המעין

רחמים שר שלום

המניינים לבריאת העולם וסדר העיבורים בהם

א. הברייתא "סדר עולם" – המקור למניין השנים לבריאת העולם

ב. "סדר עולם זוטא"

ג. שלושת המניינים לבריאת העולם והשוואתם למניין שטרות

ד. סדרן של השנים המעוברות במחזור במניינים השונים לבריאת העולם

ה. גב-גגג-בג: סדר העיבורים המשותף לכל המניינים לבריאת העולם

ו. קביעת המניין לבריאת העולם המקובל כמניין חוקי בלעדי

א. הברייתא "סדר עולם" – המקור למניין השנים לבריאת העולם

במהלך הדורות, בימי הבית השני וגם אחרי החורבן, היו ניסיונות שונים לחשב שנים לבריאת העולם. החוקרים תיעדו למעלה ממאתיים שיטות שונות למניין לבריאת העולם שנערכו ע"י היסטוריונים שאינם בני ברית במשך הדורות. אצלנו היהודים אנו מוצאים את יוסף בן מתתיהו[1], שבספרו "קדמוניות היהודים" חישב את זמנם של אירועים שונים וגם את מניין השנים מבריאת העולם ועד זמנו, אך חישוביו אינם תואמים למסורת. חז"ל קבלו ואמצו את חשבון השנים שב"סדר עולם", כי הוא נאמן לשנים שצוינו במקרא ולמסורת המובאת במדרשי חז"ל.

ברייתת "סדר עולם" נזכרת בתלמוד במקומות אחדים (שבת פח, ב; מגילה יא, ב; יבמות פב, ב; נזיר ח, א; ע"ז ח, א; נידה מו, ב) והיא מיוחסת לתנא ר' יוסי בן חלפתא. "מאן תנא סדר עולם? ר' יוסי" (נידה שם). ר' יוסי בן חלפתא הוא מתלמידיו של ר' עקיבא ונסמך ע"י ר' יהודה בן בבא, והוא סתם ר' יוסי שבמשנה.

מה הייתה שיטת עבודתו של ר' יוסי בחיבור הברייתא "סדר עולם"? עפ"י הנתונים שבמקרא ובמדרשים ערך ר' יוסי את המאורעות וחיי האישים שבמקרא מבריאת העולם ועד אלכסנדר מוקדון, בציון שנותיהם. הוא היה נאמן לנתונים שבמקורות, ולפי הצורך הסתמך על המדרשים ופרשנות חכמי ישראל שקדמו לו, ואף הוסיף מדרשים משלו. בסוף הברייתא הובאו הוספות על שנות מלכות בית חשמונאי והורדוס וגם על פולמוס אספסיינוס וטיטוס עד מרד בר-כוכבא. הנתונים על שנות האירועים ושנות חיי האישים שהובאו בברייתא זו שימשו את הדורות הבאים כמקור לחישוב שנות ההיסטוריה היהודית מבריאת העולם. מלאכתם של חז"ל לקביעת השנים מבריאת העולם הייתה אפוא פשוטה: הם קבצו וחברו את השנים שהובאו ב"סדר עולם", וכך נתקבל המניין הנזכר בתלמוד בעניינים עתידיים[2].

לר' יוסי בן חלפתא שחיבר את "סדר עולם", וגם לאמוראים שחיברו וקיבצו את השנים שבסדר עולם, לא הייתה כוונה ליצור מניין שנים לשימוש מעשי. ברור בכל אופן שמכיוון שמניין השנים לבריאת העולם שאנו משתמשים בו היום מבוסס על הנתונים שבסדר עולם, לכן לא יכול היה מניין זה להימצא לפני שחיבר ר' יוסי את ספרו, כמאה שנים אחר חורבן בית שני[3].

