המעין

זיהוי דפים מחיבור לא ידוע של רבי אברהם בן הרמב"ם בכתב ידו / עדיאל ברויאר

עדיאל ברויאר

זיהוי דפים מחיבור לא ידוע של רבי אברהם בן הרמב"ם בכתב ידו

בשנה שעברה זיהיתי בס"ד דפים מגניזת קהיר שנכתבו בכתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם (להלן: ראב"ם), והם שרידים משני חיבורים שלו: האחד, פירוש למסכת ברכות מהתלמוד הבבלי, והשני, ככל הנראה, ספר המספיק לעובדי ה'[1]. הזיהוי מתבסס בעיקר על השוואת הכתב של דפים אלו לכתב של דף שהושלם בשלב מאוחר בעותק האוטוגרפי של פירוש המשנה לרמב"ם[2]. הדף המשלים זוהה ע"י רבי יוסף קאפח[3] והרב סולימאן דוד ששון[4] ככתב ידו של ראב"ם.

במאמר זה ברצוני להעיר בקצרה על דפים נוספים מן הגניזה שכבר פורסמו וכעת מתברר שאף הם כתובים בכתב ידו של ראב"ם, ובזה יש להכריע את הספק שעלה בדבר זהות מחברם. אגב בירור זה, אציין לקטע נוסף בכתיבת ידו של ראב"ם שטרם זוהה, והוא מכיל חלק ממאמר מלחמות השם שהוא שלח לחכמי פרובנס.

* * *

לפני למעלה מחמישים שנה פרסם פרופ' אלכסנדר שייבר שני דפים מגניזת קהיר, כתובים בערבית-יהודית, תחת השם: "אגרת בלתי ידועה להרמב"ם?"[5]. את הזיהוי הוא נימק כך:

"כותב האגרת הוא, לדעתי, הרמב"ם, ועל כך יעידו הסגנון והתוכן. הוא מדבר על יריביו בצורה דומה לזו שבאגרת הרמב"ם הידועה לנו מכבר[6], ועל התפשטות ספריו כב'אגרת או מאמר תחית המתים'[7]. אף ר' אברהם בן הרמב"ם העיד, ששני חיבורים של אביו הגיעו מהר לחכמים והם פנו אליו באגרותיהם ובשאלותיהם, 'ומתוך דבריהם ניכר לו ז"ל שהבינו ספריו ושמחו בהם, ושמח גם הוא שהגיעו דבריו ליודע אותם, שמחה לאיש במענה פיו, וכתב להם תשובת שאלותם והשיב על ספריהם לכבדם ולפארם כראוי להם'[8]".

כת"י בודפשט, אוסף קויפמן, גניזה 229, עמ' 1

על טענות אלו הוסיף שייבר שהכותב מעתיק את הניקוד שמעל האות ת"ו (בערבית-יהודית), כמו שמצינו בכתביהם של הרמב"ם ובני משפחתו.

אולם, לאחר מכן הביא שייבר את דעתו של פרופ' דוד צבי בנעט שהמחבר הוא ראב"ם. נימוקיו הם: המחבר מנסה ליצור תנועה דתית חדשה, סגנונו נמרץ ודומה לסגנון של הרמב"ם, ופרטים אלו תואמים לדעתו את דמותו של ראב"ם. גם העדות ששייבר התייחס אליה, על תפוצת חיבוריו של כותב הדברים, מתאימה לראב"ם, שהעיד שספר המספיק "נעתק לארצות רחוקות מקצתו". שייבר מסיים שבנעט אינו שולל את האפשרות שהרמב"ם עצמו הוא מחבר הדברים.

אחר הדברים האלה, כתב הרב יצחק שילת באגרות הרמב"ם שיצאו לאור על ידו[9]:

"אף לעניות דעתי יש בתוכן ובסגנון של האיגרת רק מקצת דמיון לדרכו ולסגנונו של הרמב"ם, ואף איני בטוח שיש לייחסה דוקא לבית הרמב"ם, יותר מאשר, למשל, לרס"ג, או לחכם אחר. ייתכן גם שאין זו כלל איגרת, אלא הקדמה לספר, או חלק ממאמר".

מאז, כמדומה שההתייחסות המשמעותית היחידה שנכתבה ביחס לדפים הלא מזוהים, היא דבריו של פרופ' מרדכי עקיבא פרידמן[10]:

"שייבר ההדיר שני דפים שלמים מהעתק נקי בכתב סופר מקצועי של האיגרת, שחסרה בראשה ובסופה ובין שני הדפים... קרוב לוודאי בעיניי שהשערה זו [=של בנעט] נכונה היא, וכן סבור פרופ' י' קרמר... ואמנם האיגרת מתאימה לדברי הראב"ם הן בלשונה והן בתוכנה, ואפשר לציין לכמה דוגמאות לכך, ואכמ"ל".

