המעין

משמעות ימי החנוכה על פי הרמב"ם / הרב מתניה אריאל

הורדת קובץ PDF

הרב מתניה אריאל

משמעות ימי החנוכה על פי הרמב"ם

1. שמונה שאלות בעניין תיקון ימי החנוכה
2. "יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה"
3. עיקר נס חנוכה – ביטול התעניות

 

שמונה שאלות בעניין תיקון ימי החנוכה

בעניינו של חג החנוכה קיימות כמה שאלות ידועות:

1. למה ב"על הניסים" מוזכר רק הניצחון, ואין התייחסות לנס פך השמן?

2. למה החג נקרא בשם "חנוכה" על שם חנוכת המקדש, ולא נקרא שמו על שם אחד משני הניסים העיקריים – נס הניצחון או נס הנרות?

3. למה החג נקבע רק שנה (או כמה שָנִים) אחרי הנס, כדברי הברייתא "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה"?

שאלות נוספות מתעוררות מלשונו של הרמב"ם בפתיחה להלכות חנוכה:

בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.

4. מה הצורך להדגיש "כשמלכו יוון", ולא בפשטות "כשגזרו היוונים גזרות על ישראל"?

5. למה הרמב"ם מזכיר את "ופשטו ידם בממונם" כעניין שווה ערך לשאר הדברים?

6. מה הצורך להזכיר את העובדה שהחשמונאים "העמידו מלך"?

7. מה הצורך לציין בביאור עניינו של חנוכה ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה"?

8. כן יש לשאול על המשך דברי הרמב"ם (הלכה ג):

ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחילתן כ"ה בכסלו ימי שמחה והלל, ומדליקין בהן נרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס. וימים אלו הן הנקראין חנוכה, והן אסורים בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.

הרי בברייתא (שבת כא, ב) לא מופיע דין שמחה בחנוכה, שהרי לא כתוב בה אלא "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", ואם כן מהו לדעת הרמב"ם המקור לחיוב השמחה בחנוכה[1]?

 

"יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה"

הגמ' בראש השנה (יח, ב) מבארת את הפסוק "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה" – "בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, יש גזירת המלכות – צום, אין גזירת המלכות ואין שלום – רצו מתענין רצו אין מתענין". ופשטות הגדרת "שלום" כאן היא לכאורה שבית המקדש קיים, שכך משמע מהגמרא בהמשך, שבהשוואת הצומות למגילת תענית היא נוקטת בלשון "דתלינהו רחמנא בבניין בית המקדש", וכפי שמפרש רש"י[2] "דעל ידי החורבן הוקבעו לצום, ועל ידי הבניין הוקבעו ליום טוב". וכן בהמשך אומרת הגמרא "הכא במאי עסקינן בזמן שבית המקדש קיים", ומפרש רש"י[3] "אי בית המקדש הוה קיים בלאו הכי הוי יום טוב, דהיינו צום גדליה, וקריא רחמנא מועדים טובים בזמן הבית". וכך מבאר גם רבנו חננאל, וכן הרמב"ן בספר תורת האדם[4].

אך לעומת זאת כותב רש"י[5] שהגדרת "שלום" היא כאשר "אין יד גוים תקיפה על ישראל". ולכאורה זה מנוגד לדברי הגמרא, ולא מובן מנין לו זאת. וגם הרשב"א פירש דלא כגמרא, אלא ש"שלום" הוא כאשר "ישראל שרויין על אדמתן". ושמא ההכרח שלהם לפרש כך נובע מתוך העובדה שהגמרא נקטה בלשון "בזמן שיש שלום", ולא בלשון "בזמן שהמקדש קיים". ומה שבהמשך הסוגיה הגמרא מזכירה את המקדש יכול להתבאר בשני אופנים, או שיש צורך במילוי שני התנאים, מקדש ושלום, או שבדרך כלל כשהמקדש קיים יש גם שלום. ואכן הריטב"א הזכיר את שני הדברים, וזו לשונו: "שישראל שרויין על אדמתן, ובית המקדש קיים". אך לכאורה ברש"י קשה לבאר שצריך את שני התנאים, שהרי לאורך הסוגיה רש"י מזכיר פעם אחר פעם ביחס לתעניות רק את בית המקדש, ולא מזכיר כלל את התנאי השני[6]. וכאפשרות השנייה, שבדרך כלל כשהמקדש קיים הזמן הוא זמן של שלום, גם כן קשה לפרש בדעת רש"י, שהרי בפועל ידוע שמרבית ימי בית שני הייתה יד אומות העולם תקיפה על ישראל (וכדלהלן), ולכאורה היו צריכים להתענות גם בזמן בית שני, אך פשטות דברי רש"י נוטים שלא התענו בזמן הבית כלל[7].

