המעין

שלושת המזבחות של אברהם אבינו לפי ה'קרובה' לשבת הגדול / אברהם פרנקל

הורדת קובץ PDF

אברהם פרנקל

שלושת המזבחות של אברהם אבינו לפי ה'קרובה' לשבת הגדול

א. גדול פייטניה הקדומים של צרפת היה רבי יוסף בר שמואל טוב עלם, שחי בלימוז' במחצית הראשונה של המאה האחת עשרה[1]. ריט"ע קיבל את מסורת הפיוט האיטלקית הקדומה, אך הושפע מעט גם מפיוטים ספרדיים. הוא כתב פיוטים רבים: קרובות, יוצרות, אופן, זולתות, מעריבים, הושענות וסליחות[2].

הקרובה של ריט"ע לשבת הגדול (תחילתה: 'אלוקים בצעדך') נתקבלה בקהילות מזרח אירופה, לימים 'מנהג פולין', והיא נדפסת עד היום בסידורים כמנהג אשכנז ומנהג החסידים ('ספרד'). קרובה זו היא דוגמא אופיינית להשפעתו של מנהג צרפת על מנהג פולין במאה הי"ב ובמאה הי"ג, כאשר תלמידי חכמים ממזרח אירופה למדו בצרפת בבתי המדרש של בעלי התוספות, והביאו איתם פיוטים צרפתיים (וספרדיים) חזרה לקהילותיהם[3].

הקרובה לשבת הגדול כוללת לקראת סופה פיוט הלכתי ארוך בענייני הלכות פסח, שתחילתו 'אלקי הרוחות'. פיוט זה נקרא 'סדר'[4], ולפניו באה 'רשות' קצרה ('אבוא בחיל'). המסורת של שילוב הלכות פסח בקרובה לשבת הגדול הגיעה לצרפת מאיטליה הקדומה. הלכות פסח מפוייטות בה בעיקר על פי התלמוד הבבלי וספר 'הלכות גדולות'[5]. הפיוט ההִלכתי של ר' יוסף טוב עלם זכה לשמש מקור הִלכתי בעל סמכות בעיניהם של בעלי התוספות, והם דנו על כמה הלכות הנזכרות בו[6].

סיומו של הפיוט ההלכתי הארוך הוא הקטע 'חסל סידור פסח', אשר נשתלב גם בהגדה של פסח תוך שינוי משמעותו המקורית[7]. הפיוט האחרון בקרובה הוא ה'סילוק', המעביר בסופו את הציבור לאמירת הקדושה. פיוט זה עוסק בדברי אגדה הקשורים לפסח ולהלכות ליל הסדר.

 

ב. ב'סילוק' של הקרובה שלו לשבת הגדול מביא ר' יוסף טוב עלם רשימה של טעמים למצוות הפסח. כמה ממקורותיו של הפייטן אינם ידועים לנו, ואפשר שהלך כאן אחר מדרשים או פיוט קדום שלא הגיעו לידינו[8]. לעניין פסח מצרים מביא ריט"ע את הדברים הבאים:

ולמה נתינת דמו על המשקוף ושתי המזוזות?

שהן שלוש מזבחות במקום רואים אותם לחזות

זכר שלוש מזבחות של אב המון נרמזות

שבדן וביתאל ואלון מורה נחרזות

 

הפייטן אומר שאברהם בנה שלושה מזבחות, וכנגדן נתנו בני ישראל במצרים מדמו של קרבן הפסח על שלושה מזבחות, שהם המשקוף ושתי המזוזות.[9]

את המילים 'במקום רואים אותם לחזות' יש לפרש 'במקום שאפשר לראות אותם', וכבר נחלקו התנאים (מכילתא דרבי ישמעאל בא, מסכתא דפסחא, פרשה ו) אם נתנו את הדם מחוץ לבית או מצידו הפנימי:

ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף. מבפנים. אתה אומר מבפנים או אינו אלא מבחוץ? ת"ל 'וראיתי את הדם', הנראה לי ולא הנראה לאחרים, דברי ר' ישמעאל. ר' נתן אומר: מבפנים. אתה אומר מבפנים או אינו אלא מבחוץ? ת"ל 'והיה הדם לכם לאות', לכם לאות ולא לאחרים לאות. ר' יצחק אומר: לעולם מבחוץ, כדי שיהו המצריים רואין ומיעיהן מתחתכין.

