המעין

* המאמר מעובד מתוך פרק בעבודת דוקטור שכתבתי בנושא 'עיונים בספר פתחי תשובה', בהנחיית ד"ר מאיר רפלד מאוניברסיטת בר אילן.

[1] ישנן צורות שונות של כתיבה עברית לשם זה. בלועזית: Eisenstadt .

[2] למשל: רא"א הוא צאצא של רבי מאיר אייזנשטט בעל ה'פנים מאירות', שהיה בן אחותו של הש"ך.

[3] לקריאה על שבע הקהילות עיינו למשל: ר' יקותיאל יהודה גרינוואלד, מצבת קודש, ניו יורק תשי"ב; משה גולדשטיין, "מאמר שבע קהילות", בתוך: השר רבי צבי פנקס (בעריכת הרב יהודה איסר אונטרמן), תל אביב, 1955, עמ' קנו-קפב; ועוד.

[4] ראה להלן. לקביעת שנת תקע"ג עיינו למשל: רבי אברהם שטרן, מליצי אש, כרך ב, ניו יורק תשל"ה, עמ' 59; שלמה צוקרוב, ספרות ההלכה, ניו יורק תרצ"ב, עמ' 237; הרב דוד הלחמי, חכמי ישראל – תולדות חייהם של חכמי ישראל באלף השישי, בני ברק תשנ"ד (מהדורה שלישית); הערך "איזנשטט, אברהם צבי בן יעקב", האנציקלופדיה העברית, ב, ירושלים ותל אביב תשי"א, עמ' 703. מקורות נוספים שנזכרו במפעל הביבליוגרפיה של בית הספרים הלאומי הם: לוי אווצינסקי, נחלת אבות, ווילנא תרנ"ד, דף ט; נפתלי בן-מנחם, חכמי ליטא, ירושלים תשי"ט, עמ’ 10-9; ‫חייקל לונסקי, גאונים און גדולים פון נאענטן עבר, ווילנא תרצ"א, עמ’ 100-87; פנקס ביאליסטאק, 1, ניו-יארק תש"ט, עמ’ 192-191; רבותינו שבגולה, ב, תשנ"ח, עמ’ 250-245. בניגוד לכל הנ"ל יש המקדימים את לידתו לשנת תקע"ב (1812), כמו למשל אברהם שמואל הערשבערג, יזכור בוק, ניו יורק תש"ט, עמ' 192, וכן מובא באנציקלופדיה אוצר ישראל ליהודה דוד אייזנשטיין, ניו יורק תרס"ו, עמ' 268, וכן כתב הרב בצלאל ויכלדר, 'ספר פתחי תשובה', בתוך: קובץ תורני 'זכור לאברהם', חולון תשנ"ה, עמ' קסז. מעניין שבספר 'שם הגדולים השלישי' מאחר את לידתו לשנת תקע"ה: 'הרב מו"ה אברהם צבי הירש אייזענשטאט, הגאון המובהק והמפורסם בחיבוריו שהיה אבד"ק ברעסטאוויץ ובק"ק אוטיאן, נפטר בעיר קעניגסבערג בשנת תרכ"ח ג' אלול בן נ"ג שנה לימי חייו'... משה מרקאוויץ, שם הגדולים השלישי, וילנא תר"ע, אות א סימן רנט; חאנעס, תולדות הפוסקים עמ' 502.

[5] פרטים אלו לקוחים מתוך ספר יזכור להרשברג הנ"ל, עמ' 192-191; חייקל לונסקי, גאונים און גדולים פון נאענטן עבר, וילנא תרצ"א, עמ' 104-87; הרב ויכלדר, ספר 'פתחי תשובה', עמ' קסו-קסז; רבותינו שבגולה – חלק שני, ירושלים תשנ"ח, עמ' 250-245.

[6] נפטרה בגיל 77 בה' בטבת תר"ן.