ואולי אפשר לומר בדעת רש"י שקיימות כמה רמות של "אין יד הגוים תקיפה על ישראל", וגם אם האומות שולטות עלינו, כל עוד הן מאפשרות לנו לחיות את חיינו באופן סביר ובית המקדש עומד על תילו עדיין המצב נקרא "שלום", דהיינו שכל עוד בית המקדש קיים סימן הוא שאין יד אומות העולם תקיפה עלינו לגמרי, והמצב מוגדר כ"שלום"[8].

אמנם מלשון המשנה בסוגיא הנ"ל משמע שבימי בית שני התענו בתשעה באב, שהרי כך לשונה (ראש השנה יח, א): "על שישה חודשים השלוחין יוצאין: על ניסן מפני הפסח, על אב מפני התענית, על אלול מפני ראש השנה, על תשרי מפני תקנת המועדות, על כסלו מפני חנוכה, ועל אדר מפני הפורים. וכשהיה בית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן". משמע, שבזמן המקדש יצאו על שבעה חודשים, ובהם גם חודש אב, מפני התענית. ואמנם כתב ב'טורי אבן' על הגמרא בר"ה שם שיש להשמיט את המילה "אף", ושכך מצא בנוסחאות מדוייקות, אך בספר 'דקדוקי סופרים' שם כתב שאינו יודע היכן מצא הטורי אבן נוסחאות אלה. ואכן הרמב"ם בפירושו למשנה ההיא כותב במפורש "ובבית שני לא היו מתענין לא עשירי בטבת ולא שבעה עשר בתמוז, אלא הרוצה יתענה או שלא יתענה... והיו מתענין תשעה באב אע"פ שהוא מסור לרצונם מפני שהוכפלו בו צרות[9]", והיינו שבניגוד לרש"י סבר הרמב"ם שבימי בית שני לא היה "שלום". ומפרש בעל ה'שפת אמת'[10] שצריך לבאר בדעת הרמב"ם "דהא דאמרינן בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה היינו כשהמלכות ביד ישראל כדפירש"י, אבל כשהיו כפופין תחת יד אומות – דהיינו בימי מלכות פרס ובימי מלכות יון ק"פ שנה כדאיתא בע"ז ט, א עיי"ש – אפילו בזמן המקדש הוא בכלל רצו מתענין".

גם בהלכות קידוש החודש[11] כתב הרמב"ם "ובזמן שבית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן".

 

עיקר נס חנוכה – ביטול התעניות

מובא בגמרא[12] שמלכות הרשעה (רומי) פשטה על ישראל מאה ושמונים שנה קודם החורבן. ושואלת הגמרא "מאה ושמונים שנה ותו לא? והתני ר' יוסי ברבי: מלכות פרס בפני הבית שלושים וארבע שנה, מלכות יון בפני הבית מאה ושמונים שנה, מלכות חשמונאי בפני הבית מאה ושלוש, מלכות בית הורדוס בפני הבית מאה ושלוש" ("הרי ארבע מאות ועשרים שנה שהיה בית שני ביישובו" - רש"י), ולפי זה מלכות רומי שלטה בארץ ישראל מאתיים ושש שנה, שכן הגמרא אומרת לפני כן שהמלכות ניטלה מיוון ע"י שיתוף פעולה של ישראל ורומי, ולפיכך לא מובן למה ר' יוסי אומר שמלכות הרשעה שיעבדה את ישראל רק מאה ושמונים שנה? עונה הגמרא, שאכן הרומאים היו בארץ מאתיים ושש שנה, אך בעשרים ושש השנים הראשונות הם לא שיעבדו את ישראל אלא היו נאמנים לברית שכרתו איתנו, והשיעבוד חל רק במאה ושמונים השנים האחרונות של הבית השני.

