המעין

ועל הפורקן. פורקן הוא לשון תרגום של ישועה, ויושע ה' (שמות יד, ל) מתרגמינן ופריק ה'. ולמה תקנו בלשון תרגום? והנראה, דהנה קשה, הלא ניסים הרבה נעשו לישראל ולא תיקנו לזיכרון לדורות לעשות הימים שאירע בהם הנס יום טוב כמו שתיקנו בחנוכה ופורים. ולמה לא עשו לזיכרון נס דיהושע בהעמדת החמה (יהושע י, יב), ונס דאסא ויהושפט וחזקיה וכיוצא? אך הוא, דהנה כל נס וישועה הנעשה לישראל הוא על ידי שמתגלה איזה אור עליון בשמים ממעל, וע"י זה מתהווה הנס בזמן הצורך. והנה לפעמים בגזירת היוצר נקבע הנס בשמים ממעל, היינו שנקבע הדבר אשר בכל שנה ושנה בהגיע הזמן הזה שוב נתגלה האור ההוא בשמים ממעל כמו שהיה בפעם הראשון. והנה על פי נבואה ורוח הקודש ידעו אם היה הנס רק לשעתה לא קבעו יום טוב לדורות, מה שאין כן אם נודע לישראל אשר זה האור נקבע ויתגלה בכל שנה הנה קבעו יום טוב לדורות. והנה האור המתגלה בשעתה בעת הצטרכות הישועה הוא עיקר ההתגלות, ומה שמתגלה בכל שנה אחר כך נקרא זכר, על כן בכל שנה ושנה האור המאיר הוא כעין מקבל מהאור העיקרי הנעשה בעת הישועה... והנה לשון תרגום היא מצרנית ללשון הקודש, והוא כמקבל מלשון הקודש. והנה הנס אשר נתגלה בזמן המצטרך נקרא תשועה בלשון הקודש, אבל האור שמתגלה בכל שנה ושנה הנה הוא כמקבל כנ"ל, לכן נקרא בלשון תרגום, פורקן.

                                                                                  (בני יששכר כסלו-טבת ד, ג)

[1] סתם הפניות במאמר זה מתייחסות לפרק י בספר יהושע.

[2]הרלב"ג דן באריכות במהותו של הנס, ותוך כדי דבריו הוא מבאר מה כל כך ייחודי בנס זה. להבנתו, הפלא הגדול בנס זה הוא "מה שישתמש בו אלו הנמצאות הנכבדות לשנות את תפקידם משלוט על הנמצאות השפלות אלו לשנות עניין סידורם". כלומר: גרמי השמים הכבירים הם השולטים בדרך כלל בנעשה בעולם שלנו; אולם בנס זה הפך יהושע את היוצרות, והשמש והירח "הפחיתו" מכבודם, ונענו לצרכי הברואים בעולם התחתון השפל. היפוך זה של תפקידי השולטים והנשלטים מפליא ביותר את הרלב"ג, עד שהוא מסרב להאמין שזהו פירושו הפשוט של הנס. אם כך נבאר את הפסוקים – טוען הרלב"ג – הרי שנס זה גדול יותר מכל הניסים שעשה משה רבנו, ש"הם היו בשינוי טבע הנמצאות אל השפלות", ולא נגעו בגרמי השמים, ואם כך – "הנה זה סותר מה שאמרה התורה שלא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל"! משום כך מבקש הרלב"ג להקטין את הנס. להבנתו, משמעות הנס הייתה שהמלחמה נעשתה בזמן קצר. עצירת השמש היא ביטוי בלבד, המבטא את בקשת יהושע ש"בטרם שיסור השמש מהיות על גבעון, והירח מהיות על עמק אילון, תשלם נקמת גוי אויביו" (על פירוש הרלב"ג ראה גם Klein-Braslavy S., 'Gersonides' Use of Aristotle's Meteorology in his Accounts of some Biblical Miracles', Aleph 10(2), 2010, p. 267, f. 69 ). באופן דומה מבאר הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ב פרק לה); גם הוא מתקשה בהשוואת הנס הזה לניסי משה, ובדומה לרלב"ג מבאר את הנס בכך ש"אותו היום היה בעיניהם בגבעון כיום הארוך ביותר שיהיה מימי הקיץ שם". אפשר לבאר את הסבר הרמב"ם כמו זה של הרלב"ג, שהמלחמה נעשתה באופן מהיר כל כך עד שהיה נדמה שהשמש נעצרה, ואם כך הרי שלא חל שום שינוי בגרמי השמים. אולם אפשר לומר שהרמב"ם "מודה במקצת", ומבאר שהשמש אכן האטה את מהלכה, אך עדיין לא היה כאן נס פלאי כמו ניסיו של משה, שהרי יום ארוך ישנו גם באופן טבעי בימי הקיץ, ומשום כך לא פוגע נס זה בייחודם של ניסי משה (וראה מיכאל צבי נהוראי, 'שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון', דעת 33-32, תשנ"ד, עמ' 109-97). הרלב"ג עצמו נזקק להתמודד עם נס דומה לזה של יהושע: החזרת השמש עשר מעלות אחורנית בימי חזקיהו על ידי ישעיה הנביא (מל"ב פרק כ), שגם שם הנביא משנה את חוקי האסטרונומיה. הרלב"ג נדחק מאוד כדי ליישב נס זה, ראה את דבריו שם.

