המעין

תגובה להערות הרב וייטמן על לקט מפסקי הרב אלישיב זצ"ל בענייני שמיטה / הרב מרדכי עמנואל; הרב זאב וייטמן

תגובה להערות הרב וייטמן על לקט מפסקי

הרב אלישיב זצ"ל בענייני שמיטה

יש להודות לרב וייטמן שליט"א על שעבר בעיון על המאמר על פסקי הגרי"ש אלישיב בשמיטת תשס"א שהתפרסם על ידי ב'המעין' [ניסן תשע"ד], והציב כמה סימני שאלה לגבי הפסקים, כדרכה של תורה. הרב וייטמן שליט"א במאמרו מקדים את עקרונות פסיקת החזון איש בהלכות עבודה בשמיטה כפי שמקובל ליישמם, ועל פיהם הוא משיג על כמה פסקים שהובאו בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל. הרב וייטמן טוען שכאשר תבוא בשמיטה שאלה הלכה למעשה לפני בית הדין האחראי על מטעים ושדות, ביה"ד לא יוכל להסתמך על הפסקים כפי שפורסמו, משום שיש בהם לכאורה סתירות מהותיות, דהיינו שיתכן מאוד שכל פסק ופסק ניתן בהקשר למציאות מסוימת מאוד, וייתכן מאוד שאין המקרה שעומד לפני ביה"ד דומה לה.

אמנם לדעתי, בדיקה מעמיקה של כל הפסקים שנכתבו במאמר בגיליון ניסן תשע"ד בגוף הטקסט, לאפוקי מההערות למטה שבאו להרחיב את הדברים אבל אינם מגוף פסקי הגריש"א, תגלה שכולם הינם אבן פינה בהוראותיו של הרב אלישיב הלכה למעשה לשומרי שביעית, והם גם מתאימים ביותר לשיטתו העיונית של מרן. מיותר לציין שהגריש"א אינו מחויב לפסיקת החזו"א (ראה תוספות גיטין פט ע"ב ד"ה ובנהרדעא).

יש להקדים שבשנת תשס"ה יצא לאור ספר נוסף בסדרת הספרים שבה העלו התלמידים את שיעורי הגריש"א על מכבש הדפוס - 'הערות' על מסכת מועד קטן, ובתחילת המסכת העוסקת במלאכות שביעית נמצא קובץ עיונים וחידושים בענייני מלאכות בשביעית שנאמרו בשיעור. אמנם הרב אלישיב הדגיש תמיד שאין ללמוד מהאמור בשיעורים הללו הלכה למעשה, ולכן לכאורה קיים ספק אם ניתן להסתמך על סיכום השעורים שבסדרת 'הערות' כסיוע לפסיקת הלכה למעשה בהלכות שמיטה. אבל כאשר משווים בין ה'הערות' הנ"ל לפסקי הגרי"ש אלישיב בפועל כמו שהתפרסמו ב'המעין', ניתן להיווכח שהיסודות והחידושים שאמר הגרי"ש בשיעורים נפסקו ויושמו על ידו הלכה למעשה בשמיטת תשס"א! לאור עיון ב'הערות' ניתן להבין היטב את יסודות ההוראות, וגם לגבי פסקים שאינם מופיעים ב'הערות' ניתן להיווכח שהם מיוסדים על שיטתו של הגרי"ש אלישיב.

נתחיל בהבאת העקרונות שנמצאים ב'הערות' על מועד קטן.

עיקרון 1

במו"ק ג ע"א (עמ' יד-טו בספר) דן הגרי"ש בשיטת הריטב"א, והוא מחלק את המלאכות לפי הריטב"א לשלוש חלוקות: א. ארבע מלאכות דאורייתא [זריעה, זמירה, קצירה ובצירה לעבודת קרקע ועבודת האילן]. ב. מלאכות דרבנן דאסמכוה חכמים אקרא, ואותם אוסרים אפילו במקום הפסד משום דדמו טובא למלאכת עבודת הארץ. ג. מלאכות דרבנן פחותות שלא הוזכרו וכן מלאכת השקאה, הותרו במקום הפסד. יש להוסיף שעקרון זה עולה גם מדברי הריטב"א במו"ק ו ע"ב לגבי מלאכת מרביצין מים, שהיא מלאכה שאינה חשובה לכן הותרה בשביעית.

עולה מיסוד זה בדברי הריטב"א שמלאכות שלא הוזכרו בדברי חכמים ואינן מלאכות חשובות מאוד הרי הן מלאכות פחותות שהותרו במקום הפסד.

