אברהם פרנקל

מסורת אשכנזית על הגעתו של רבי יהודה הלוי לירושלים

א

חודשי חייו האחרונים של ר' יהודה הלוי לוטים בערפל. מתוך אגרות שנתגלו בגניזה הקהירית[1] אנו יודעים שר' יהודה הלוי הפליג ממצרים לארץ ישראל בספינה שעזבה את נמל אלכסנדריה ביום טוב ראשון של שבועות, ו' בסיון ד' תתק"א (1141). מאיגרת אחרת ניתן ללמוד שחודשיים או שלושה אחר כך, בחודש אב או אלול, נפטר ר' יהודה הלוי; האיגרת מוסרת על מיתתם של שלושה חכמים מפורסמים תוך חמישה חודשים: ר' יוסף בן אלשאמי (נפטר בניסן באותה שנה), ר' יוסף אבן מיגאש (נפטר באייר או בסיון), ור' יהודה הלוי, ומכאן הסיקו החוקרים שר' יהודה הלוי נפטר תוך חמישה חודשים מניסן, כלומר באב או באלול של שנת תתק"א. מן העובדה שנסיעה בספינה מאלכסנדריה עד לאחד מן הנמלים הצלבניים של ארץ ישראל נמשכה באותה תקופה כעשרה ימים, ומן הידיעה שר' יהודה הלוי נפטר רק באב או באלול ולא לפני כן, ניתן להסיק בסבירות גבוהה שר' יהודה הלוי אכן הגיע לארץ ישראל[2].

המסורת המפורסמת על מותו של ר' יהודה הלוי בידי פרש ערבי בשערי ירושלים מובאת על ידי ר' גדליה אבן יחיא, איש קושטא במאה השש עשרה, בספרו 'שלשלת הקבלה'. ואלה דבריו:

וקבלתי מזקן אחד, שבהגיעו אל שערי ירושלים קרע [=ריה"ל] את בגדיו והלך בקרסוליו על הארץ לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, והיה אומר הקינה שהוא חיבר האומרת ציון הלא תשאלי וכו'. וישמעאל אחד לבש קנאה עליו מרוב דבקותו, והלך עליו בסוסו וירמסהו וימיתהו[3].

מסורת על מקום קבורתו של ר' יהודה הלוי ביישוב כבול בגליל באה ב'ספר יוחסין' לר' אברהם זכות, בן המאה החמש עשרה, והיא נשנית באיגרת 'יחוס הצדיקים והחסידים' משנת רמ"ט[4].

ב

לאחרונה מצאתי בכתב יד אשכנזי ידיעה על הגעתו של ר' יהודה הלוי לירושלים, והיא נושא הדברים שלפנינו. הידיעה נמצאת בכתב יד אוקספורד Mich 571 (קטלוג נויבאואר 1097). לפני שנדון בה, נאמר כמה דברים על כתב היד ועל הידיעות האצורות בו.

שלושת הכרכים של כתב יד אוקספורד (Mich 571, 573, 574 , קטלוג נויבאואר 1097–1099) מהווים יחדיו סידור אשכנזי אחד, שנכתב בידי סופר אחד. הסידור עשיר מאוד בפיוטים לימים מיוחדים ולשבתות השנה. הוא כולל בין היתר גם העתקה של הגדה של פסח, מסכת אבות עם הפירוש המיוחס לרש"י, קינות לתשעה באב, יוצרות לכל שבתות השנה ולחלק מן המועדים, רשויות ארמיות לשביעי של פסח ולשבועות, סליחות לתעניות (הנאמרות בחזרת הש"ץ, לפי המנהג העתיק), פיוטים לשבתות חתן ומילה, תפילות פרטיות שונות, שירי הייחוד והכבוד, לוחות של עברונות (סימני השנים של הלוח העברי) ומועדי התקופות, מסכתות קטנות ומדרשים קטנים, ספרי הלכה קטנים, פתרוני חלומות, רשויות לחתנים, זולתות לשבתות שבין פסח לעצרת, ופיוטים שונים בעלי תבניות ספרדיות מספרד, צרפת ואשכנז[5]. הסידור אינו כולל קרובות לשום מועד, שכן הוא איננו 'מחזור' אלא 'סידור'[6].

