המעין

הרב אהרן מרצבך

גדולים דברי הראשונים אף בשתיקתם...

דעת הסמ"ג בהבנת הלכה קשה ברמב"ם הלכות ערכין

השוואת לשון הרמב"ם והסמ"ג

פרט בדין הקדשת בהמה לשיטת הרמב"ם

משמעות השמטת הסמ"ג

השוואת לשון הרמב"ם והסמ"ג*

אחד הדברים המופלאים בלימוד הסמ"ג הוא לנסות ולרדת לעומק כוונתו בשעה שהוא מעתיק כדרכו כמה הלכות של הרמב"ם כסדר מילה במילה, אך משמיט לפתע הלכה שלמה או חלק ממנה, משפט שלם או אף מילים בודדות. לעיתים מדובר על קיצור דברים שאין לו משמעות הלכתית, אך במקרים רבים מאוד להשמטה יש משמעות גדולה.

כאן אציג לפני הקוראים דוגמא מיוחדת, בה משמיט הסמ"ג משפט מדברי הרמב"ם, בדיוק משפט שנחלקו מפרשי הרמב"ם בהבנתו. האם נוכל להסיק מהשמטת הסמ"ג כיצד הוא הבין את כוונת הרמב"ם באותו משפט?

פרט בדין הקדשת בהמה לשיטת הרמב"ם

בדין 'העמדה והערכה' בשעה שפודים מן ההקדש כותב הרמב"ם (ערכין ה, יב)[1]:

כל המקדיש בהמה בחייה, בין טמאה בין טהורה, בין קדשי בדק הבית בין קדשי מזבח שנפל בהן מום או תמימה הראויה ליקרב כמו שיתבאר, הרי זו צריכה העמדה בבית דין...

הסמ"ג (עשה קכט) מעתיק את דברי הרמב"ם, אך משמיט את המשפטים המודגשים. את השמטת התיבות 'בין קדשי בדק הבית' אפשר לייחס לרצון לקצר את הדברים ונראה שאין לקיצור משמעות הלכתית, אך השמטת המשפט 'או תמימה הראויה ליקרב כמו שיתבאר' אומרת דורשני.

כדי לרדת לעומק כוונת הסמ"ג צריך ראשית להבין למה כיוון הרמב"ם במשפט סתום זה, המתייחס לפדיון של 'תמימה הראויה ליקרב'. המפתח להבנת דברי הרמב"ם הוא שתי המילים בסוף המשפט 'כמו שיתבאר', הרומזים להמשך ההלכות ברמב"ם. ראשית יש לציין שברבים מכתבי היד של הרמב"ם[2] הנוסח הוא 'כמו שנתבאר', בלשון עבר, דהיינו שהדבר התבאר באחת ההלכות הקודמות. מפרשי הרמב"ם דנו במשמעות המשפט, ומתוך דבריהם עולות שלוש אפשריות בפירוש כוונת הרמב"ם[3]:

א. 'כמו שנתבאר' לעיל בפרק זה ברמב"ם. בפרק ה הל' ה כתב:

המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית, אע"פ שעבר על עשה - מה שעשה עשוי וחלה קדושה עליה ונפדית כשהיא תמימה, ומעריך אותה הכהן בדמיה והדמים יפלו לבדק הבית, ואין הפודה אותה פודה אלא על מנת להקריבה למזבח למה שהיא ראויה, שכל דבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם[4].

ב. 'כמו שיתבאר' לקמן בפרק הבא ברמב"ם – פרק ו הל' ח:

המקדיש קדשי מזבח לבדק הבית הרי ההקדש חל עליהן, ותערך הבהמה ותפדה ויפלו דמיה לבדק הבית והבהמה תקרב למה שהיתה בתחילה[5]...

ג. 'כמו שיתבאר' לקמן בפרק זה ברמב"ם, הל' יד-טו:

המקדיש בהמה תמימה לדמיה הרי זו נתקדש גופה. כיצד, האומר דמי בהמה זו הקדש למזבח היא עצמה תקרב. הקדיש אחד מאיבריה לדמיו ואמר דמי רגלה של פרה זו הקדש למזבח הרי זו ספק אם פשטה קדושה בכולה או לא פשטה, ולפיכך תקרב ולא תפדה. וכיצד עושין, מוכרין אותה כולה למי שיקריב אותה, ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר. ואם היה אבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה[6].