והנה, עיון בצילום כתב היד המדובר מעלה שלפנינו כתב ידו של ראב"ם, המוכר לנו מהדף שהוא השלים בטופס האוטוגרף של פירוש המשנה לרמב"ם הנ"ל, ומהדפים הנ"ל מפירושו לברכות ומספר המספיק.

זיהוי זה גם מחזק את הפקפוק שהעלה ר"י שילת בזיהוי הקטעים כאגרת רגילה. בעוד שבאגרותיו המוכרות לנו מן הגניזה רגיל ראב"ם לכתוב בכתב רהוט, הרי שבקטע הנידון, וכן בדפים שנזכרו לעיל מחיבוריו ומהשלמת פיה"מ לרמב"ם, אנו מוצאים כתיבה רשמית יותר – כתיבה בינונית, שהיא כתיבה יפה יותר מהכתב הרהוט, אך משום כך גם דורשת הקדשת זמן רב יותר מהכותב[11]. בנוהג זה הלך ראב"ם בדרכו של אביו, הרמב"ם, שאף הוא כתב את הטיוטות, הכתבים הפנימיים והאגרות בכתב רהוט, ואילו את הטופס הסופי והנקי של פירוש המשנה, המיועד גם להעתקה והגהה מתוכו, כתב בכתב בינוני.

ניתן לומר בוודאות שהדפים שלפנינו אינם חלק מספר המספיק, משום שראב"ם מזכיר בהם את "חיבורנו" (תצניפנא)[12]. מסתבר יותר שהצעתו השנייה של ר"י שילת, שלפנינו חלק ממאמר, היא הנכונה, שכן ראב"ם מתייחס בדפים אלו לגורמים שמונעים מאנשים לקבל את האמת, ומשליך מזה לקושי שלהם לקבל את הדברים שבחיבורו. מסתבר בעיניי שדברים שכאלו הוא שלח לשומעי לקחו באיזה מקום על מנת לחזקם נגד החולקים. אם כן, יש לסווג מסמך זה כ"רסאלה", שהיא מאמר (או חיבור קטן) שנשלח כאגרת ומיועד גם להפצה, וכגון איגרת תימן של הרמב"ם.

עד עתה היה מוכר לנו רק טופס מקורי אחד של רסאלה שכתב ראב"ם, והוא כתוב בכתב רהוט ויש בו תיקונים והוספות[13], הכל כפי שמצוי בטיוטות של ראב"ם ובאגרותיו הרגילות. אמנם לאחרונה זיהיתי בס"ד קטע שלא זוהה עד עתה, והוא מכיל חלק ממאמר "מלחמות השם" של ראב"ם, ואף הוא כתוב בכתב ידו[14]. קטע זה, כמו הקטעים דידן, כתוב בכתב בינוני, ואין בו תיקונים. נמצא, שראב"ם השתמש בכתב הבינוני גם לשליחת אגרות שנועדו להפצה[15].

בנוסף, הן בקטע ממלחמות השם והן בקטעים הנידונים כאן, כמות הטקסט שמכיל כל עמוד אינה גבוהה, ונתון זה מתאים יותר לחיבור קצר. לעומתם, הדפים הנ"ל מפירושו לברכות ומספר המספיק מכילים בערך פי שתיים יותר תיבות לעמוד.

בסיום הדברים, לא נותר לנו אלא לקוות שיימצאו דפים נוספים מהחיבור המרכזי שנידון כאן, ואז, מלבד הדברים החדשים שיתגלו בהם, אולי נוכל גם להכריע באופן סופי את שאלת זהות החיבור, אחרי שביררנו בעזרת ה' את זהות מחברו.

כת"י קמברידג', ספריית האוניברסיטה T-S NS 162.85

באדיבות אוצרי ספריית קמברידג'

[1] ע' ברויאר, 'שתי הערות על זיהוי קטעים כפירוש רב האיי גאון לברכות, וזיהוי דפים מפירוש ראב"ם לברכות ומספר "המספיק"', חִצֵי גבורים - פליטת סופרים, ח (אלול תשע"ה), עמ' א'קז-א'קט.

[2] סדר נשים, כת"י ירושלים, הספרייה הלאומית, 405703 (לפנים, כת"י ששון 73), דף 9.

[3] משנה עם פירוש רבינו משה בן מימון, ירושלים תשכ"ה, יבמות פ"ו מ"ו הע' 20.

[4] מחקר מקיף על כתב ידו של הרמב"ם, ירושלים תש"ן, עמ' 21 ליד הע' 18, ובהערה עצמה.

[5] א' שייבר, 'אגרת בלתי ידועה להרמב"ם? ושירי תהילה לכבוד בנו ונכדו', ספונות ח (תשכ"ד), עמ' קלז-קמד. בעמ' קלח נדפס צילום של שני עמודים מכתה"י הנידון כאן. הסיגנטורה של דפים אלו כיום היא: בודפשט, אוסף קויפמן, גניזה 229.1.