נוסח התפילה ואוסף הפיוטים מאפשרים לקבוע שמדובר בסידור של מנהג אשכנז המערבי, כלומר של קהילה מקהילות גרמניה שבאזור הריינוס. כך ניתן ללמוד מנוסח כמה תפילות קבע[7], מפיוטי שבת הגדול, מרשימת הזולתות לשבתות הספירה, מאוסף הסליחות לתעניות, מן הרשויות לחתנים בשמחת תורה, ומפיוטים אחרים שנהגו דווקא בקהילות אלה. גם הפייטנים האשכנזים המיוצגים בכתב היד הם בעיקר פייטנים בני קהילות הריינוס, ולא פייטני מזרח גרמניה.

מאידך הזכרנו שהסידור כולל גם פיוטים ספרדיים וצרפתיים שונים. לפני עורכו של כתב היד היה אוסף פיוטים שהגיע מצרפת לאשכנז, ואשר נשתלב בסידור, בעיקר בחלקו האחרון. שילוב כזה טיפוסי למאה השלוש עשרה, שכן בתקופה זו למדו תלמידי חכמים אשכנזיים בישיבות בעלי התוספות בצרפת, ובשובם לגרמניה הביאו איתם פיוטים צרפתיים וספרדיים שהכירו בקהילות צרפת. חלקם אף חיברו פיוטים דומים להם בשובם לאשכנז[8]. הקטע 'שפוך חמתך' שבהגדה של פסח בא בסידור שלפנינו כשהוא כולל לא פחות משבעה פסוקים, אף זאת בהשפעת אחד מן המנהגים הצרפתיים.

לוח העברונות הכלול בכתב היד מתחיל במחזור רס"ו, כלומר בשנת ל"ו (1276), ותאריכי התקופות מתחילים בשנת מ"ט (1289), היא שנת י"ד למחזור רס"ו. נראה, אם כן, שהסידור נכתב בשנת מ"ט.

ג

סופר כתב היד שלפנינו הוסיף כותרות בראש פיוטים רבים הכלולים בו, ובדרך כלל מציינת הכותרת את ייעודו של הפיוט או את שמו של מחבר הפיוט[9]. לעיתים הוא מביא מסורת מיוחדת על נסיבות חיבורו של הפיוט, או את לחנו. בראש הקינה 'ציון הלא תשאלי לשלום עלובייך' של ר' אלעזר הרוקח (שנכתבה כדוגמת 'ציון הלא תשאלי' של ר' יהודה הלוי) נכתב: 'קינה זאת יסד רבי' אלעזר בן רבי י'ב'ק' (=יהודה בר קלונימוס) על אשתו ושתי בנותיו שנהרגו בארפורטא' (=ערפורט).

רוב כותרות הייחוס שבכתב היד באות לפני פיוטים של פייטני אשכנז בני המאה השתים עשרה והשלוש עשרה. מיעוטן מתייחס לפיוטים של בעלי התוספות מצרפת (רבנו תם, ר"י הזקן). שני פייטנים זוכים אצל עורך כתב היד להתייחסות מיוחדת: כל פיוטי המהר"ם מרוטנבורג שבכתב היד באים עם כותרת המייחסת אותם ל'מורינו הרב ר' מאיר' וכיוצא בזה, ולרובם נוספת הברכה 'שיחיה' או 'ש'ל'י'ו'' (=שיחיה לאורך ימים ושנים)[10]. הפייטן השני שאליו יש התייחסות קבועה הוא ר' יהודה הלוי, שפיוטיו מובאים עם כותרת 'מיסוד רבינו יהודה קשטלין' או כיוצא בה[11]. יש לשים לב שהסופר מכנה את ר' יהודה הלוי בכינוי הקבוע 'רבינו' (ולא ר' = רבי), ממש כמו שהוא נוהג בפייטני אשכנז בני קהילות הריינוס. נראה לשער שסופר כתב היד היה אחד מתלמידיו או מבני סיעתו של המהר"ם מרוטנבורג, כי רק אותו הוא מכנה, ובקביעות, 'מורינו'. המהר"ם אף הוא למד בצרפת, והושפע לא מעט מר' יהודה הלוי ומן הפיוטים הספרדיים שפגש בצרפת, ובכך מוסברת גם הימצאותם של הפיוטים הצרפתיים והספרדיים הרבים האצורים בכתב היד[12]. ההנחה שסופר כתה"י הוא תלמידו של המהר"ם מסבירה את היחס המיוחד שהוא מגלה לר' יהודה הלוי[13].

