המעין

עוד בעניין לימודי החול במשנת הרב קוק

לדברי הפתיחה של הרב פרופ' נריה גוטל שליט"א, נשיא מכללת אורות, לכרך החמישי של הקובץ "אורשת" (אלול תשע"ד) בהוצאת "מכללת אורות" באלקנה, ניתנה הכותרת "בין 'הישיבה' המסורתית ובין 'האוניברסיטה' הכללית". כותרת זו הינה ציטוט ממאסף "אלֻמה" (ירושלים תרצ"ו) העוסק במטרותיה של "אלומה - האגודה למדעי היהדות", שאחת מהן הייתה להוות חיבור בין שני העולמות: להנחיל לעולם המדע את התוכן הישיבתי, ולהנחיל לעולם הישיבות את הכלים והמתודות המדעיים. אגודה זו הוקמה על ידי תלמידי מרן הרב קוק זצ"ל בערוב ימיו, וזכתה לעידודו ותמיכתו.

תמצית דבריו של הרב גוטל היא:

1.      ר' בנימין מנשה לוין ור' משה זיידל, שהיו מתלמידיו הקרובים של מרן הרב קוק ונשאו בתארי ד"ר, הקימו את אגודת "אלומה – האגודה למדעי היהדות".

2.      לאגודה היה חזון להוות חיבור של השפעה הדדית בין עולם הישיבות לעולם האקדמיה.

3.      בין פעולותיה: מיסוד המחקר במדעי היהדות, הקפדה על נאמנות המחקר לדרך התורה, ייסוד ספרייה לתועלת החוקרים והציבור ועוד, ולענייננו בעיקר - הרצאות במדעי היהדות ובמדעים כלליים שיזמה האגודה עבור בני הישיבות בירושלים.

4.      הרב קוק עודד את פעולתה של "אלומה", כולל ההרצאות שארגנה לבחורי הישיבות.

5.      מטרת דבריו של הרב גוטל היא להסיר "לזות שפתים הנשמעת יותר ויותר לאחרונה" מצד "המלעיזים" על הרב, שהרב כביכול התנגד להרצאות אלה על אף שהן נערכו מחוץ למסגרת הלימוד בישיבות.

6.      כדי להמחיש את פעולתה של אגודת "אלומה" הביא הרב גוטל תיאור על "ישיבת אלומה" ששילבה קודש וחול, כשהוא טוען שהיא הוקמה בשנת תרצ"ה – דהיינו עוד בחיי הרב, ושכביכול תמיכתו של הרב בהרצאות לבני הישיבות כללה גם תמיכה במסגרת של ישיבה תיכונית לכתחילה.

אך הדברים אינם מדויקים כלל:

א. כאמור, בדבריו של הרב גוטל מופיעה לא רק אגודת "אלומה" אלא גם "ישיבת אלומה". הדבר עלול ליצור רושם אצל הקורא כאילו אישור הרב לתוכנית השיעורים שייסדה אגודת "אלומה" לבני הישיבות מחוץ לישיבות כולל גם אישור לתוכנית הלימודים של "ישיבת אלומה". ולא היא! מדובר על שתי פעילויות נפרדות לחלוטין. אגודת "אלומה" אכן ייסדה בין השאר הרצאות העשרה לבחורי ישיבות מבוגרים, אך בלי כל קשר לכך היא הקימה בהמשך את"ישיבת אלומה" - הישיבה התיכונית הראשונה בארץ. הסכמת הרב ניתנה לקיום הרצאות לבחורי הישיבות המבוגרים מחוץ לישיבה, ללא קשר לישיבה מסוימת, והסכמה זו לא עסקה כלל בישיבה התיכונית שהוקמה לאחר פטירתו, וספק אם אפילו עלתה במחשבה בחייו. ההבדל הוא גדול - הן בגיל הלומדים, הן במינון הלימודים, והן בעניין העקרוני – האם אכן הסכים הראי"ה להכנסת לימודים אלה לתוך מסגרת הישיבה. יתירה מזאת - על אף שמייסדי "ישיבת אלומה" היו מתלמידיו המובהקים של הרב, הם לא ציינו למיטב ידיעתי בשום פרסום מפרסומיה את היותה מתאימה לדרכו (כך גם לאחר חיפושים ממושכים, וזו הייתה גם הערכתו של הרב גוטל בזמנו), כנראה משום שהם עצמם לא חשבו שלדעת הרב זוהי הדרך החינוכית לכתחילה. סביר אמנם שהרב לא היה מתנגד להקמת "ישיבת אלומה" אם אכן היה משתכנע שיש בכך צורך השעה, אבל בין הסכמה לצורך שנוצר בדיעבד, עד להצגת הדברים כאילו זו דעתו לכתחילה - הדרך רחוקה מאוד!