ספר "סדר עולם" שמצוי בידינו מחולק לשלושה בבות (שערים), ובכל בבא עשרה פרקים. מתברר שיש עניינים שהובאו בתלמוד כציטוט מתוך "סדר עולם", אבל אלה אינם נמצאים ב"סדר עולם" שבידינו. עוד מתברר שבסדר עולם שבידינו נזכרו גם תנאים שחיו ופעלו אחרי זמנו של ר' יוסי. על סמך גילויים אלה הגיעו החוקרים למסקנה ש"סדר עולם" שחיבר ר' יוסי בן חלפתא עבר במרוצת הדורות שינויים והשלמות בידי עורכים, מעתיקים ומגיהים, שהוסיפו והשמיטו ממנו קטעים, כך שלא כל מה שנמצא בספר שבידינו מיוחס בוודאות לתנא ר' יוסי.

ב. "סדר עולם זוטא"

בתקופת הגאונים נתחבר ספר שנשא את השם "סדר עולם זוטא", וכדי להבחין בינו לבין "סדר עולם" המיוחס לתנא ר' יוסי הנ"ל החלו לקרוא לספר המיוחס לר' יוסי "סדר עולם רבה". חשוב אפוא להבחין בין שני חיבורים אלה.

"סדר עולם זוטא" מורכב משני חלקים. בחלקו הראשון נמצאת כרונולוגיה של חמישים דורות מאדם הראשון עד יהויקים מלך יהודה, והוא משמש למעשה מעין הרחבה והשלמה ל"סדר עולם רבה". בחלקו השני של הספר מתוארות קורותיהם של שלושים ותשעה ראשי גולה. גם כאן לא הקפידו המעתיקים לעשות מלאכתם נאמנה, ובמרוצת הדורות הוכנסו בו הוספות ושינויים ונפלו בו שיבושים רבים.

ב"סדר עולם זוטא" מובאים תאריכים לחורבן בית שני ולבריאת העולם. מהשוואת התאריכים רואים שהמחבר מונה את השנים כשיטת "סדר עולם" (מניין השנים השלמות שחלפו עד המאורע - עד ולא "עד" בכלל), ולפיה יוצא ששנת החורבן היא שנת 3828 לבריאת העולם. להלן נצביע על שלוש השיטות למניין בריאת העולם אותם מביא רלב"ח - רבי לוי בן חביב, שחי בזמנו של רדב"ז שביטל את השימוש במניין שטרות (ראה להלן) - בפירושו להלכות קידוש החודש להרמב"ם (פ"ו ה"ח), עם הבהרה ש"כל אחד מאלו הדעות יש בידו האמת".

ג. שלושת המניינים לבריאת העולם והשוואתם למניין שטרות

בתקופת הגאונים היה נפוץ השימוש במניין שטרות, וכמניין לוואי או כקישוט מוצאים לפעמים גם את המניין לבריאת העולם, שבו קבעו את סדר השנים המעוברות במחזור. השנה הראשונה במניין שטרות היא, לפי מניין בריאת העולם הנהוג בימינו, שנת ג' ת"נ (=3450)[4], ולפי זה ההבדל בין המניין לבריאת העולם לבין מניין השטרות הוא 3449; מחסירים מספר זה מהמניין לבריאת העולם כדי לקבל את מנין שטרות, או מוסיפים מספר זה למניין שטרות כדי לקבל את מניין השנה לבריאת העולם. לדוגמא: כדי לדעת את מניין השטרות בשנת ה'תשע"ד (5774) למניין בריאת העולם יש להפחית 3449 מ-5774, ונקבל ששנת ה'תשע"ד היא שנת ב'שכ"ה (2325) לשטרות.

