המעין

הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל – דברים שאמר והנהגות שנהג

אלי קלרמן

הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל – דברים שאמר והנהגות שנהג

בחודש תמוז הלך לעולמו מורי ורבי הרב יהושע ישעיה נויבירט, זכר צדיק לברכה. במשך עשרים ושלוש שנים (תשמ"ג – תשס"ה) זכיתי לשבת לימִינוֹ בשיעור גמרא והלכה שהוא לימד שלוש פעמים בשבוע בבית כנסת צנוע, במרתף הבית ברחוב ברויאר 7 בשכונתו – שכונת בית וגן בירושלים. בשיעור השתתפו כמניין וקצת יותר לומדים. ישבנו ליד שורת שולחנות עץ פשוטים, כשהרב יושב בראש.

עבודת ה' שלו הייתה פשוטה וצנועה. הוא היה לבוש בפשטות וחי בדירה פשוטה (לא היו בה ספה או כורסה; במקרים שונים הוא נהג לומר בשיעורו השבועי "נניח שאני יושב בכורסה שאין לי"... ואכן ה'סלון' שלו כלל רק שולחן עץ, כסאות פשוטים וארון ספרים). ממבט ראשון זה לא התאים לגדולתו העצומה בתורה ובהלכה, למעשיו הגדולים בהנחלת ההלכה, במעשי החסד הנרחבים שלו, ועוד, אך זו הייתה דרכו.

הרב קיים באופן מושלם "עשׂות משפט" בהוראת ההלכה, "אהבת חסד" בהחזקת גמ"ח מסודר ונדיב ובהשכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ו"הצנע לכת עם אלוקיך" בכל דרכיו. בדרכו שלו הוא תרם רבות לעוד ערך חשוב בימינו: אחדות העם - הרב סרב לחתום על שום כרזה שהיה בה ריח של פלגנות או פוליטיקה, ובמקביל סרב בתוקף לחתום על בקשות צדקה למיניהן, אלא אם הוא הכיר אישית את המקרה. לא פעם אמר לנו שאין לזלזל בשום אדם, לכל אחד הזכויות שלו. הוא הביא לכך דוגמא: אם רואים ברחוב חייל (אף שאינו נראה שומר מצוות) - יתכן שהוא הציל נפש או נפשות בישראל, ואולי זכויותיו רבות משלנו. מורגל היה בפיו לומר (בעיקר בחודש אלול): "כדי לעזור לשני, צריך לראות את העולם במשקפיים שלו". הוא ענה לשאלות של אנשים ושל רבנים מכל שכבות הציבור, גם מחו"ל, בכל שעות היממה (פעם העיר שבני חו"ל שוכחים להתחשב בהבדלי השעות גם כשמדובר בשאלות כלל לא דחופות...). ואכן בהלווייתו נראו, בנוסף לציבור החרדי שבתוכו הוא חי, גם רבני ישובים ורבנים צבאיים, תלמידי ישיבות הסדר וגם סתם 'עמך'.

בין שאר הנהגותיו הוא ביקש להסיר את לוח הזכוכית שנקבע מול שליח הציבור ב'עמוד' שבבית הכנסת, כנראה בגלל שבבואתו של שליח הציבור נשקפה בו והרי אסור להתפלל מול מראה. הוא הורה שבעל הקריאה יגיע לבימה לפני שמגיע לשם ספר התורה, לכבודו של ספר התורה. קרה ששני יהודים התווכחו ביניהם מי יעבור לפני התיבה, ולשניהם היה חיוב באותה דרגה. הרב, שהיה נוכח במקום, מיהר לסיים את המחלוקת, הטיל מטבע ביניהם, והזוכה עבר לפני התיבה.
ב'ליל הבדולח' בשנת תרצ"ח בו נשרפו מאות בתי כנסת בגרמניה בידי הרשעים נשרפו גם הרבה ספרי תורה, וגם הרבה זוגות תפילין שבעליהם הניחו אותם בתאיהם בבית הכנסת. הרב העיד על עצמו שמאז הוא לוקח עמו לכל מקום את התפילין שלו, ולא משאירם בבית כנסת.

בנושא טבילת כלים הרב הקל שכאשר שקונים מכשיר חשמל המיועד להכנת מאכלים שיוצר ע"י מי שאינו יהודי, אפשר להיפטר מחובת הטבילה אם טכנאי יפרק חלקים ממנו וירכיבם מחדש, כך שבסופו של דבר הכלי 'יוצר' בידי יהודי; אמנם הרב הציע גם אפשרות לטבול את המכשיר כולו במקווה, לנערו מהמים שהצטברו בו ולייבשו היטב בשמש לפחות יממה אחת, והמכשיר לא יינזק, והעיד על עצמו שכך הוא נוהג (אמנם יתכן שזה תלוי בסוגי המכשירים השונים). הוא העיר לנו שאם יש ליהודי 100 דולר 'מיותרים' לפני חג הסוכות, שיקנה בהם שמלה חדשה או תכשיט לאשתו, ויסתפק באתרוג כשר ויקר פחות. כשמישהו, במהלך השיעור, שאל את הרב שאלה של הלכה למעשה, ברוב המקרים הרב לא הסכים להשיב לו לאוזני כל המשתתפים, אלא ביקש מהשואל לפנות אליו לאחר השיעור.

כשנשאל הרב על מנהגים שנוהגים היהודים נאמני התורה זה כמה דורות, שלכאורה סותרים את הכתוב בספרי ההלכה, הרבה פעמים פתח את תשובתו באומרו שלא יתכן ללמד קטגוריה על כל עם ישראל שנהגו ונוהגים כך. היו מנהגים שלא מצא להם מקור ברור, והוא העיד על עצמו שהוא נוהג אותם "כי ה'בּוֹבֶּה' (סבתא) שלי נהגה כך..."

הרב העדיף תמיד שלא לצטט דברים בעל-פה; כשרצה ללמד הלכה שלף את כרך ה'משנה ברורה' המתאים כדי לקרוא מתוכו. וזאת, למרות שה'משנה ברורה' ושאר נושאי הכלים שכנו בראשו כאילו צילם כל עמוד. לא פעם, תוך כדי לימוד הגמרא, בלי שהָיה לפניו ספר פתוח, אמר: "תסתכלו ב'אורח חיים' סימן פלוני ושם ב'שער הציון' בעמוד השמאלי בסוף השורה הרביעית כתוב"... או: "בסימן פלוני ב'משנה ברורה' בסימן קטן פלוני בשורה הרחבה הראשונה"...  -  ותמיד דייק.
אלו מעט זיכרונות אישיים על אדם גדול בענקים שחי בתוכנו עד לפני חודשים ספורים. המילים שמאפיינות את דמותו הן אלה שהירבה לצטט: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

* * *