עולה מדברי גמרא זו, שבניצחון מלכות בית חשמונאי הוסר עול הגויים מעלינו לראשונה מאז חורבן בית ראשון, ולמשך עשרים ושש שנה לא הייתה "יד הגוים תקיפה על ישראל". לאור האמור לעיל בדין ביטול התעניות, שלדעת הרמב"ם הגדרת "שלום" היא כשיש לנו עצמאות מדינית, יואר אור ימי החנוכה, ומתבררת עוצמת הנס. שכן ניצחון החשמונאים לא רק איפשר לקיים תורה ומצוות וכן להיות חופשיים משיעבוד, אלא נוצרה מציאות של החזרת שכינה לציון בהגעת עם ישראל למצב של "שלום", עד כדי ששוב אין אנו במצב של חורבן ואבלות, והתעניות הפכו לששון ולשמחה[13].

ואם אכן כך, אולי מכאן מקור דברי הרמב"ם שימי חנוכה הם ימי שמחה, שכיוון שהניסים שעשה לנו ה' בימי החשמונאים הביאונו לראשונה מחורבן לגאולה, עד כדי הפיכת התעניות לששון ולשמחה, דין הוא שיהיה בהם עצמם דין שמחה.

ובכך יהיה לכאורה מענה בעזרת ה' גם לשאלות המובאות בראש המאמר. שכיוון שעיקר עניינם של ימי החנוכה בהסרת עול מלכות אומות העולם מעלינו והעמדת מלכות ישראל, נקט הרמב"ם בלשון "כשמלכו יוון", ולכן מציין הוא את "ופשטו ידם בממונם" כשווה ערך לשאר הצרות, משום שלא מדובר רק בקושי הכלכלי - אלא במשמעותו הרוחנית, בהיותנו עדיין במציאות של אבלות החורבן בה אין "שלום" בינינו לבין אבינו שבשמים. לכן בתיאור הניצחון נוקט הרמב"ם בלשון "והעמידו מלך מן הכהנים", כיוון שלא רק על מניעת השעבוד אנו מודים - אלא בעיקר על הקמת המלכות, ולפיכך מציין הרמב"ם כחלק מההודאה גם ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה". ואולי משום כך ב"על הניסים" מוזכר רק הניצחון, כיוון שעליו עיקר ההודאה, וגם הברייתא בגמרא (שבת כא, ב) שמזכירה את נס פך השמן מציינת ש"גברה מלכות בית חשמונאי וניצחום". והבלטת נס הנרות בברייתא יתכן שמטרתה רק להסביר את מספר הימים, מדוע דווקא שמונה.

כל האמור לעיל יוכל להסביר לנו מדוע נקרא החג דווקא בשם "חנוכה" על שם חנוכת המקדש, ולא על שם אחד משני הניסים העיקריים – נס הניצחון או נס הנרות: עיקר עניינו של החג הוא בחנוכת בית המקדש השני מחדש, לאחר שהבית הראשון נחרב כ-280 שנה לפני כן. ועל אף שהבית השני כבר עמד על תילו יותר ממאתיים שנה המשיכו להתענות ולהתאבל על הבית הראשון משום שעדיין יד אומות העולם תקיפה עלינו. הבית השני לא היה נחשב בנוי לגמרי עד חנוכתו על ידי החשמונאים, שהם אלה אשר לראשונה הביאו אותנו למצב של "שלום" והפסקת תעניות החורבן[14].

ושמא זו הסיבה לדברי הברייתא שדווקא "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה", ויכול הדבר להיות מובן בשני אופנים:

א. רק לאחר שעברה שנה שבה התברר שאכן המלכות היהודית החדשה עומדת על תילה, ראו שיש מקום לקבוע מועד; ולפי זה אולי "לשנה אחרת" היינו בראש חודש ניסן, ראש השנה למלכים.

ב. רק לאחר שנה שבה עברו צום אחר צום וראו שאכן כל הצומות הפכו לששון ולשמחה, קבעו את ימי החנוכה לימים טובים, בהיות הימים האלו יסוד לימי הששון והשמחה; ולפי זה אולי "לשנה אחרת" היינו בתשרי של השנה הבאה, לאחר שעברו גם את צום גדליה וראו שאכן כל הפסוק בזכריה התקיים בהפיכת הצומות לששון ולשמחה.