בימינו הכל משתמשים אך ורק במניין בריאת העולם למולד בהר"ד (יוסבר להלן). סדר העיבורים בכל מחזור של 19 שנים על פי שיטה זו הוא גו"ח אדז"ט (כלומר שהשנים 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19 בכל מחזור של 19 שנה הן שנים מעוברות), ואין בעיות ואין טעויות בזיהוייה של השנה המעוברת[5]. אך בתקופת הגאונים אנו מוצאים שהיו נהוגות למעשה שלוש שיטות של מניינים לבריאת העולם, ולכן היה לכל מניין סדר עיבורים שונה. כפי שנראה להלן כל שלוש השיטות מבוססות על "סדר עולם", וההבדל ביניהם הוא רק באיזו שנה מתחילים את מניין השנים. השימוש במניינים השונים גרר שיבושים במסורת מניין השנים, ולכן הוחלט לאחד את דרך הספירה כפי שיבואר להלן[6]. שלושת השיטות הן:

1. שיטת "סדר עולם" - מניין המצביע על השנים השלמות: ב"סדר עולם" לא מובא כאמור מניין שנים כללי, אבל כאשר אנו מחברים את השנים המנויות בו אנו מקבלים למעשה את השנים השלמות שחלפו מראשית קיום העולם ועד השנה בה אנו עוסקים (עד - ולא עד בכלל). לדוגמא: כאשר נסכם את השנים מן היום בו נברא אדם ועד השנה בה חרב הבית נמצא שחלפו 3828 שנים, ולפי שיטת מניין זו נקבע ששנת החורבן היא שנת ג' תתכ"ח (3828). אנו קוראים לשיטת מניין זו "שיטת סדר עולם", משום שהשנים במניין זה הן השנים השלמות שחלפו עד שנת המאורע (ולא "עד" בכלל) על פי שיטת בעל "סדר עולם".

ניתן למצוא עדויות מתקופת הגאונים לשימוש מעשי במניין זה[7]. גם ב"סדר עולם זוטא" התאריכים מובאים לפי שיטה זו. מולד תשרי של השנה הראשונה במניין זה[8] סימנו הוא ג-כב-תתעו[9] כלומר יום שלישי שעה כב ועוד 876 חלקים (מתוך 1080 חלקים הכלולים בשעה) וסדר העיבורים במניין זה הוא אדו"ט בה"ז.

קיימת לפנינו עדות בעניין זה בחיבורו של המלומד המוסלמי אלח'וארזמי, שחי בתקופת הגאונים, על הלוח היהודי[10]. עיון בחיבורו מגלה שמלומד זה למד והכיר היטב את "סדר עולם". בין השאר הוא מביא בחיבורו את השנה שהוא עומד בה: "ואשר מה שחלפו מן השנים מאז ברא אלקים את האדם עד שנסתיים שנת 1135 לבעל הקרניים[11] 4582 שנים... לפי מה שבתורה ובספרי הנביאים ותולדות העיתים".

לפי אלח'וארזמי שנת 4582 לאדם מקבילה לשנת 1135 לשטרות. נשים לב שאלח'וארזמי מגדיר את המניין לבריאת העולם "לפי מה שבתורה ובספרי הנביאים ותולדות העיתים", זוהי הגדרה מצוינת למקורות המניין שב"סדר עולם".

ראינו לעיל שבהשוואת מניין השנים לבריאת העולם הנהוג היום (המניין למולד בהר"ד) עם מניין שטרות, נמצא תמיד הבדל של 1 בספרת היחידות (ספרת היחידות של השנה לשטרות גבוהה ב-1 מספרת היחידות במניין שלנו); להלן נראה שבהשוואת מניין השנים למולד אדם עם מניין שטרות, ההבדל בספרת היחידות הוא 2; ואילו בין המניין לשטרות לבין המניין לשיטת "סדר עולם" - ההבדל בספרת היחידות הוא 3, כפי שאכן אנו רואים בחיבורו של אלח'וארזמי (1135 לשטרות = 4582 לבריאת העולם). הרי לנו עדות מפורשת לשימוש במניין שנים לבריאת העולם לפי שיטת "סדר עולם". במניין זה שנת ה'תשע"ד שאנו עומדים בה תיחשב לשנת ה'תשע"ב, ובמניין זה שנת החורבן היא שנת ג'תתכ"ח (3828).

