המעין

"שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול"

שיטת הרמב"ם בשבת, ביום טוב ובחול המועד

בגיליון 209 (ניסן תשע"ד [נד, ג], עמ' 37 ואילך) הופיע מאמרו של הרב אוהד פיקסלר "הגדרת איסורי 'עובדין דחול'". במאמר מציג הרב פיקסלר את דעות הרמב"ן והרמב"ם בהגדרת איסור זה, והוא מסיק שלדעת הרמב"ם האיסור של 'עובדין דחול', או 'שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול' כפי שנוקט הרמב"ם בכל מקום, קשור בהכרח לחשש מלאכה שהאיסורים הנובעים ממנו נמנים בפרק כא מהלכות שבת[1], והוא נבדל מהאיסורים הנובעים מהחשש לאופייה של השבת והפיכתה ליום חול שנאסרו מצד "ממצוא חפצך ודבר דבר" ונמנים בפרק כד והלאה. אולם דברי הרב פיקסלר נכונים ומבוארים בדברי הרמב"ם רק בנוגע לשבת, אך ביום טוב משמעות הדבר משתנה לחלוטין. נדון ב'עובדין דחול' ביום טוב, ולסיום נוסיף גם את ההיבט של חשש זה בהלכות הנוגעות לימי חול המועד.

הביטוי "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול" מופיע ברמב"ם הלכות שבת תריסר פעמים[2], וכמעט בכולן הרמב"ם מוסיף מיד שזהו מחשש שמא יעשה מלאכה[3]: "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבוא להשוות גומות" (כא, ג-ד); "שאם יעשה כדרך שהוא עושה בחול שמא יכבשם בידו בתוך הקופה ויבוא לידי עימור" (שם יא); "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבוא לשמר במשמרת"(שם יז) וכו'. מבואר שהגזירות "שלא יעשה כדרך שיעשה בחול" נגזרו מחשש שמעשה זה יביא אותו למלאכה דאורייתא, והן מסוג הגזרות המבוארות בתחילת פרק כא: "ודברים הרבה הן שאסרו חכמים משום שבות, מהן דברים אסרום מפני שהן דומים למלאכות, ומהן דברים אסרום גזרה שמא יבוא מהן אסור סקילה". הרמב"ם עצמו ביאר את הדברים באופן חד-משמעי בתשובה לגבי משמרת, אותה הביא גם הרב פיקסלר (שו"ת הרמב"ם סימן שו): "דבר ברור הוא למבין שאין אתה מוצא לעולם דברים שאסרו חכמים משום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, אלא דברים שאפשר שירגילו למלאכה".

אולם בהלכות יו"ט הרמב"ם מזכיר את הביטוי "שלא יעשה כדרך שיעשה בחול" שמונה פעמים[4], ובאף אחת מהן הוא לא מוסיף "שמא" או חשש אחר, אלא הביטוי עומד בפני עצמו. לגבי משמרת עליה הוא מדבר בתשובה שהבאנו לעיל, כותב הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב (ג, יז): "ואם היתה המשמרת תלויה מותר ליתן לה יין ביום טוב, אבל לא יתלה בתחלה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול" - האם מדובר על אותו חשש כמו בהלכות שבת, שמא יבוא לשמר[5]? ברור שלא, שהרי ברירה ביום טוב אינה אסורה מן התורה שהרי היא מלאכת אוכל נפש, ונאסרה רק מדרבנן משום שניתן לעשותה מערב יום טוב. אם כן, מה טעם הגזרה? והנה הרמב"ם עצמו מבאר את הדבר בפרק ד הלכה י: "ולמה אסרו בקרדום וכיוצא בו? שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, שהרי אפשר היה לו לבקע מערב יום טוב". מה הקשר בין "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול", ובין העובדה שהיה אפשר לו לבקע מערב יום טוב[6]? בדבריו אלה מפנה הרמב"ם את הלומד למה שכתב לעיל הלכות שביתת יום טוב א, ה, שם מבואר שזהו טעמן של כל גזרות חכמים ביום טוב: "כל מלאכה שאפשר לה ליעשות מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון אם נעשית מבערב - אסרו חכמים לעשות אותה ביום טוב אף על פי שהיא לצורך אכילה. ולמה אסרו דבר זה? גזרה שמא יניח אדם מלאכות שאפשר לעשותן מבערב ליום טוב,ונמצא יום טוב כולו הולך בעשיית אותן מלאכות, וימנע משמחת יום טוב ולא יהיה לו פנאי לאכול ולשתות". דהיינו שאם יותרו כל מלאכות אוכל נפש ביום טוב ילך יום טוב כולו בעשיית אותן מלאכות ויהיה כחול, ובכך יימנע משמחת יום טוב. על מנת להגביל את זאת גזרו חכמים שלא לעשות מלאכות שהיה יכול לעשות מערב יום טוב, ובמקרים שהדבר נצרך עליו לעשותן בשינוי "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול".