עיקרון 2

'הערות' עמ' כ: יש לומדים בדעת רבנו חננאל [ע"ז נ ע"ב] שאוקמי אילנא במלאכה דאורייתא מותרת, והגמרא אומרת [לדעת הר"ח] שגיזום אסור רק כאשר הוא נעשה לאברויי, אבל גיזום לאוקמיי היינו מתירים אותו. בהמשך אומר הגרי"ש שהר"ח סובר כן רק בזמן ששמיטה בזה"ז דרבנן.

עיקרון 3

'הערות' בעמ' כד: חרישה בזמן תוספת שביעית נאסרה כאשר היא נעשית לצורך שביעית, ולא לצורך עכשווי. הגרי"ש מחדש שם שמסתברא מילתא שחרישת שדה בורה שעדיין לא זרעו בה אינה אסורה בתור חרישה בזמן תוספת שמיטה, שהרי אינה מועילה בשביעית כלום. לכן גם בשביעית עצמה רק חרישה שפועלת שהשדה תפעל ואין צריך לפעולה של אחריה אסורה, אבל לא מצינו 'חרישה' בשדה בור שאינו פועל בשדה עכשיו.

ע"פ עקרונות אלו שב'הערות' נענה בס"ד להערות של הרב וייטמן שליט"א.

הערה 1

גיזום באגס מזן קוסטיה הותר היות שמטרת הגיזום היא לאוקמיי, והצימוח אינו לצורך שביעית. אבל גיזום 'טופינג' בתפוח, כלומר מלמעלה כדי למנוע התנוונות ענפים, אסור. וקשה מאי שנא. ועוד, הרי גיזום טופינג הינו גיזום גס ולא מדוייק עם מספרים ענקיות שעוברות על צמרת העץ, מה שמחשיב אותו לגזום לא מדויק, ואילו מלאכת זמירה היא מלאכה מדויקת במקום מסוים בענפים.

התשובה היא, שגיזום טופינג הוא גיזום הדומה למה שהוזכר במשנה ובמועד קטן בתור מלאכת 'מפרקין', ובירושלמי נאמר מפרקים בעלים, ופירש תוס' הרא"ש במו"ק ג ע"א שלא יעשו צל לפירות ויתבשלו בחמה. אם כן טופינג גם היא הסרת העלים מצמרת העץ, לכן זו מלאכה שהוזכרה במשנה שלא הותרה במקום הפסד. אמנם גיזום ענפי האגס מצידי העץ מטרתם לאוקמי, קודם כל כדי לאפשר ריסוס, לכן לפי הר"ח יש להתיר במקום הפסד, וגם אין זו מלאכת גיזום שמטרתה שיצאו נופות במקום הגיזום [כלשון רש"י בע"ז נ ע"ב], לכן יש להתייחס עליה כמלאכה מסוג ג' שהותרה במקום הפסד.

הערה 2

ההערה: דילול פירות – ע"י דילול פרחים או ע"י דלול חנטים כדי שהפירות שיישארו על העץ יגיעו לגודל גדול. מלאכות אלו לא ברור מתי הותרו ע"י הגרי"ש ומתי לא, ןמדוע?

תשובה: מלאכת דילול פרחים לא הוזכרה בש"ס בתור מלאכה, לכן היא מדורגת כמלאכה מסוג ג' המותרת במקום הפסד. לגבי דילול חנטים שהגיעו לעונת המעשרות - במסגרת ביה"ד היא אינה נחשבת בתור אחת מהמלאכות החשובות כמוסבר במאמר. לכאורה, ההתחשבות בהפסד שייגרם לחקלאי שליח בית הדין, שביה"ד לא יוכל לשלם לו על הוצאותיו על מה שפעל לטובת הציבור, גם זה כלול בהיתר של קטיף לעבודת האילן. על כל פנים, כמו שנאמר שם, ללא ההיתר שזהו קטיף במסגרת ביה"ד הרי זו מלאכה חשובה שלא הותרה במקום הפסד.

לעומת זאת באגס נאמר במפורש במאמר בניסן תשע"ד שאגס ללא דילול ראוי לשיווק גם כשהוא קטן, ולכן אין הפסד גמור. ואילו באפרסק נאמר שהאיסור לדלל נובע מכך שהפרי עמד לשיווק ללא פיקוח ביה"ד, לכן לא חוששים להפסד המגדל או החברה המשווקת. לגבי החשש מקריסת ענפים מעומס פרי, השאלה היא אם קריסת ענף פה ושם נחשבת לנזק גמור, ונראה שבדרך כלל לא.

