנהלה הציונית בארץ ישראל עוסקת בהרבה ענינים של ישוב ארץ ישראל", ללא התייחסות ספציפית לקרן היסוד, גם אם קרן זו היתה המנגנון שניהל את גיוס הכספים להסתדרות הציונית. אם כן, שוב נמצא כי בעוד שלטענת המפרסמים – הנוגעים בדבר – מהווה מכתב זה תמיכה מוצהרת בקרן היסוד, הרי שבדברי הראי"ה כשלעצמם אין לכך זכר.

מכתב זה, שלמיטב ידיעתי טרם נדפס שנית מאז, מובא להלן במלואו:

ב"ה [תרפ"ח].

כאשר נשאלתי אם עדה מישראל יכולה להטיל על יחידיה צדקה להחזקת ישוב ארץ ישראל, הנני להשיב בזה שאין שום ספק בדבר, כאשר הדין הוא שכופין על הצדקה וממשכנין עליה אפילו בערב שבת, כמבואר בגמרא בבא בתרא דף ח' עמוד ב', וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות מתנות עניים הלכה י': מי שאינו רוצה ליתן צדקה, או שיתן מעט ממה שראוי לו, בית דין כופין אותו עד שיתן מה שאמדוהו ליתן, וממשכנין על הצדקה אפילו בערבי שבת. וכן הוא בשלחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ח סעיף א' וסעיף ב'. ואם הדבר הזה הוא נוהג בכל הצדקות, קל וחומר בצדקה לחזוק ארץ ישראל, שהרי הדבר מפורש בספרי והובא בבית יוסף יו"ד סימן רנ"א, דעניי ארץ ישראל הם קודמין לעניי חוץ לארץ. וכיון שאפילו בצדקה לעניי חו"ל כופין עליה, ק"ו בצדקה שהיא בשביל חזוק ארץ ישראל וענייה. והחובה של ישיבת ארץ ישראל היא גדולה מאד, וכדאמרינן בגמרא כתובות דף ק"י ע"ב, והביאה הרמב"ם לפסק הלכה בהלכות מלכים פ"ה הלכה י"ב: לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה עובדי עבודה זרה, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. והרמב"ן בספר המצות כתב במצוה ד': שנצטוינו לשבת בארץ 'והיא מצות עשה לדורות מתחייב [בה] כל אחד ממנו', ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה. וזהו כלל גדול בתורה שכל ישראל ערבין זה לזה. ועל כן אלה שאינם יכולים בעצמם קיים את המצוה של ישיבת ארץ ישראל, חייבים הם לסייע ליושבים בה ולהחזיקם, ויחשב להם כאילו יושבים בעצמם בארץ ישראל כל זמן שאין להם האפשרות לקיים בעצמם את המצוה הגדולה הזאת. ועל כן פשוט הוא שכל עדה מישראל יכולה לחייב את יחידה ליתן צדקה לטובת ישוב ארץ ישראל וחזוק יושביה, וחלילה לכל יחיד לפרוש את עצמו מן הצבור. ומהיותר גרוע שבחוטאין נחשב הפורש מדרכי צבור, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ג הלכה י"א. וכשם שהצבור צריך להדריך את היחידים לכל דבר טוב ומועיל ולכל דבר מצוה כללית, כן צריך הוא לסדר ששום יחיד לא יפרוש עצמו מן הצבור, בעניני צדקה בכלל וק"ו בענינים של צדקה הנוגעת לארץ ישראל וחזוק יושביה, וכמו שכתבתי. ושום אדם לא יוכל להכחיש את הדבר הגלוי לכל, שההנהלה הציונית בארץ ישראל עוסקת בהרבה ענינים של ישוב ארץ ישראל, וממילא מובן שהכנסותיה הן נכללות בכלל צדקת ארץ ישראל.

ולאות אמת וצדק באעה"ח, הק' אברהם יצחק הכהן קוק

 

כפי שאותו כרוז מתרפ"ז (בנוסח שפורסם בפולין) הובא במהרה לידיעתם של קנאי ירושלים, שהזדרזו לטעון כי הראי"ה תומך ב"קרן שאין לו יסוד", כך אירע גם עם המכתב מתרפ"ט: בעקבות פרסומו בכותרת הנ"ל מיהרו הקנאים לשדרג את האשמותיהם ולטעון כי הראי"ה פסק ש"כופין על הצדקה לקרן היסוד" (עי' להלן).

