המעין

שמואל בקוראי שמו. מתורתו ומדרכיו של הגאון הצדיק, איש האשכולות, רבי שמואל הירש זצ"ל מהולנד, במלאת שבעים שנה להסתלקותו. מהדורה מורחבת ומתוקנת. מודיעין עילית, תשע"ג. 88 עמ'. ( 050-4166947 )

רבי שמואל יהודה הירש זצ"ל היה רבה של העיר זוולה (Zwolle ) שבצפון הולנד במשך כארבעים שנה. הוא נולד בשנת תרל"ג באמסטרדם, למד ב'תלמוד תורה' שבעיר ובסמינר הרבנים בראשות הגרי"צ דינר זצ"ל, ובשנת תרס"ב, עוד לפני שנשא אשה, מונה לרבה של העיר זוולה, בה שירת עד סוף ימיו. הוא מילא את תפקידו במרץ רב, הפיץ תורה לגדולים ולקטנים, והעמיד את הדת על תילה בעיר ובכל הסביבה. אחד הדברים הראשונים להם דאג היה לקבוע מחיצה ראויה בין עזרת הנשים לעזרת הגברים, אך במקביל הנהיג שבקיפול ה'ווימפל' (הבד הארוך שבו עטפו באשכנז את ספר התורה, מתחת ל'מעיל') לצורך גלילת ספר התורה תכובד אחת הילדות בעזרת נשים... הוא היה בין מייסדי תנועת 'אגודת ישראל', ופעל הרבה בצורכי הכלל והפרט בקהילתו ומחוצה לה. נהג להשכים קום כל יום ולעסוק בתורה, ונחשב לתלמיד חכם מופלג. נפטר בשנת תש"א, לאחר הכיבוש הנאצי אבל לפני הגירושים למחנות, וזכה לקבורה מכובדת. אלמנתו ורוב צאצאיו נהרגו בשואה, ורק שתי בנות שרדו, ושתיהן בנו בתים של תורה. החוברת המוקדשת לזכרו, שהוכנה ע"י כמה מנכדיו, מביאה כמה מאמרים מפרי עטו, ודברים על תולדותיו ותולדות משפחתו.

מוריה. קובץ תורני לחידושי תורה והלכה, גנוזות ראשונים ואחרונים ופרקי עיון ומחקר. שנה לב, תשרי תשע"ד (גליון ט-יב [שפא-שפד]). העורך: הרב אריה בוקסבוים. בהוצאת מכון ירושלים. שג עמ'. (02-6510627)

שוב חוברת מלאה וגדושה ב'גנוזות' מכתבי גאונים וראשונים, חידושי תורה והלכה מאת חכמי דורנו זצ"ל ושליט"א, ענייני הלכה ומנהג שונים, 'הערות והארות', ו'בשדה ספר' – סקירת ספרים חדשים: ספריו של רבי יהושע לבית בועז בעל 'שלטי הגיבורים' – 'ספר המחלוקות' ו'ספר הפשוטים' – שיצאו לאור לראשונה מכתבי יד, ומהדורה חדשה ומתוקנת של הספר 'נחלת יעקב', ביאורים על התורה לרבי יעקב מליסא בעל 'חוות דעת' על יו"ד ו'נתיבות המשפט' על חו"מ ושאר ספרים. בין הדברים הדפיס הרב אב"י גולדמינץ, חוקר ב'מכון שלמה אומן' וחבר מערכת 'מוריה', את חידושי ופירושי המהרי"ק על הסמ"ג הלכות סוכה על פי כתבי יד, חומר המהווה חלק מהכנת כרכי הסמ"ג הבאים ע"י 'מכון שלמה אומן'. בהמשך מובא מאמר קצר מעטו של הרב בצלאל זו'לטי זצ"ל בעניין הדלקת נר ביום הכיפורים שחל בשבת; שיעורים מאת ראשי הישיבות הגאונים רבי דב ברל שוורצמן, רבי יחיאל מיכל פיינשטיין ורבי דוד פוברסקי זצ"ל; הערות ומאמרים בענייני מועדים מאת תלמידי חכמים בני דורנו, ועוד ועוד. קובץ מלא וגדוש כבר אמרנו?...

עלי ספר. מחקרים ביבליוגרפיה ובתולדות הספר העברי המודפס והדיגיטלי. גיליון כג. בעריכת דב שוורץ וגילה פריבור. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשע"ג. 188+XIII עמ'. (03-5318575)

שבעה מאמרים ועוד שתי 'הערות' בחוברת מרתקת זו. הרב ד"ר רבין שושטרי מנתח את גרסאותיו של כת"י מינכן הידוע, כתה"י היחיד השלם של התלמוד הבבלי, ומגיע למסקנה - על פי בדיקת עדי נוסח שונים של מסכת סוכה - שהוא מכיל שילוב של גירסאות אשכנזיות עתיקות עם גירסאות שהגיעו מן המזרח, וכנראה שלפני סופר כתה"י (או סופר כתה"י ממנו העתיק סופר כת"י מינכן) היו כתבי יד ממקורות שונים שהוא עיבד אותם לנוסח שלו, ולעיתים השאיר שני נוסחים זה לצד זה. ד"ר אבישי בר אשר דן בזיהויו ובמקומו של השער הרביעי בספר 'שערי קדושה' מאת ר"ח ויטל, שער שלא נדפס ברוב המהדורות; הוא מתאר את כתבי היד שלו, ואת מעשי המדפיסים בדורנו שהכניסו אותו שוב לספר באופנים שונים. פרופ' שאול רגב דן על המהדורות השונות של ספר הדרשות 'דברי שלום' לרבי יצחק אדרבי מסלוניקי בעל שו"ת 'דברי ריבות', והוא מוכיח שמדפיסי ורשה שינו מדעתם בתוכני הספר, כנראה מתוך רשלנות גרידא. בהמשך ישנם מאמרים על השימוש ב'ספר הזיקוק', ספר עזר לצנזורים מטעם הכנסייה הנוצרית ובו הנחיות ורשימות של ספרים דורשי צנזורה, לצורך מציאת ספרים אבודים והשלמת רשימת הביבליוגרפיה העברית (הכוללת עד שנת תש"ך כ-115 אלף ספר)! מאמר נוסף עוסק בקובץ מנהגי תפילה מאיטליה, תולדות ראשית גילויה של הגניזה הקהירית (קיים ספק אם הראשון שהשתמש באוצרותיה, הרבה לפני שכטר, היה הנזיר הרוסי-ירושלמי אנטונין - או להבדיל הרב שלמה אהרן ורטהיימר ממאה שערים...), על 'הקורפוס הספרותי החב"די', על פירוש יוסף אבן כספי על משלי שיצא לאור בשנת תרפ"ו ושכנראה התיר לעצמו מהדירו להוסיף פירושים עצמאיים משלו במקומות שהפירוש היה חסר, וביקורת על המהדורה החדשה והמתוקנת של הספר 'תניא רבתי', ספר הלכה איטלקי מתקופת הראשונים, שיצאה לאור ע"י מוסד הרב קוק בשנת תשע"א. יישר כוחם של המחברים והעורכים.

ממעיינות ספר אלימה לר' משה קורדובירו ומחקרים בקבלתו. מאת ברכה זק. באר שבע, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תשע"ד. 262 עמ'. (www.bialik-publishing.co.il )

רמ"ק היה מגדולי המקובלים בכל הדורות, תלמיד תלמידיו של האר"י. הוא כתב ספרים עצומים בכמותם ואיכותם, בהם הספר הידוע 'פרדס רימונים', הפירוש 'אור יקר' על ספר הזוהר, וספרו האחרון 'אילימה' המחולק למעיינות, תמרים ופרקים. פרופ' זק מפרסמת בחלקו הראשון של ספר זה מחקרים שלה על קבלת הרמ"ק, ובחלקו השני מהדורה מדעית מוערת של שני 'תמרים' מתוך הספר הגדול 'אילימה'.