הערה 3

הרב וייטמן העיר שלגבי ריסוס להגדלת הפירות – יש סתירה ואי בהירות מתי הותר ריסוס כזה.

תשובה: ריסוס להגדלת הפרי הרי זו מלאכה חשובה שדומה לסכין את הפגים שגם היא נעשית כדי לפטם אותם [ראה גם בתוס' הרא"ש ובמאירי במו"ק ג'], לכן מלאכה זו לא הותרה במקום הפסד. במקרה שהפרי לא יהיה ראוי לאכילה ללא ריסוס, הרי ריסוס זה אינו אותהמלאכה שהוזכרה בש"ס, כי סיכת הפיטום רק מגדילה את הפרי אבל אינה הופכת אותו לפרי שבלעדי זה לא היה ראוי לאכילה. לכן ריסוס כזה הותר במקום הפסד כדין מלאכה ברמה ג'.

הערה 4. מדוע נאסר ריסוס נגד עשבים בשדה בשלהי שביעית?

תשובה: לאור האמור בגדרי מלאכת חורש, חריש ותולדותיו שנעשה בשדה מעובדת הרי הוא עיקר מלאכת החריש שנאסרה, ולכן גם ריסוס נגד עשבים דומה למנכש עשבים שנאסר בשדה, ולכן גם במקום הפסד לא התירו זאת בשמיטה. בניית מדרגות, לפירוש המשניות לרמב"ם [שביעית פ"ג, ח] שמדובר בטרסות, כלומר גדרות ללא מילוי עפר, אינו הופך בשלהי שביעית את המקום לשדה, ולכן הוא אינו חריש שנאסר בתורה.

מרדכי עמנואל

* * *

תודה לרב עמנואל על הבהרתו שכמה מפסקי הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהובאו על ידו אינם עולים בקנה אחד עם פסיקות החזון איש, המהוות תשתית ובסיס לפעילותם של רוב אוצרות בית הדין. תודה גם על כך שהוא הבהיר את העקרונות עליהם מושתתים פסקי הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

עקרונות מחודשים אלו, ובעיקר החלוקה בין מלאכות דרבנן שדומות למלאכת עבודת הארץ שאסורות גם במקום הפסד ובין מלאכות דרבנן פחותות שהותרו במקום הפסד, קשים מסברה ומגמרא, והרחבתי על כך בספרי "לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל" עמודים 56-58. ויעויין שם ששיטת החזו"א שכל מלאכות דרבנן הותרו במקום הפסד מבוססת על הר"ש, הרמב"ם והריטב"א.

למיטב ידיעתי, בעקבות שאלות ששאלתי את הרב זצ"ל בזמנו בעצמי, ועל פי דעתם של רבים מרבני ישובי פא"י, הרב אלישיב זצ"ל עצמו לא פסק למעשה על פי העקרונות שהציג הרב עמנואל, אלא דווקא לפי עקרונות החזו"א שהובאו בדבריי. כך אישר לי גם הרב יוסף אפרתי שליט"א.

אלא שגם על פי העקרונות הללו, לא מובן עדיין מדוע גיזום באגסים נקרא לאוקמי ואילו גיזום הטופינג בתפוחים אינו לאוקמי, כאשר בשניהם מגמת החקלאי היא מניעת נזק גדול לפירות, וכן לא ברור מדוע דילול בפריחה וגם בחנטים נחשב למלאכה פחותה וגיזום טופינג נחשב למלאכה הדומה הרבה לעבודת הארץ, ומדוע הפסד החקלאי שלא יקבל את כל הוצאותיו נחשב להפסד אך קריסת ענפי העץ לא נחשבת להפסד, ומדוע ריסוס להגדלת פרי הינו מלאכה הדומה הרבה לעבודת הארץ ואסורה במקום הפסד ואילו ריסוס שבלעדיו לא יהיה פרי בכלל הוא מלאכה פחותה שלא נאסרה במקום הפסד, ומדוע ריסוס נגד עשבים דומה לניכוש ולא אומרים שזו מלאכה שכלל לא מוזכרת בש"ס וממילא היא מלאכה פחותה שמותרת במקום הפסד. החלוקות הללו כולן נראות בעיניי כדברי נביאות וכהררים התלויים בשערה.

זאב וייטמן