המעין

עוד בעניין הורים זהים ומכשירי חשמל בשבת / הרב יעקב אריאל

עוד בעניין הורים זהים ומכשירי חשמל בשבת
לכבוד מערכת 'המעין'. ברצוני להעיר על דברים שהובאו בגיליון 'המעין' 209 [ניסן תשע"ד; נד, ג] במאמר 'תאומים כהורים לבן סורר ומורה' (עמ' 61 ואילך) ובמאמר 'הגדרת מלאכת מכה בפטיש והקשרה לחשמל בשבת' (עמ' 67 ואילך).

א. הורים זהים
הרב ישראל דנדרוביץ הביא את קושיית השפת אמת משני השעירים שהיו שווים במראה ובקומה, למרות שהורי הבן הסורר והמורה לא יכולים להיות שווים במראה ובקומה.
אך לענ"ד יש להבדיל בין אדם לבהמה. אדם נברא בצלם ולכן פרצופיהם שונים, וכדברי הגמ' (סנהדרין לז, א) 'להגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו' וכו'. ומכיוון שלכל אדם פרצוף ייחודי משלו מתירים עגונה על סמך פרצוף פנים. ובפרט זכר ונקבה, לא יתכן כמעט שיהיו זהים בקול ובמראה (תאומים זהים חייבים להיות מאותו המין). מה שאין כן שתי בהמות, אין להן מראה ייחודי, ובפרט שני שעירים זכרים ייתכן בהחלט שהם יהיו דומים במראה ובקומה.

