המעין

יציאה ידי חובת 'תרגום' בפירושים על התורה / הרב אמיר בראון

הורדת קובץ PDF

הרב אמיר בראון

יציאה ידי חובת 'תרגום' בפירושים על התורה

תרגום או פירוש התורה?

האם כוונת הרא"ש לפירוש רש"י בלבד?

דעת הרמ"א

האם להלכה ניתן לקרוא שמו"ת בפירושים אחרים?

סיכום השיטות

דעת פוסקי דורנו שליט"א

 

תרגום או פירוש התורה?

ברכות (ח, א): "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום". פשט הגמרא הוא שיש לקרוא כל שבוע פעמיים את תיבות הפרשה, ופעם אחת את לשון התרגום. לעניין התרגום - רוב הראשונים הבינו שהכוונה היא לתרגום אונקלוס, אך היו שרצו לומר שניתן לצאת ידי חובה לאו דווקא בתרגום אונקלוס. כך כתב הסמ"ג (עשין יט; ד"ו קג ע"ג): "ואני דנתי לפני רבותינו שהפירוש מועיל יותר מן התרגום, והודו לי רבותי. ולא נראה לרבי יצחק, וכן [אמר] רב עמרם שהשיב רב נטורנאי דווקא תרגום שזכה לינתן בסיני"[1]. וכתב הרא"ש (ברכות פרק ראשון סימן ח): "ױש מפרשים דהוא הדין לכל הלועזות לעז שלהן הוי כמו התרגום, כי התרגום הוא בשביל עמי הארץ שאינם יודעים לשון הקודש, ואם כן ה"ה לעז למכירין בו. ולא נהירא, לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא, כדאמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא [וכו']. ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי תרגום, כיון שמפורש בו כל מילה ומילה".

 

האם כוונת הרא"ש לפירוש רש"י בלבד?

מהו 'פירוש התורה' אותו מזכיר הרא"ש? רבים הבינו ש'סתם' פירוש התורה הוא פירוש רש"י[2], ואליו התכווין הרא"ש.

א. ב'אורחות חיים' (הנהגות הרא"ש) המיוחס לרבינו הרא"ש (אות לז) כתוב: "למוד פרשיותיך עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ופירוש רש"י ז"ל ותדקדק בו כאשר תוכל". אולם ספק גדול אם ייחוס החיבור הזה לרא"ש נכון, וגם אם נקבל שאת החיבור הזה כתב הרא"ש - מדובר כאן על הנהגת חסידות ולא על עיקר הדין, כשמעיקר הדין יתכן שחייבים לקרוא לדעתו תרגום אונקלוס בלבד[3].

ב. לכאורה, מי ירד לדעת הרא"ש יותר מאשר בנו הטור, אשר פסק באופן מפורש שפירוש רש"י יכול להיות תחליף לתרגום (או"ח סי' רפה): "ואם למד הפרשה בפירש"י חשיב כמו תרגום, שאין כוונת התרגום אלא שיבין העניין, אבל אם קורא בשאר לעז לא". משמע שהבין שכוונת אביו לפירוש רש"י דווקא. מצד שני – הטור לא כתב את הדברים באופן מפורש בשם אביו הרא"ש, ויתכן שזו דעת הטור ולא דעת אביו. בקיצור פסקי הרא"ש כתב הטור את דעת אביו בלשונו[4]: "הקורא בפירוש התורה יוצא ידי תרגום", וקשה להכריע למה כוונתו.

על דברי הטור עצמו הקשה בשו"ת בית יעקב (סי' קלז ד"ה ועפ"ז) וז"ל: "ויש לתמוה, מנין להטור דין זה שלא נמצא בשום פוסק, ואדרבא מדברי הרא"ש נראה בהדיא להיפך... הרי בהדיא דדווקא בפירוש המלות של כל מלה ומלה הוא דיוצא בה, אבל פירש"י שעל התורה אינו אלא להבין העניין, ולא כל מלה ומלה, בזה אינו יוצא בה[5]... וא"כ מינה ליה להטור דין זה"? לפי דעתו לא רק שלא לפירוש רש"י מתכווין הרא"ש – אלא שלשיטת הרא"ש פירוש רש"י, שאינו מפרש כל פסוק ובוודאי שלא כל מילה, אין יוצאים בו ידי חובת תרגום.

