המעין

שמואל מרצבך

"שיהא שם שמים מתאהב על ידך" – פרופ' דוד מרצבך ז"ל

כ"ג סיון תרפ"ז – ה' אד"ש תשע"ו

סבינו מורנו פרופ' דוד מרצבך הכ"מ, שהסתלק מאיתנו בנשיקה, בשיבה טובה ומתוך צלילות הדעת והלב, ביום ה' אדר שני השנה, היה אהוב לשמים ואהוב לבריות, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, וכל חייו היו מלאים באהבת ה', בקידוש שם שמים וברגישות מופלאה לזולת. בזכות טוּב הלב שלו היה סבא אהוב על כל החוגים והקהילות, והיה דוגמה חיה לאחדות ולאהבת ישראל.

סבא נולד בפרנקפורט שעל נהר המיין, ובעיניו הצעירות הספיק עוד לראות את חורבן בתי הכנסת בגרמניה. בהיותו כבן שתים־עשרה, בשנת תרצ"ט, נשלח יחד עם כל אחיו ב'קינדר טרסנפורט' מגרמניה הבוערת להולנד. לאחר תקופה קצרה התאחדו האחים עם הוריהם שנמלטו ברגע האחרון מלהבותיה של גרמניה הנאצית, ויחד עלו ארצה והתיישבו בשכונת רחביה שבירושלים.

סבא סיים את לימודיו בבית הספר 'חורב' בירושלים, ולמד במשך שנה בישיבת 'קול תורה'. הוא היה בקשר עמוק עם ראש הישיבה הרב ברוך קונשטט ז"ל, ועם דודו הרב יונה מרצבך ז"ל שלימד בישיבה. סבא היה קשור כל ימיו ל'דוֹד יונה' ולמד ממנו רבות בתורה ובמידות, בחינוך הילדים ובשילוב תורה עם דרך ארץ ומדע.

לאחר שנה זו החל סבא בלימודי מיקרוביולוגיה באוניברסיטה העברית ששכנה בהר הצופים, שירת בהגנה, והיה חבר פעיל בתנועת הנוער 'עזרא'. יחד עם זה שעתיד היה להיות גיסו, מיכאל עמנואל הי"ד (נהרג בנר שני של חנוכה תש"ט בקרב בכיס פלוג'ה), היה פעיל ב'קרן הלימוד' מיסודה של תנועת ה'עזרא', אשר שמה לה למטרה לתמוך בבני ישיבות משארית הפליטה של גולת אירופה. מסירות נפש זו על התורה ועל העבודה הייתה תחילתה של מסירות נפש שתימשך עוד שנים רבות.

במהלך מלחמת השחרור היה סבא נצור בהר הצופים במשך כארבעה חודשים, ואף ראה בעיניו את ההתקפה על 'שיירת הרופאים', מבלי יכולת לעשות דבר. סבא השתתף במלחמות ישראל – במלחמת השחרור, במבצע סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. לאחר מלחמת יום־הכיפורים טיפל במסירות בפצועים הרבים שהגיעו לבית החולים רמב"ם.

בשנת תשי"ב נישא לסבתנו מורתנו תבל"א מרת בלה לבית עמנואל, ויחד קבעו את מושבם בעיר חיפה שבה התגוררו הוריה של סבתא – ר' יעקב ומינה עמנואל ז"ל. בשנים שלאחר מכן המשיך סבא את לימודיו הגבוהים, ותוך מאמצים ונסיעות רבות השלים את עבודת הדוקטור שלו מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. עם נישואיו החל לעבוד במעבדה המיקרוביולוגית בבית־החולים רמב"ם בחיפה, ולאחר מכן התמנה לראש המעבדה. בתקופה זו כמעט מן הנמנע היה למצוא אדם חובש כיפה בתפקידים אלו. בחן המיוחד שלו קנה סבא מקום של כבוד וחיבה בבית החולים, ובעיר חיפה כולה. בדרכו המיוחדת והעיקשת עמד על שמירת המצוות בתחום הרפואי תוך התייעצות עם תלמידי חכמים בימים ששמירת השבת בבתי החולים הייתה בחיתוליה, והקפיד על קלה כחמורה. כך, למשל, סיכם סבא עם מזכירוּת בית החולים שבמידה ויזדקקו לו בשבת ויתקשרו לטלפון בביתו הוא ימתין ח"י צלצולים, ורק אז יענה. בצורה כזו ביקש להימנע מחילול שבת מיותר, ומאידך להיות זמין במקרה של חשש פיקוח נפש. כל חייו של סבא היו מסירות לזולת והקפדה על שמירת מצוות – בכל מקום שבו דרך.

במשך עשרות שנים ניהל סבא את המעבדה המיקרוביולוגית בבית החולים, הגדיל אותה ופיתח אותה. במקביל, חינך דורות של רופאים ואחיות בבית הספר לרפואה שעל יד הטכניון ובבתי הספר לאחיות בחיפה ובצפת. מלבד זאת המשיך במחקריו, פרסם מאמרים רבים והיה מחלוצי המחקר המיקרוביולוגי בארץ. בעקבות מלחמת יום הכיפורים התמחה סבא במיוחד בטיפול בתחום הזיהומי. סבא נתן יחס אישי מיוחד לכל אחד ואחת מעובדי המעבדה, ועד יומו האחרון היה בקשר עמם – באירועים אישיים ומשפחתיים ולקראת ראש השנה. לקראת חג הפסח היה מחלק לכל אחד מהם שלוש מצות שמורות עבור ליל הסדר. סבא אהב כל אחד ואחד מישראל, והיה מהמקדימים שלום לכל אדם, כפשוטו, ואפילו לנוכרי בשוק. 'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'.