ב. "ישיבת אלומה" הוקמה כשנה אחרי פטירת הרב, באלול תרצ"ו או תשרי תרצ"ז (כפי שמפורש בכתב העת "ההד" יב א, עמ' 16), ולא בשנת תרצ"ה כפי שמובא בדבריו של הרב גוטל. לא מדובר רק בתיקון נתון היסטורי, אלא במניעת טעות בדעת הרב: אם הישיבה הוקמה בשנת תרצ"ה, והרב הרי נפטר בשלהי אותה שנה, ניתן להסיק שההכנות להקמת הישיבה ובניית תוכנית הלימודים שלה החלו עוד בחייו של הרב, ויתכן מאוד שהדבר נעשה בידיעתו ובהסכמתו. אך לא כך הדבר. אכן, בספר "ירושלים מחוץ לחומה - תולדה והווי" (מאת יצחק שפירא, תש"ח) שציטט הרב גוטל כתוב שהישיבה הוקמה בשנת תרצ"ה, אך אין ספק שמחבר הספר טעה בכך, ושהתאריך המופיע ב'ההד' הוא הנכון. יש לציין שיצחק שפירא לא היה חוקר מקצועי, ועל כך כבר מעיד אחד ממייסדי ישיבת אלומה, הסופר יהושע רדלר-פלדמן המכונה "רבי בנימין", בהקדמה לספר קודם של המחבר "ירושלים העיר העתיקה - תולדה והווי" (תש"ה). אין ספק שגם המחבר עצמו הסכים להערכה זו, ולפיכך לא נמנע מלפרסם בעצמו את דברי רבי בנימין הנ"ל כהקדמה לספרו! חשוב לציין שרבי בנימין עצמו היה עורך "ההד", והוא אף השתמש בכתב העת הזה כשופר לפעולותיה של "אלומה", ומהימנותו ביחס לתולדות "אלומה" אינה מוטלת בספק.

ג. אם רוצים לברר באמת את דעתו של הרב בשאלת שילוב לימודי קודש וחול, הכרח להזכיר דווקא ישיבה אחרת המוכרת לרב גוטל היטב – הישיבה לצעירים "תורת ירושלים". ישיבה זו לא הוקמה ביוזמת תלמידי הרב, ולא לאחר פטירתו, אלא ע"י הרב עצמו כחלק ממוסדות ישיבת מרכז הרב; לפיכך תוכנית הלימודים בה היא זו שמשקפת נאמנה את דרכו של הרב, ולא תוכנית הלימודים של "ישיבת אלומה". כפי שכבר הערתי - לא היה מקום כלל להזכיר את "ישיבת אלומה" בהקשר ליחס הרב זצ"ל להרצאות מדעיות לבחורי ישיבות, אבל הזכרתה בלי להזכיר כלל את ישיבת "תורת ירושלים" מהווה השמטה תמוהה מאוד!

ד. הרב גוטל לא ציין בדבריו מי הם אותם "מלעיזים" שמעלילים על הרב כאילו הוא מתנגד לשמיעת הרצאות מדעיות ע"י בחורי ישיבות מבוגרים מחוץ לישיבה. אני עצמי לא שמעתי דעות כאלה בעבר וגם לא לאחרונה, ולא ברור לי על מה או על מי יצא הקצף.

ה. הרב נריה גוטל מסיים את דבריו בהבעת "אמונה ותקווה שפועלה של מכללת 'אורות ישראל' אכן מיישם 'יותר ממשהו' מחזון זה של הראי"ה ושל ממשיכי דרכו, להגדלת תורה ומדע והאדרתם". לאמור – "אורות ישראל" רואה את עצמה כהמשך לשאיפה זו של "אלומה", ומתכוונת להיות גם היא "בין 'הישיבה' המסורתית ובין 'האוניברסיטה' הכללית". אכן קיימים באקדמיה כלים שאינם נרכשים בבית המדרש (וטוב שכך!) וראוי לרוכשם באופנים אחרים, אך חבל שפעם אחר פעם האקדמיה "יורה לעצמה ברגל" בהבעת תכנים לא ראויים ובהתנהלות לא-מדעית, באופן שמרחיק ממנה בצדק רב את יושבי בית המדרש! אני מזמין את הקורא לעיין במאמר שפורסם ב"המעין" גיליון 210 (תמוז תשע"ד [נד, ד] עמ' 43 ואילך) ובזה שפורסם ב'אסיף' ב תשע"ה (חלק תנ"ך ומחשבה עמ' 305 ואילך) המבררים בהרחבה את דעתו של הרב, וכוללים גם השוואה בין תוכנית הלימודים של ישיבת "אלומה" וישיבת "תורת ירושלים"; כדברי הרב גוטל - "יראה הקורא והוא שישפוט".

לרב פרופ' נריה גוטל שליט"א שמורות זכויות רבות בהפצת דברי הרב ובתחומים רבים נוספים, וכבודו במקומו מונח. אך דבריו בפתיחה לכרך החמישי של הקובץ "אורשת" לא היו מדויקים ועלולים להטעות את הקורא, ולפיכך הוכרחתי להבהיר שוב את גישתו האמיתית של מרן הרב זצ"ל לשיטת הלימוד לכתחילה בגיל הנעורים.

                                                            מתניה אריאל, ישיבת 'דרך חיים' שעלבים