המעין

'צדיק כתמר יפרח'

הרב ארי וקסמן

'צדיק כתמר יפרח'

קשה מאוד להפנים את המציאות שהרב גלינסקי זצ"ל איננו איתנו. בשבילי - מהיום הראשון שהגעתי לשעלבים לפני 31 שנה, כשהרב קיבל אותנו בחום רב עם לבו הרחב, ואחר כך כאשר פתח לפנינו את ביתו, ולאורך כל השנים האלו - הרב היה חלק אינטגראלי מ'ישיבת שעלבים', עד שקשה להפנים את המציאות של ישיבת שעלבים בלי הרב גלינסקי. אצל תלמידי חו"ל שלמדו בישיבה לאורך כל השנים התחושה היא שאיבדנו אבא - אבא אוהב, אבא דואג, אבא חושב, וגם אבא הגאה בהישגים של בניו. 'ושננתם לבניך' - אלו התלמידים. אבא ששמח בשמחות של הבנים, אבא הכואב את כאבם. אחד מהבוגרים אמר לי לפני כמה ימים, ששנים אחרי שעזב את הישיבה וחזר לחו"ל נולד לו ילד, והרב גלינסקי לא שכח אותו: 'אני לא גביר, ולא ממשפחה חשובה - תלמיד פשוט בישיבה הייתי, והנה אני מקבל מכתב בדואר, ואני פותח - "מזל טוב מזל טוב! שמעתי שנולד לכם ילד ראשון"'...

לפני כמה חודשים בדינר של הישיבה זכינו להביע מקצת מהכרת הטוב שלנו לרב גלינסקי. הזכרתי שם בדבריי את המשפט המפורסם של הרב קוק זצ"ל (ח"ג עמ' שטו) "כל עמל האדם צריך להיות להרבות טוב בעולם, להכריע כל אחד לכף זכות וממילא נעשה היקום כולו יותר נעלה", ועד כמה הדברים מתאימים לרב גלינסקי:

• להרבות טוב בעולם בכל דרך אפשרית. הרב גלינסקי ידע לפעול עם כל המורכבויות. בכל דרך - זה אומר שבכל מצב יש לפעול בצורה שמתאימה לו. יש זמן שבו להרבות טוב הוא ע"י העברת שיעור בכיתה. שיעוריו בישיבה לבני חו"ל - כך הזכירו הבוגרים - היו אלו שנתנו לרבים מהם הבנה ראשונה במפרשים ובראשונים. ואחד הבוגרים הוסיף: 'אני זוכר את הפעם הראשונה שהרב הכריח אותנו שכל אחד ימסור דבר תורה בעברית. זה הוסיף לנו הרבה'.
• להרבות טוב בעולם ע"י השיחות - מי ששמע לא שכח. דברים היוצאים מן הלב שנכנסים אל הלב.
• בוגר שלמד לפני כעשרים שנה אמר לי לאחרונה: 'בשנה בישיבה למדתי הרבה דברים, גדלתי. אבל אני לא זוכר משהו ספציפי שמישהו אמר. הדבר היחיד הספציפי שאני זוכר זו השיחה של הרב גלינסקי: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". זה מה שאני זוכר!'
• להרבות טוב ע"י גיוס כספים, כדי שהישיבה תוכל להוסיף לעשות מה שהאמין בו, והוא האמין בחינוך של הישיבה.
• להרבות טוב בעולם - כשידיד הישיבה ג'ו מילר הי"ד, ידיד נפש של הרב גלינסקי, נהרג בפיגוע במטוס פן-אם בסקוטלנד, הוא יצא לשם להביא את ג'ו מילר חזרה ארצה, כידיד נפשו, כידיד הישיבה. אצל הרב גלינסקי זה הלך ביחד, לא היו תחומים שונים - עכשיו אני עוסק בגיוס כספים, עכשיו אני עוסק בידידות ובקשרים אישיים. הוא האמין שמי שתורם כסף לישיבה הוא חלק מהמשפחה, הוא בונה יחד עם הנהלת הישיבה את הישיבה, והיחס אליו צריך להיות יחס ידידותי ומשפחתי בלי לבדוק תמיד מה תרם וכמה.
• להרבות טוב בניהול הישיבה, לשים לב לפרטים הקטנים.

