הרב אריה כץ

דרכי שו"ת חדשות (טלפון, אינטרנט ומסרונים) – יתרונות, חסרונות ומסקנות

פתיחה

א.              צורות השו"ת הקלאסיות

ב.              שו"ת בטלפון

ג.               מאפייני השו"ת האינטרנטי

ד.               תכני השו"ת באינטרנט

ה.              שו"ת מסרונים (SMS )

ו.               מסקנות

פתיחה

בבואנו לנתח את תופעת השאלות והתשובות באמצעות האינטרנט והמסרונים (SMS ), עלינו ראשית להפנים שמדובר בתופעה נרחבת ביותר שלא ניתן להתעלם מקיומה, בין אם נתמוך בה בכל כוחנו ובין אם נביע התנגדות לצורת ההתקשרות החדשה הזו בין הרב לשואל. רק כדי לסבר את האוזן, קיימים ברשת למעלה מחמישים אתרים המציעים תשובות לשאלות הלכתיות, חלקם לשאלות כלליות וחלקם לשאלות ספציפיות כגון רפואה והלכה, טהרת המשפחה, מצוות התלויות בארץ, גיור, שמחות ועוד. קיימים גם אתרים של ישיבות המציעות בין השאר מענה לשאלות, וכן אתרים המיועדים לפנייה לרב מסוים. גם כמות התשובות שכבר נענו באמצעות האינטרנט היא עצומה: במאגרים של שני האתרים בהם מספר התשובות הרב ביותר, "כיפה" ו"מורשת", נמצאות מאות אלפי תשובות[1]. הרבנים שענו ועונים על תשובות באינטרנט נמנים עם כל גווני הציונות הדתית, וישנם אף רבנים חרדים שעוסקים בכך. כל זאת, למרות שמדובר בסוג שו"ת חדש יחסית, הקיים כעשר שנים בלבד[2]. נראה שתופעה זו רק תלך ותגבר עם הזמן[3], ועלינו לנתחה ולהתייחס אליה במלוא הרצינות. בדברים להלן אני מציג בקיצור את דרכי ההתקשרות המקובלות בין השואל לרב מול הדרכים החדשות, ומעלה נקודות למחשבה בעניין זה. אין לי כוונה ואפשרות למצות כאן את הנושא.

א.   צורות השו"ת הקלאסיות

נבדוק קודם מהן הדרכים הקלאסיות בהן נענו ונענים גם היום שואלי דבר ה' זו הלכה, ומה הן היתרונות והחסרונות בדרכים הללו.

1.      הדרך הראשונה היא באמצעות פנייה ישירה לרב, וקבלת תשובה במקום. כך נשאלו מרבית השאלות מאז ומעולם. למענה בעל פה מספר יתרונות:

• בראש ובראשונה, מתן מענה מיידי לשאלה שנשאלה.
• בנוסף לכך, עצם העובדה שמתקיים דו-שיח ישיר בין הרב לשואל מאפשר לרב לדלות פרטים נוספים מהשואל שעשויים להשפיע על התשובה ושלא היו חלק מהשאלה המקורית, וכן קיימת הזדמנות לשואל להבהיר את כוונתו במידה וזו לא הובנה כיאות על ידי הרב[4].
• פנייה ישירה לרב מתבססת בדרך כלל על היכרות ברמה מסוימת בין הרב לשואל, דבר שעשוי גם הוא להשפיע על התשובה. לדוגמא, במקרים בהם דבר הותר רק במקום הפסד מרובה, הגדרתו של "הפסד מרובה" משתנה בהתאם למצבו של השואל, ועל הרב לדעת פחות או יותר מה מצבו כדי לענות כיאות על השאלה.
• ישנן שאלות בהן יש צורך להביא את נשוא השאלה לרב, כגון שאלות של טריפות ומראות.

על אף היתרונות המרובים של מתן התשובות בעל פה, ישנם גם מספר חסרונות בכך:

• הצורך להשיב תשובה מיידית עלול לגרום לטעויות או לחוסר בירור מספיק של השאלה. ניתן להתגבר על חיסרון זה כאשר הרב אינו משיב מיד, הוא מבקש מהשואל לחזור אליו מאוחר יותר ועד אז ימצא פיתרון לשאלתו; אך לא תמיד זה מעשי.
• שאלות מסוימות הינן שאלות בעל משקל ציבורי או שהתשובה עליהן הינה חידוש הלכתי, ולא כל רב הינו בר הכי להכריע בהן. גם כאן קיימת אפשרות לדחות את מתן התשובה ולהתייעץ עם רבנים בכירים מהשואל לפני מתן התשובה.
• תשובה בעל פה היא לרוב קצרה ואינה כוללת מקורות וטעמים[5], ולכן קשה להסיק ממנה לגבי מקרים דומים בעתיד.
• כאשר אין אמון מלא של הציבור כלפי הרב - השואל יימנע מלגשת אל הרב כדי לשאול, במיוחד כשמדובר בשאלות הדורשות חשיפה אישית. קיימים גם בני אדם שאינם מסוגלים לשתף דמות אחרת בבעיות אישיות-הלכתיות שלהם, או שאינם חברים בקהילה בה קיימים יחסי אמון כאלו בין הציבור לרב.