וכן מבואר לגבי מלאכת הוצאה, לגביה כתב שם (א, ו) שמטעם שמחת יום טוב עצמו התירו לו הוצאה כדי שלא יהיו ידיו אסורות, מאחר שהיא שונה משאר מלאכות שיש בהן עסק. אולם, בפרק ה הלכה א הוא כותב: "אף על פי שהותרה הוצאה ביום טוב אפילו שלא לצורך, לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא עושה בחול, אלא צריך לשנות". גם כאן יש להגביל את האדם על מנת שהיתר הוצאה לא יהפוך את יום טוב לחול. וביטוי זה חוזר על עצמו שם בפרק חמש פעמים לגבי הוצאה, שהרי ככל שגדול ההיתר כך יש להגבילו, כדי שלא יהפוך את יום טוב לחול.

הצלע השלישית בעניין זה היא מלאכת חול המועד. לגבי חול המועד כותב הרמב"ם (הלכות שביתת יום טוב ז, א): "חולו שלמועד... אסור בעשיית מלאכה כדי שלא יהיה כשאר ימי החול שאין בהן קדושה כלל... ולא כל מלאכת עבודה אסורה בו כיום טוב, שסוף העניין בדברים שנאסרו בו כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר, לפיכך יש מלאכות אסורות בו ויש מלאכות מותרות". אסרו בחוה"מ חלק מן המלאכות "כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר", אבל במידה מסוימת יכול הוא להיות כחול. וכך מבואר שם בהלכה ג: "הופך אדם את זיתיו במועד וטוחן אותן ודורך אותם וממלא החביות וגף אותן כדרך שהוא עושה בחול, שכל שיש בו הפסד אם לא נעשה עושהו כדרכו ואינו צריך שינוי", והיינו שיש דברים שהותרו בחול המועד אף לעשותם כדרך שהוא עושה בחול, כל שאינו כיום חול לכל דבר.

וכן שם הלכה ד: "ואסור לאדם שיתכוין ויאחר מלאכות אלו וכיוצא בהן ויניחן כדי לעשותן במועד מפני שהוא פנוי", זאת בדומה ליום טוב שם אסרו חכמים לעשות ביום טוב דבר שאפשר לעשותו מערב יום טוב, אלא שכאן הוא קל יותר, שלא חייבוהו להקדים הכל לקודם המועד אלא רק אסרו עליו לכוון מלאכתו למועד. וממילא שהוא כיום טוב שצריך לקבוע גבול על מנת שלא יהיה כחול, אולם הוא גבול זה במועד קל מזה שביום טוב. עוד שם הלכה ו: "מי שהיתה לו תבואה מחוברת לקרקע... אין מצריכין אותו לקנות מה יאכל מן השוק... אלא קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן מה שהוא צריך, ובלבד שלא ידוש בפרות, שכל דבר שאין בו הפסד צריך לשנות". וכל זאת גם בניגוד ליום טוב, שמבואר (שם א, ז), שמלאכות אלה עצמן נאסרו משום שאפשר לעשותן מערב יום טוב.

מסקנות: האיסור "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול" מקבל משמעות שונה בשבת ממשמעותו ביום טוב. בכל הנוגע למלאכות שאינן מלאכות אוכל נפש שנאסרו ביום טוב כמו בשבת, הרי שנאסרו גם ביום טוב אותם שבותים שנאסרו בשבת מחשש מלאכה, כמו שכותב הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב (א, יז): "כל שאסור בשבת, בין משום שהוא דומה למלאכה או מביא לידי מלאכה בין שהוא משום שבות, הרי זה אסור ביום טוב, אלא אם כן היה בו צורך אכילה וכיוצא בה, או דברים שהן מותרין ביום טוב כמו שיתבאר בהלכות אלו". אבל כאשר מדובר במלאכות אוכל נפש, הרי שייתכן שבהלכות שבת נאסר לעשות כדרך שהוא עושה בחול שמא יבוא מכך למלאכה וביום טוב אין לאסור מטעם זה, שהרי המלאכה עצמה מותרת. אלא שבזה התחדש ביום טוב גדר חדש של האיסור "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול" שאינו קיים בהלכות שבת, והוא נובע מהחשש שההיתר לעשות מלאכת אוכל נפש יביא לכך שיום טוב ייהפך לחול ויימנע בכך משמחת יום טוב, ולכן היה צורך להגביל את זה וליצור היכר לכך דווקא באותן מלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש.

לא נכנסנו כאן לסקירת דברי הפוסקים האחרונים בשימוש באיסורי 'עובדין דחול' בעניינים נוספים כפי שעשה הרב פיקסלר, רק רצינו להעיר על ההבדל שיש במושג עליו הסתמך הרב פיקסלר בדברי הרמב"ם בין משמעותו בהלכות שבת להלכות יום טוב. נראה שלחילוק זה עשויות להיות השלכות לפסיקת ההלכה, וייתכן שניתן יהיה להסיק מכך שיש לאסור דברים מסוימים הקשורים למלאכת אוכל נפש משום גדר זה ביום טוב, למרות שאינם מביאים למלאכה.

                    שלומי אלדר