כל דבר עשה הרב גלינסקי עם חמימות, עם כל הלב. השילוב היה פשוט נפלא. הרמ"א מסביר בתחילת שו"ע או"ח את הלשון 'פלא' אותה חז"ל קבעו בברכת 'אשר יצר', 'ומפליא לעשות', על פלא החיבור בין הגוף לבין הנפש, בין דבר רוחני לדבר גשמי. אכן יש פלא בכך. אצל הרב גלינסקי הפלא הזה היה קיים יום יום, אפשר היה לראות את הפלא של החיבור בין עשייה לבין לב וחום. רוב האנשים אינם מגיעים לפלא הזה. יש אנשים שיודעים לעשות דברים, לסיים משימות. יש אנשים שהם אנשי רוח, עם חום, מתוקים מדבש, אבל עשייה - זה לא התחום שלהם. הרב גלינסקי, וזה הפלא, היה לו האפשרות לחבר בין שתי הקצוות הללו - של עשייה מרובה עם החום והלב. בתוך העשייה שלו הייתה טמונה היכולת לשים לב לפרטים הקטנים. עד הימים האחרונים הייתי מקבל מדי פעם אימייל מהרב - 'האם שמעת על בוגר פלוני שעלה ארצה \ נולד לו משהו \ קיבל תואר' וכד'. הוא היה מבקש את כתובת האימייל, וכשקיבל את הכתובת שמח והודה, ומיד כתב ואיחל ובירך. ההנהגה שלו בנושא מזכירה לי את הסיפור על הרבי מלובביץ'. אנשים היו עומדים שעות לקבל דולרים אצל הרבי, והוא היה עומד ומחלק אחד אחד. יום אחד אישה מבוגרת אמרה לרבי, 'רבי, מאיפה הכוחות האלו לעמוד שעות שעות ולחלק'? והרב השיב לה: 'מי שסופר את היהלומים שלו לא מתעייף'. כך הייתה תחושה אצל הרב גלינסקי, עם כל בחור הוא היה מרגיש כמו שהוא סופר יהלומים, ובקשר שלו עם כל בחור הרגישו כולם שאלו הם היו היהלומים שלו.

הענווה שלו הייתה חלק מהקסם של הקשר המיוחד שלו עם התלמידים. פעם הרב גלינסקי הגיע לאמריקה, ובאותו זמן היינו קבוצה של בוגרים שחשבנו על האפשרות להקים יישוב בארץ. הקמנו גרעין, זה היה שיגעון שלא יצא בסוף לפועל. שמענו שהרב גלינסקי מגיע, ואמרנו לו שאנו רוצים לעשות שבת לחברי הגרעין יחד איתו. מיד הוא אמר 'בשמחה', והגיע, וחיזק אותנו בעניין העלייה לארץ, ונתן לנו עצות טובות וברכות מכל הלב. היו לו דברים אחרים לעשות, אבל הוא שמע על קבוצה של בוגרים שרוצה להיות איתו בשבת, והוא לא יכול היה לסרב!

עוד דוגמא: הרב גלינסקי היה מגיע כל יום מירושלים, ובענוותו הסכים להיות שליח קבוע בכל פעם שמישהו רצה לשלוח משהו לאחד הבחורים בשעלבים - מכתב, מזוודה, חבילה וכד', והוא היה מחפש את הבחור ודואג שהוא יקבל את שלו. הוא היה גם מסיע אנשים באופן קבוע לישיבה וממנה. פעם אחת היה בחור שסיים שנתיים בישיבה ועמד לנסוע בחזרה לאמריקה, וזה היה היום האחרון שלו בארץ, ופתאום הוא נזכר שהסבתא שלו אמרה לו שהוא חייב בזמן שהוא יהיה בארץ לבקר בקבר של הסבא שלה, שהיה אחד מצדיקי ירושלים. שנתיים הבחור היה בארץ ועדיין לא הגיע לקבר של הסבא רבא, והוא טס מחר בחזרה, מה יגיד לסבתא? אז הוא שאל את הרב גלינסקי אם הוא יכול להגיע יחד עם הרב לירושלים כשהרב חוזר, והרב גלינסקי אמר 'בוודאי, בוא עמי לירושלים'. בדרך נודע לרב הסיפור, והוא לא הוריד את הבחור בהר המנוחות - אלא שאל את הבחור היכן הקבר, הוא יקח אותו לשם. מתברר שלבחור אין מושג. הוא בחור אמריקאי, אולי חשב שאין בהר המנוחות יותר ממניין קברים... יוצאים מהאוטו, זה היה כזכור אחרי יום עבודה ארוך, ויש משפחה ויש בית ויש חברותא, והרב גלינסקי מחפש את הסבא של הסבתא של הבחור שעה שלמה, מנסה לברר פרטים, ובסוף אומר: 'כך זה לא הולך'. ואז הרב גלינסקי לוקח את הבחור אליו הביתה, לגבעת שאול. הרב גלינסקי מתקשר לאמריקה ומוצא מישהו שיוכל לברר היכן הציון. מבררים, והרב מסיע את הבחור חזרה להר המנוחות והם מוצאים יחד את המקום. כך יכול היה הבחור לטוס חזרה לאמריקה בשקט, ואולי בזכות זה הסבתא אישרה לו לחזור אחר כך לארץ, והנה הוא כאן אתנו...

הזוהר בפרשת לך-לך אומר כך: 'ר' יצחק פתח ואמר, צדיק כתמר יפרח, מפני מה אקיש צדיק לתמר, מה תמר כיון דגזרין ליה לא סליק עד זמן סגיא, אוף הכי צדיק, כיון דאתאביד מעלמא לא סליק אחר תחותוי עד זמן סגיא'. הרבה זמן יקח עד שיתמלא החלל הענק, החיסרון הגדול שנוצר עם פטירתו של הרב מעלה גלינסקי זצ"ל. אבד לנו רב, מחנך, מנהל ואבא. מה שנשאר לנו זה לנסות ללמד ממעשיו, להמשיך את דרכיו, להגשים את שאיפותיו בבנין עצמנו, בבנין הישיבה, בבנין עם ישראל וארץ ישראל. ובזכות זה הרב גלינסקי ממקומו בישיבה של מעלה יסתכל עלינו בישיבה של מטה ויקבל נחת מבניו ומתלמידיו. תנצב"ה.
* * *