מתוקף תפקידו בבית־החולים רמב"ם הפך סבא לאימפריית יחיד של חסד. רבים רבים הסתייעו בו – אם בעצה טובה, אם בהסברת עניינים רפואיים בשפה השווה לכל נפש, אם בביקורי חולים יומיומיים וקבועים שגררו אחריהם יחס הולם יותר של הרופאים. פעם, לאחר שכל ניסיונות המקורבים כשלו, הצליח סבא לשכנע את אדמו"ר ה'בית ישראל' מגור לעבור ניתוח בשבת, באומרו: "אילו חסיד שלך היה שואל אותך האם לבצע ניתוח זה, היית אומר לו לעשותו?! אם כן, כעת אני אומר לך שעליך לבצע ניתוח זה".

במקביל הקים סבא, יחד עם סבתנו האהובה תבל"א, משפחה לתפארת. במסירות נפש גדולה חינך סבא את ששת ילדיו לתורה וליראה, וכך, לדוגמה, היה שותף פעיל להקמתה וביסוסה של ישיבת שעלבים, וממייסדי הישיבה התיכונית שעל ידה. מסירות הנפש של סבא לחינוך הילדים בדרך של דוגמה אישית באה לידי ביטוי, למשל, בעובדה שלמרות עייפותו התעקש סבא מדי ליל שבת להיות זה ששוטף את הכלים לאחר הסעודה. העיסוקים הציבוריים הרבים של סבא לא פגעו בקשר האישי והיומיומי שלו עם כל אחד מהילדים. תכונה זו התעצמה בשנים מאוחרות יותר – כשהילדים נישאו, ונולדו נכדים ונינים. סבא היה מתקשר ביום ההולדת של כל אחד ואחד מהילדים, החתנים והכלות, הנכדים והנכדות, ודואג לכל אחד ואחת מהם כאילו היו נכד או נין יחיד. גם כשהגיל החל נותן את אותותיו ומצבו הבריאותי החל להתדרדר, נותר סבא צעיר ברוחו. הזיק השובב שבעיניים הזכות שלו המשיך לפעם בו גם כשהחומריות החלה להקשות עליו. גם עם צעיר הנינים המשיך להשתובב כאילו היה אב צעיר.

סבא היה ממנהיגיה של קהילת 'אהבת תורה' בשכונת 'הדר' בחיפה. במשך עשרות שנים ניהל ברמה וברוח נעימה תוך עצה משותפת עם שאר החברים את הקהילה, שהייתה מעוז של תורה ושל שמירה על מנהגי אשכנז. רק משדעכה הקהילה, כשהם בני למעלה משבעים, החליטו סבא וסבתא לעלות ירושלימה, תוך שהם דואגים שבית־הכנסת יעבור לידיים נאמנות וישמש בקביעות כמקום תורה ותפילה. סבא וסבתא קבעו את מושבם בפאתי שכונת 'בית וגן', ותוך זמן לא רב השתלבו בהוויי השכונה, והתחברו לכלל המגזרים והקהילות. סבא היה אהוב ומוערך בכל בתי הכנסת בסביבתו ובבית החולים 'שערי צדק' הסמוך, ורבים המשיכו להיוועץ בו בעניינים רפואיים גם בירושלים.

סבא אהב את התורה אהבת נפש, ובמשך כל השנים הקפיד על תמידים כסדרם בהשתתפות בשיעורים קבועים אצל תלמידי חכמים מובהקים – בחיפה בשיעורי הרב יעקב רוזנטל ז"ל, ובירושלים בשיעורי הרב עזריאל אויערבך יבדל"א. במשך עשרות שנים העביר שיעור גמרא בביתו שבחיפה בשבת בבוקר. במשך ימי השבוע היה מכין שיעור זה, בעיון וביסודיות. שיעור זה, שסביבו אווירה קהילתית מיוחדת, משך אליו צעירים רבים, אשר היה זה עבורם המפגש הראשון עם אהבת תורה ושקידה על התורה. סבא היקר שראה את חורבנם של בתי הכנסת באשכנז חרט בנשמתו את הצורך בבניין מחדש של ממלכת התורה בארץ, והוא זכה ב"ה ללמוד וללמד ולהקים משפחה ענפה - עשרות נכדיו ונכדותיו, ניניו ונינותיו, מפוזרים בכל רחבי הארץ.

בנוסף, היה סבא משתתף קבוע – גם כשמצבו הבריאותי היה רעוע או כשמזג האוויר היה סוער – בשיעור הדף היומי של הרב אברהם ליפקא בבית הכנסת 'מנחת שלמה' שבשכונת בית וגן, וזכה לסיים את הש"ס מספר פעמים. ערב לפני הסתלקותו ערך סבא 'סיום' על מסכת גיטין, כשהוא עומד על הנוסח התימני למילים 'לתקן עולם' ב'עלינו לשבח' – 'לתכן עולם'. ואכן, כזה היה סבא – מתכן ומתקן עולם במלכות שדי.

סבא עלה ארצה בשושן פורים תרצ"ט. מקץ ע"ז שנים בארץ ישראל – שבעים ושבע שנים של אהבת תורה ושל עשיית חסד, בה' אדר שני תשע"ו, השיב את נשמתו הטהורה לבוראה. תנצב"ה.

 -------------------------------------------------------------------------