כעת נוכל להבין את המקור לטעות הנפוצה בשנת החורבן. במסורת יהודי ספרד ובני עדות המזרח, חורבן בית שני ארע בשנת ג'תתכ"ח. מספר זה נכון לפי מניין השנים ב"סדר עולם", אך ברור שזו טעות לקרוא לשנת החורבן 'שנת ג'תתכ"ח' לפי מניין השנים הנהוג בימינו, שהוא למניין בהר"ד. לפי המובא בתלמוד (ערכין יב, ב) החורבן אירע במוצאי שמיטה, כלומר בשנה הראשונה לשמיטה, והחשבון מראה שהשנה הראשונה לשמיטה הייתה שנת ג'תת"ל - 3830 למניין בריאת העולם הנהוג בימינו (למולד בהר"ד), שהיא שנת ג'תתכ"ט - 3829 למולד אדם (מולד וי"ד) שהיה בשימוש הגאונים, שהיא שנת ג'תתכ"ח - 3828 לשיטת "סדר עולם". לפי זה ברור שאין שום מחלוקת במניין השנים לחורבן הבית, והיא מתאימה לדעת ההיסטוריונים שהבית השני נחרב בקיץ שנת 70 למניינם, כלומר בחודש אב של שנת ג'תת"ל לפי המניין לבריאת העולם הנהוג בימינו.

2. מניין בריאת העולם לשיטת התלמוד והגאונים - המניין למולד אדם: חז"ל שסיכמו את השנים לאירועים ולאישים שב"סדר עולם" הוסיפו שנה למספר השנים שיוצא לפי חישוב השנים שב"סדר עולם"; אם אנו אומרים שעד השנה בה ארע המאורע חלפו X שנים, אזי המאורע עצמו חל לפי חשבון חז"ל בשנת 1+X [12] . מניין זה נקרא גם "המניין לבראשית", או "המניין לישוב" – כי בו התחיל ישובו של עולם עם בריאת אדם הראשון, או "המניין לאדם" - לפי שמניין זה תחילתו ביום בו נברא לפי המסורת אדם הראשון[13]. כאשר קבעו על פיו את נקודת המוצא "המעוגלת" לחשבון המולדות של הלוח העברי, שחל ביום שישי - בו נברא אדם - בשעה י"ד, הוא נקרא גם "המניין למולד וי"ד" (= יום ו' שעה י"ד). כלומר המניין למולד אדם הוא מניין שתחילתו בתשרי שמולדו יום שישי בשעה י"ד[14]. היו שקראו למניין זה "מניין בני מזרח", שכן מניין זה היה בשימושם של יהודי בבל.

לצידו של מניין שטרות רשמו הגאונים לפעמים מניין זה של בריאת העולם; לדוגמא: באגרתו המפורסמת של ראש הגולה[15] על קביעותה של שנת ד'תקצ"ו (4596, למניין בריאת העולם למנהגנו היום) נכתב שם שהשנה היא "שנת 1147 לשטרות שהיא שנת 4595 לבראשית". נמצא כאן הבדל של 2 בספרת היחידות בין שני המניינים, וזה הסימן לזה שבמניין "בראשית" שבראש האיגרת מתכוון הכותב למניין למולד אדם, ולא למניין למולד בהר"ד הנהוג היום. סדר השנים המעוברות במניין זה הוא בהז"י גו"ח (השנים המעוברות בכל מחזור של 19 שנים במניין שנים זה הן השנים 2, 5, 7, 10, 13, 16, 18). במניין זה שנת ה'תשע"ד שאנו עומדים בה נקראת שנת ה'תשע"ג, ושנת החורבן היא שנת ג'תתכ"ט (=3829)[16].