שרידי תשובות מחכמי האימפריה העות'מאנית. מגניזת קהיר ומכתבי יד שבאוספי הספריות שבאוניברסיטת קמברידג'. שמואל גליק. ירושלים, בית המדרש לרבנים באמריקה והיחידה לחקר הגניזה ע"ש טיילור-שכטר אוניברסיטת קמברידג', תשע"ג. שני כרכים. (02-5631288)

הגניזה המפורסמת בבית הכנסת בן-עזרא בעיר העתיקה של קהיר ידועה בעיקר על שם האוצרות הקדומים שנמצאו בה, מהעתקים חלקיים של 'הספרים החיצוניים', דרך תשובות ופסקי גאונים ועד לשירים של ריה"ל וכתבים של הרמב"ם כתובים בעצם כתב-יד קודשם (בלשון החוקרים מכונה התקופה הזו, מהמאה העשירית ועד הי"ג, 'תקופת הגניזה הקלאסית'). אולם חלק מאוצרותיה כוללים תשובות מגדולי חכמי ישראל שחיו ברחבי האימפריה העות'מאנית בתקופת ה'אחרונים', בהם חכמים מפורסמים מראשית אותה תקופה - הרבנים ממשפחת בירב (שלוש דורות), רבי יוסף קארו, רבי שלמה אלקבץ, רבי שלמה סיריליו (הרש"ס), רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז), רבי משה אלאשקר, רבי יעקב קשטרו (מהריק"ש), רבי מאיר גאוויזון, רבי דוד קונפורטי (בעל 'קורא הדורות'), רבי שמואל בן חביב, רבי אברהם הלוי (בעל 'גנת ורדים') ועוד. פרופ' שמואל גליק יגע עם צוות של עוזרים במשך השנים תשס"ז-תשע"ב וליקט עשרות תשובות בכתב-יד (ובהן גם אוטוגרפים) מאת חכמי ישראל בתקופה הנ"ל, כאשר חלק מן התשובות אנונימיות - אבל ניכר שגם אותן או חלקן כתב אחד המשיבים הגדולים; כל אלו תשובות להלכה שרובן מעולם לא נדפס. כידוע - רוב תכולת הגניזה הועבר ע"י שכטר לספריית קמברידג', חלק נכבד ממנה נרכש ע"י האספן אלקן אדלר והועבר לסמינר לרבנים בניו יורק, וחלקים קטנים נמצאים בכמה עשרות ספריות ציבוריות ופרטיות ברחבי העולם. כמה עשרות כתבי יד השתמרו עד השואה באוספי קהילות ברלין, ורשה ופרנקפורט ונעלמו במהלכה. בשני הכרכים שלפנינו נכללו תשובות שנמצאו באוספי הספריות שבאוניברסיטת קמברידג'.

בהקדמתו המרתקת מספר פרופ' גליק שהראשון שגילה את הגניזה והראשון שפרסם ממנה תשובות (בשנת תרנ"ט) היה החכם הירושלמי רבי שלמה אהרן ורטהיימר, אחריו רכש כמות נכבדה של כתבים ישירות מהגניזה האספן אדלר הנ"ל, ורק אחריהם הגיע אליה פרופ' שכטר ורוקן  אותה לחלוטין. הוא מסביר שכתבי היד המאוחרים-יותר לא זכו לטיפול כה נמרץ ומתלהב, היסטוריונים השתמשו בעיקר במסמכים ובאגרות והתשובות להלכה מתקופה זו נותרו 'בצד', עד שאפילו ברשימות וקטלוגים לא טרחו לכתוב את תוכנן ומחברן, וכתבו רק 'תשובה' ללא כל פירוט. את זה בדיוק הוא בא לתקן בסדרת הספרים הזו. הוא מוכיח שהאוצרות שבגניזה אינם מתוחָמים בשנים, ויש הרבה מה ללמוד מהם גם לגבי ספרים ומחברים שכבר חיו בעידן הדפוס. כ-90 תשובות מובאות בכרכים א-ב (כרך ג יכלול 26 תשובות נוספות), מוהדרות בדקדוק, כולל מבואות וצילומי כתבי היד, במהדורה אלבומית. הכרך הראשון עוסק בחכמי ארץ ישראל, השני בחכמי מצרים, והשלישי יכלול תשובות של חכמי טורקיה, תשובות אנונימיות ומפתחות מפורטים.

בהקדמה לספר ובמבואות המוקדשים לכל תשובה עומד העורך על תרומתן של התשובות למחקר ההלכתי וההיסטורי, ועל החידושים והגילויים הנחשפים אגב אורחא מבין השיטין, ומאירים סוגיות כגון תולדות 'בית הוועד' שבצפת ודרכי התנהלותו, שיטות חינוך והכשרת תלמידים בישיבות ארץ ישראל, פרטים ביוגרפיים של משיבים, פולמוסים שנשכחו, מאורעות היסטוריים והשפעתן על היישוב היהודי בארץ ישראל ומצרים, דרכי התנהלותו של בית הדין של החכם באשי של ירושלים במאה הי"ט, גניבות ספרותיות, התנהלות מניפולטיבית של כמה שואלים, פרטים על חיי המשפחה והקהילה בדורות ההם, נתונים על המסחר הבינלאומי באותה תקופה, ועוד. המחבר נתן דעתו גם לניתוח הצדדים הפליאוגרפיים של כתבי היד, ואף מנה וביאר מטבעות לשון וניבים שאפיינו משיבים מסוימים בתקופה זו.

בחלק מכתבי היד נמצאות טיוטות של תשובות, חלקן מוכרות. המהדיר עומד על ההבדלים שבין הטיוטה ובין הנוסח הסופי, ועל שלבי החשיבה הראשוניים של המשיב על פי מה שגיבש בטיוטתו הראשונה מול דעתו בגרסה הסופית. בטיוטות אלו נמצאות כמה דוגמאות מעניינות של צנזורה עצמית של משיבים, או של שינוי דעתם בעקבות מידע חדש שלא היה ידוע להם כשכתבו את נוסח הראשוני. לעיתים הטיוטה מציגה שלבים חדשים בהתפתחותן של פרשיות הידועות מספרות השו"ת המודפסת, שלבים הנחשפים לראשונה מתוך התשובות שבגניזה.

מטבע הדברים, חלקן של התשובות שהתגלו בגניזה הן במצב פיסי ירוד. לעיתים קרובות הכתב דהוי וקהוי, הגיליונות מנוקבים וקרועים לאורכן או לרוחבן והפרוץ מרובה על העומד. אחת התשובות המעניינות בספר היא תשובתו של ר' שלום לחמי, הכלולה בקונטרס המחזיק י"ד דפים. דא עקא, שחלקו הפנימי של הקונטרס פולח במכשיר חד, כנראה כדי להשתמש בו להטמנת כסף וכדומה. במאמץ רב של המהדיר ועוזריו הושלמו מרבית המשפטים הקטועים שבכל דף (בתוך סוגריים מסולסלים) והקורא יכול לקרוא את הטקסט כמעט  מבלי לחוש בחיסרון או מגרעת כלשהם. משפטים שנותרו בטקסט עמומים הוערו והוארו ע"י המהדירים בהסברים ופירושים מאירי עיניים, המפזרים את הערפל ומפיגים את אי הבהירות.

חלק מן השאלות היה מוכר מכתבי משיבים אחרים, אולם התוספות שנדפסו עתה על פי כתבי היד של הגניזה מוסיפות לתשובות נדבך שלם. כך למשל בתשובתו של ר' אברהם סכנדרי, מחכמי מצרים במאה הט"ז, בעניין פולמוס על עזבונו של יהודי עשיר בין היורשים לבין גבאי הקדש, מתברר ששתי תשובות בנושא כבר נדפסו ע"י חכם אחר מחכמי התקופה הזו, רבי חיים כפוסי (שו"ת ר"ח כפוסי יצא לאור מכת"י ע"י מכון שלמה אומן בשנת תשע"א) ותשובה נוספת בשו"ת מהר"ם גאוויזון, כאשר התשובה החדשה מוסיפה פרטים רבים החשובים להבנת המציאות המתוארת בשאלה ובירור הנתונים ההלכתיים שהיו במרכזו של פולמוס הלכתי גדול. פרופ' גליק מנתח באופן נפלא את הגישות השונות של המשיבים שעסקו בנושא, ומוצא הבדלי נוסח בשאלות שיתכן שגרמו להצגת נתונים שונים לפני כל משיב, והם עצמם עוררו חלק מהפולמוס...

יישר כוחם של פרופ' גליק ושל צוותו על העבודה המקצועית והמושלמת, יש רק להמתין להופעתו של הכרך השלישי המשלים את הסדרה.