כנגד דעה זו יצא הגאון רבי נחמן כהנא מספינקא זצ"ל בספרו אורחות חיים (סי' רפה סע' ג). מעוצם הקושי הוא מוצא לנכון להגיה את לשון הטור: "וחזותא מוכח ט"ס בהעתק תיבות "פי' התורה" נחלף לתיבת "פירש"י", ובדעת הטועה בכוונתו סבר להטיב ומגרע גרע...". לדעתו כשרים גם פירוש רש"י וגם פירושים אחרים. וכן הכריעו בספר בית ארזים (שם ס"ק כב), בשלחן לחם פנים (שם ס"ק ה), בפרי אברהם (הל' שמו"ת עמ' נח) ובנחלת לוי (ו, יג) שאין כוונת הרא"ש לפירוש רש"י בלבד, וגם בפירושים מתאימים אחרים יוצאים ידי חובת תרגום הפרשה.

 

דעת הרמ"א

כתב ר' שמואל יהודה בן מהר"ם פדואה (שו"ת הרמ"א סימן קכט): "ולפי דעת זה כ"ש שיוצאים בפירש"י וזולתו מהמפרשים, והוא דעת הרא"ש". והרמ"א עצמו (שם סי' קל) משיב לו: "דהרי יוצאים בשאר פירושים כמו בתרגום לדעתו. וא"כ אין לתרגום שום מעלה על שאר פירושים, וכמו שכתב מעלתך בעצמו בכתבו לדעת הרא"ש... כי הפירושים הנכתבים בלשון קודש יש להם ג"כ מעלה זו... שהרי היש מפרשים שה"ה ללשון לעז אינו מוזכר בסמ"ג, נימא ג"כ שהוסיפה זאת מדעתה שלא לדחות מדברי ר"י רק לשון לעז ולא פירושים הכתובים בלה"ק כפשט דברי ההג"ה... אבל מ"מ דברי יזהירו ויצהירו מלשון האשר"י והתוס', שדחו לשון לעז ממה שבתרגום יש בו תוספת הענין וס"ל ששאר פירושים מועילים...". מפורש בדבריו שההתייחסות בדעת הרא"ש היא גם לשאר פירושים, ולא רק לפירש"י. מאידך הרמ"א לא הגיה דבר על השו"ע שהעתיק את לשון הטור שדווקא פירוש רש"י יכול להוות תחליף לתרגום, משמע שהוא מסכים לדברי השו"ע שרק פירוש רש"י מוציא ידי חובה. ויש לדון מה עושים במקרה שיש סתירה בין דברי הרמ"א בשו"ת להגהותיו על השו"ע[6].

למעשה קשה לדעת מהי דעת הרמ"א לדינא, אם ניתן לצאת ידי חובת שמו"ת בפירושים שונים מפירש"י.

 

האם להלכה ניתן לקרוא שמו"ת בפירושים אחרים?

עד כה דנתי בדעת הרא"ש בלבד[7]. אבל השתא דאתינא להכי, האם ניתן לסמוך הלכה למעשה לסיים הפרשה שמו"ת עם פירושים אחרים?

לכאורה נראה שאין להקל בכך. קודם כל, אין ספק שרובם ככולם של הפוסקים לא העלו כלל אפשרות של פירוש אחר, אלא העלו רק את פירוש רש"י כאפשרות ליציאת י"ח שמו"ת במקום התרגום עצמו[8]. ועוד, מצינו בנו"כ על השו"ע הסבר מדוע דווקא פרש"י מועיל, ולא פירושים אחרים. המ"א כתב (סי' רפה ס"ק ג): "שהוא עיקר, שהוא בנוי על יסוד התלמוד"[9]. וכ"כ במחצית השקל (שם): "ר"ל שפירש"י יותר עיקר מיתר פירושים, לפי שפירש"י בנוי על יסוד התלמוד משא"כ פירושים אחרים...". אך מנין שהמדד הוא דווקא פירוש הבנוי על יסוד התלמוד ולא פירושי פרשנים אחרים? הרי כתב הטור (סי' רפה) שהעיקר הוא להבין הכתוב: "שאין כוונת התרגום אלא שיבין הענין". וכי ניתן לומר שפירושים אחרים של גדולי הראשונים והאחרונים אינם מביאים את הלומד בהם לכך "שיבין הענין" בפרשת השבוע?