[3]יישוב-מה מביא אברהם מרדכי פיורקא בספרו דרך הקדש (ירושלים תש"ם) עמ' 208: "ניסים רבים נעשו ע"י הנביאים, אבל כולם היו ע"י תפילה ובקשה, והנס הזה היה דרך גזרה, וכזה לא היה. וזה שמסיים: לשמוע ד'  בקול איש". כך מסביר גם דניאל להמן, 'מי שענה את יהושע בגלגל: עיון בפרשיית 'שמש בגבעון דום'', עלון שבות 171 (אלון שבות תשס"ט) עמ' 122. אמנם פירוש זה אינו מדויק, שכן מצינו נביאים שונים שעשו ניסים בדרך של גזירה. ומספיק להביא בהקשר זה את דברי אליהו הנביא: "ואם איש אלוקים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמישיך" (מל"ב א, י). [דרך אגב, מן הראוי להקדיש כמה מילים לספר "דרך הקדש", שאיננו מוכר כל כך בין לומדי התנ"ך. אברהם מרדכי פיורקו (תרי"ג-תרצ"ג) חי בגראיבו שליד לומז'ה שבפולין, עסק במסחר, בספרות ובחינוך, וביתו היה בית ועד לחכמים, סופרים ומשכילים. פיורקו היה סופר פורה, והדפיס בעצמו, בבית דפוס שייסד, ספרים רבים וחשובים. בין היתר הוציא לאור את כתב העת "בית המדרש החדש" שבו התפרסמו מאמרי ספרות ומחקר, בהם רבים מפרי עטו. הספר "דרך הקדש" הינו היצירה החשובה ביותר שלו, ובו מאות מאמרים, מחקרים ופירושים בלשניים והיסטוריים ל"עומק פשוטו של מקרא", אך הוא יצא לאור רק בימינו, כחמישים שנה אחרי פטירת מחברו; יש בו הברקות גאוניות ופירושים ייחודיים לפשטי המקראות].

[4] כמובן שאין כל כאן שום צורך לעסוק בשאלה האסטרונומית, אם השמש נעה סביב כדור הארץ או שכדור הארץ הוא שנע סביב השמש.

[5] הגמרא בע"ז כה, א התלבטה בשאלה מדוע נס זה נחשב גדול כל כך (שהרי גם משה ונקדימון בן-גוריון העמידו את השמש בשמים), ומציעה על כך שתי תשובות: 1. "שעות הוא דלא הוו נפיש כולי האי" – העמדת השמש אצל יהושע הייתה ארוכה יותר מאשר אצל השניים האחרים (עיי"ש דעות שונות ביחס למספר השעות שהשמש עמדה). 2. "אבני ברד לא הוו". יש לשים לב, כי בשתי התשובות מעבירה הגמרא את כובד המשקל של הנס מהיוזם ("לשמוע ה' בקול איש") אל תופעת הנס: התירוץ הראשון מבאר שאין כוונת הפסוק לומר שלא היו ניסים גדולים אחרים (כקריעת ים סוף וכד'), אלא הוא מתייחס לניסים מאותו האופן: בין המקרים של עצירת גרמי השמים, ניסו של יהושע הוא הגדול ביותר. אך פירוש זה דחוק בלשון הכתוב. התירוץ השני שולח אותנו אל נס אחר שהתרחש במהלך המלחמה, והדוחק ברור. ויש מקום להמשיך ולדון בהבנת פשוטו של מקרא.