מטוב נהורך. פרקי הגות ומחשבה שהושמעו במקהלות עם בפני חברים מקשיבים – תלמידי הישיבה. אברהם יצחק גרינבוים. מבוא חורון, ישיבת נהורא, תשע"ד. 302 עמ'. (08-9266987)

מדובר למעשה בחלק מספר – תדפיס מתוך 'מטוב נהורך' השלם שעדיין לא יצא לאור. גם ספר חלקִי זה הוא 'חתיכה הראויה להתכבד', שזכו בו משתתפי ערב ההוקרה שנערך בסוכת ישיבת 'נהורא' במלאת לה י"ח שנה בחוהמ"ס שעבר. כרך זה מכיל ל"ג שיחות בשישה שערים, והוא מוקדש לרב אוריה שטיין זצ"ל, חתן המחבר ראש ישיבת נהורא שליט"א, ששימש כר"מ בישיבה ונפטר לאחר שנים של מחלה קשה וקבלת ייסורים באהבה, ולמורה דרכו של הרב גרינבוים בעסקי תורה וחסד הנדיב הידוע ר' זאב וולפסון זצ"ל שנפטר לפני כשנה. ואכן השיחות שבספר עוסקות בתורה ובחסד, אך גם בחינוך ובאדם ובקשר בינו לבין אלוקיו, ומציגות פנים שונות של חטא ותשובה, של קדושה וקידוש השם, של מעלת אבות האומה ומעלת עם ישראל, ושל מידותיהם וסגולותיהם של לומדי התורה. למשל בפרק ל משווה ראש הישיבה בין בגדי הכהונה שמיועדים לקדש ולכהן את בני אהרן, לבין לבושם של בני התורה - שצריך להיות כזה שיבטא את רוחניותם ועוצמתם הפנימית, ושגם יזכיר להם בכל רגע את עבודתם ומעמדם; בדרך מוזכרות הלכות והנהגות הקשורות ללבישת בגדי שבת, הסבר מהות בגדיהם של אדם וחוה, מטרת כתונת הפסים של יוסף וחמש חליפות השמלות של בנימין והגישות השונות של שם ויפת לשימוש בבגד, והדברים בהירים ומאירים. הכרך הזה אינו רק 'תדפיס' מהספר השלם – אלא גם מתאבֵן...

שבעה רקיעים. שיח חב"די. אסופת מאמרים מבית 'שיח יצחק'. עורך: ישראל אורי מייטליס. ת"א, ידיעות אחרונות וספרי חמד, תשע"ג. 251 עמ'. (info@ybook.co.il )

ישיבת 'שיח יצחק' שבאפרת שבגוש עציון, שייסדהּ ועמד בראשה הרב שג"ר זצ"ל, דמות מיוחדת וחריגה שאיחדה פנים וגוונים שונים וסותרים, מיוחדת ברבניה ובתלמידיה, בגישתם הלמדנית-חסידית-מחשבתית-אקדמאית, וגם בכח יצירתם. הפעם מדובר על שבעה מאמרים שעוסקים בתורת חב"ד ובגדולי אישיה וביחסים ביניהם מנקודת המבט המורכבת הנ"ל. העורך אורי מייטליס עוסק בנקודת החינוך המרכזית של חב"ד – שילוב העולמות העליונים בעולם הזה בפועל, בחיי היום-יום; מאמרו של ראש הישיבה הרב שג"ר זצ"ל עוסק בתורת האדמו"ר הזקן, ומאמרו של ראש הישיבה הנוכחי הרב דרייפוס שליט"א מנתח את הזיכרונות השווים והשונים של הרבי הראשון והאחרון של חב"ד והקשר שביניהם לבין יישום תורת חב"ד בישיבות 'שלנו'. הרב אלחנן ניר מנתח את ההשפעה החב"דית על תורת הרב דוד כהן 'הנזיר', ומאמרים אחרים עוסקים בניתוח מכיוון מבט חב"די של חווייתו הדתית של הרמב"ם, באינסוף המספרי במשנת חב"ד, בתורת הנגינה החב"דית, במשיחיות וביחס לגאולה אצל הרבי האחרון זצ"ל, כולל ניתוח רמזיו שלו על עצמו כאל מי שראוי להיות משיח. בסך הכל מדובר בסדרת מאמרים מקיפה בעלת גוון מיוחד – חסידי-למדני-מחקרי – מאנשים שאינם באים מחוג חסידי חב"ד ה'רשמי' אבל מעמיקים שנים רבות בתורת חב"ד, והתוצאה מרשימה.

חבל נחלתו. מאמרים ותשובות בדיני תורה. חלק ארבעה עשר. מאת יעקב הלוי אפשטיין. שומריה, תשע"ד. (emuna54@netvision.net.il )

'הספר השנתי' של הרב אפשטיין שליט"א, תלמיד חכם מופלג ומראשי החוקרים של מכון התורה והארץ (לשעבר בכפר דרום יבנה ויכונן, ועתה באשקלון) שמתגורר עם חבריו מגורשי עצמונה ביישוב שומריה שבצפון הנגב, יצא לאור בעיתו ובזמנו. מדובר על קובץ מאמרי הלכה למדניים העוסקים בשאלות אקטואליות מכל חלקי השו"ע, כאשר מאז יצא לאור הכרך הראשון בשנת תש"ס אנו זוכים לכרך חדש כל שנה. הקובץ נקרא על-שם אביו של המחבר, חיים בן לוי, חבר קיבוץ סעד, בנו ותלמידו של פרופ' יעקב נחום הלוי אפשטיין חוקר התלמוד הידוע, איש תורה ועבודה במלוא מובנן של המילים האלו, שנלקח לבית עולמו לפני חודשים ספורים אחרי שזכה לחבוק במשך י"ג שנים, שנה אחר שנה, את הכרך הנוסף בסדרה שיצא לאור לכבודו – 'יידישע נחת' אמיתית (בסוף הכרך מובאים דברים מרגשים לזכרו). כרך זה, הראשון אחר פטירת האב, מכיל ס"ז סימנים על ארבעת חלקי השו"ע ובדיני קודשים, רובם שאלות שנשאל המחבר שליט"א הלכה למעשה. דרכו של הרב אפשטיין לצטט את לשונות מקורותיו לכל אורכן, ולמרות שזה מגדיל את נפח התשובות - יש בשיטה זו תועלת גדולה: הקורא הלמדן משתתף בתהליך הלימוד והפסיקה עם המחבר, רואה בעיניו את דיוקיו, השוואותיו וחילוקיו, ויכול להעריך את הדברים ממקורם הראשון. כך בסימן כט עוסק הרב אפשטיין בשאלת מעמדם הכשרותי של אוכלין ומשקין ששהו מתחת למיטה במצבים שונים, ואחרי שהוא מביא את מקור הדין בחז"ל ואת פירושי הראשונים והאחרונים, ודן בהשמטת הדין הזה אצל כמה מגדולי הפוסקים, הוא מציג ארבע שיטות עיקריות בסוגיא ואת דעות פוסקי הדורות האחרונים בפרטי הנושא; למשל רבי יעקב חיים סופר בעל 'כף החיים' מכריע שלכתחילה אין לאכול בליל הסדר מצת מצוה שהונחה מתחת למיטה, ורק בלית ברירה – כאשר אין מצה אחרת – הדבר מותר. תשובה מקיפה, מפורטת ובהירה. בסימן סד כותב המחבר תגובה למאמר של הרב ישראל אריאל ראש 'מכון המקדש' בכתב העת 'מעלין בקודש', שבו קבע שכשמהרה ייבנה המקדש יהיו כשרים לעבודתו כל 'כהני החזקה' של ימינו; מסקנת הרב אפשטיין שאהבת המקדש קלקלה אצל הרב אריאל את השורה, ובניגוד לדעתו - לאחר שנות גלות כה ארוכות לדעת רוב הפוסקים אי אפשר לסמוך בדיני המקדש על כהנים שאינם מיוחסים ואי אפשר לוותר על ייחוס על פי נביא כפי שכתב הרמב"ם בסוף ספר 'משנה תורה', 'ואין לנו אלא להמתין שיתגלו הדברים משמים לפי התקדמת גאולתנו'. הוא מסיים בדברי מרן הרב קוק זצ"ל באחת מאיגרותיו, שלעיתים יש להודות לקב"ה על כך שמניעות 'חיצוניות' מסייעות לנו למעשה שלא להיכשל בקיום הלכות באופן שאינו מתאים... ברכות לרב אפשטיין שליט"א לספרו החדש, נחמות לפטירת אביו ז"ל, ותפילה שימשיך להפיץ מעיינותיו חוצה.