ד

בראש 'ציון הלא תשאלי', קינתו המפורסמת של ר' יהודה הלוי, באה בכתב יד אוקספורד Mich 571 הכותרת הבאה: 'במשקל חזק יסוד רבינו יהודה הלוי הקשטלין אשר יסדה תחת הר ציון בבואו לירושלים עם המלך מספרדי וראה הר ציון שמו [ צ"ל שמם][14] נשא את קולו ובכה על חורבנו ואמר'.

נעיין תחילה במילות הכותרת. בביטוי 'במשקל חזק' מכוון הסופר למשקלו הכמותי של השיר 'ציון הלא תשאלי', שהוא המשקל הספרדי הנקרא בימינו 'המתפשט' (? ? ? ? / ? ? ? // ? ? ? ? / ? ? //)[15]. נראה שהמילים 'במשקל חזק' עמדו כבר במקור שעל פיו ניסח הסופר שלנו את הכותרת שלו, ושהן אינן חידוש של סופר כתב היד; זאת ניתן ללמוד מן העובדה שאין פיוטים נוספים בכתב היד שהסופר שלנו מציין את משקלם[16]. אפשרי הדבר שמקורן של המילים האלה מצרפת[17].

המילים 'יסוד רבינו יהודה הלוי הקשטלין' דומות למקבילותיהן בכותרות אחרות בכתב היד: גם במקומות אחרים מכנה הסופר את ר' יהודה הלוי בכינוי 'רבינו' וכן 'קשטילין' או 'הקשטלין'. אבל לא מצאתי כותרת נוספת שבה מוסיף הסופר את הכינוי 'הלוי'. לפי זה אפשר שהסופר ראה לפניו מקור שבו היה כתוב בכותרת השיר 'לר' יהודה הלוי', והוא ניסח את הכותרת מחדש והעמיד אותה על הצורה 'יסוד רבינו יהודה הלוי הקשטלין'[18].

המילים 'אשר יסדה' (בלשון נקבה) מבוססות על ההבנה (הסמויה) שהשיר 'ציון הלא תשאלי' ידוע לסופר כקינה לתשעה באב. אלא שלדעתו חוברה הקינה ממש בעת ביקורו של ר' יהודה הלוי בירושלים, אחר כך היא הגיעה לאירופה, ואז נשתלבה בסדר הקינות לתשעה באב.

אפשר להניח בביטחון שהמילים 'עם המלך מספרדי' לא נוסחו לראשונה בספרד עצמה, אלא כנראה בצרפת או באשכנז. הכותרת מספרת לנו שר' יהודה הלוי בא לירושלים 'עם המלך מספרדי'. קרוב לוודאי שנמצא כאן שיבוש כלשהו, ואפשר להעלות השערות שונות בנוגע לביטוי המקורי: שמא צריך להיות כתוב 'מספרד', או אפשר שהביטוי 'עם המלך' עומד בפני עצמו ו'מספרדי' פירושו רק שהשיר נוסד בבוא ר' יהודה הלוי לירושלים מספרד. אם בכל אופן מתארת המילה 'מספרדי' את המלך, לא ברור באיזה מלך מדובר[19].

אפשר שצריך לתקן 'מעם' במקום 'עם', ואז הכותרת רומזת לכך שר' יהודה הלוי עזב את מלך ספרד בעת יציאתו לארץ ישראל. על פי הבנה זו אין בכותרת מידע על כך שהמלך נלווה אל ר' יהודה הלוי (או להיפך) או על כך שהגיע איתו לירושלים. אפשרות נוספת היא שיש לתקן 'הספרדי', ויש לפנינו כינוי לאדם מסוים[20]. צורת הניסוח של ההמשך: 'נשא את קולו ובכה על חורבנו ואמר' מזכירה כותרות ערביות של שירים עבריים בדיוואנים (אוספי שירים), ואפשר שמילים אלה הן במקורן תרגום של אחת הכותרות הערביות של השיר[21].

בכל אופן אין בכותרת שלפנינו שום ידיעה על מותו של ר' יהודה הלוי בירושלים. אמנם אין עניינה של הכותרת לספר ידיעה כזאת בהקשר הזה, אבל קשה להניח שמי שהכיר את המסורת ופירש אותה כמדברת על איזה מלך ספרדי (בהנחה שאין לפנינו טעות סופר, כאמור) הכיר וקיבל גם את המסורת של מעשה הפרש הערבי; הרי רחוק הדבר שר' יהודה הלוי ימצא את מותו מידי פרש ערבי, כאשר עומד לצידו מלך ספרדי. ואכן גם המסורת על הפרש הערבי אינה מזכירה מאומה על מלך ספרדי כלשהו שהיה בין מלוויו של ר' יהודה הלוי בארץ.