[6] ראה Baruch Margalit, 'The Day the Sun did not Stand Still: A New Look at Joshua X 8-15', Vetus Testamentum XLII(4), 1992, p. 470.

[7] ישנם פירושים מיוחדים מאוד שהוצעו לפרשיה זו, אולם ככל שהפירוש מיוחד וחדשני יותר, הרי הוא מתרחק מפשט הכתובים, ולמעשה מעיד על חריפות הקושיות שהועלו. ראה, למשל: אברהם דפנה, 'שמש בגבעון דום', בית מקרא 100 א-ב, תשכ"ו, עמ' 128-127. רות וולפיש, 'עיון בפרשת עצירת השמש בגבעון', מגדים לח, תשנ"ג, עמ' 52-43.Tim Callahan, 'Sun, Stand Thou Still', Skeptic 7(3), 1999, pp. 35-41 . ועוד ועוד. לא ראינו צורך להתפלמס עם כל אחד מהפירושים, ונשאיר לקורא לעיין ולברור את הישר בעיניו.

[8] וראה גם יהודה קיל, דעת מקרא, לפסוק יב (וכן הערה 28).

[9] מצודת דוד אכן נדרש לשאלה זו, והוא מסביר באופן תמוה: "אולי חשש שאם תלך הירח מהלכה תבוא נוכח השמש במקום עמידתו ותאפיל אור השמש".

[10]Abraham Malamat, 'Conquest of Canaan: Israelite Conduct of War According to Biblical Tradition', Encyclopedia Judaica Yearbook, 1975-1976, pp. 166-182.

[11] חוקרי המקרא בני המאה הקודמת (נות', רייט ואחרים) פותרים את הקושי הזה בשיטתם הפשוטה: הם גוזרים, מדביקים, משנים ומחליפים את הפסוק כולו או חלקים ממנו לפי ראות עיניהם. ראה סקירה אצל מרגלית (לעיל, הערה 5) עמ' 472-470.

[12]מעטים הפרשנים שהפרידו בין עמידת השמש ועמידת הירח, ושהבינו שמדובר על שני זמנים שונים. ראה 'A New Explanation of Josh 10:12,13', The Old and New testament Student, 14(3), 1892, pp. 183-184. (ללא ציון שם הכותב).

[13]אנו מבינים שהעלאת הירח היא ביטוי סמלי להחשכת הלילה. זאת בניגוד לרוב המפרשים, המבארים שהקריאה לירח לעלות היא קונקרטית, ותפקידו היה להפיץ את אורו. כמובן שפירוש זה מוקשה: אם ציווי יהושע על הירח נאמר ביום – איזו תועלת יש באור הירח בשעות האור של השמש? 'סיהרא בטיהרא מאי אהניה'? ואם ציווי יהושע על הירח נאמר בלילה – מדוע נזקק יהושע לשירותי הירח, בעל האור החלש, ולא 'הקפיא' את השמש, בעלת האור החזק, עוד מספר שעות?

[14] מובן מדוע שינויי האור והחושך לא שינו באופן מהותי את סדרי היום והלילה. העלאת השמש או הירח לשמים – עיקרה היה להאיר או להחשיך את השמים, ולא לשנות את הזמנים. כך קרה, למשל, שבאמצע היום פקד יהושע לירח לעלות – וחושך נפרש על פני הרקיע; אך מבחינת לוח השעות, עדיין היום המשיך – עד שפקד יהושע לירח לשוב למקומו, והאור שב להופיע בשמים. כך נשמר סדר הזמנים, למרות השינויים התכופים בשעות ההארה וההחשכה.

[15] גם נביאים ששינו את הטבע בניסיהם עשו זאת באופן חד-פעמי: משה הופך את המטה לנחש, ואת הנחש למטה. משה לא 'שיחק' במטה כרצונו, פעם מטה ופעם נחש. וכן שאר הניסים על זו הדרך.