תפילות לטבילה. יעל לוין. ירושלים, תשע"ד. 29 עמ'. (ylevine@netvision.net.il )

קונטרס ובו תפילה לנשים לפני טבילת המצוה ותפילה לאחריה, עם הסברים ומקורות. הנוסח המחודש של המחברת מבוסס על תפילות לזמנים אלו שנתחברו במאות השנים האחרונות ומובאות במקורות שונים, כמו למשל בספר הידוע 'חופת חתנים' לרבי רפאל מילדולה שחי לפני מאתיים שנה באיטליה. בנוסח החדש מודגשת יותר הטהרה ופחות הטומאה, הטובלת מבקשת מהקב"ה שתזכה לשלום בביתה ומחוצה לו, ומוזכרת התקווה לזכות לטבול במימי בארהּ של מרים העתידה לעלות ולנבוע בירושלים כפי שמפורש באחד המדרשים. אין שום בעיה הלכתית לתקן תפילות רשות בנוסח פרטי ומחודש כשהכוונה והתוכן ראויים, ויש לקוות שהלשון התקנית והעכשווית והניסוח הקצר והממצה יסייעו לנשים טובלות מכל המגזרים להפנים בעזרת תפילות אלו את הערך ההלכתי והרוחני של מצוה יקרה וחשובה זו. בנקודה מסוימת המחברת תפסה קצת מרובה, לטעמי: בתפילה שאחרי הטבילה היא מוסיפה בקשות שונות, ובהן שהקב"ה יבטל מעלינו את כל מקרי האלימות במשפחה; לדעתי ניתן היה להסתפק בבקשה כללית שיהיה שלום בביתם של כל אחינו ואחיותינו בית ישראל. אמנם הכוונה בוודאי רצויה, ויש לצפות שתפילות אלו יוסיפו טהרה וקדושה בישראל.

חמשה חומשי תורה ברכת אשר. הערות והארות על סדר הפסוקים ובעיקר על פירוש רש"י לתורה. ספר דברים. מאת ר' אשר וסרטיל זצ"ל. ירושלים, תשע"ד. 17+תכז+כב+נב+67 עמ'. (054-5405618)

הכרך האחרון בסדרת חומשי 'ברכת אשר' עם הערותיו ודקדוקיו של המחנך ואיש הספר ר' אשר וסרטיל ז"ל, עליהם עמל כל חייו. בני המשפחה, ובעיקר בנו ר' שלום ונכדו הרב רפאל, עמלו וטרחו וזכו לעמוד בדיבורם (מה שאינו מובן מאליו כלל במקרים כאלו) ולהוציא לאור כל שנה, מאז פטירת המחבר בשנת תשס"ט, כרך מתוך הסדרה, עד להשלמתה. מדובר על חכמה ומלאכה, לקט שיטתי של הערות וקושיות ותירוצים והבהרות והשוואות ונקודות למחשבה סביב פסוקי התורה ופירושי רש"י, רבים מהם פרי עיונו של המחבר עצמו, עם גוון אישי מיוחד – אחרי כל הערה רשום מקום ותאריך כתיבתה, מצוינות בשם אומרן התגובות שקיבל המחבר מבני משפחתו ומאחרים וכן אנקדוטות מיוחדות הקשורות להערה זו או אחרת.

כך למשל בפרשת שופטים, פרק יז פס' יח, מדובר על המצוה המוטלת על המלך לכתוב לו 'את משנה התורה הזאת על ספר'. המחבר לא משאיר תיבה אחת שאינה מתבררת: ראשית דן המחבר בדברי התרגום המובאים ברש"י ש'משנֵה' הוא 'פתשגן', ורש"י מסביר שהוא 'לשון שינון ודיבור', והמחבר מעיר: "בדרך כלל מבינים 'פתשגן' במשמע העתק, ולא כרש"י כאן" (וכרגיל מצויין כאן המקום והזמן שבו נכתבה הערה זו: 'פרשת שופטים תשמ"ז באד-הופגנשטיין שבאוסטריה'...). דרך אגב, בנוסח התרגום שבחומש זה עצמו הגירסה של התרגום אינה 'פתשגן' אלא 'פרשגן', בניגוד לגירסתו של רש"י; חבל שהמהדיר לא עמד על נקודה זו (הרב רפאל בנימין פוזן, בעל ספרי 'פרשגן' על תרגום אונקלוס, גם הוא מידידי המחבר ז"ל, מסר לי שאכן קיימים חילופי נוסחאות בתיבה זו בתרגום, יש הגורסים 'פרשגן' ויש 'פתשגן'; ונראה ש'פרשגן' היא הגירסה הנכונה, שכן אונקלוס מקפיד לתרגם 'משנֵה' בצירה - כמו 'משנה התורה' כאן - כשם עצם שמשמעותו העתקה או פירוש, כפי שמשמע גם במדרש [ספרי אות קס] ובמפרשים רבים, ואילו 'משנֶה' בסגול הוא אצלו תמיד שם תואר שמשמעותו 'פי שניים'; ורש"י שפירש בגירסת 'פתשגן' שהכוונה לשינון ודיבור - כבר העיר רשב"ם על הקושי שבדברי זקנו. הרב פוזן גם היפנה אותי לדברי הגרי"ז סולוביצ'יק המחודדים בספרו הקטן על התנ"ך בהוספותיו על פרשת שופטים, ששתי הגירסאות תלויות במחלוקת חז"ל אם התורה חתומה ניתנה או מגילה מגילה ניתנה, יעויין שם). אח"כ דן המחבר בהמשך דברי רש"י, שהם דברי חז"ל, שספר התורה של המלך 'נכנס ויוצא עמו', ומנגיד את זה עם ההלכה שאין מטלטלים ספר תורה ללא הכרח; ועל כך נוספה הערה של הגר"א נבנצל שליט"א, שכנו לשעבר של המחבר ברובע היהודי בירושלים, שכאן מדובר על חיוב מיוחד שאכן המלך ישא עמו במשך כל הזמן ספר תורה, שלא כספר תורה 'רגיל' שאכן אין לטלטלו ללא צורך. המחבר מביא דעות שלא מדובר בספר תורה שלם אלא בקלף ובו עשרת הדברות, ומפנה לשו"ת יביע אומר שדן בנושא. בהמשך מעיר המחבר על כך שרש"י כותב 'שתי ספרי תורה' בלשון נקבה למרות שבכמה מקומות הוא מדגיש ש'ספר' הוא לשון זכר, והוא מציין לדפו"ר של רש"י ששם אכן כתוב כראוי 'שני ספרי תורה', ושזו כנראה הגירסה הנכונה. לבסוף הוא מעיר על הסיפא של הפסוק 'וכתב לו... לפני הכהנים הלויים' - 'לא ידעתי מה פירושו', מה בדיוק נעשה לפני 'הכהנים הלויים'? והוא מביא את דברי ר' אהרן מירסקי, מפרש 'דעת מקרא' על ספר דברים, שיש למלך להעתיק את ספר התורה שלו דווקא מתוך הספר המיוחד של הכהנים, כנראה מפני שוודאי לנו שספר זה מדויק משאר ספרים (ובסוגריים מצויין שהדברים נכתבו בפרשת שופטים תשס"ו...). ועל כך מוסיף הרב איתן שנדורפי, רבו של הנכד-העורך וידיד המשפחה, שלפי הרמב"ם מצוה שיהיו בבית הדין הגדול כהנים ולויים, וזה מה שנרמז בפסוקנו. עד כאן ההערות ב'בברכת אשר' לפס' יח, ראו עד כמה הדברים שלמים ונעימים, מרחיבי לב ומאירי עיניים. וזה רק בפסוק אחד.

הספר פותח במבוא קצר, שכולל למעשה דברי סיום של עורך הסדרה, ומסתיים בלקט הערות של ר' אשר ז"ל על הנ"ך, ובמאמר נספח בכותרת 'מיהו תלמיד חכם' מאת נכד אחר, הרב יאיר וסרטיל המשמש כר"מ בישיבת בית אל - בירור שלם המבוסס על לקט מקורות שהכין לעצמו הסבא ר' אשר ז"ל בנושא. בהמשך מובאת טבלה ובה הפנייה לכל המקומות בכרך בהם מוצא המחבר 'שיטה' – בכתוב, ברש"י, אונקלוס ועוד, מצוינים תולדות חייהם של ראשונים ואחרונים המוזכרים בכרך, ונוסף מפתח של כל הרבנים, הידידים והאישים הנוספים המוזכרים ב'ברכת אשר'. עבודה נקייה ומושלמת. חמרא למריה וטיבותא לצוות המשקים על כל הסדרה המיוחדת הזו, 'חמישה חומשי תורה ברכת אשר', המכבדת את המחבר ז"ל ואת בני משפחתו שיח'.