ואכן פוסקים אחרים מכריעים שיועילו פירושים שונים ליציאה ידי חובה במצות קריאת שמו"ת. כך כתב הסמ"ק בהקדמה ותוכן עניינים: "...גם בכל שבוע יסדר הפרשה שקורין בבית הכנסת כאשר צוו חכמים שנים מקרא ואחד תרגום, ומי שאינו יודע לתרגם יקרא הפירושים...". ולא הזכיר פירש"י דווקא. וכן הכריע הגר"מ אליהו זצ"ל: "ומה טוב אם יעשה לעצמו סדר בלימודו, ובכל שנה ילמד מפרש אחר על התורה. שנה אחת ילמד את רש"י, שנה שניה רמב"ן, שנה שלאחריה אבן עזרא וכן הלאה, עד שיקנה לו בקיאות בכל מפרשי התורה[10]". כוונתו שבכך יוצא גם ידי חובת שנים מקרא ואחד תרגום, כי במקום אחר כתב[11]: "לפי הקבלה יש לקרוא דוקא את התרגום, אבל לפי הפשט יכול ללמוד כל מפרש אחר כגון רש"י, ספורנו, אב"ע וכד', ועיין כה"ח ס"ק ב". ליתר בטחון שאלתי את בנו הגאון הרב שמואל אליהו שליט"א, וגם הוא אמר לי שאכן כוונת אביו שניתן לצאת ידי חובה בשאר המפרשים.

 

סיכום השיטות

כפי שציינתי לעיל, רוב הפוסקים לא העלו אפשרות זו של קריאת מפרשים אחרים לשמו"ת, אך מאידך הם גם לא שללו זאת. היחידים ששוללים זאת בפירוש הם בעל מחצית השקל, וככל הנראה גם המג"א.

מאידך לדעתי לא הייתה כוונת הרא"ש לפירש"י בדווקא:

א. הרא"ש לא הזכיר כלל פירוש של רש"י אלא כתב "בפירוש התורה" סתם.

ב. הטעם שנתן הרא"ש הוא "כיון שמפורש בו כל מילה ומילה" - אך כידוע ישנם פסוקים שלמים שאין עליהם כלל פירש"י, כל שכן שאין פירוש רש"י על כל מילה ומילה. ויש להוסיף להקשות, בלי קשר לדברי הרא"ש, מה הסברה שרק פירש"י מועיל? מה הסברה לחלק לעניין מצות קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בין פירוש רש"י לפירושים אחרים (כגון: רס"ג, ר"ח, ראב"ע, רד"ק, חזקוני, רמב"ן, ספורנו)?

ולכן יש לתמוה, מדוע רובם-ככולם של הפוסקים לא העלו כלל אפשרות אחרת שיועיל פירוש אחר מלבד פירש"י? הרי כל ההסתמכות היא על דברי הרא"ש הנ"ל, ולכאורה ממנו לא מוכח שכוונתו לפירש"י דווקא? רק הטור צמצם את דברי הרא"ש לפירש"י בלבד. האם להלכה למעשה נוכל לסמוך לצאת ידי חובה שמו"ת בפירוש אחר?

נלענ"ד שההסבר ההגיוני לכך נעוץ ביחס לדברי מחצית השקל הנ"ל[12]: "כי אין לך בו אלא חידושו, והבו דלא להוסיף עלה, דאל"כ אין לדבר סוף". הבעיה היא שאם לא נגביל את ההלכה לדברי רש"י בלבד, יבוא כל אחד עם פירוש משלו, כאשר חלק מהפירושים אינם מתאימים ואינם עונים לדרישות של 'תרגום'. היכן יעבור הגבול? האם יהיה חילוק בין ראשונים לאחרונים[13] ודרשנים בני זמננו? האם כל דרשה שמובאת בכל ספר תחשב כ"פירוש התורה" אליו התכוון הרא"ש? ואולי גם סיפורי צדיקים על הפרשה יועילו? כדי לצאת מכל הבעיות הללו החליטו הפוסקים לסתום הדברים ושלא לחלק. כן נלענ"ד[14].