[6] שייבר ציין: אגרות הרמב"ם, הוצאת ד"צ בנעט, ירושלים תש"ו עמ' 53-54 [=איגרות הרמב"ם, מהד' ר"י שילת, ירושלים תשנ"ה3, כרך א עמ' שג]; א' טברסקי, Rabad of Posquières , קמברידג' 1962, עמ' 128 ואילך.

[7] שייבר ציין: אגרות הרמב"ם, מהדורת מ"ד רבינוביץ, תל-אביב תשי"א, עמ' 357: "וכאשר התפרסם חבורנו זה בארצות והתפשט בקצוות" [=איגרות הרמב"ם, מהד' ר"י שילת, ירושלים תשנ"ה3, כרך א עמ' שמח]; א' טברסקי, Biblical and Other Studies , בעריכת א' אלטמן, קמברידג' 1963, עמ' 168.

[8] שייבר ציין: מלחמות השם, מהדורת ראובן מרגליות, ירושלים תשי"ג, עמ' 52-53.

[9] איגרות הרמב"ם, מהד' ר"י שילת, ירושלים תשנ"ה3, כרך ב עמ' תרצב. הדברים נכתבו בנספח א, המכיל איגרות שייחוסן לרמב"ם מוטל בספק (סי' ח), תחת הכותרת: "קטע בלתי-מזוהה".

[10] מ"ע פרידמן, 'זעקת שבר על ביטול אמירת הפיוטים – בקשה לפנות לסולטן', פעמים 78 (תשנ"ט), עמ' 134-135 הע' 19. במקום הצורך קיצרתי באמצעות שלוש נקודות וביארתי בתוך סוגריים מרובעים.

[11] כתיבה רהוטה היא כתיבה מהירה, שבה רוב האותיות נכתבות במשיכת קולמוס אחת, ורבות מהן מתחברות זו לזו. הכתיבה הבינונית, כשמה, היא ממוצעת בין כתיבה רהוטה ובין כתיבה מרובעת (שקרובה לכתיבת סת"ם). מסתבר שגורם זה, דהיינו ההבדל בין כתיבתו הרהוטה ובין כתיבתו הבינונית של ראב"ם, הוא שהטעה את החוקרים ומנע מהם לזהות שכתב ידו הוא המונח לפניהם. כמדומה שטעות דומה היא זו שגרמה לחלק מהחוקרים לסבור בתחילה שקטעי הלכות הירושלמי לרמב"ם אינם כתובים בכתב ידו (ראה מה שכתב על כך רי"צ שטמפפר, 'הלכות הירושלמי לרמב"ם על מסכת כתובות - קטע שטרם פורסם וסיכום הממצאים עד כה', מברכת משה: קובץ מאמרים... לכבודו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ, צ' הבר וכ' כהן [עורכים], מעלה-אדומים תשע"ב, כרך א עמ' 14-15 הע' 18).

[12] יש לציין שמספר השורות של הדפים ומידותיהם שונה מהדפים שזיהיתי כשייכים, ככל הנראה, לספר המספיק.

[13]כת"י אוקספורד, ספריית הבודליאנה, Heb.C.28/45-46 . קישור לסריקה: http://genizah.bodleian.ox.ac.uk/fragment/MS_Heb_c_28/45a . נדפס: S. D. Goitein, 'A Treatise in Defence of the Pietists by Abraham Maimonides', Journal of Jewish Studies 16 (1966), pp. 105-114 . תודתי לפרופ' מ"ע פרידמן שהפנה אותי לחיבור זה של ראב"ם, והעמידני על מהות ה"רסאלה".

[14] קמברידג', ספריית האוניברסיטה, T-S NS 162.85 . רשימה של המהדורות של מלחמות השם לראב"ם נמצאת בספר שרי האלף (רמ"מ כשר וי"ד מנדלבוים, ירושלים תשד"מ3, חלק ב, מחלקה שביעית, עמ' תעח סע' 327).

[15] אם כן, ניתן להסביר בשתי דרכים את הכתב הרהוט של הרסאלה הנ"ל – או שלפנינו נמצא רק טופס הטיוטה הפנימי של ראב"ם, שממנו הוא העתיק את הטופס הסופי והנקי; או שלא היה לראב"ם מנהג אחיד באופי הכתב בכתיבת אגרות שנועדו להפצה, והכל לפי השעה והעניין. כך או כך, כיוון שמאמר מלחמות השם נכתב עבור חכמי פרובנס, יש לשים לב גם לעובדה ששריד מהכת"י המקורי נמצא דווקא בגניזת קהיר שבמצרים. ואף כאן יש שני הסברים מסתברים – או שראב"ם כתב כמה עותקים סופיים ונקיים, ולפחות אחד מהם הוא שמר לעצמו או הפיץ באזורו; או שלאירופה הוא שלח מלכתחילה רק העתקה של העותק הסופי ואת הטופס הסופי המקורי שמר אצלו, וזה התגלגל לבסוף לגניזה.