 

דברי הפייטן מתאימים לשתי השיטות, בין אם הדם ניתן מבפנים או מבחוץ.

הפייטן חזר על הביטוי 'שלוש מזבחות' פעמיים, פעם בעניין מזבחותיו של אברהם, ופעם בעניין המשקוף ושתי המזוזות. ובאמת מצאנו בספרות התלמוד את הביטוי בשני ההקשרים. בעניין אברהם אבינו: 'ויבן שם מזבח לה': אמר ר' אלעזר: שלושה מזבחות בנה, אחד לבשורת ארץ ישראל, ואחד לקניינה, ואחד שלא יפלו בניו בָּעַי' (בראשית רבה פרשה לט, טז). ולגבי פסח מצרים: 'תנא רב יוסף: שלושה מזבחות היו שם, על המשקוף ועל שתי המזוזות' (פסחים צו, א). אולם לא מצאנו במדרשים הידועים לנו שמזבחותיהם של בני ישראל במצרים היו כנגד מזבחותיו של אברהם אבינו. מתקבל על הדעת שהיה קיים מדרש או פיוט קדום אשר קישרו בין שני המקורות שכתוב בהם 'שלושה מזבחות', ועל פי מסורת זו כתב ריט"ע את דבריו בפיוט.

 

ג. נתקשו המפרשים והסופרים להסביר את סוף דבריו של ר' יוסף טוב עלם: 'שבדן וביתאל ואלון מורה'. בעיקר נתקשו בשאלה מניין לפייטן שאברהם הקים מזבח בדן, הרי אין הדבר נאמר בשום מקום. נראה שזו הסיבה שהיו שתיקנו את השורה בכיוונים שונים[10]. בכתב יד אחד תוקן: שבבית אל ואילון מורה ובהר מור; סופר כתה"י החליף את 'דן' בהר המוריה, וכוונתו למזבח שהקים אברהם בזמן עקדת יצחק. לעומתו ר' זליגמן בער בסידורו 'עבודת ישראל'[11] הציע לתקן בדרך שונה: "אך מה שכתב הפייטן 'שבדן' - לא ידעתי איה איפה בנה מזבח בדן; ונראה כי הוא טעות מעתיקים, ושצריך להיות 'שבחברון'". דברים אלה הביא גם בעל סידור 'אוצר התפילות' בביאורו לפיוט.

ועדיין הדברים קשים. לפי הנוסח המקובל וגם לפי התיקון הראשון שהזכרנו נשמט המזבח שבאלוני ממרא אשר בחברון, ומאידך שני התיקונים גם יחד מותירים אותנו עם סדר מזבחות משובש.

אם אנו מעיינים במקרא, אנו רואים שאברם בנה את המזבח הראשון באלון מורה: 'ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה... לזרעך אתן את הארץ הזאת, ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו' (בראשית יג, ז). המזבח השני נבנה בבית אל: 'ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה'' (שם, ח; לאחר שחזר ממצרים חזר אברם למזבח השני, 'אל מקום המזבח' וכו' שם יג, ד, ואין כאן מזבח חדש). והמזבח השלישי נבנה בחברון לאחר פרידת לוט: 'ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון, ויבן שם מזבח לה'' (שם, יח).