בכל אופן , הכותרת שבכתב היד מלמדת אותנו שהמסורת על בואו של ר' יהודה הלוי לירושלים, ועל כך שקרא שם את שירו, הייתה ידועה באשכנז לפחות בשנת 1289[22]. ידיעה זו מקדימה, אם כן, במאות שנים את המסורת הידועה לנו מן הספר 'שלשלת הקבלה'. מתקבל על הדעת שהמסורות על הפיוטים הצרפתיים והספרדיים הכלולים בכתב היד, וכן ידיעותיו של הסופר על ייחוסי שיריו של ר' יהודה הלוי, הגיעו לעורך כתב היד ממקור צרפתי, מקור שבכתב או שבעל פה. לפי זה נראה שגם המסורת העומדת לפנינו בכותרת הנזכרת הגיעה לסופר כתב היד שלנו ממקור צרפתי. אם אמנם מבוסס חלקה האחרון של הכותרת על תרגום של ניסוח ערבי קדום, הרי מוצאו של חלק זה של הידיעה הוא בספרד עצמה. השתלשלות המסורות על ציר הזמן יכולה להביא אותנו למסקנה סבירה שהמסורת האצורה בכותרת האשכנזית הייתה ידועה, רובה ככולה, בצרפת (או אף בספרד) כבר בתחילת המאה השלוש עשרה.

ה

כותרות קרובות לזו שבכתב יד אוקספורד נמצאות בראש 'ציון הלא תשאלי' בשמונה כתבי יד אשכנזיים נוספים. ואלה נוסחי הכותרות[23]:

א. קינה זאת יסד ר' יהודה הלוי קשטלין לפני הר [ציון][24] ששמ(י)ם המקום ישיבנה מהרה בימינו אמן

ב. זאת הקינה יסד הרב ר' יהודה קשטלין כשעמד לפני הר ציון שיבנה במהר' בימינו אמן אמן סלה

ג. זאת הקינה שאיסד רבינו יהודה קשטלין כשעמד לפני הר ציון

ד. זה הקינה יסד רבנא יהודה הקשטלין כשעמד לפני הר ציון ששמם השם יבנה אותו במהרה בימינו אמן אמן סלה

ה.זאת הקינה יסד ר' יהודה קשטין לפני הר ציון ששמ(ו)[ם] השם יחזירנו למקומו

ו. זאת הקינה ר' יהודה הלוי קשטין לפני הר ציון ששמם המקום ישיבנה מהרה בימינו אמן סלה

ז. זאת הקינה יסד הרב רבי יהודה קַשְטְלִין כשעמד לפני הר ציון שיבנה במהרה בימינו

ח. זאת הקינה יסוד ר' יהודה הלוי קשטלין לפני הר ציון

כל הכותרות האלה דומות מאוד זו לזו, וניכר מיד שכולן יונקות ממסורת אחת. גם הכותרת שהבאנו מכתב יד אוקספורד יונקת מאותה מסורת, אבל היא מוסיפה שלושה פרטים הייחודיים לה בלבד: 1. 'במשקל חזק'; 2. 'בבואו לירושלים עם המלך מספרדי'; 3. 'נשא את קולו ובכה על חורבנו ואמר'. מאידך היא משמיטה את הברכה 'שיבנה במהרה בימינו' הבאה בצורות שונות בשש מתוך שמונה הכותרות שהזכרנו.

מתקבל על הדעת, אם כן, שהיו לפחות שתי מסורות שהגיעו לאשכנז: המסורה הראשונה היא המסורת הפשוטה, שממנה התפתחו כל הכותרות, והיא מנוסחת לדוגמא בכותרות ג ו-ח ('זאת הקינה יסוד ר' יהודה הלוי קשטלין לפני הר ציון'). אחר כך נוספה המילה 'ששמם'. מנוסח זה התפתחה המסורת המוסיפה את הברכה. במקביל הגיעה לאשכנז מסורת שניה, שהורכבה על גבי המסורת הראשונה, וכך נוצרה הכותרת המפורטת שבכתב יד אוקספורד.

