המעין

בעניין שיטת הרמב"ן שחובה מדאורייתא להימנע מטירחה בשבת / הרב איתם הנקין;

בעניין שיטת הרמב"ן שחובה מדאורייתא

להימנע מטירחה בשבת

לכבוד עורך "המעין" שליט"א.

בהמשך להערת הגאון ר' יעקב אריאל שליט"א ('המעין' גיליון 210 עמ' 74), שהביא את דברי הרמב"ן בפירושו לתורה (והם לו גם בתחילת דרשתו לראש השנה) על כך שמצוה מן התורה לנוח אף מדברים שאינם מלאכה, ברצוני להעיר על דברים שנכתבו בגיליון שלפני כן על ידי הרב אוהד פיקסלר שליט"א (גיליון 209 עמ' 41), שטען כי "שיטת הרמב"ן (שמקורה בפירושו לתורה ולא בספר הלכתי) לא הובאה בפסיקת ההלכה בשולחן ערוך, והפוסקים עד לפני מאתיים שנה לא הזכירו אותה כלל. החתם סופר היה הראשון שפסק כשיטת הרמב"ן...". מן הדברים הללו משמע כי שיטת הרמב"ן היא דעה יחידאה בראשונים, ושמא לא נאמרה אליבא דהלכתא, ורק החת"ם סופר הוא שהקנה לה לראשונה תוקף להלכה.

אולם אין הדברים נכונים. דברי הרמב"ן כבר הובאו בקצרה על ידי המגיד משנה הל' שבת פרק כה הל' א, וכמו שהזכיר המנחת חינוך ריש מצווה רצז (עיי"ש שהעיר על המשנה למלך שדן בדברי המ"מ בהעלם ממקורו ברמב"ן). גם הריטב"א בחידושיו לראש השנה לב, ב (כמו שהזכיר בערוה"ש או"ח סי' רמג סע' ג) ובחידושיו לשבת שנדפסו בדורנו (קיד, ב ד"ה יום הכיפורים) הביא מהרמב"ן את עיקרי הדברים הללו דרך רבו הרא"ה תלמיד הרמב"ן.

ואפשר שכן גם דעת הספורנו בפירושו לשמות לא, טו: "הנה נאסר בה אפילו דבר שאינו מכלל המלאכות, כאומרו וביום השביעי תשבות, וזה כדי שיהיה קודש לה' שיהיה האדם פונה בו לגמרי מחיי שעה..."; אבל אפשר שכוונתו כדברי הרמב"ם, וכן משמע קצת מפירושו שם כג, יב: "תשבות - אפילו מדברים שאינם מלאכה אבל הם טורח כדרך חול, כאומרו וכבדתו מעשות דרכיך"...
הרי אפוא שאין זו דעה יחידאה, אלא דעת סיעת ראשונים. ומסתימת רוב ראשונים שלא גילו דעתם אי אפשר כמובן להכריע בכה"ג לכאן או לכאן (ולגבי הרשב"א בשם רבנו יונה שנראה כחולק כבר דן החת"ס גופיה).

ובאמת גם באחרונים אין החת"ס הראשון שהביא את דברי הרמב"ן וכתב כמותם, אלא מצינו עוד לפניו לבעל השאגת אריה בספרו גבורת ארי על יומא (במילואים על הסוגיא בדף ע"ו ע"א), עיי"ש שהלך בעקבות הרמב"ן ודן בדבריו (ואמנם ספר זה נדפס רק אחרי כמה דורות, ולא ראוהו האחרונים הסמוכים לו). וגם המנחת חינוך הנ"ל נדרש לדברי הרמב"ן במקביל לחת"ס ולאו דווקא בעקבותיו (כי תשובות החת"ס בזה נדפסו לקראת אמצע שנות התר"ך, בשעה שכבר נגמרה כתיבת המנ"ח, עיי"ש בהקדמת המו"ל). וכן הגרי"ש נתנזון בהערות שבתחילת שו"ת שואל ומשיב תניינא ח"ד הביא זאת מעצמו: "ולפענ"ד נראה דבר חדש, דשכר שבת הוא דררא דאיסור דאורייתא עפ"י מ"ש הרמב"ן פרשת אמור..." (עיי"ש עוד; אצ"ל ש'הדבר החדש' הוא הקביעה ששכר שבת יש בו צד דאורייתא, ולא עצם קבלת שיטת הרמב"ן).

מוכח אם כן ששיטת הרמב"ן מקובלת על חבל ראשונים ועל כמה מגדולי האחרונים, ובוודאי שאינה שיטה זניחה בהלכה.
איתם הנקין