ייעודה של אוניברסיטה דתית. עורכים: יעקב עירם, יהודה פרידלנדר, ושמעון אוחיון. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשע"ג. 160+152 עמ'.

קיים מתח מתמיד ומובנֶה בין אוניברסיטה, שבבסיסה חופש מחקר וחופש דעה, ובין עולם של תורה והלכה, שבאופן טבעי מתנגד לדעות חריגות, ואינו מתלהב ממחקר 'אובייקטיבי' שעלול לפגוע בכל הקדוש והיקר. בשתי אוניברסיטאות שבאופן רשמי הן דתיות-אורתודוקסיות, הישיבה-אוניברסיטה בניו יורק ואוניברסיטת בר אילן ברמת גן, מתחבטים כבר שנים בשאלת העקרונות והגבולות, ומדי פעם הנושא עולה שוב לכותרות, ומאבקים גלויים וסמויים מתחוללים בין ה'מיימינים' ל'משמאילים'. קובץ זה עוסק בעניינים אלו ובאחרים בתקופה שבה אוניברסיטת בר אילן עומדת לחגוג את שנת השישים להיווסדה; הישגיה וגם כישלונותיה נבחנים ע"י כותבי המאמרים כל אחד לפי נקודת מבטו, בעקבות כנס ודיונים שנערכו בזמנו סביב שנת היובל לאוניברסיטה. פרופ' דב שוורץ עוסק בדעות 'ליברליות' של ראשי האוניברסיטה שהסעירו את הציבור הדתי בארץ בכמה הזדמנויות ובשינוי המהותי של רמת הצניעות בקמפוס בשנים האחרונות ובמכנה המשותף בין העובדות האלו, כאשר במקביל הרוב הדתי שהיה פעם מובן מאליו בין התלמידים מצטמק והולך, וגם ה'דתיים' של היום אינם הדתיים של פעם... לדעתו האבות המייסדים של האוניברסיטה חשבו על מוסד חינוכי-דתי-מדעי שייעצב ויבסס את דמותו של הצעיר הדתי כאדם מאמין ומשכיל כתשובה למשבר שבו היה נתון הציבור הדתי בראשית ימיה של המדינה, אך ספק גדול אם האוניברסיטה כפי שהיא נראית ומתנהלת היום מתקרבת לתקוות האלו. לעומתו פרופ' ידידיה שטרן רואה בחיוב את תפקידה של האוניברסיטה הדתית כמחברת בין הדור הצעיר הדתי לבין המדינה ואזרחיה, בדור שבו רבים הם אלו שמנסים לנתק בין היהדות והמסורת לבין המדינה. אחריהם ד"ר מנחם קליין מתאר בצבעים עזים את המאבק הקשה שהתחולל בין פרופ' בן ציון דינור, שר החינוך בתקופת הקמת בר אילן והמתנגד הראשי להקמתה, לבין פרופ' ברוך קורצווייל, איש רוח ידוע וממקימי האוניברסיטה (מעניין שדעותיו הפוליטיות של ד"ר קליין, שנמצאות בקצה השמאלי של המפה, באות לידי ביטוי גם במאמר 'אובייקטיבי' לחלוטין: הוא מכנה את מלחמת ששת הימים 'הכיבוש של שנת 67', ואף תולה את התאבדותו של קורצווייל בעקיפין ב'כיבוש' זה [עמ' 76])... פרופ' אוריאל סימון, ששנים רבות היה ראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטה, מספר על חיפוש הגבולות הקיים בבר אילן בין חופש המחקר לבין המחויבות למסורת היהודית. הוא מבכה את סילוקם ע"י הנהלת האוניברסיטה, בשנים הראשונות לפעילותה של המחלקה שלו, של כמה מרצים שהביעו דעות לא אורתודוקסיות, ובין השאר הוא משיח לפי תומו שידידו פרופ' יהודה אליצור ז"ל התנגד בזמנו לכל פגיעה בערכים תורניים-מסורתיים בלימוד ובהוראה במחלקה לתנ"ך, ושוויכוחים רבים התנהלו ביניהם בנושא זה. הפשרה ה'מכוערת' לפי דבריו שקיבלה על עצמה המחלקה, לעסוק בביקורת נוסח המקרא רק בנ"ך אבל לא בתורה, היא לדעתו פשרה שהייתה הכרחית בזמנו למרות שהיא מנוגדת לדעתו, והוא רומז שאם זה היה תלוי בו הוא היה פותח את נושא ביקורת המקרא למחקר והוראה באוניברסיטה בלי שום הסתייגות! עוד מאמרים בקובץ עוסקים בלימודי ה'מגדר' בבר אילן, בהיבטים חינוכיים שלהם מחויבת האוניברסיטה ובזהותה המיוחדת, באוניברסיטאות 'דתיות' אחרות בעולם ביניהן אוניברסיטת אל אלאזהר בקהיר ומכללת אל קאסימי בבאקה אל גרבייה שליד חדרה, וכן מאמרים באנגלית על סוגים שונים של אוניברסיטאות נוצריות ועוד. קובץ מרתק, שמצביע על האתגר הגדול והקשה שיש בתפיסת החבל בשני הקצוות בנושא שיש בו צדדים מדעים וחינוכיים וערכיים והלכתיים שקשה לרבע בעניינם את העיגולים... לענ"ד המטרה העיקרית שצריכה להדריך את ראשי האוניברסיטה בעשור הבא היא לחזק את האווירה הדתית לפחות סביב הסטודנטים הדתיים באוניברסיטה, להרחיב את האפשרויות ללימודי תורה ולאווירה תורנית בתוך קמפוס שרוב הסטודנטים שבו וחלק משמעותי מהמרצים אינם מחויבים לשמירת מצוות ולאורח חיים דתי, כדי שיציאתם מהאוניברסיטה של הצעירים והצעירות הדתיים לא תבייש את כניסתם אליה...

אמונת עתיך 102. כתב עת למאמרים המשלבים מחקר תורני ויישום הלכתי בארץ ישראל. העורך: הרב יואל פרידמן. אשקלון – כפר דרום, מכון התורה והארץ, שבט תשע"ד. 159 עמ'. (08-6847325)