ריבוי הכותרות בכתבי היד האשכנזיים, והעובדה שהכותרת שבכתב יד אוקספורד משנת 1289 היא כנראה שלב שני או שלישי בהתגבשות הנוסח, מחזקים את השערתנו שהמסורת כולה הגיעה לאשכנז בתחילת המאה השלוש עשרה, וסביר אם כן שהיא הייתה ידועה בצרפת או בספרד גם קודם לכן.

ו

מן המפורסמות הוא שהמסורת על הגעתו של ר' יהודה הלוי לירושלים ועל מותו על ידי הפרש הערבי נתפסו במשך שנים רבות כאגדות עממיות. בניגוד לתפיסה זו - התעודות מן הגניזה מוכיחות בסבירות קרובה לוודאי שאכן ר' יהודה הלוי הגיע לארץ ישראל, אך הן לא מלמדות אותנו יותר מזה. מאידך לא נתגלתה עד היום כל תעודה היסטורית השוללת את הידיעה הנזכרת על דרך מותו של ר' יהודה הלוי. קדמותה היחסית של המסורת האצורה בכותרת הפיוט שבכתב יד אוקספורד מחייבת אותנו לחזור ולדון בסבירותם ההיסטורית של כמה פרטים הכלולים בה.

1. לפי המסורת הכלולה בכותרת ובמקבילותיה חיבר (='יסד') ר' יהודה הלוי את השיר 'ציון הלא תשאלי' בירושלים. כבר תמה שד"ל מאוד על האפשרות הזו, שהרי תוכנו של השיר מלמד שהוא נכתב במקום רחוק מארץ ישראל. וכך לשון דבריו, בפירושו לבית השלישי שבשיר - 'וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל חֶרְמוֹן וְנִכְסָף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרַיִךְ': 'המשורר היושב בגלות ספרד ולבבו תמיד לארץ אבותיו... ואני אתמה תִמהון גדול על כמה חכמים חדשים גם ישנים, האומרים כי השיר הזה חברו המשורר אחרי ביאתו לארץ הצבי ולעיר הקֹדש, ולא ראו כי הבית הזה וכמה בתים אחרים הבאים לפנינו מורים באצבע כי המשורר היה עומד בארץ רחוקה מא"י בכתבו השירה הזאת'[25] .

נראים דבריו של שד"ל שהשיר 'ציון הלא תשאלי' נכתב בספרד[26]. ר' יהודה הלוי לא 'יסד' את השיר בארץ ישראל, אבל אפשר שאמר אותו בירושלים. כפי שראינו לעיל, גם לפי ר' גדליה אבן יחיא (בעל 'שלשלת הקבלה') ר' יהודה הלוי 'היה אומר הקינה שהוא חִבר', כלומר אמר בירושלים את הקינה שחיבר עוד קודם לכן[27]. אין בידינו כמובן גם שום שיר אחר של ר' יהודה הלוי שתוכנו מורה עליו או שידוע עליו שנכתב בירושלים. הימצאותו של שיר כזה הייתה מחייבת מסלול הפצה מיוחד במינו.

2. השיר 'ציון הלא תשאלי' נתחבר כשיר חול, ולא כקינה לתשעה באב. כך נוכל ללמוד מצורתו וממשקלו, שאינו רגיל בשימוש בפיוטים, וגם מן העובדה שהוא אינו מופיע ברשימות קדומות המביאות את פיוטי ר' יהודה הלוי על פי סדר המועדים[28]. גם מבחינת תוכנו אין הוא קינה קלאסית (ודאי לא לתשעה באב), אלא שיר ערגה אישי, כמו שאר השירים שבקבוצת 'שירי ציון' של ר' יהודה הלוי. אבל המסורת שהבאנו מכל כתבי היד מכירה את השיר רק כקינה, שאותה אמר ר' יהודה לראשונה בירושלים.

ההנחה שהשיר נתחבר בספרד ולא במזרח מסבירה גם ביתר קלות את תהליך הפצתו והתקבלותו המהירה בקהילות צרפת ואשכנז. שהרי בספרד יכול היה השיר להיכתב שנים רבות לפני 1140, היא שנת יציאתו של ר' יהודה הלוי למסעו[29]. לא ידוע אם הוא שימש כקינה לתשעה באב בספרד עצמה, אך אפשר שכך היה[30]. ידוע שהשיר שימש כקינה לתשעה באב באירופה בקהילות פרובאנס ('מנהג ארבע קהילות'). בתפקידו זה הגיע כנראה לצרפת, ומשם התגלגל לאשכנז, עם פיוטים ספרדיים אחרים. פיוטים כדוגמתו ('ציונים') התחילו להיכתב מוקדם מאוד, כנראה עוד לפני שנת 1200[31].

