המעין

הרב מרדכי בן ר"ש עמנואל

לקט פסקי שמיטה מאת הגרי"ש אלישיב זצ"ל

הקדמה

א.       מטעים

ב.       גידולי שדה

ג.        אוצר בית דין

 

הקדמה

רצ"ב קובץ הוראות בנוגע למלאכות במטע ובשדה ובעניין אוצר בי"ד שרשמתי בשביעית תשס"א, לאחר התייעצות עם אחד מגדולי תלמידי הגרי"ש אלישיב זצ"ל שגם הציג את הדברים לפניו. הדברים נכתבו על ידִי על אתר, ולענ"ד הם מבטאים נאמנה את דעתו של הגריש"א זצ"ל.

 

א.      מטעים

אגס

ריסוס להתעוררות העץ [לאחר השלֶכת ותרדמת החורף] - כיוון שללא הריסוס קיים חשש לפריצת מחלות ['חירכון' ועוד] יש להתיר, מחשש לנזק רב שנתי. ריסוס לעצירת הצימוח ולחיזוק העץ - אסור.

ריסוס להגדלת הפרי - אסור[1], כי הפרי ראוי לאכילה ולשיווק גם ללא הריסוס[2].

עצי אגס מזן קוסטייה גוזמים כדי למנוע צימוח לגובה שלא יאפשר ריסוס וכדי להכניס אור למרכז העץ, כאשר מהגיזום נגרם גם צימוח לשנה הבאה - יש להתיר[3].

בזן ג'נטיל[4] גוזמים כדי להגדיל את הפירות ולמנוע שבירת ענפים. כיוון שללא הגיזום לא יהיה פרי הג'נטיל ראוי כלל לאכילה - יש להתיר.

ריסוס למניעת נשירת פרי שלא הופרה - המאירי במועד קטן [ג, א] אוסר, וכן משמע בירושלמי שביעית פ"ד ה"ד[5].

 

אפרסק

פירות שעומדים לשיווק לשוק סיטונאי [שיווק רגיל ללא פיקוח ביה"ד] אין היתר לדללם לצורך השיווק. דילול באפרסק צריך להיעשות בזמן הפריחה, ומורידים את הפרחים המיותרים. באפרסקים מהזן הורמוזה לא ניתן לדלל אלא בשלב של הפרי, ואחת השאלות שיש בזה היא האם התירו קטיף לצורך עבודת האילן. הרב יוסף אפרתי שליט"א מסר [בישיבת חבר רני ישובי פא"י (חרי"ף) בשמיטת תשמ"ז] בשם הגריש"א שאיסור קציר לצורך עבודת הארץ לא נאמר כאשר שליחי בית הדין קוצרים בהוראת ביה"ד; לפי זה אם מדללים בשליחות אוצר ביה"ד [לאחר שהפרי כבר ראוי לאכילה] אין בזה איסור קטיף לעבודת האילן. אמנם בשלב כה מאוחר ספק אם יש לדילול תועלת להגדלת הפירות.

 

גודגדן

אין לקצוץ את הנוף של הגודגדן במטרה שענפי העץ שלידו יתפשטו למקום שהתפנה[6].

כיפוף ענפי הגודגדן במטרה שתהיה הנבה טובה יותר בשמיטה - אסור. אבל אם הענף יתנוון ויאלצו לקצוץ אותו בגלל זה, לכאורה יש מקום להתיר.

הרכבת תמך[7] בעץ גודגדן גם כאשר יש חשש לתמותת העץ – אסורה.

 

הדרים - חיגור וגיזום

בזנים מיוחדים כמו 'אור' ו'נובה' מותר לבצע חיגור או לרסס בחומר ג'יברלין לקבלת יבול. מטרת החיגור בהדרים אלו היא לגרום למועקה לעץ [כתוצאה מעיכוב בירידת החומרים מהנוף לשורשים], וכתוצאה מכך מקבל העץ גירוי להוצאת פרי. הג'יברלין הינו ריסוס המונע נשירת פרחים לפני שיופרו. לדעת המדריכים החקלאיים, ללא שני טיפולים אלו לא יניבו העצים פירות. הדבר הותר משום שגם השקיה כשהיא חיונית לעץ הותרה אף שהיא גורמת לצימוח וגידול.

גיזום ענפים לדילול פרי - מותר רק ע"י שבירה של הענף.

 

משמש

משמש מהזן זייגר אינו מושך דבורים לפרחיו, לכן קיימת אצלו בעיה קשה בהפריית הפרחים. לידו נמצא משמש מזן רעננה. האם מותר לרסס את עצי זן רעננה כדי שיקדימו לפרוח, ואז יעברו הדבורים גם לזייגר? תשובה: כיוון שללא ריסוס כזה לא יהיו לעצים מהזן זייגר פרי כלל - מותר[8].