גיליון נוסף של 'אמונת עתיך' במתכונתו החדשה, ככתב העת המייצג את מכון פוע"ה, מכון צומת, מכון כת"ר (כלכלה על פי התורה), מכון משפטי ארץ, מכון משפט שלום, מכון 'כושרות' לייעוץ והכוונה בענייני כשרות, מכון המקדש, מכון שלזינגר לרפואה והלכה ופורום 'חותם' לחברה ומדע, נוסף כמובן לבעלים ולמייסד – מכון התורה והארץ. הגיליון פותח בהספד על הרב עובדיה זצ"ל מאת הרב אחיטוב ממכון התורה והארץ, ממשיך בכ"ו תשובות קצרות בנושאים מגוונים שהשיבו לשואליהם המכונים השונים, משאלה בגדרי ספק ברכה בהפרשת מעשר - ועד השאלה אם קיים איסור לסדר תכשיט עם אבנים יקרות כעין החושן של הכהן הגדול. בהמשך החוברת קיימת חלוקה למדורים: מדור 'הארץ ומצוותיה', הכולל בין השאר מאמר מקיף בשיטת הרמב"ם בעניין הגבול הדרומי של ארץ ישראל לעניין שמיטה מאת ראש ישיבת מעלה אדומים הרב רבינוביץ שליט"א, ומדור 'רפואה והלכה' ובו כללי חובת הדיווח של משודכים על בעיות רפואיות שהם סובלים מהם ודיון במצבים מיוחדים בטבילה – שני הנושאים מהווים פרקים מתוך 'ספר פועה' שחלקו הראשון עומד לצאת לאור. בהמשך במדור 'טכנולוגיה והלכה' מאמר נוסף של הרב ישראל רוזן בעניין חיישנים אלקטרוניים בשבת, בו הוא דוחה פעם נוספת את שיטתם של הרב רבינוביץ שליט"א ותלמידו הרב ד"ר פיקסלר שקבעו שהאיסור היחיד על הפעלת מכשירי חשמל חסרי חוט להט בשבת נובע מדין 'עובדין דחול', בניגוד לדעה המקובלת שמדובר על איסור דרבנן 'כבד' יותר ובעל גבולות מוגדרים יותר כמו איסור 'נולד' (אם לא למעלה מזה – בונה, מכה בפטיש וכו'); הרב רוזן מסיק שגם הפעלת מכשיר חשמלי ללא פעולה מיוחדת, תוך מודעות שהוא מופעל ע"י חיישנים, היא איסור גמור ואינה 'מתעסק', אלא אם כן אין לאדם שום עניין וצורך בפעולתו של אותו מכשיר. במדור 'כלכלה והלכה' מגביל הרב שלמה אישון את הזכות לפיטורי עובדים למינימום הנדרש לצורך קיומו של המפעל, אחרת לדעתו מדין כפייה על הצדקה חייבים הבעלים להעסיק גם עובדים שאינם רווחיים לעסק; אולם לענ"ד המסקנה אינה פשוטה כלל, 'לא שבקת חיי לכל בריה' ולכל בעל עסק, בעיקר שלא תמיד פיטורים הוגנים עם כל הזכויות הם 'אסון' כאילו נזרקו העובד ומשפחתו לרחוב – להיפך, לפעמים הם חלק מתהליך צמיחה של העובד עצמו ושל הציבור כולו. במדור 'משפט התורה' נידון עניין 'מחוסרי אמנה' בעסקאות בימינו, מושווה דין 'מסדרין לבעל חוב' לחוק ההוצאה לפועל הנוהג היום (המסקנה: ההלכה מחמירה עם החייב הרבה יותר מאשר חוק ההוצל"פ, ולכן בדרך כלל אין מניעה על פי ההלכה מלהיעזר בהוצל"פ לצורך גביית חובות שמותר לגבותם על פי הדין) ומתבררים כללי פדיון שבויים, ובמדור הכשרות מאמר מקיף על חלב גויים לסוגיו בימינו, כשיש יש בו חידוש מעשי חשוב: גם המקילים באבקת חלב נוכרי ספק אם הם יכולים לסמוך היום על הכיתוב 'מכיל אבקת חלב נוכרי', מפני שחומרים רבים מופקים היום מהחלב כאשר לחלקם יש דין גבינה שחמור יותר מדין חלב, והם אינם מיוצרים ע"י ייבוש באופן ש'פנים חדשות באו לכאן', שזה בסיס ההיתר המפורסם של הרב פרנק זצ"ל לשימוש באבקת חלב נוכרי. במדור 'מקדש והלכה' מתקיים ויכוח בעניין ההיתר לנכה להיכנס להר הבית בכיסא גלגלים, כאשר ספק תלוי בשאלה אם לכיסא הזה יש הגדרה של 'מנעל' לנכה היושב עליו, ובהמשך מובאות תריסר תגובות על מאמרים בגיליונות הקודמים, ומידע יישומי על רמות כשרות בעופות, על אמצעי מניעה מומלצים בתקופת ההנקה, ועוד ועוד. מלא, גדוש ומגוון. לסיום הערה טכנית: ראוי ששמות המדורים יופיעו גם בתוך החוברת במקומות המתאימים, ולא רק בתוכן. יישר כוחם של המכון ה'מארח' – מכון התורה והארץ, של העורך הרב פרידמן, ושל כל המכונים המשתתפים בכתב העת החשוב הזה – כינוס לצדיקים טוב להם וטוב לעולם.

בדד. כתב עת לענייני תורה ומדע. גיליון 28. העורך: פרופ' עלי מרצבך. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, כסלו תשע"ד. 171+51 עמ'. (merzbach@macs.biu.ac.il )

עוד גיליון מלא וגדוש של כתב העת המיוחד הזה, שיש בו שילוב אמיתי ואיכותי של עיון בהיבטים יהודיים ותורניים של נושאים מדעיים שונים. המאמר הפותח מצביע על צדדים פחות-מוכרים במשנתו ובהשקפותיו של פרופ' שאול ליברמן, הפעם בקשר למאמציו להקים את המכון הגבוה לתורה ('הכולל') שע"י אוניברסיטת בר אילן על יסוד למדני-ישיבתי ומחויבות להלכה; כך למשל כחבר הנהלה עמד על כך שהבניינים של אגף הבנים ואגף הבנות של 'המכון הגבוה' יהיו נפרדים לגמרי, למרות ההוצאה הכספית הנוספת שזה דרש, ובניגוד לדעת חלק גדול מחברי ההנהלה! הסתירה בין אורח חייו ודעותיו האורתודוכסיות-למשעי מכאן, ועמידתו בראש בית המדרש לרבנים הקונסרבטיבי בניו יורק מאידך, גרמה לחשדנות מוצדקת כלפיו מצד תלמידי חכמים וגופים תורניים - בצד ההערכה העצומה לגאונותו התורנית והמחקרית; זוהי הטרגדיה של אדם שעשוי היה להיחשב כאחד מגדולי התורה שבדור אם לא היה בוחר לעצמו דרכים עקלקלות, וההפסד כולו של כולנו. בהמשך מתוארת מערכת משוואות מתמטיות, שעשויה להוות חלק מתוכנית לחלוקה מסודרת ומדורגת של נחלות בקרקע ארץ ישראל לקראת שנת היובל שתגיע בעיתה ובזמנה, כך שלא יהיה יהודי שלא תהיה בבעלותו קרקע בארץ, ללא צורך שמוסדות השלטון יפקיעו קרקעות ויתערבו במהלך. במאמר שאחריו נידונה שיטת רבי אליעזר הקליר בעניין חישוב מידת העולם, ולאחריה מאמר מרתק דן בסדרת פיבונאצ'י, המכונה 'מספר הזהב' או 'חתך הזהב' או 'הפרופורציה האלוקית', יחס (הקרוב ל-1 מול 1.6) השומר על הרמוניה ואסטטיקה מיוחדים, שהוא מוכר וידוע כבר למעלה מאלפיים שנה; במאמר מראה המחבר שיחס זה כבר נמצא בתיבת נח, ברבים מכלי המשכן, בבית המקדש של שלמה ועוד, מה שמחזק את מקורו ה'אלוקי'... פרופ' זהר עמר מוכיח שהיין של חז"ל לא היה שונה מהותית מהיין שלנו, והיות ואפשר היה למזוג אותו בכמות גדולה של מים - נראה שמספיק שיחס האלכוהול ביין יהיה של 4% כדי שהיין ייחשב יין כשר לכל דבר ועניין, ופרופ' כסלו מצביע על כך שקרוב לוודאי שבין סוגי עצי השיטים שמהם נבנה המשכן – הכלים נבנו מעצי שיטת היאור הכבדים והמוצקים והעמודים מגזעי השיטה המלבינה הקלה והגבוהה. כמה מאמרים עוסקים בענייני הלוח העברי, אחד מהם (באנגלית) מתאר את חשבון שנת 689,472 לבריאת העולם (כן, עוד קצת יותר מ-680 אלף שנים...) שבה יסתיים מעגל מושלם של הלוח ויתחיל חשבון חדש זהה לחלוטין למעגל הראשון. וזה עוד לא הכל. יישר כוחו של העורך החרוץ והמוכשר, שעריכת חוברות 'בדד' היא רק חלק קטן מעיסוקיו התורניים, המדעיים, החינוכיים והציבוריים.

Pninei Halakha – Laws of Pesah. Rabbi Eliezer Melamed. Jerusalem, Yeshivat Har Bracha & Magid Books, 2014. xx+313 PP. (www.korenpub.com)

לאחר ההצלחה האדירה שזכתה לה הסדרה 'פניני הלכה' על כרכיה הרבים מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א, ראש ישיבת 'הר ברכה' ורב היישוב, בלשון הקודש, זה היה רק עניין של זמן עד שיחפצו ליהנות ממנה גם אחינו שבתפוצות - וגם הרבים שבארץ שלא זכו שלשון הקודש תהיה שפת אימם. הרב ויינרב, סגן הנשיא של ארגון הגג של הקהילות האורתודוקסיות באמריקה (OU ), כותב במכתב הפתיחה שלו שהספר 'פניני הלכה' זכה להפוך ל-guidebook , ל'ספר הדרכה' לקיום נכון ומדויק של תורה ומצוות אצל רבים מבני דורנו בארץ ובעולם, ושהגיע הזמן שגם דוברי האנגלית יהנו ממנו לחיזוק יהדותם. בין שאר מעלותיו של הספר בולט המינון הנכון והמדויק של הלכה פסוקה ליד טעמי מצוות והסברי מנהגים, של הפתיחה ביסודות ובעקרונות ההלכה והירידה המושכלת לפרטים, עם התייחסות לשאלות עכשוויות ומודרניות ובסגנון קריא וברור. ניתן לקוות שאחרי הפתיחה בכרך על הלכות פסח ימשיכו המתרגמים והעורכים להכין ולהדפיס זה אחר זה את כרכי 'פניני הלכה' באנגלית (הבא בתור הוא הכרך על הלכות ברכות), ובהמשך ניתן להניח שגם שפות אחרות 'יעמדו בתור'...