3. גם המסורת שר' יהודה הלוי הגיע לירושלים 'עם המלך מספרדי' (בהנחה שהמילים אינן משובשות) אינה מתאימה לידוע לנו על הנסיעה ממצרים לארץ ישראל. ריבוי התעודות והשירים מוכיח בוודאות מוחלטת שלא הגיע עם ר' יהודה הלוי שום מלך מספרד. אמנם כמה מידידיו הספרדים של ר' יהודה הלוי הצטרפו אליו במסעו למצרים, אבל יש בידינו עדות ברורה שאיש מהם לא המשיך עמו מאלכסנדריה לארץ ישראל - ר' יהודה הלוי כתב על כך בעצמו בשיר שחיבר לפני עלותו לספינה באלכסנדריה. בעת היפרדו מאחרון ידידיו הספרדים, שלמה אבן גבאי, כתב ר' יהודה הלוי כך:

            לְעֵת כָּזֹאת תְּכַל עֵינִי וְתֵרַד / וְתָשִׂים נַחֲלֵי דִמְעִי בְּמוֹרָד...

            תְּמוֹל נָקֵל פְּרוֹד יִצְחָק בְּעֵינַי / וְאִם יִתַּר לְבָבִי לוֹ וְחָרַד

            אֲבָל נָד מִמְּקוֹמוֹ עַל שְׁלֹמֹה / אֲשֶׁר נָד וַעֲזָבַנִי מְפֹרָד

            אֲיָאֵשׁ מֵרְאוֹת אֲחַי וְרֵעָי / וְזֶה סוֹף כָּל יְדִידַי מִסְּפָרָד

ביאור: יצחק הוא יצחק אבן עזרא, ממנו נפרד המשורר עוד קודם לכן. ואם: ואפילו אם. יִתר: ינתר. נד: לבבו של המשורר. שלמה: הוא ידידו שלמה אבן גבאי. נד: רחק ממני. מפורד: בודד.

מכאן שר' יהודה הלוי נסע לארץ ישראל בספינה בלא כל ידיד מידידיו הספרדים.

4. לבסוף עלינו לתמוה כיצד נשתרבב הביטוי 'עם המלך' למסורת שהבאנו מכתב יד אוקספורד, ומה תרומתו לידיעה שהיא מספרת על ר' יהודה הלוי. אפשר שבבסיסה של הידיעה עומדת מסורת על מישהו שנלווה לר' יהודה הלוי בביקורו בארץ, חזר לספרד, וסיפר את קורותיו של ר' יהודה הלוי בירושלים. המסורת אולי חשבה שמדובר במישהו שהגיע מספרד, אבל אפשר שמדובר במישהו שנפגש עם ר' יהודה הלוי רק בהיותו כבר בארץ ישראל. סוף כל סוף הימצאותו של אדם שנלווה לר' יהודה הלוי, ואשר ידע לספר משהו על מותו ומועד פטירתו של המשורר, מוכחת גם מתוך האגרות שבגניזה הקהירית, לפיהן שמעו יהודי מצרים על נסיבות מותו של ר' יהודה הלוי, וידעו את תאריך מותו די במדויק[32]. אדם כזה יכול היה לספר גם על כך שר' יהודה הלוי הגיע לירושלים וקרא שם את שירו למרגלות הר ציון. כאמור, אין בידינו עדות שמפריכה ידיעה זו.

עיקר חשיבותה של המסורת האשכנזית שהבאנו מכל כתבי היד הוא בכך שהיא מקדימה הרבה את זמן חיבורן והפצתן של פרטי הידיעות אודות ביקורו של ר' יהודה הלוי בירושלים. אפשר שהיא מוסיפה עליהן פרט חדש, על מלווה של ר' יהודה הלוי בירושלים, אם כי פרט זה אינו בא עדיין בצורה ברורה. נותר רק לקוות שעוד יתגלו מקורות נוספים אשר יאששו (או שמא יפריכו) פרטים אלה, אז נוכל לדעת דבר ברור אודות מהלכי חייו האחרונים של המשורר בארץ ישראל.