[7] מחבר הספר 'מנחה חדשה', חידושים בלימוד גמרא מפרשים ופוסקים על סדר פרשיות התורה, יצא לאור על ידי בן אחותו דוד בן לוי סלוצקי, ורשה תרל"ד.

[8] מחבר הספר 'בגדי ישע', וילנא תר"ד.

[9] הורדנא, היום נמצאת בבלארוס.

[10] בספר שיצא על ידי קהילת גרודנא: דב רבין, "תולדות עדת ישראל בהורודנא (גרודנא)", אנציקלופדיה של גלויות, ט, ירושלים תשל"ג, עמ' 93-86, מוזכרים דיינים ורבנים רבים שכיהנו בתחילת המאה הי"ט בגרודנא, אך שמו של רא"א לא מוזכר כלל.

[11] עיירה קטנה ליד ביאליסטוק, כיום נקראת Birastavica או Vialikaja ונמצאת בגבולה המערבי של בלארוס.

[12] וכך הוא כותב בהקדמתו ליו"ד: 'ומה גם אשר זה זמן לא כביר יד ה' נגעה בי שנחליתי ונדכיתי עד מאד אשר כמעט נתיאשו ממני מהיות איש...'. גם לאחר מכן היה חולה מאוד, וראו אצל לונסקי כיצד הבריא באורח פלא על מנת שיוכל להשלים את חיבורו גם לחלקי 'אבן העזר' ו'חושן משפט'. לונסקי גם מביא סיפורים שנתפרסמו על 'מופתים' שאירעו במחיצתו, על ברכותיו שנתקיימו וגם על קפידתו שהייתה עושה רושם.

[13] רא"א אוסף ומביא תשובות שונות של פוסקים שחיו לפניו ואף מבני דורו, אך מדֵי פעם מוסיף גם את דעתו בנושא המדובר. בהקדמה למהדורה הראשונה לחלק 'יורה דעה' הוא מציין כי הוא השתמש ב-186 ספרי שו"ת.

[14] יצא לאור על ידי המחבר בווילנה בשנת תקצ"ו, ובמהדורה שנייה עם תיקונים והוספות בז'יטומיר בשנת תרי"ב.

[15] בהקדמתו לחלק 'אבן העזר' כתב רא"א שחיבר חלק זה בשנת 'הליכות עולם' (=תרי"ז). הספר כנראה נדפס רק בשנת תרכ"א ביוהנסבורג שפרוסיה על ידי שלושה מתלמידיו (אך עי' מ"ש שמעון משה חאנעס, תולדות הפוסקים, ורשה תרע"א, עמ' 502, שהחיבור יצא לאור על ידי המחבר בשנת תרי"ט. וכן כותב גם משה צינוביץ, אישים וקהילות, תל אביב תש"ן, עמ' 93).

[16] יצא לאור לאחר מותו של רא"א, בוילנה תרל"א.

[17] בגוף החיבור 'פתחי תשובה' הוא מזכיר זאת מספר פעמים: 'ובתשובת כ"י (=כתב יד) הארכתי בזה ותירצתי קושיית המחברים על הש"ך... שכולם הקשו על הש"ך ואני ישבתי דברי הש"ך בזה בס"ד על נכון' (סימן צה ס"ק ו); 'גם בשו"ת שלי כ"י השגתי ג"כ על תשובת כנסת יחזקאל הנ"ל והעליתי ג"כ להתיר...' (סימן קג ס"ק ב); וכן: 'ובתשובה כ"י העליתי דאותם האנשים המקבלים עליהם ליתן בשר לחיילות המלך שצריכים דווקא לשחוט בסכין בדוק וגם צריך שהשוחט מומחה ישחוט לזה...' (סימן קיז ס"ק ו). תשובה אחת שלו לגבי גט שיש בו טעויות מופיעה ב'שו"ת ציוני' מאת מחותנו הרב אהרון זעליג בן נפתלי ציוני מלוצין (וילנא תרל"ה) חלק א סימן יא. הודפסו גם שאלות ששאל את הרב יחיאל בן אהרן הלר כשהיה רב בברסטוביץ, בספר 'עמודי אור' (קניגסברג תרט"ו) סימנים נט ו-צב.

