המעין

הוספה בעניין שיטת בעל ספר התרומה בשמיטה

הרב יואל פרידמן ('המעין' 210 [נד, ד; תמוז תשע"ד] עמ' 93 ואילך) הוכיח שדרכו של בעל ספר התרומה לדון בחלק ה'חיבור הארוך' בסוגיא ההלכתית (כעין דיוני בעלי התוספות) ולפסוק הלכה בחלק הפסק, והדוגמא שהביא עסקה בעבודת יהודי בשדה נוכרי בשמיטה בזמן הזה, עיי"ש. יש להוסיף שאף רבי שלמה סיריליאו, שקדם מעט לרבי יוסף קארו ומובא כמה פעמים בכסף משנה, הסיק בבירור מסקנה להלכה בעניין זה מדברי ספר התרומה, וכדלהלן.

בתחילת פרק שישי של שביעית נידונה השאלה האם בטלה קדושת הארץ הראשונה והשניה והאם יש קנין לנוכרי בא"י להפקיע קדושתה. הרש"ס סובר לפי רש"י בסנהדרין שקדושת עזרא בטלה, ובקרקע של נוכרי מותר לעבוד בשביעית. אח"כ כותב רש"ס:

ואחר מצאתי שכתב בעל (התרומות) [התרומה] דברים הללו וזה לשונו: ומטעם זה[1] נוכל לומר דבשביעית מותר לחרוש ולזרוע בקרקע הגוי ואפילו מדרבנן[2]. וההוא דאמרינן בפרק הניזקין [גיטין סב, א] אין עודרין עם הגוי בשביעית, סובר כרבנן דקידשה לעתיד לבוא, ואע"פ שאין היובל נוהג מ"מ שביעית נוהגת. ומתיישב בכך פירש"י ז"ל דפרק זה בורר [סנהדרין כו, א] דאמרינן אגיסטון אני בתוכה, ופירש רש"י ז"ל שכיר גוי אני. והא דמכריז רב אמי [בנוסחאותינו: רבי ינאי] פוקו וזרעו משום ארנונא, פירוש כדי לשלם למלך חשבון חיוב התבואה, והיינו אפילו בקרקע ישראל, כיון דליכא איסורא אלא מדרבנן משום ארנונא שרי לגמרי, ולא נצטרך לומר משום סכנת נפשות. ע"כ[3]. עוד כתב שם וז"ל: ולא תימא הלכה קדושת עזרא לענין תרומה ומעשר קיימת לעולם אף בזמן הזה כתנא דסדר עולם, אין הלכה כן, אלא בזמן הזה בטלה, וא"כ אינו חייב להפריש תרומה ומעשר בארץ ישראל רק מדרבנן, ואפילו קנה ישראל קרקע וגדלו הפירות ברשותו ומירחן ואכלן הוא עצמו ולא מכרן, וא"כ יכול להיות דבפירות שלוקח מן הגוי אינו חייב לעשר אפילו מדרבנן כיון דלא קידשה לעתיד לבוא, ואפילו נאמר אין קנין לגוי היינו אי הארץ עומדת בקדושתה, אבל כיון דלא קידשה א"כ לדברי הכל שמא יש קנין לגוי להפקיע מעשר מדרבנן, ומטעם זה נוכל לומר דבשביעית מותר לחרוש ולזרוע בקרקע הגוי ואפילו מדרבנן. וההיא דאמרינן פרק הניזקין [סב, א] אין עודרין עם הגוי בשביעית יסבור דקידשה לעתיד לבוא, ואע"פ שאין יובלות נוהגות מ"מ שביעית נוהגת. ע"כ[4].

גלוי לעיניים שהן הרש"ס והן בעל כפתור ופרח והמבי"ט (שהובאו בהערות 1-2) כולם ציטטו מחלק הפסק שבספר התרומה. ברור היה להם שכך דעתו של בעל התרומה להלכה ולמעשה, ושהוא אינו מסתפק בדבר כפי שניתן היה לחשוב בטעות מתוך דיונו בחלק הארוך, הכל כדברי הרב פרידמן.

                                                                                                            יעקב אפשטיין