דרך נשר. על ספר המצוות לרמב"ם והשגות הרמב"ן. כרך ב, שורש ד-ה. מאת משה אריה לייב לאקס. [ישראל, תשע"ג]. שמו עמ'. (ML@derechnesher.com )

ספר המצוות לרמב"ם מוּכָּר, י"ד שורשיו-עיקריו ידועים, והם כבר נתפרשו ונתבררו בעשרות ספרים. הספר 'דרך נשר' כרך שני (שיוצא לאור ראשון בסדרה) מאת הרב לאקס, תלמיד חכם ואיש עסקים מארה"ב, אינו ביאור על חלק מסוים מעיקרי ספר המצוות – אלא למעשה מדובר על בירור מעמיק ויסודי של שני נושאים הלכתיים-מחשבתיים-אמוניים בעלי חשיבות עליונה, כאשר בסיס הדיון נמצא בדברי הרמב"ם בספר המצוות: בירור המושג קדוּשה מכאן – ועניין טעמי המצוות מאידך. הנושא הראשון מתחיל ומתרחב מתוך השורש הרביעי העוסק במניין המצוות הכוללות, אלו שאינן מורות על עשיית מעשה מסוים, כאשר במרכז הדיון נמצאת מצוות 'קדושים תהיו' על כל משמעויותיה והסתעפויותיה, הדין ולפנים משורת הדין, מהות הטומאה ויחסה אל הקדושה מהפן ההלכתי והמחשבתי, האם הקדושה והטומאה הם דינים או מציאויות, המעגלים השונים שמקיפים שני מושגים הלכתיים-רוחניים אלו, על קדושת האדם וקדושת לשון הקודש והמקדש, על כוהנים ונזירים וקדושתם, על הטהרה ביחסה לקדושה, על קדושת הארץ, ועוד ועוד; והנושא השני נפתח בדיון בשורש החמישי העוסק במשמעות טעמי המצוות וההתייחסות אליהם כחלק מן המצוה, וממנו נע הספר לכיוון ביאור מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן במידת תלות המצוות בטעמיהן, בסוגי הטעמים השונים, על טעמים מוחלטים וטעמים חלקיים, טעמים כוללים מול טעמים פרטיים, דיון רחב בקשר שבין המצוה וטעמיה במצוות כמו שילוח הקן, הקרבנות, שמיטה, יבום ועוד, היחס בין החרטה לבין מצות התשובה, דבקות בה' ואהבת ה', ותוכן התפילה ומגמתה. הספר מסתיים בפרק העוסק בענייני העתיד לבוא ו'סוף העולם', ובו מוזכרות הדעות בסוגיות אלו של רב האי גאון, רבי יוסף טוב עלם, הרמב"ם, הרמב"ן, המקובל רבי יצחק דמן עכו, המאירי, החכם והמתרגם רבי משה אבן תיבון, ר' שלמה פרנקו ויריבו רבי אברהם אלטביב – שניהם מחכמי ספרד לקראת סוף תקופת הראשונים, רבי מנחם רקנטי, המהר"ל, הגרי"ז סולוביצ'יק ואחיינו הגרי"ד מבוסטון, ועוד ועוד. כל הנושאים האלו ועוד רבים אחרים מפורטים ומבוארים על כל צדדיהם, כאשר ידו של עורך הספר, תלמיד חכם מופלג וחוקר חרוץ וידען, הרב יהודה זייבלד, ניכרת בתרגומים מהשפה הערבית, בהפניות למחקרים מכל הגוונים, וגם בדיוק הסגנון ובחידוד העמדות והדעות ובהרחבת היריעה באופן מקיף ושלם. עוד שלושים וכמה הערות, שהיו כבר באמת מחוץ לתחומי הספר עצמו, מצאו את מקומן בנספח בסוף הספר. יש לציין שדווקא בספר מיוחד וגדוש כמו הספר הזה בולט היעדרו של מפתח מפורט, שהיה מטיב לכוון את דרכם של המעיינים בספר לנושא שבו הם חפצים מבין מאות הדיונים והבירורים שבו; אולם מדובר בינתיים בכרך אחד, וניתן להניח שכאשר תצא לאור הסדרה כולה היא תכלול מפתח מפורט לכל הכרכים.

ספר דרכי התשובה. על ענין התשובה. עם קונטרס בקשות ווידויים כפי הזמן. מאת רבי אליעזר נחמן פואה. ירושלים, מכון הוד והדר, תשע"ד. שפט עמ'. (054-8400053)

רבי אליעזר נחמן פואה זצ"ל, שהיה ידוע בכינויו ארנ"ן, היה תלמידו הקרוב של גדול מקובלי איטליה בזמנו רבי מנחם עזריה מפאנו. הוא הנהיג חבורה של מקובלים בעירו רג'יו, ובהמשך מונה לרב העיר והמחוז. נפטר בשנת תי"ט. הוא מוזכר בכבוד רב בספרי גדולי דורו, אך לא זכה להוציא לאור את חיבוריו הרבים, בהם הספר הגדול 'גורן ארנן' על התורה, מלבד את פירושו על הגדה של פסח 'מדרש בחידוש'. ספרו 'זכרון אבות' על מסכת אבות יצא לאור לפני שנתיים מכת"י ע"י מכון 'הוד והדר', ועתה יצא לאור הספר 'דרכי התשובה'. ההדרה הייתה סבוכה, מפני שקיימים מספר כתבי יד הכוללים מהדורות שונות של הספר שכולן יצאו מידי המחבר, והרבה עמל הוצרכו להשקיע העורך הרב ישראל זאב גוטמן וחבר עוזריו על מנת להוציא מהן נוסח מתוקן; נוספו גם הערות וציונים מחכימים. 'דרכי התשובה' כולל שישה עשר פרקים, הכוללים בין השאר דיון מקיף בדרכי פעולת היצר, תיאור הנזק הנגרם למאחֵר לשוב, תחבולות כדי להתמיד בתשובה, סוגי הווידוי השונים, ייסורין ככפרה ומתן שכרן של מצוות, סימני התקבלות התשובה, הנהגת בעל התשובה, ועוד ועוד. בנספח נוספו כמה עניינים הקשורים למעשה התשובה מתוך מהדורה שונה של 'דרכי התשובה' בכת"י ומתוך הספר 'גורן ארנן' (שגם הוא עומד לצאת לאור בקרוב בכמה כרכים ע"י הרב גוטמן הנ"ל), וכן צורפו מפתחות מפורטים ביותר (למעלה ממאה עמודים!) ו'קונטרס בקשות ווידויים כפי הזמן' שנדפס כבר בשנת ת"א – תפילות שונות שאת חלקן אסף הרב ארנ"ן פואה ממקורות שונים ואחרות שחיבר בעצמו. ספר חשוב בההדרה משובחת.