ועדיין יש לברר איזה סוג פרשנים בדיוק יכולים להוות תחליף לתרגום (אליבא דהגר"מ אליהו זצ"ל והסוברים כמוהו). שלחתי את השאלה לבית מדרשו של הגר"מ אליהו, וענה לי הרב משה עמיאל שדעת הר"מ אליהו מפורשת היטב[15] שיסוד ההלכה, שהקורא יבין את הפרשה כפי דברי הטור, נזכר במ"ש הט"ז או"ח סימן רפה ס"ק ב: "ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו"[16]. על יסוד זה חידש הרב אליהו שהוא הדין במפרשי המקרא הנוספים, וכמ"ש בשיעורו הנ"ל בזה"ל: "אני פעם אחת יעצתי לכמה בחורי ישיבה שילמדו שנה אחת שמו"ת עם רש"י, ולשנה אחרת עם רשב"ם, ולשנה אחרת עם ראב"ע, ואח"כ ספורנו, וכך יהיה להם בקיאות בכל מפרשי התורה. כי כל פרשן כתב את פירושו על פי מה שקבלה נשמתו במעמד הר סיני. ואומרים שהרמב"ם כתב פירוש על התורה ועל הגמרא, ולאחר שראה את פירוש של רש"י חזר בו ואמר שפירוש רש"י הוא תמציתי ופירושו ארוך, כי רש"י כותב בקיצור, ולעתים מילה אחת של רש"י מכילה כמה הסברים ומתרצת כמה קושיות"[17]. וטעם ההוראה מפורש: "וכך יהיה להם בקיאות בכל מפרשי התורה". כתחליף לרש"י יכול לבוא רק מפרש על סדר המקראות, בין אחרון בין ראשון, כל שהוא מקיף בביאור את כל הפרשה.

 

דעת פוסקי דורנו שליט"א

רבה הראשי של ר"ג, הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א, נשאל על נושא זה וענה: "לדעות שיוצאים ידי חובה בפירוש רש"י במקום תרגום, היה לכך מקום. עם זאת, לא צויין כך בפוסקים, אלא דווקא פירוש רש"י. ולכן להלכה נראה שראוי לצאת רק בפירוש רש"י, שהוא צמוד לפשט ומביא לרוב את פירושי חז"ל, ועוד שהוא הפירוש הנפוץ ביותר בישראל".

וכן השיב הגאון ר' דב ליאור שליט"א[18]: "לשאר המפרשים אין מעמד כמו תרגום, כיון שרש"י מיוסד על פי חז"ל שבתלמוד, ספרא וספרי. שאר המפרשים, אלו רעיונות גדולים, אך כתוב מפורש בהלכה שאינם עולים כתרגום. מה שאתה נוהג ללמוד כל שנה מפרש אחר זה טוב מאוד, אבל תמשיך לקרוא עדיין תרגום אונקלוס". דברים דומים אמרו לי עוד כמה מגדולי הדור: הגר"י זילברשטיין שליט"א, רבה של רמת-אלחנן וחתנו של הגרי"ש אלישיב, הורה שכיוון שלא מצינו בשו"ע אפשרות אחרת מלבד רש"י – אין יוצאים י"ח שמו"ת אלא בפירוש רש"י בלבד. וכן שאלתי את גיסו הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א ואמר לי שרק בפירוש רש"י יוצאים ידי חובה. גם הגאון ר' אביגדור נבנצאל אמר לי כי לא יוצאים ידי חובה במפרש אחר חוץ מרש"י.

לכן נראה שלמעשה יש לקרוא כ'אחד תרגום' רק את פירושו של רש"י (או תרגום אונקלוס), שכן דעת רוב הפוסקים, פרט להולכים אחר פסיקתו של הגר"מ אליהו שרשאים לקרוא גם מפרשים אחרים.