ב. מכשירי חשמל בשבת
הרב דרור פיקסלר נוטה להתיר הפעלת מכשירים חשמליים בשבת שאינם עושים מלאכה, כגון נורות לֵד . עיקר טענתו היא שאין בנורות אלו שום צד של 'מבעיר', וכן שאין בהפעלתם משום 'מכה בפטיש' כי אין כאן גמר מלאכת הכלי אלא רק שימוש בכלי. אולם הוא מתעלם (חוץ מאיזכור אגבי בהע' 24) מהגדרתו של ר"י שמלקיש בעל 'בית יצחק', שדעתו היא מיסודות הלכות שבת של הדורות האחרונים, שהפעלת מכשיר חשמלי כגון טלפון יש בה משום מוליד. גם הגרשז"א שלא קיבל את טיעונו של החזו"א שהפעלת מכשיר חשמלי אסורה מהתורה משום 'בונה' או 'מכה בפטיש', לא התיר למעשה שום הפעלת מכשיר חשמלי, והדבר אסור, גם לדעתו, לפחות מדרבנן, משום מוליד (ועי' במאמרו של הרב ישראל רוזן על חיישנים אלקטרוניים בשבת ב"אמונת עתיך" 102, שבט תשע"ד).
הרב פיקסלר מוסיף טיעון עקרוני, שלדעתו הוא הרקע למדיניות הפסיקה הראויה היום בהלכות שבת; לפני מאה שנה היה צורך להחמיר, לפי השערתו, במכשירים חשמליים, בגלל החשש שיסודות השבת עלולים להתמוטט חלילה, כי חלק גדול מהמכשירים היו בנויים על איסורי הבערה מדאורייתא, כגון נורת הליבון וכד', אך עתה יש מקום לדעתו להקל במכשירים שאין בהם מלאכה, כי ברוב המכשירים האלו אין היום הבערה האסורה מן התורה. אולם לענ"ד אדרבה, דווקא בגלל ריבוי המכשירים שאין בהם מלאכה ברורה יש לאסור את השימוש במכשירי החשמל, שאם לא כן כל מערכת שמירת השבת עלולה להתמוטט חלילה. לדוגמא, הטלפון: עם המצאת הטלפון לפני כמאה שנה היו שניסו לומר שאין להגדיר את הפעלתו כמלאכה אסורה, והיו אף מגדולי ישראל שנטו להתיר את השימוש בו (כרי"מ עפשטיין בעל ערוה"ש ועוד). אולם רוב מנין ורוב בניין של הפוסקים ראו בעיני הנשר שלהם מה עלול לקרות לשבת אם מכשיר כמו הטלפון יפעל בשבת. מאה שנה אחרי כן צריכים כולנו, כולל מי שסבר אולי בזמנו להתיר את השימוש במכשיר, להודות להלל ולשבח את החכמים שאסרו את השימוש בטלפון. איך הייתה נראית השבת אילו חלילה היו אמצעי התקשורת ממשיכים לפעול בשבת כבחול? הטלפון והפקס, הרדיו והטלוויזיה, האינטרנט והדוא"ל והפלאפונים וכו' וכו' . מה היה נשאר מאווירת השבת? ב"ה שבשבת כל הסמבטיון הזה שובת ומאפשר לנו להתנתק מחיי החול, על טרדותיהם ומתחיהם, ולהמיר את התקשורת המלאכותית החיצונית בתקשורת פנימית אישית ומשפחתית רווית קודש.
מה שהנחה לענ"ד את הפוסקים לפני מאה שנה, וצריך להנחותנו גם היום, הוא הדיבר הרביעי – "זכור את יום השבת לקדשו!" מצות "זכור" באה לשמור את השבת שלא תטבע בפרשנות פורמליסטית שתוצאותיה עלולות למחוק את השבת חלילה. 'זוכרהו מאחר שבא להשכיחו'. השבת אינה רק מנוחת הגוף (=שמור) אלא בעיקר מנוחת הנפש (=זכור). אין צורך לענות על צלצול הטלפון, אין חובה להשיב על דוא"ל, אין הכרח לסמֵס חזרה. מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח, מנוחה שלמה. כמה אומללה שבתם של כל המתוקשרים גם בשבת! לבי לבי על חילוליהם את השבת - הטלפון המצלצל, הרדיו המבשר כל חצי שעה חדשות, הסמ"ס הממסמס את מנוחת השבת - מעי מעי על חלליהם הרוחניים והחברתיים.
המקור להנחה זו של הפוסקים הוא הרמב"ן בפירושו לפסוק "יהיה לכם שבתון" (ויקרא כג, כד): "נצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה בו אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ויהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו ביום טוב ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה והחנווני מקיף והשולחנים על שולחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן... לכך אמרה תורה "שבתון", שיהיה יום שביתה ומנוחה, לא יום טורח". לכן, היא הנותנת, דווקא משום כך יש צורך לגדור גדרים ברורים ולמנוע הפעלת מכשירים, גם כאלו שאין בהם מלאכה מוגדרת, שאם לא כן השבת תיהפך לחול חלילה. זאת אחריותנו כלומדי הלכה ומלמדיה.
ועם זאת, אין הדבר מונע את ההיתר להפעיל מכשירים חשמליים במקרים חריגים של סיכון, חולי וצער גדול. בשם הגרשז"א מוסרים שהתבטא בלשון זו: לאדם בריא השימוש במכשירי חשמל אסור בשבת מהתורה, עבור חולה האיסור הוא מדרבנן, ובמקרים מסוימים הוא מותר. אין כאן סתירה, אלא הבחנה עמוקה בין "זכור" ל"שמור". התורה בכוונה ניסחה את הדברים במשמעות כפולה. עבור חולה יש להסתפק ב"שמור", ועבור כלל ציבור הבריאים קיים גם ה"זכור". לכן יש לחלק בין מכשיר שמיעה של כבד שמיעה, שהותר כדי שלא יהיה מנותק במשך השבת מכל סביבתו, לבין מכשירים אחרים המיועדים לאנשים בריאים, וכן יש לחלק בין פעולה בצנעא שאיש לא חש בה לבין מלאכה בפרהסיא שיש בה אוושא מילתא. לכן יש לענ"ד להחמיר בדין הפעלת מקלור (סטיקלייט) בשבת למרות שאין בו הבערה, ויש מקום להקל בחימום בדרך דומה - כי החימום לא מורגש בחוש הראיה (אם כי לענ"ד גם חימום יש לאסור, כמו שאסרו להוליד ריח בשבת, למרות שאינו מורגש בחוש הראיה, ע"פ ביצה כג, א; ועי' בספר באוהלה של תורה ח"ה סי' כו).
ברוח זו רצה הגר"מ פיינשטין לאסור את השימוש בשעון שבת, למרות שעקרונית אוטומציה מותרת בשבת (כי האדם לא עושה דבר אלא המלאכה נעשית מאליה). הוא השווה את כינון השעון מע"ש לאמירה לנוכרי, שהרי אסור לומר לנוכרי אפילו בע"ש לעשות מלאכה עבורנו בשבת. הוא מדייק מלשון הרמב"ם שישעיהו הנביא באומרו "אם תשיב משבת רגלך... ודבר דבר" לא חידש הלכה מעצמו אלא פירש את כוונת התורה. זו הייתה סמכותו של ישעיהו כת"ח להבין את משמעות המצוה לזכור את השבת. אומנם את מצות "שמור" יכול אדם לכאורה לקיים גם ע"י הפעלת שעון שבת בע"ש, והשבת נשמרת באופן פורמלי, אך רוח השבת יצאה ממנה. את מצות "זכור" אינו מקיים. שימוש מוגבל בשעון שבת, כגון הארה וכיבוי, מותרים גם לדעתו, אך מלאכות אחרות, שפעילותן עלולה לפגום באווירת השבת, אסורות. אומנם רוב הפוסקים לא קבלו את דעתו זו, אך חשוב לזכור את אזהרתו. אם השימוש בשעון השבת יורחב מעבר לשימוש העכשווי בו, שהוא מצומצם ביותר, ויגבר החשש לריקון אווירת השבת חלילה, יהיה צורך לאסור את השימוש בו. כמה גדולים חכמינו היודעים לשמור על האיזון הנכון שבין ה"שמור" ל"זכור", כי רק כך נוכל גם אנו לשמור את השבת וגם לזוכרה. ברוך שחלק מחוכמתו ליראיו.
יעקב אריאל
רב העיר רמת גן