המעין

שמואל עמנואל

הרב גרשום הרפנס זצ"ל

עם פטירתו של הרב גרשום הרפנס בערב פסח תשע"ג הסתלק לבית עולמו תלמיד חכם, ספרא רבה, ואחד מהעסקנים הדגולים והמסורים של הציבור החרדי בישראל.

הרב הרפנס נולד בי"ז באדר ראשון תרפ"ז בטרנסילבניה שברומניה (על גבול הונגריה). בצעירותו למד בישיבת דייש ובסאטמר. כבר בגיל צעיר היה אחד מהפעילים הבולטים של אגודת ישראל בטרנסילבניה. הוא נאלץ לברוח לעיר הבירה בודפשט (בתקופת השואה סופח חלק מטרנסילבניה להונגריה), שם הוא השתתף בפעולות הצלה שונות.

על פעילותו שם כתבה הרבנית אסתר פרבשטיין שת' בספרה המרתק והגדול "בסתר המדרגה" – היהדות האורתודוקסית בהונגריה נוכח השואה, שיצא לאור השנה. בין השאר כתבה שם (עמ' 253-254):

מבין אלו שראו את המציאות בעין פקוחה ניתן לזהות את בני הנעורים, שנטו להאמין במידע שהגיע מפולין ובקשו לנקוט צעדי הגנה, אף אם גרמו למתח במשפחתם. גרשום הרפנס, נער בן 17 מסאטמר שחי בבודפשט משנת תש"ג והתקשר לגרעין החדש של נוער אגו"י, התיידד עם קבוצת פליטים מפולין ושמע את סיפוריהם. כאשר כתב לבני משפחתו בסאטמר את מה שנודע לו על הנעשה בפולין, וביקש להכין מקום מסתור לכל מקרה שיבוא, השיבו לו כי "לא יתכן שבאמצע המאה העשרים, בלב אירופה, יקרה כדבר הזה". ההורים הורו לו לחזור הביתה, אך הוא התנצל ולא שב: "ההצטרפות אליכם כמוה כהתאבדות לדעת" כתב, "כל מה שהודעתי לכם בנוגע לעתיד אמת ונכון, ללא כל צל של ספק או הגזמה".

לאחר חודשים מספר נרצחו רוב בני משפחתו. אביו ר' יחזקאל, שניצל בסופו של דבר לאחר שסבל סבל רב במחנות ההשמדה אושביץ, גוזן, רידלטוי ואבנזה, כתב על תקופה זו את הספר המרגש 'בכף הקלע', שהרב הרפנס זכה להוציא אותו לאור בערוב ימיו של אביו (אביו נפטר בערב פסח תשמ"ו – בדיוק כ"ז שנים לפני פטירתו שלו!). לאחר השואה פעל הרב הרפנס במוסדות התורה וההצלה של אגודת ישראל שהוקמו בגרוסוורדיין שבטרנסילבניה, קיבל את פניהם של ניצולי השואה שחזרו מהתופת, ודאג לתת להם עזרה ראשונה רוחנית, נפשית וכלכלית.

היכרותי וידידותי, אבל"א, עם הרב הרפנס, החלה בשנת תש"ז, כאשר הגיע להולנד עם רעייתו הטרייה אסתר תבל"א כמחנך ואחראי לקבוצה של שישים מילדי אגודת ישראל ברומניה, רובם יתומים גלמודים. הם היו חלק מתוך קבוצה של כ-500 ילדים, שהייתה מורכבת מחניכים של שמונה (!) תנועות נוער יהודיות שפעלו אז ברומניה: הנוער הציוני, השומר הצעיר, דרור איחוד, דרור הבונים, גורדוניה, ביתר, בני עקיבא ואגודת ישראל (ב"בישובינו", בטאון ישובי פועלי אגודת ישראל, גיליונות 21-23, התפרסמה בשנים תשנ"ט-תש"ס סידרת מאמרים מאת הרב הרפנס על התלאות של קבוצה זאת). לאחר שלוש שנים, בשנת תש"י, עלה ארצה עם קבוצתו ופעל להכניסם לישיבות ובתי ספר דתיים. מאז עלייתו ארצה היה פעיל, בנוסף לכל עיסוקיו החינוכיים והספרותיים, בתנועת פועלי אגודת ישראל, ואף נבחר כחבר הוועד הפועל שלה. במשך שנים רבות היה נציג פא"י בוועדה המרכזת של ההסתדרות הכללית, ובתפקיד זה פעל רבות למען זכויות הפועל החרדי, והיה כתובת לכל עובד שנזקק לעזרה. פעמיים יצא לחו"ל כשליח עלייה וחינוך מטעם הסוכנות היהודית, פא"י ו"עזרא", ודאג לחיזוק הפעילות החינוכית-תורנית בקהילות הגולה, להדרכת מדריכי נוער ולעידוד עליה.