משמעות השמטת הסמ"ג

עתה, ננסה לבדוק את השמטת הסמ"ג ומה עומד מאחוריה, לפי כל אחת מן האפשרויות הנ"ל בהבנת הרמב"ם.

א. אם כוונת הרמב"ם ל'כמו שנתבאר' לעיל בפרק זה (פ"ה ה"ה) בדין מקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית - את ההלכה ההיא העתיק הסמ"ג כמעט מילה במילה מלשון הרמב"ם בעשה זה לעיל, ואין לכאורה שום סיבה שהסמ"ג ישמיט את המשפט אם הוא מתייחס להלכה זו. ואם אכן לדין זה כיוון הרמב"ם לפי הבנת הסמ"ג, צ"ל שהשמטת הסמ"ג היא קיצור דברים בעלמא.

ב. אם כוונת הרמב"ם ל'כמו שיתבאר' לקמן בפרק הבא (פ"ו ה"ח) בדין המקדיש קדשי מזבח לקדשי בדק הבית (מה שקרוי 'הקדש עילוי' בלשון המשנה בתמורה לב, א) - לכאורה אין סיבה שהסמ"ג יחלוק על דין זה שהוא משנה מפורשת בתמורה, ואם אכן לדין זה כיוון הרמב"ם ע"פ הבנת הסמ"ג גם כאן צ"ל שהשמטת הסמ"ג היא קיצור דברים בעלמא.

ג. אם כוונת הרמב"ם ל'כמו שיתבאר' לקמן בפרק זה (הל' יד-טו) בדין המקדיש אחד מאיברי בהמה תמימה (אבר שאין הנשמה תלויה בו) לדמיה - הלכה זו מבוססת על בעיית רבא בתמורה יא, ב 'הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחות ליה קדושת הגוף', ונשארה הגמ' ב'תיקו'. וכבר נתקשו מפרשי הרמב"ם, הלוא בעיית רבא היא רק אליבא דרבי יוסי שם הסובר ש'האומר רגלה של זו עולה כולה עולה', וכפי שפירש"י שם, וכן בתוס' המובא בשיטה מקובצת, אך לדעת רבי מאיר ורבי יהודה הסוברים שאפילו בכה"ג שהקדיש הרגל קדושת הגוף לא פשטה בכולה ואין קדוש אלא אותו אבר שאין הנשמה תלויה בו (ונפסק כמותם), ק"ו כאשר הקדיש את הרגל רק לדמיה שלא פשטה קדושה בכולה. ובכסף משנה כתב שצריך לדחוק ולומר שהרמב"ם סובר שבעיית רבא קיימת אף אליבא דרבי מאיר ורבי יהודה, עיי"ש.

מה דעת הסמ"ג בעניין זה? הוא חולק על הרמב"ם, וסובר כפירוש רש"י ותוס' בסוגיה. הדבר ברור מתוך שתי השמטות אחרות שלו, בהן העתיק את הרמב"ם והשמיט את הקטע העוסק בדין זה.

האחת – במצוה שלנו (עשה קכט) בסיום 'ערכי בהמה' העתיק את תחילת ההלכה ברמב"ם ב'מקדיש בהמה תמימה לדמיה' שנתקדש גופה, ועצר במקום בו הרמב"ם המשיך בדין 'הקדיש אבר לדמיו' שספק אם פשטה קדושה בכולה – הסמ"ג לא העתיק את המשך ההלכה מפני שלא סבירא ליה.

שמא יטען הטוען ויאמר שגם השמטה זו היא קיצור דברים בעלמא, בא המקום השני ומחזק את הדברים:

הרמב"ם בהלכות מעילה פ"ד ה"ב מביא הלכה זו בהקשר של דיני מעילה – וגם שם רבינו הסמ"ג (בעשה רי) משמיט אותה, אף שאת ההלכות הסמוכות (לפניה ולאחריה) העתיק מלשון הרמב"ם:

אם כנים דברינו, סביר להניח שגם כאן בעשה קכט הבין הסמ"ג שכוונת הרמב"ם במילים 'כמו שיתבאר' היא כאפשרות השלישית עליה הוא חולק כאמור, ולפיכך השמיט משפט זה כפי שעשה בשני המקומות הנ"ל.

בהשמטת משפט אחד ברמב"ם רמז לנו רבי יעקב מקוצי איך הוא הבין את הרמב"ם, ושאין הוא מקבל בעניין זה את דעתו להלכה[7].