2. שאלות בכתב, חלקן גם נדפסות בהמשך ומהן נוצרה ספרות השו"ת. עצם פרסומן של תשובות אלו מעיד שהרב כותב התשובה (או מי שהוציא את ספרו לאור) חשב שקיימת תועלת ציבורית בפרסום התשובות. תשובות אלו מכילות לא רק את עצם הפסק, אלא גם, ובעיקר, את הנימוקים והמקורות לו.

היתרונות בסוג שו"ת שכזה:

• התשובות הללו נכתבות לאחר מחשבה מעמיקה ושיקול דעת נרחב, ובוודאי שהן מפורסמות רק לאחר שיקול דעת שכזה, ולכן משקלן ההלכתי הרבה יותר משמעותי. לאחר הוצאת הספר לאור יכולים רבנים אחרים להגיב על התשובות שנדפסו, ומתוך משא ומתן של הלכה מתבררים הדברים יותר.
• רבנים יכולים להסיק מסקנות בשאלות אחרות מתוך הדיון והמקורות ההלכתיים בתשובה.
• התשובות מקבלות פרסום רחב מבחינת המקום והזמן.

החסרונות:

• לעיתים לוקח זמן רב מרגע שהשואל שולח את שאלתו ועד שהוא מקבל תשובה. בימים עברו זמן זה יכול להימשך שבועות וחודשים, אך גם בזמנינו זה עשוי לקחת זמן[6].
• פעמים רבות הרב הנשאל אינו מכיר את השואל ואת רקעו.
• היכולת לברר פרטים נוספים מוגבלת. ניתן כמובן לשלוח בחזרה בקשות להבהרה, אך הדבר מאריך בצורה משמעותית את משך הזמן לקבלת התשובה. נוסף על כך, כל בירור בכתב משאיר חשש להבנה לא מדויקת של השאלה.
• לא כל תשובה שהועלתה על הכתב ראויה להיכנס גם לספר מודפס, אלא אם כן יש בתשובה מן החידוש. כמו כן, ספר שו"ת שיצא לאור על ידי מי שאינו תלמיד חכם מובהק ערכו מוגבל[7].

ב.   שו"ת בטלפון

עם התפתחותם של אמצעי התקשורת, ובעיקר המצאת הטלפון לפני למעלה ממאה שנה, החל עידן חדש ביכולת ההתקשרות בין בני אדם במקומות שונים, והדבר השפיע כמובן גם על האפשרויות במתן מענה לשאלות ותשובות. אם ננתח את הנקודות המאפיינים הייחודיים לדרכי התשובות פנים אל פנים ובכתב, נמצא שהמענה באמצעות הטלפון דומה ברובו למענה פנים אל פנים, הן ברמת המיידיות של המענה, הן ברמת הקיצור של התשובה והן ברמת יכולת הרב לברר פרטים נוספים באופן ישיר. אף על פי כן, ישנו הבדל מובהק בין המענה פנים אל פנים למענה הטלפוני, והוא שהשואל אינו עומד לפני הרב. יתרונותיו של מצב זה הם:

• אפשרות לקבלת מענה מידי לשאלות דחופות במקום שאין רב או כשאינו נגיש.
• אפשרות לשאול בעילום שם וללא חשש להיחשף, כך מצטרפים למעגל השואלים כאלו שלא היו שואלים את הרב פנים אל פנים.
• היכולת לרכז שואלים ממקומות שונים נותנת את האפשרות להתמקצעות בחלקים הלכתיים מסוימים, ולתשובות מוסמכות יותר. כך קמו בעשרות השנים האחרונות בתי הוראה שיש להם מומחיות עיקרית בכשרות, טהרת המשפחה, מצוות התלויות בארץ, דיני ממונות ועוד[8].

אולם במקביל ליתרונותיו של המענה הטלפוני, יש בו גם חסרונות מסוימים:

• ההתאמה האישית של התשובה הטלפונית אינה מיטבית כפי שהיא במענה פנים אל פנים, אלא אם כן מדובר ברב המכיר היטב את השואל.
• התשובות בטלפון גורמות לביטול המושג "מרא דאתרא", שהרי השואל יכול להתקשר לכל רב שירצה. אולם נראה שירידת מעמדו של הרב כ"מרא דאתרא" נובעת מסיבות רבות נוספות, ובסופו של דבר יתרונות המענה הטלפוני גדולים מחסרונותיו.