3. המניין לבריאת העולם למולד בהר"ד - המניין הנהוג היום: "המניין לבריאת העולם" הנהוג בימינו בכל תפוצות ישראל, מתחיל שנה אחת לפני המניין למולד אדם. מדוע הוסיפו שנה למניין למולד אדם? הנה ההסבר לפי המובא בספר העיבור לר' אברהם בר חייא הנשיא (מאמר שלישי שער שביעי): חכמי ארץ ישראל קיבלו את דעתו של ר' יהושע שהעולם נברא בניסן, ואילו חכמי בבל קיבלו את דעתו של ר' אליעזר שהעולם נברא בתשרי. להלכה נתקבלה מעין פשרה, שלתקופות אנו מונים מניסן, ואילו את השנים אנו מונים מתשרי. וכאן נחלקו חכמי העיבור מאיזה תשרי יתחיל מניין השנים: חכמי בבל והמזרח התחילו למנות את השנים מתשרי שמולדו וי"ד בו נברא אדם (כלומר מתשרי שבא אחרי ניסן בו התחיל מניין התקופות), ואילו חכמי ארץ ישראל והמערב לא היו מוכנים 'לוותר' על ששת החודשים שמניסן עד תשרי, ועמדו על כך שגם ששת חודשים אלה שהם מונים לתקופות יכנסו לחשבון מניין שנות עולם, ומניין השנים לדעתם צריך להתחיל מתשרי שלפני ניסן, כי יום אחד חשוב כשנה וכל שכן שישה חודשים; לפי זה בא' בתשרי בו נברא אדם תתחיל השנה השנייה לבריאת העולם. ע"י חישוב המולדות לאחור[17] מצאו שהמולד התיאורטי של חודש תשרי של השנה שקדמה למולד אדם (כלומר למולד וי"ד) נופל ביום שני שעה חמישית ו-204 חלקים (בקיצור: בהר"ד), לכן קראו למניין זה "המניין לבהר"ד". שנה זו הייתה עדיין שנת "תוהו ובוהו", כי רק בסופה נברא העולם, לכן יש קוראים למניין זה "המניין למולד תוהו" או "המניין למולד בוהו", או "המניין לבני מזרח".

הסבר נוסף הובא אצל בעלי התוספות במסכת ר"ה (דף ח, ב בד"ה לתקופות)[18]: אומנם אדם הראשון נברא בא' בתשרי, אבל בריאת העולם החלה בכ"ה באלול של השנה הקודמת, ומדוע ייגרעו חמישה ימים אלה מחשבון השנים? לכן על פי הכלל ש"יום בשנה חשוב כשנה" הקדימו את תחילת מניין השנים למולד בהר"ד כנ"ל. בשני ההסברים שולט העיקרון של "יום בשנה נחשב כשנה". מן הראוי לציין כאן שרס"ג והגאונים הקפידו להשתמש בצד המניין לשטרות רק במניין למולד אדם[19]. היו שקראו למניין בהר"ד "מניין יצירה" כדי להבחין בינו לבין המניין למולד וי"ד (שנקרא "המניין לבריאת העולם"); היום אין איש מקפיד על הבחנה זו, שכן בימינו לא נמצא מי שמשתמש במניין למולד אדם, ובימינו "מניין יצירה" הוא מושג נרדף ל"מניין בריאת העולם". לפי מניין זה שנת החורבן של בית שני היא שנת ג' תת"ל (=3830), היא שנת 70 למניינם.

ד. סדרן של השנים המעוברות במחזור במניינים השונים לבריאת העולם

ראינו לעיל שבתקופת הגאונים היה סדר השנים המעוברות בבבל בהז"י גו"ח. וכבר נמצא מלומד שלא ידע שסדר עיבורים זה הוא לשיטתם של אלה שמונים את השנים למולד וי"ד, ועל סמך זה בנה אותו מלומד תיאוריה שלמה, לפיה בימי הגאונים היה להם סדר עיבורים שונה מהנהוג היום, ורס"ג או הגאונים שבאו אחריו הם שתיקנו לנו את סדר העיבורים גו"ח אדז"ט הנהוג היום. נשוב ונבהיר: סדר העיבורים בהז"י גו"ח במניין למולד אדם זהה למעשה לסדר העיבורים גו"ח אדז"ט במניין הנהוג היום למולד בהר"ד, כי המניין למולד וי"ד מתחיל שנה אחרי מולד בהר"ד, לכן סדר השנים המעוברות במחזור של הגאונים בבבל מקדים את סדר השנים המעוברות של מחזורנו בשנה אחת.