אוצר ירושלים והמקדש. הלכות ומנהגים, מקום וגבולות, בענין העיר ירושלים, הר הבית, העזרות ובית המקדש. ערוך ומעובד מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית, עם השלמות והוספות, כולל מפות ואיורים. עורכים: הרב פרופ' אברהם שטינברג, הרב שלמה רקובסקי ור' אשר גרוסברג. ירושלים, יד הרב הרצוג – האנציקלופדיה התלמודית, תשע"ג. 345 עמ' + מפות. (02-6423242)

אין ספק שגולת הכותרת של המפעלים התורניים-ספרותיים החוסים ב'יד הרב הרצוג' היא מפעל הענקים של האנציקלופדיה התלמודית. מאז הארגון-מחדש של השנים האחרונות, בראשות הרופא המומחה שהוא גם ת"ח מובהק הרב פרופ' אברהם שטינברג, יוצאים לאור כרך אחר כרך של האנציקלופדיה יוצאים לאור (שני כרכים בשנה האחרונה!), והזריזות אינה פוגמת כלל באיכות. במקביל יוצאות לאור יצירות נוספות שיש בהן קיצור והרחבה מהדגם האנציקלופדי הסטנדרטי, כמו הכרך הראשון של המיקרופדיה, עיבוד מקוצר ומעודכן של האנציקלופדיה, וכן ספרים שבהם נושאים שלמים מעובדים מתוך האנציקלופדיה בתוספת עדכונים והשלמות. הכרך 'אוצר התפילה' יצא לאור לפני שנתיים, ועתה הגיע לחנויות הספרים 'אוצר ירושלים והמקדש', שבנוסף לחומר שנלקח מכרכי האנציקלופדיה הקיימים (בעיקר מהערכים 'בית המקדש', 'הר הבית' ו'ירושלים') בתוספת השלמות ועידכונים – הוא מכיל כמה פרקים חדשים על גבולות ותחומי הר הבית ומיקום בית המקדש, כולל הצגת השיטות השונות של החוקרים העוסקים בנושא, ולעיתים קרובות הכרעה ביניהן בהתאם לכללים תורניים ומדעיים. לצילומים ולמפות שבסוף הספר נוספו הסברים והפניות מפורטים, כדי שהם לא יהוו תוספת קישוט בעלמא - אלא חלק מהותי מהעיון בנושאים הכבדים והיקרים הנידונים בכרך חשוב זה. יישר כוחו של כל צוות העורכים והחוקרים והכותבים והמעבדים והמבקרים והמגיהים שעשו בכרך זה עבודה מושלמת, ויהי רצון שבקרוב לא יהיו הדברים רק בגדר 'דרוש וקבל שכר' אלא הלכה למעשה.

לא בכל מחיר. מגוש קטיף ועד עמונה: הסיפור מאחורי המאבק על ארץ ישראל. ענת רוט. ת"א, ידיעות אחרונות וספרי חמד, תשע"ד. 631 עמ'. (info@ybook.co.il )

הספר 'לא בכל מחיר' אינו ספר תורני, והוא לא מתיימר להיכנס ל'ארון הספרים היהודי'. אך יש בו תיאור כן, מעמיק, משכנע ומדהים של המהלכים הציבוריים, הפוליטיים והערכיים, לטוב ולרע, סביב ההתנתקות מחבל עזה והריסת היישובים בו ובצפון השומרון. המחברת, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ובעבר פעילה פוליטית בחוגי השמאל, השתתפה כחוקרת חיצונית ואובייקטיבית, ממעט אחרי 'נאום הרצליה' של שרון, כמעט בכל האירועים שהתקיימו במסגרת המאבק נגד ההתנתקות - ההפגנות והכנסים, ימי העיון והתדרוכים בשטח, הדיונים בוועדות הכנסת ובמועצת יש"ע ואף ברבות מהישיבות הפנימיות של מנהיגי המאבק. במקביל ראיינה עשרות רבות של בעלי תפקידים מכל הגוונים, עברה בעמקות על העיתונים שהתפרסמו באותה תקופה (כולל עלוני פרשת השבוע ודפי הסבר ושכנוע שחולקו לציבור בידי גורמים שונים) ועל מקורות תורניים שכיוונו את מובילי ההתנגדות, וגיבשה לעצמה הבנה מעמיקה של יחסי הכוחות ועוצמות הרוח של הציבור 'הכתום' לגווניו. להפתעתה התברר לה במהלך המחקר, ועם התקדמות האירועים, שבניגוד למה שחשבה ולמה שמקובל בציבור הרחב, ולמרות הפוטנציאל האדיר להתפרצות רחבת ממדים של אלימות מצד המיעוט המוכה והנרדף בידי מערכות השלטון השונות באותה תקופה, והערך העליון שהציבור הזה ראה בהתיישבות בארץ ישראל והאסון והפשע שהוא ייחס להריסת היישובים וגירוש היהודים – לא פרצה אלימות משמעותית בשום מקום ובשום זמן בכל מהלך ההתנתקות, וגם לא באירועי עמונה שהיו אירועים 'משלימים' לה (כפי שהוכח כבר מזמן - האלימות הקשה בעמונה נבעה ברובה הגדול מצידה של המשטרה דווקא). הפתעה נוספת חוותה המחברת כשנוכחה לדעת שבשיח הציבורי בימי ההתנתקות ואחריה, גם אחרי שהפער בין מה שציפו לו אנשי הממשל והתקשורת (קרי: אלימות קשה מצד המתנחלים נגד המפנים) לבין המציאות כבר היה עובדה קיימת וידועה – הנושא כמעט שלא נידון לא בפורומים ממשלתיים ולא בפורומים תקשורתיים. המחברת הגיעה למסקנה שהגורם המרכזי לאיפוק של המתנחלים ותומכיהם, שבראשו עמדו ועומדים אנשי הזרם התורני של הציונות הדתית, הוא האחריות והמחויבות הדתית שלהם לשלמות העם, וההתייחסות הערכית שלהם לממלכתיות היהודית בארץ ישראל בימינו. כך, ממקומה בקצה השמאלי של המפה הפוליטית, הגיעה המחברת לתובנות מעניינות, מרגשות, המבוססות על נתונים ועל הוכחות שמפורטים בגוף הספר, ובהערות ובמקורות המפרנסים למעלה משמונים עמודים צפופים בסוף הספר (נוסף לעשרות עמודי ביבליוגרפיה). היא מציגה גם את העוולות ומעשי השחיתות הציבוריים וההונאה ורמיסת החוק של מערכות השלטון השונות, את מסירות הנפש של המתיישבים ושל תומכיהם, את ההנהגה האחראית והאמיצה של ראשי מועצת יש"ע והרבנים עמם הם התייעצו ובראשם מורנו ר' אברהם שפירא זצ"ל, כך שלמרות הכאב שגורמת קריאת הספר ברבים מפרקיו – ההרגשה הכללית עם סיום קריאתו היא שהציבור שלנו עבר את הניסיון הקשה הזה בכבוד. מרגשים בעיקר תיאורי ההתחבטות הקשה של מנהיגי הציבור בכפר מיימון, כאשר ראשי המתיישבים והרבנים הכריעו כמעט פה אחד, בכאב לב עצום, אחרי שקלול כל השיקולים הרלוונטיים, שלא 'לחתוך את הגדרות' ולא לנוע לכיוון גוש קטיף תוך עימות חזיתי עם הצבא והמשטרה, כאשר הם מודעים למחיר הציבורי והחברתי שהם ישלמו על החלטתם, שהפליאה אז את הרבים. כאמור - הקריאה בספר אינה תמיד קלה, אך הוא ממלא את תפקידו באמונה, ושָׂם מראָה כואבת אך מחמיאה מול פניו של הציבור שלנו על גווניו השונים. בוודאי שנעשו טעויות ציבוריות ופוליטיות, אכן היו מקרים שאפשר היה לנהוג בהם אחרת, אבל בסך הכל – הציבור שלנו ומנהיגיו עשו כל מה שיכלו כדי לעצור את המהלך הנורא והמכוער שנכפה עלינו, וגם ידעו לעצור במקום הנכון; למרות שאת ה'קרב' הזה הפסדנו – ניתן לצפות שבעזהי"ת בהמשך המלחמה הגדולה על כיבוש ארץ ישראל וההתיישבות בה עוד נעשה ונצליח.

מדרך עץ החיים. קובץ מאמרים של רבני ותלמידי ישיבת "דרך חיים", הישיבה הקטנה בשעלבים. קובץ רביעי, מסכתות קידושין ובבא בתרא. שעלבים, תשע"ד. 299 עמ'. (08-9276744)

כשלושים מאמרים בחוברת, רובם בעיון והלכה בשתי המסכתות שנלמדו בישיבה בשנה שעברה ומיעוטם בתנ"ך ואמונה, מאת רבני ישיבת 'דרך חיים' המהווה חלק ממוסדות ישיבת שעלבים, ובחירי תלמידיה. רשת של יק"ל (ישיבות קטנות לאומיות), המשדרגות וגם מאתגרות את כלל החינוך הדתי-לאומי, הולכת ונפרסת, ובעז"ה רישומן ילך ויגבר במערכות החינוך בארץ.