ג.    מאפייני השו"ת האינטרנטי

• בראש ובראשונה, האנונימיות של השואלים. באינטרנט בדרך כלל אין השואלים מזדהים בשמותיהם, ואף אם יעשו כך, במרבית המקרים הרב המשיב אינו מכיר את השואל כלל מפני שבדרך זו אין כבר משמעות למיקום הגיאוגרפי ולמסגרת החברתית-דתית וכו'.
• אנשים שאינם מרוצים מפסק הלכה שנתן הרב המקומי, מנצלים את האפשרות לקבל מענה באמצעות האינטרנט על מנת לחלוק על רבם[9].

היתרון באנונימיות הוא בכך שאנשים אשר אינם נמצאים בקשר עם דמות רבנית או שמתביישים להיחשף יכולים לשאול רב. קרוב לוודאי שחלק נכבד מהשאלות שנשאלו באינטרנט לא היו נשאלות כלל אם לא הייתה קיימת האופציה הזאת.

• הזמינות והקלות בה ניתן לשלוח שאלה: שליחת שאלה דרך האינטרנט היא הדרך הקלה והנוחה ביותר לשאול שאלות. אין פשוט ונוח מאשר לשבת ליד המחשב או להשתמש בטלפונים החכמים ולכתוב את השאלה בזמן שנוח לשואל, והקלות הזו מעודדת את ההזדקקות לשאלת רב.

מצד שני הזמינות גורמת בין השאר לתופעה נפוצה ומכוערת של שליחת שאלה זהה למספר רבנים, כאשר השואל בוחר מתוך מגוון התשובות את התשובה הנוחה לו. אמנם בסוג שאלה כזה הרב מצידו יכול להשיב מיד, ויכול גם ליטול לעצמו זמן נוסף על מנת לברר את התשובה בלי לחץ של השואל.

• אחת התכונות הייחודיות לאינטרנט, שנעשה בה שימוש באתרי השותי"ם, היא היכולת לשמור ולהציג את כל מאגר השאלות והתשובות[10]. אולם התשובות בפורמט זה בדרך כלל אינן מפורטות כבספרי השו"ת, והזמינות שלהן לציבור הרחב, שפעמים רבות אינו יודע להבין דבר מתוך דבר, עלולה לגרום לתקלות. ישנן גם פסיקות המיועדות לפרט שפרסומן ברבים הופך אותן לפסיקה לכלל, למרות שלא יועדו לכך והן אינן מתאימות וראויות לכך. הימצאותן של תשובות רבות חסרות ערך במאגרים אלו עלולה להביא לזילות בערך השו"ת בפרט, ופסיקת ההלכה בכלל[11].

ד.   תכני השו"ת באינטרנט

הרבנים המשיבים באתרי השו"ת משתדלים לתת תשובה כמעט לכל שאלה שנשאלה, בלי קשר לנושא שלה, למידת חשיבותה, למורכבותה ול"נפיצותה". יש בזה מצד אחד ברכה רבה, כך הציבור השואל והצופה בתשובות רואה ומבין את העומק והמרחב העצום של כל תחומי התורה. מצד שני, לעיתים נכתבות תשובות בנושאים סבוכים ומורכבים שאין מאחוריהן משא ומתן הלכתי ודיון לאמיתה של תורה, כיוון שהכותב מסתפק בנתינת התשובה ללא מקורות הלכתיים או בציון מקורות מינימאליים. יתכן שהעובדה שחלק נכבד מהשאלות הנשאלות באינטרנט אינן זוקקות משא ומתן הלכתי משליכה גם על התשובות לשאלות הכבדות יותר, או שהעומס המוטל על הרבנים המשיבים באינטרנט אינו מאפשר להם לדון באריכות ובעמקות בשאלות העומדות לפניהם, גם כאשר מדובר על שאלות הדורשות עמקות והרחבה. חלק מהרבנים המשיבים באינטרנט אינם רואים בבמה זו מקום להשבת תשובות בסגנון הקלאסי, ומראש משיבים תשובות שטחיות גם לשאלות הדורשות עומק ועיון.

ה.     שו"ת מסרונים (SMS )

בשנים האחרונות נמצא פיתרון גם לשאלות הדורשות מענה מיידי, והוא באמצעות שו"ת במסרונים. יש בשיטה זו תועלת רבה לאנשים הזקוקים לתשובה מיידית לשאלה הלכתית ואין בסביבתם העכשווית רב זמין. אולם עיון בתשובות מסוג זה מלמד שלעיתים אנשים משתמשים בכלי הזה גם לשאלות עקרוניות שאינן דחופות, בהן יעילותו של שו"ת ה-SMS מוגבלת. תמוהה בעיני העובדה שתשובות מסוג כזה מתפרסמות בציבור באתרים מסוימים ובדפי פרשת שבוע, שכן התועלת הציבורית שבהן מוגבלת.