זמן הביעור: זן משמש מאוחר שגדל במטעי מושב כרמל [אוצר בי"ד] – האם מציל [דוחה את מועד] מן הביעור? הדין הוא שרק פירות בגינה וחצר אינם מצילים מן הביעור [כי נחשבים 'שמורים'], אך לכאורה מטע בשדה, אפילו מטע אחד בודד בכל הארץ שעדיין לא הגיע זמנו להיקטף, מציל מן הביעור; ויש לעיין בזה עוד.

 

נקטרינה

ענפים שנשברו [זו שבירה שנעשית בכוונה בשמיטה, כתחליף לגיזום של כל השנים[9]] רוצים להסיר אותם עד הבסיס, שהיא נקודת החיבור לענף מרכזי. כאשר הענפים השבורים הם ענפים עבים קיים חשש לחדירת מזיקים מנקודת השבר לתוך ליבת העץ, לכן חותכים פעם נוספת מתחת לשבר. אם ישברו צמוד לענף המרכזי לא יוכלו לתקן את הפצע, לכן שוברים קצת יותר למעלה ואח"כ מתקנים למניעת מזיקים. האם כל זה מותר בשמיטה? – תשובה: מותר [ע"י גוי].

ובהוראות נוספות נכתב: מותר לחתוך חיתוך נוסף מתחת לשבירה כדי למנוע נזק. החיתוך צריך להיות צמוד ממש לשבירה ולא מרוחק ממנה, כדי שלא יהיה זה גיזום להשבחה בפני עצמו.

 

ענבי מאכל מזן ג-1

קשירת ענפי הגפן בכיפוף גורם לשינוי במצב חילוף החומרים של הענף, ונעשה כדי שיוציאו עלים בתחילת הזמורה ליד הבסיס - כיוון שללא הכיפוף הזמורה תתנוון, הרי זה מותר[10].

אסור לבצע 'תיקוני זמירה'[11] לגפן שנזמרה בזמירה מוקדמת[12].

 

ענבי תומפסון, שזיף ועוד - חיגור בעצים נשירים

חיגור הינו חריצת טבעת בגזע העץ, כדי למנוע ירידת חומרים מהענפים בחזרה לשורשים. בזכות החיגור הפרי גדל. החיגור מקובל מאוד בענבי מאכל מזן סולטנינה [תומפסון], וכן נעשה בנשירים כמו שזיף. האם מותר לחגר בשמיטה? תשובה – אסור.

כרם שחוגר בטעות, כי ע"פ דברי הכורם הוא הבין שההוראה היא שמותר לחגר – היבול מותר, ואינו אסור משום 'נעבד' באיסור.

 

שסק

'טיפול ירוק': סביב לענפים שנגזמו לפני ראש השנה מתחיל צימוח הנוטל כוח מן העץ ללא תועלת - האם מותר להוריד את הצימוח? תשובה: אין להתיר.

דילול פרי בשסק – מותר לדלל אך רק את ההכרחי בלבד[13], כיון שבלעדי הדילול המינימאלי לא יהיה פרי ראוי לשיווק לציבור, ומשום פרנסת בעל הבית שלא יהיה לביה"ד מהיכן לשלם לו.

 

שקד

טיפול בעשבייה - סמוך לגזע מותר, הן בריסוס והן במעדר. במרכז השורה אם יש חשש לנזק רב-שנתי של השתלטות של עשבים מותר לרסס בחומרי הדברה. אבל קילטור עם מקלטרת אסור בשום אופן[14].

 

תפוח

אסור לגזום מלמעלה ['טופינג'] כרגיל ולקצר את הענפים כדי להכניס אור וכדי למנוע התנוונות ענפים וכדי לאפשר לריסוס להגיע, אלא יש להוריד את הענפים עד הבסיס בשבירה.

ריסוס כדי שהפרי ישמר טוב יותר באיסום [קליינט] – [מותר[15]].

ריסוס ב'שמן לבן' נגד עקריות - מותר, אף שמעורר קצת.

ריסוס להגדלת הפרי: הריסוס מגדיל את הפרי, ונחוץ במיוחד לפירות הקטנים, אך מגדיל את כל התפוחים – אם רוב הפירות ראויים לשיווק גם ללא הריסוס אי לרסס ריסוס זה.

 

ב.      גידולי שדה

פלפל חריף

שיח של פלפל חריף שהזדקן, האם מותר לקצוץ את גזעו על מנת שיגדל מחדש ויחדש את ההנבה של הפירות? אסור - זו מלאכת השבחה[16].

 

תבואה

קצירת תבואה של ספיחי שביעית [שגדלו מעצמם מזרעים שנשרו בשדה בשנה השישית] בשדה באזור צאלים, למאכל בהמה - אסור.

 

תפוחי אדמה – ריסוס

האם מותר לרסס את השדה בחומר 'ראונד אפ' למניעת עשביה, כשהמטרה היא שמיד לאחר ר"ה יהיה ניתן לזרוע? התשובה: הדבר אסור, כי בזה ישנה הכנת הקרקע לזריעת שמינית.