שנים רבות עסק הרב הרפנס בחינוך והוראה, כמורה, כמנהל וכמדריך מורים, וגם בתחום זה עצמו עסק בפעילות ציבורית – תקופה ארוכה הוא שימש כסגן יו"ר הסתדרות המורים, ערך את כתב העת 'הד החינוך', וגם פעל במסגרת גופים ציבוריים אחרים.

הרב הרפנס העביר במשך עשרות שנים השכם בבוקר שיעור בדף היומי בבית הכנסת 'חסדא' של פא"י בבני ברק. לאחר פרישתו לגמלאות הקים בבית הכנסת הזה את הכולל לגמלאים 'קול יעקב' על שם ידידו ר' יעקב ברונר זצ"ל, ובמשך שנים רבות אף עמד בראשו והעביר בו שיעורים מידי יום.

על כל פעילויותיו החינוכיות, הספרותיות והציבוריות הוענק לו בשנת תש"ס התואר "יקיר העיר בני ברק", בטקס חגיגי בבנין העירייה.

גם כאשר סניפי פא"י ברחבי הארץ חדלו מלפעול, סניף פא"י בבני ברק, שהרב הרפנס עמד בראשו, המשיך בפעילותו. מדי שנה קיים הסניף אזכרות לכמה מגדולי ישראל, למשל בז' במרחשון ביום הזיכרון של הגר"מ שפירא מלובלין זצ"ל מייסד הדף היומי, וכן סעודות מצוה בט"ו בשבט ובחנוכה ועוד. במסגרת מפעל הקמחא דפסחא קיים הרב הרפנס במשך יותר מעשרים שנה סדר פסח מרכזי לנזקקים. גם בליל הסדר האחרון התקיים הסדר כמתוכנן, אך עקב פטירתו בערב פסח נערך הסדר על ידי אחד מנכדיו.

נוסף לפעילויותיו החינוכיות והתורניות הספיק הרב הרפנס לחבר כמה ספרים חשובים, ביניהם: "עידן התלמוד" – תולדות חכמי התלמוד, "עידן הראשונים" – תולדותיהם של רבותינו הראשונים, "זמנים ומועדים" - ילקוט הלכות, מנהגים ורעיונות, ופירוש להגדה של פסח "גרש ירחים" (שהפך לרב-מכר והודפס כבר בלמעלה ממאה אלף עותקים!). אך מפעל חייו, עליו עמל שנים רבות, היה ההדרת כתבי הגאונים ומיונם וסיווגם לנושאים. בסופו של דבר חולקו תשובות הגאונים במהדורת "גרש ירחים" לשמונה חלקים שהודפסו בחמישה כרכים, ובהם נכלל גם 'סדר רב עמרם גאון'. הרב הרפנס פרסם אין-ספור מאמרים בכתבי עת שונים, ואף ערך והוציא לאור את מאמריו של הרב בנימין מינץ ז"ל, ובהם ספרו 'מאיר באהבה' על מהר"ם שפירא מלובלין. בנוסף היה הרב הרפנס פעיל וחבר מערכת באגודת 'זכור', שעוסקת בתיעוד ופרסום עדויות של ניצולי שואה.

המשותף לכל פעילויותיו וכתביו של הרב הרפנס היה הרצון לחזק את החינוך התורני ואת יישוב הארץ, הכל בפנים מסבירות ותוך שיתוף פעולה עם כל הגורמים העשויים לסייע לערכים אלו. שמונים ושש שנותיו היו מלאות וגדושות, וזכויותיו הרבות שמורות לו לעולם הבא. הרב הרפנס זכה להותיר אחריו שישה ילדים ונכדים ונינים לרוב, ההולכים בדרכו וממשיכים את מורשתו. אין ספק כי מסירות נפשו למען כלל ישראל ולמען יתומי השואה תעמוד לזכותו, ובוודאי יהיה מליץ יושר על עם ישראל, כפי שלא שקט ונשא בעול צורכי הציבור כל ימיו.

תנצב"ה.

* * *