בעניין זה, שו"ת באמצעות מסרונים בטלפון הנייד סובל מאותן חסרונות של שו"ת האינטרנט, אולם באופן נרחב וברור הרבה יותר, מכיוון שהיכולת לכתוב באריכות איננה קיימת במסרון, וקיים החשש שפרטים חשובים לא יועברו לרב המשיב, או שעקב קיצורה של התשובה היא תובן באופן מוטעה על ידי השואל. לכן ראוי לכאורה שתשובה באמצעות מסרון תינתן רק לשאלה דחופה שנוסחה בצורה ברורה. בכל מצב אחר יש לענ"ד לרב המשיב לענות שיש לפנות אליו טלפונית, על מנת להסביר לו את השאלה ופרטיה בצורה מסודרת.

ו.     מסקנות

ההתפתחות הרבה של שו"ת האינטרנט והמסרונים בעשור האחרון מלמדת על הצימאון העצום שיש בציבור לאפשרות לשאול רב, במיוחד בעידן בו הקשר האישי עם הרב אינו קיים תמיד. אעפ"כ לעיתים התשובות שניתנות אינן יעילות מספיק עקב הצורך בתשובה מיידית, חוסר הכרת השואל וחוסר היכולת לקבל ממנו נתונים מדויקים. גם הערך של התשובות הללו לדורות מוגבל, וכן ישנם המשתמשים בתשובות הללו לנגח פסק של רבנים אחרים, או מפרשים את התשובות הקצרות באינטרנט ובמסרונים באופן מוטעה. יש לברך על היכולת לקבל מענה הלכתי גם באמצעות האינטרנט, אך ראוי שהרבנים והאתרים המשיבים יאמצו להם מספר הגבלות:

·         רצוי לפרסם באתרי התשובות שלכתחילה על השואלים לפנות ישירות לרב הקרוב אליהם, ורק במקרה שאין אפשרות כזו, כגון שאין השואל מכיר רב כזה, או שהשואל ימנע משאלת השאלה באופן כזה, ישאל את שאלתו באתר. כמו כן, על הרבנים בכל אתר ואתר מוטלת כחלק מעבודתם החינוכית להדגיש בפני הציבור את החשיבות של שאלת רב פנים אל פנים.

·         יש להדגיש את העובדה, שהאינטרנט הינו מעין "בית הוראה" וירטואלי, ולא תחליף לספרי השו"ת הקלאסיים[12].

·         יש להדגיש שמכוער הדבר לשאול שאלה זהה רבנים שונים, ללא ציון שהשאלה נשלחה גם לרב אחר ובלי לציין מה הייתה תשובתו[13].

·         במקרה ומדובר בשאלה סבוכה שפרטיה מרובים, על הרב לבקש מהשואל ליצור קשר אישי על מנת שיוכל לענות על השאלה כיאות.

·         כשמדובר בתשובה שיש בה מן החידוש ההלכתי, אין להסתפק בתשובה לאקונית וקצרה, אלא להשיב בצורה מפורטת ומלווה במשא ומתן הלכתי, תוך ציון מקורות. באם זמנו של הרב המשיב מוגבל לא כדאי שישיב על שאלה כזו, ובודאי שלא לפרסם אותה. הדברים נכונים עשרת מונים כשמדובר בשאלה שנשאלת באמצעות מסרון - לא נכון כלל לענות על שאלות מורכבות באמצעות מסרונים.

·         אם מדובר בנושא רגיש מבחינה ציבורית, הזהירות הנדרשת חשובה שבעתיים, במיוחד לאור העובדה שאין מדובר בספר הנקרא בעיקר על ידי לומדי תורה, אלא בפרסום שנקרא על ידי כל גולש ברשת האינטרנט. הדברים נכונים עוד יותר כאשר מדובר על תשובה שנכתבה בקיצור וללא משא ומתן הלכתי.

·         על אתרי השו"ת והרבנים המשיבים לשקול היטב את מדיניות הפרסום באינטרנט, ולא לפרסם כל תשובה שנשלחה. שאלות שנשלחו במסרונים, נראה שאין טעם לפרסם כלל.

נסיים בתפילה שגם הקשרים מהסוג החדש בין השואל לבין הרב יביאו לקידוש שם שמים ברבים, ושגם השואלים וגם המשיבים ישתמשו בזהירות בכלי התקשורת רבי העוצמה האלו.