ובהוראות נוספות נוסף נכתב: לגבי ריסוס עשבי בר וספיחים שגדלו בשדה – הצורך בריסוס הוא כי העשבים מוצצים את לשד הארץ, וכן יהיה קושי להיפטר מהם בשנה שמינית. אולם עצם הריסוס נגד עשבים הינו תולדה של חרישה. בהנחה שניתן יהיה בסופו של דבר להשמיד את העשבים בשמינית אף שהדבר יצריך עיבודים וריסוס בעלות כספית - ואף שהמשך קיום העשבים בשדה גורם הפסד לאדמה - אין היתר לרסס כדי להשמיד את העשבים.

מותר לכסות בעפר את הבקעים באדמה של שדה תפוחי אדמה למניעת קרינת השמש על תפוחי אדמה והפיכתם לירוקים, כי הרי זה מלאכת לאוקמי שמותרת.

 

מצע מנותק

מצעים מנותקים בגודל של יותר מארבעים סאה [כגון 'שרוולים'] בחממה - ניתן להקל להשתמש, אמנם רק בכשרות רגילה [כפי פסק הגרש"ז אויערבך ליבל"א ד"ר משה זקס].

זריעה וגידול של מלפפון בעציצים שאינם נקובים בחממה, והעציצים והשתילים נמכרו לגוי, אפשר לאשר לכתחילה בלי אוצר בית דין[17].

גודל הנקבים בעציץ שאינו נקוב - עד 2 מ"מ. אם יצאו שורשים דרך תחתית הדלי, אף שהדלי מונח על גבי ניילון - נחשב הדלי כעציץ נקוב. [קיימת סתירה בין השיעור של נקב "פחות מכזית" לשיעור של כ"מוציא שורש קטן", וצ"ע]. הניילון לבד לא מועיל לחצוץ, כי אנו חוששים לשיטת הרא"ש שגג דינו כשדה, ואם יהיה צמח שגודל בגוש עפר על הניילון אולי דינו כגדל על גג.

עציץ שאינו נקוב שלא נמכר לגוי - יש לחשוש לדיני קדושת שביעית, אבל לא לאיסור ספיחין[18].

 

חממה

לעקור שיחי ירקות ולישר את פני הקרקע בחממה כדי להכין את החממה להנחת עציצים בשביעית – לכאורה זה אסור, כי זה נכלל בכלל יישור הקרקע, וגם כהכנה של השדה בחממה לקראת שמינית, כי אחרי שמיטה יפסיקו לגדל בעציצים וישתלו בקרקע. אך הדבר טעון בירור עדיין.

 

ג.       אוצר בית דין

גביית ההוצאות מן הציבור

בתוצרת אוצר בית דין – האם מותר לעגל מחירים כלפי מעלה, כגון מ-2.85 ל-2.90 או 3.00 ₪? – תשובה: אין היתר לדבר.

 

שכר לפועלי בית הדין

בתחנות חלוקה ראוי לשלם למתעסק בחלוקה לפי שעות, אמנם נוהגים לגלם את התשלום לפי שעות במחיר הפירות.

 

עיכוב שיווק פירות שמיטה עד לעליית המחיר

בי"ד שהתחייב לשלם הוצאות לחקלאי, ועכשיו המחיר בשוק הוא מתחת למחיר ההוצאות - מותר לביה"ד לאסֵם את התוצרת באוצרו [כגון בקירור] ולא לשווק אותה עד שהמחיר יעלה ויכסה את ההוצאות.

 

מכירת פירות שביעית לגוי

מכירת פירות שביעית לגוי - לדעת החזון איש זהו איסור דרבנן, ולפי דעתו יש לדון האם במקום שאין ישראלים אוכלי פירות שביעית מותר למוכרם לנוכרים. אמנם לדעת המהרי"ל דיסקין ועוד פוסקים הדבר אסור מדאורייתא[19], וא"כ לדעתם אין להקל כלל, ולכן אי אפשר להתיר.

אסור לתת פירות שביעית לגויים, אף שממילא אין בני אדם טורחים באסיפתן, ואף לפועלים אין לתת אם אין ליהודי תועלת ממשית מכך[20], ובוודאי אסור למכור להם פירות שביעית תמורת כסף. ואם לקחו הגויים מאליהם אין צריך למונעם.

 

הטיפול בפירות שאינם ראויים לשיווק

לפי החזו"א מותר לגרום בדרך גרמא הפסד באוכל אדם, בניגוד להרבה פוסקים שזה מותר רק במאכל בהמה. לכן מותר לדעתו בבית אריזה לפירות בקדושת שביעית להעמיד את המיכלים של פירות ה'בררה' [הפירות שאינם ראויים לשיווק] בחוץ, במיוחד לפנות ערב, אע"פ שלמחרת השמש הקופחת תקלקל את הפירות.

---