[18] ממה שכתב רא"א בסימן קפה ס"ק ה 'ובדרושי הוכחתי...' אולי ניתן לשער שגם כתב ספר דרשות, אך אין לכך כל עדות אחרת.

[19] וכך הוא כותב בהקדמה ליו"ד: 'ואם כי תודה לאל תחת ידי הרבה חידושים אשר חנני יוצר המאורות, אך לגדולי חקרי לב דברי הם למותרות, ולקטנים כערכי אשר לא ראו מאורות, חשכו הרואות בארובות לצרות הצרורות, ודי לנו אם עמדנו בראשונים להבין ולהורות'.

[20] ויש שסבורים שזה היה בשנת תרי"ד, עיין דב לוין (עורך), פנקס הקהילות, כרך ליטא, ירושלים, תשנ"ו, עמ' 120.

[21] או תרכ"ה, ראה להלן.

[22] ב'פנקס הקהילות' (הנ"ל הע' 20) סבורים ששנת פטירתו היא תרכ"ו, אך נראה שזו ט"ס כדלהלן.

[23] Edward Birnbaum, Die Graeber unserer Lieben in: Festschrift zum 200 jaehrigen Bestehen des israelitischen Vereins f. Krankenpflege und Beerdigung Chevra Kaddisha zu Koenigsbert, Kaliningrad, 1904. עמ' 48.

[24] הקבר נהרס יחד עם כל בית הקברות היהודי הישן של קניגסברג במלחמת העולם השנייה, ובתקופת השלטון הקומוניסטי נבנו בתים על שטח בית הקברות ההרוס. אציין את עזרתו של הרב דוד שוודיק, שליח חב"ד בקלינינגרד, בחיפושים אחר מצבתו של רא"א.

[25] וכך גם מובא בדוד יצחק טרויב, 'יידישער חנוך אין אוטיאן אין אנהויב פון 20-טן יארהונדערט', בתוך: יזכור בוך אוטיאן און אומגעגנט (בעריכת פרומע מלמד), תל אביב, תשל"ט, עמ' 99; וכן בערך "איזנשטט, אברהם צבי בן יעקב", האנציקלופדיה העברית, ב, ירושלים ותל אביב, תשי"א, עמ' 703, ועוד.

[26] ומכאן כנראה העתיק הרב ויכלדר, וכן מופיע באוצר ישראל עמ' 268.

[27] מבחינת ימי השבוע גם בשנת תרכ"ה וגם בשנת תרכ"ח התאריך ג' באלול חל ביום שישי (וממילא ה' באלול חל ביום ראשון בשבוע).

[28] הרב אליהו דוד רבינוביץ'-תאומים, סדר אליהו, ירושלים, תשמ"ד, עמ' 29. תודה לרב אליעזר יהודה בראדט שהפנה אותי למקור זה. הביוגרפיה מסודרת לפי שנים, וקטע זה מופיע תחת הכותרת 'שנת תרכ"ו'. אם אכן מדובר על שנת תרכ"ו הרי שדברינו מקבלים משנה תוקף.

[29] ראו חייקל לונסקי עמ' 100-99, וכן רבותינו שבגולה עמ' 250.

[30] השבועון הראשון בשפה העברית, יצא לאור על ידי אליעזר ליפמאן זילבערמאן בעיר ליק (Lyck ) שבין ביאליסטוק לקניגסברג בליטא של אז (כיום העיר נמצאת בפולין ושמה Elk ).

[31] הודעה מאת חיים שלמה בית לוי, 'המגיד' 9.12.1868 עמ' 45 (תודה לד"ר דב הכהן שהפנה אותי למקור זה).

[32] כאמור (לעיל הע' 4) היו שכתבו שחי נ"ג שנים, ולפי זה שנת לידתו הייתה שנת תקע"ה.