עובדה זו מביאה אותנו למקרה נוסף של טענה, שהועלתה רק לאחרונה, כי הראי"ה אכן חתם על כרוז תמיכה בקרן היסוד. לפני מספר שנים כתב פרופ' מנחם פרידמן אודות אירוע שהתרחש בחורף תרצ"א, אז יצאו קנאי "אגודת ישראל" הירושלמית ובראשם ר' עמרם בלוי בפשקוויל חריף במיוחד כלפי הראי"ה. הרקע להתקפה היה כרוז משותף של הראי"ה, הרב איסר זלמן מלצר והרב אבא יעקב בורוכוב, שפורסם לקראת כינוס הקונגרס הציוני ה-17 בבזל, ואשר קרא לבאי הכינוס ותומכיו שיפעילו את השפעתם למניעת חילול שבת וכדומה; בצד בקשה זו, כותב פרופ' פרידמן, הופיעה בכרוז גם "קריאה לתרום לקרן היסוד"[35].

אך למעשה הדברים אינם ברורים כלל; פרופ' פרידמן אינו מביא לדבריו סימוכין כלשהם, וההפניה היחידה המופיעה בדבריו אודות הפרשה היא לאותו פשקוויל שפרסמו הקנאים. נראה שפרופ' פרידמן לא ראה בעיניו את הכרוז המדובר, אלא שיער את תוכנו לפי מידע המופיע במקורות מקבילים דוגמת הפשקוויל הנגדי – בו אכן מופיעה בין השאר הטענה שהראי"ה פסק "כופין על הצדקה לקרן היסוד" – אלא שכמובן הדבר אינו מהווה מקור היסטורי קביל[36].

ספיח לפרשה זו נמצא ברשימת כתב-יד של הרב איסר זלמן מלצר, שנתפרסמה לפני שנים אחדות. מדובר בטיוטה של גילוי דעת פומבי משנת תרצ"א, המלמדת אותנו שאכן היו שהבינו כי החתימה על אותו כרוז פירושה תמיכה בקרן היסוד (וכיוצא בה) – אך הרב מלצר מבהיר שהדבר אינו כך:

היות שחתמתי בימים אלה על קריאה לתורמים לקרנות הציוניות, בדרישה שלא לתמוך בהכספים את מחללי שבת ואוכלי טרפות, והיות שנתברר לי כי הרבה יטעו כי חתימתי זו מאשרת את עצם נחיצות הקרנות האלו, לכן הנני מצהיר בזה כי דעתי אני, כמאז כן גם עתה, שכל זמן שמהקרנות האלו נתמכות בתי הספר המשרישים כפירה ומינות באר"י וכו', אסור לתמוך בהם ולעזרם בשום דבר. והתומכים והמסייעים הם מחריבים תורתנו הקדושה וגם מהרסים הישוב. אלא שנצטרפתי בחתימתי זו רק לבקש מאלה התומכים בהקרנות האלו שלכה"פ ישתדלו להשפיע שאל יפטמו הקרנות האלו את ישראל במטבחים מאכילים נו"ט ובמחללי שבת וכדומה[37].

 

הבהרה זו נכתבה כפי הנראה בעקבות תגובות של תמיהה בקרב חלק מן הציבור הירושלמי, שהתעוררו לאחר פרסום הכרוז המשותף מאת הרב מלצר, הראי"ה והרב בורוכוב. מדבריו של הרב מלצר מתברר שאכן לא היתה בכרוז המשותף קריאה לתמוך בקרן היסוד, אלא קריאה לתורמי הקרן ובאי הקונגרס הציוני שעל כל פנים יעמדו על כך שכספם אינו מגיע למטרות בלתי כשרות[38].

 

 

דרכו של הראי"ה קוק זצ"ל סולפה פעמים רבות, הן בחייו והן לאחר פטירתו, לעיתים בשוגג ולעיתים במזיד. בדברים שלעיל הוכח מעבר לכל ספק כי טענתו של רבי אלחנן וסרמן הי"ד שהראי"ה קרא לתמוך בקרן היסוד, טענה שבאמצעותה נימק את התנגדותו לשיתוף פעולה בין העדה החרדית לבין הרבנות הראשית - בטעות יסודה. האמת ההיסטורית היא שהראי"ה, במגעיו מול מוסדות היישוב, נקט לא פעם עמדה תקיפה ו'מחמירה' יותר מרבנים אחרים בני דורו – כפי שמתבטא בסוגיה שלפנינו.

---