הנה לפנינו עדות מספר "חילופי המנהגים"[20] שמצביע על סדרן של השנים המעוברות במניינים השונים: "חילופים בין רב סעדיה ז"ל ובן מאיר: ד' תרפ"ב ליצירה - תתנ"ג לחורבן[21] - במחזור רמ"ז[22]: באדו"ט בה"ז - שישית; בבהז"י גו"ח - שביעית; בגו"ח אדז"ט - שמינית".

הקורא שאינו יודע על המניינים השונים לבריאת העולם יקשה עליו להבין מה פשר הדברים. אבל לאחר שהבהרנו שלכל מניין שנים היה סדר עיבורים אחר, נוכל להבין את הקטע הנ"ל: לאלה שמונים את השנים לשיטת "סדר עולם" - שנת ד'תרפ"ב היא שנה שישית במחזור 247 ובמניין זה השנים המעוברות הן אדו"ט בה"ז. לאלה שמונים למולד וי"ד זו שנה שביעית במחזור 247, והשנים המעוברות במניין זה הן בהז"י גו"ח. לאלה שמונים למולד בהר"ד זו שנה שמינית במחזור 247, והשנים המעוברות במניין זה הן גו"ח אדז"ט. בכל המניינים זו שנה מעוברת.

ה. גב-גגג-בג: סדר העיבורים המשותף לכל המניינים לבריאת העולם

בימינו משתמש כל עם ישראל במניין השנים לבריאת העולם למולד בהר"ד, והשנים המעוברות במחזור הן השנים גו"ח-אדז"ט, אין חולק בדבר. לעומת זאת ראינו לעיל שבתקופת הגאונים היה נהוג בבבל מניין השנים למולד וי"ד, לכן סדר השנים המעוברות במחזור היה בהז"י גו"ח. סדר עיבורים זה בו מעברים את השנה השנייה במחזור זהה למעשה לסדר העיבורים הנהוג היום, אבל הוא נראה בעייתי, משום שההסבר המקובל לעיבור שנים היה, שאנו מעברים את השנה כאשר עודף הימים של שנות חמה על שנות לבנה מצטבר לשיעור של 30 יום בקירוב. בשנת חמה יש עודף של כ-11 יום על שנת לבנה (12 חודשי ירח) ולפי זה יש לעבר את השנה השלישית כאשר מצטבר עודף שמתקרב ל-30 יום, והיה זה בלתי מובן לציבור הלומדים מדוע מעברים את השנה השנייה במחזור כאשר עוד לא הצטבר שיעור של חודש (בעיה זו הייתה חמורה עוד יותר למונים לפי שיטת סדר עולם, שעיברו במניינם את השנים אדו"ט בה"ז - השנה הראשונה במחזור!).

חכמי העיבור בבבל מצאו פתרון נפלא לבעיה. הם אמרו: בואו ונתחיל כולנו את סדר העיבורים בכל מחזור אחרי העיבור הראשון. במניין למולד אדם בו סדר העיבורים הוא בהז"י גו"ח והשנה המעוברת הראשונה במחזור היא השנה השנייה - נתחיל את סדר העיבורים בשנה השלישית. במניין לשיטת סדר עולם בו סדר העיבורים הוא אדו"ט בה"ז והשנה המעוברת הראשונה במחזור היא השנה הראשונה - נתחיל את סדר העיבורים בשנה השנייה. כעת יהיה לנו סדר עיבורים אחיד - כולנו נעבר את השנים גה"ח אדו"ט. כלומר נתחיל את סדר העיבורים אחרי העיבור הראשון שבמחזור, וסדר העיבורים לכל השיטות יהיה 3, 5, 8, 11, 14, 16, 19. הסימן לסדר עיבורים זה מופיע במקורות גם בצורה זו: ג ב ג ג ג ב ג[23]. כלומר המחזור של 19 שנה מורכב למעשה משבעה מחזורים קטנים של שתיים או שלוש שנים שסכומם 19: 3 + 2 + 3 + 3 + 3 + 2 + 3 וכאשר אנו מוסיפים לשנת העיבור הקודמת את המספר של שנת העיבור הבאה נקבל שסדר השנים במחזור יהיה: 3, 5, 8, 11, 14, 16, 19 (=גה"ח-אדו"ט) כנ"ל. סדר עיבורים זה מצוי הרבה במקורות מתקופת הגאונים, ומפתיע הדבר שאפילו אלח'וארזמי משתמש בחיבורו בסדר עיבורים זה, ואף כותב זאת במילים מפורשות:

המחזור הקטן והוא תשע עשרה שנה ירחיות שבהן תוספת של שבעה חודשים. השנה הראשונה אדר; השנה השנייה אדר: השנה השלישית אדר ואדר[24]; השנה הרביעית אדר; השנה החמישית אדר ואדר; השנה השישית אדר; השנה השביעית אדר; השנה השמינית אדר ואדר; השנה התשיעית אדר; השנה העשירית אדר; השנה האחת עשרה אדר ואדר; השנה השתים עשרה אדר; השנה השלוש עשרה אדר; השנה הארבע עשרה אדר ואדר; השנה החמש עשרה אדר; השנה השש עשרה אדר ואדר; השנה השבע עשרה אדר; השנה השמונה עשרה אדר; השנה התשע עשרה אדר ואדר.

רואים כאן שהשנים המעוברות במחזור הן השנים 3, 5, 8, 11, 14, 16, 19 והסימן הוא כנ"ל גה"ח אדו"ט.

חוקרים ומלומדים שלא ידעו על סדר עיבורים זה, שלמעשה הוא בדיוק אותו סדר העיבורים גו"ח אדז"ט במניין השנים למולד בהר"ד הנהוג היום, ביקשו להוכיח מחיבורו של אלח'וארזמי שבזמן הגאונים היה נהוג סדר עיבורים שונה, וכבר הוכחתי להם את טעותם במאמר "מניין השנים וסדר העיבורים בתקופת הגאונים"[25].

ו. קביעת המניין לבריאת העולם המקובל כמניין חוקי בלעדי

הרב ואלטר במאמרו (הנ"ל בהע' 2) היטיב להסביר שבתקופת הגאונים היה נפוץ השימוש במניין השטרות, ואם מוצאים לפעמים שימוש במניין בריאת העולם הרי היה זה בעיקר כמניין לוואי, או כקישוט נוסף על מניין השטרות. יש לשער שהסיבה העיקרית לשימוש במניין השטרות בבבל הייתה משום שבמניין זה שררה אחידות, ולא היה מקום לטעות במניין השנים. ונראה לי שבגלל השיטות השונות במניין השנים לבריאת העולם נמשך השימוש במניין שטרות עד סוף ימי הביניים.

רבי דוד בן זמרא (רדב"ז, נולד בשנת ה'רל"ט) היה ילד כשגורש מספרד עם משפחתו, והוא נחשב כאחד מגדולי הפוסקים בתחילת תקופת האחרונים. הוא שימש כרבה של מצרים כארבעים שנה. לפי עדותו של ר' יוסף סמברי[26] ביטל רדב"ז את השימוש במניין שטרות, ופסק שמכאן ואילך ישמש כמניין החוקי בעם ישראל המניין לבריאת העולם בלבד. נראה לי שרדב"ז יכול היה לפסוק כך לאחר שברוב הקהילות כבר התפשט השימוש במניין בריאת העולם למולד בהר"ד, ועמו סדר העיבורים גו"ח אדז"ט. למעשה התקבלה דעתו בעניין זה ללא התנגדות והמניין לבריאת העולם התפשט בכל קהילות ישראל, חוץ מאשר בקהילות תימן; יהודי תימן המשיכו להשתמש במניין שטרות (בצד המניין לבריאת העולם) עד עלותם לארץ ישראל בדורנו. המעגל נסגר, ועם ישראל בכל רחבי העולם מונים את השנים לבריאת העולם למולד בהר"ד בלבד[27].

* * *