אמנם בנה אברהם גם את מזבח העקדה, אבל ברור שלא לזה נתכווין הדרשן בבראשית רבה, שהרי הוא ביאר שהכוונה למזבחות שנבנו לכבוד בשורת הארץ, לקניינה ולהצלה בעי. שלושת המזבחות לפי סדרם הם אפוא: אלון מורה, בית אל, אלוני ממרא, ובכל מקרה סדר זה איננו מתאים לנוסחאות הפיוט שבידינו.

 

ד. נראה לי להציע את הפתרון הבא[12]:

יתכן שהמזבח הראשון אליו מתכווין הפייטן, הוא הנמצא במקום שכם - אלון מורה, איננו מכונה בפי הפייטן 'דן', אלא 'בדן', שהוא הוא שם המעיין הגדול הנמצא ליד נחל תרצה, למרגלות אלון מורה (של ימינו) ומול שכם. היישוב הקדום 'בדן' נזכר פעמיים במשנה, שלוש פעמים בירושלמי וכמה פעמים בתלמוד הבבלי[13]. נראה שהמקום נושא את שמו של בדן בן אולם מבני גלעד בן מכיר בן מנשה (דהי"א ז, יז). נראה שהיישוב עמד סמוך למעיין זה, שנראה היום בבירור מהתצפית הנפלאה שבהר כביר, והוא נקרא כיום 'עין בידן'.

לפי זה נראה שהדרשן הקדום, שהיה מן הסתם בן תקופת התלמוד בארץ ישראל, זיהה את מקום המזבח הראשון של אברהם כמקום המעיין הגדול 'בדן', הקרוב מאוד לשכם, או כמקום העיר 'בדן', שעל שמה נקרא המעיין. אפשר שזיהוי זה נולד מפני שבמקום זה היה היישוב (או המעיין) החשוב שהיה בימי הדרשן באזור זה.

אם אמנם נכונה השערת הזיהוי, נראה שהדרשן הסתמך גם על כך שאחרי בניית המזבח הראשון כתוב (בראשית יב, ח): 'ויעתק משם ההרה', ומכאן שממש לפני כן אברם שכן בעמק עם צאנו, מן הסתם ליד אחד המעיינות. גם התרגומים מפרשים את הביטוי 'אלון מורה' לשון מישור, וזה מתאים למקומו של המעיין[14].

על פי זה יש להניח שהמזבח השלישי הוא 'אלוני ממרא' ולא 'אלון מורה', וסופר קדמון שינה כי לא ידע ש'בדן' הוא הוא 'אלון מורה', וכדי שלא להשמיט לגמרי את מקום המזבח הראשון תיקן לפי דעתו.

לפי זה נוסח המשפט הזה בפיוט המקורי היה:

שבדן[15] וביתאל ואלוני ממרא (= של בדן וביתאל ואלוני ממרא), ואלו הם שלושת מזבחותיו של אברהם אבינו על פי סדר הקמתם.

 

ה. אולם יש לתמוה, מדוע נשתקע ואבד המדרש על מקומו המדויק של המזבח הראשון של אברהם אבינו סמוך למעיין עין בידן?

קשה לענות בבטחה על שאלה זו, אבל אפשר להעלות את ההשערה הבאה:

המקום 'בדן' מופיע בתוספתא (כלים, בבא מציעא ו, י) כמקום בארץ הכותים, כלומר בארץ השומרונים: 'אמר ר' יהודה לא הוזכרו רימוני באדן וחצר גבע של בית הכותים אלא שמתעשרין בודאי בכל מקום'. יתכן שחכמי ארץ ישראל, בעלי המדרש, העדיפו להרחיק את ישראל מעיירות הכותים, ולכן בחרו שלא לכלול את המסורת הזו בבראשית רבה או בספרי מדרש אחרים.

אם אמנם נכונה ההשערה בדבר המסורת ש'בדן' הוא מקום המזבח הראשון של אברהם, הרי לפנינו דוגמא נוספת למדרש שאבד מאיתנו, וזיכרו נשמר רק בזכות אחד מפייטנינו הקדומים אשר שיבץ אותו בפיוטו.

* * *