המעין

התקבלו במערכת / הרב יואל קטן

גם הם קרויים אדם. הנכרי בעיני הרמב"ם. מנחם קלנר. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשע"ו. 249 עמ'. (03-5318575)

פרופ' קנלר מציג ומנתח בספר זה את שיטת הרמב"ם בעניין יחס התורה לגויים. שֵם הספר כבר מעיד שהמחבר מתכווין להפוך בו את היוצרות – לא 'אתם קרויים אדם' כפי שדרשו חז"ל, אתם ולא אומות העולם, אלא ש'גם הם קרויים אדם'. בהגינות ראויה לציון הוא פותח את הספר בהצגת שלוש דעות שעליהן הוא חולק: הראשונה, שאותה הוא כמובן מגנה בחריפות, היא שיטת מחברי הספר 'תורת המלך' הידוע, שטוענים על יחס מפלה שיטתי ועקבי לגויים בהלכה בכלל ובהלכות הרמב"ם בפרט, ולדעתם כך נאה וכך יאה; השניה היא דרכו של הרב שלמה אבינר, שבכמה כתבים הוא מנסה 'לאנוס' את הרמב"ם, לדעת פרופ' קנלר, ללכת בשיטת רבי יהודה הלוי שעל פיה קיים הבדל בסיסי יסודי בין היהודי לבין הגוי, בעוד שלדעת המחבר דעתו של ריה"ל 'בעייתית' ולא קבילה; והדרך השלישית מיוצגת בדרכו של הרב צבי הרשל שכטר, מגדולי הרבנים בארה"ב, ראש מערך הכשרות OU וראש הכולל בישיבה אוניברסיטה, תלמיד מובהק של הרב סולוביצ'יק זצ"ל, שקבע שאמנם כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים – אבל מעלת צלם אלוקים של בני ישראל גבוהה ממעלת הגויים. לדעת פרופ' קלנר הרב שכטר פשוט 'לא שם לב' שקריאתו ברמב"ם 'מוזרה', ושמשמעות דבריו, בלי שהוא מודע לכך, היא למעשה גזענות אופרטיבית, עד כדי כך... ואחרי שאנו מכירים כבר בפרק הפותח את דעותיו של הפרופסור, ואחרי שהחץ כבר תקוע, לא נותר אלא לצייר עיגולים סביב החץ הזה, ולהוכיח מכל משפט שני ב'משנה תורה' ובפירוש המשניות וב'מורה הנבוכים' עד כמה חיבב הרמב"ם את הגויים ועד כמה ביטל את כל ההבדלים שקיימים בינם לבין אחינו בני ישראל... אמנם המחבר מתפתל בכמה הלכות שאי אפשר לזוז בהן ימין ושמאל, ומתעלם מגירסאות מדויקות, ולכן מסכם ואומר (עמ' 211): 'עמדתו הבסיסית של הרמב"ם [=שאין הבדל מהותי בין יהודי לגוי] חוזרת ומופיעה בכתביו, וקשורה קשר אמיץ לעיקרי תפיסותיו הדתיות והפילוסופיות. לכן, אף אם במקומות מעטים בכתביו נראה שהוא נסוג מעמדה זו – אין להעלות על הדעת שנסיגה זו מבטאת את עמדתו הבסיסית'. ובעברית פשוטה: גם אם הרמב"ם, בעקבות חז"ל, מפלה לרעה גויים בהלכות מסוימות ובהגדרות ברורות – זוהי 'נסיגה' מעמדתו הבסיסית שכבר הוכחה על פי תפיסותיו הפילוסופיות, ו'אין להעלות על הדעת' שמקומות אלו מבטאים את דעתו האמיתית... הרושם הוא שאין כאן כלל חיפוש אמת, אלא יישום אג'נדה בלבד. נחמה פורתא קיימת בעובדה שגם פרופ' קלנר מודה שדעותיהם של רבים מגדולי ישראל בכל הדורות לא דומות כלל לרמב"ם 'שלו'. כך הוא מתקשה לקבל כפשוטה את דעת רש"י שכל העולם לא נברא אלא לשם התורה ולשם עם ישראל, שהרי היוצא מזה הוא שלחייהם של מיליארדי בני אדם שאינם יהודים אין משמעות (עמ' 215); האמת היא שלא צריך להגיע לקיצוניות הזו בהבנת דברי רש"י, והעולם צריך גם אותם, וגם להם יש הזדמנות להיות עובדי ה' אפילו בגויותם ק"ו אם יתקרבו לדת האמת. אמנם בוודאי שרש"י לא מסכים למסקנת פרופ' קלנר ש'גם הם קרויים אדם', וגם הרמב"ם לא, וגם לא חז"ל, וכנראה שגם לא הקב"ה...

אסיא. כתב עת לרפואה, אתיקה והלכה. העורך: הרב ד"ר מרדכי הלפרין. חוברת צט-ק, מרחשון תשע"ו [כרך כה חוברות ג-ד]. ירושלים, המכון ע"ש ד"ר פלק שלזינגר ז"ל לחקר הרפואה ע"פ התורה ליד המרכז הרפואי שערי צדק, תשע"ו. 220 עמ'. (02-5361600)

חוברת המאה של כתב העת החשוב והמרכזי בעולם לענייני רפואה והלכה, שיוצא לאור כבר ארבעים וחמש שנה. ייסדו וערך אותו במשך שנים הרב פרופ' אברהם שטינברג, היום המנהל והעורך ראשי של האנציקלופדיה התלמודית ומוסדותיה ומחבר האנציקלופדיה ההלכתית-רפואית, והחליף אותו בתפקיד כבר לפני שנים העורך הנוכחי הרב ד"ר הלפרין. גם הפעם החוברת עוסקת בנושאים אקטואליים וחשובים, כמו הדרכים לכתיבת מכתב שחרור בשבת - זהו נושא קריטי בחיי היום יום של בית החולים, כאשר מסיבות מדיקולגליות וגם מעשיות אי אפשר בדרך כלל לדחות את הכנת המכתב החשוב הזה ואת הדפסתו, והשאלה איך עושים את זה בלי לחלל את השבת. בהמשך נמצאים מספר מאמרים שעוסקים בבעיה קשה שלא נותנים עליה מספיק את הדעת, והיא מחלת האַנוֹרֵקסיה (ציימנות בעברית תקנית), שבה החולים (בדרך כלל חולות) מרעיבים את עצמם באופן מודע ולא מודע לפעמים עד מוות בגלל עיוות בדימוי הגוף שלהם, כאשר בכל שאר הנושאים הם מתפקדים כאחד האדם, וזה מה שמטעה את סביבתם ומונע את הגדרתם כ'חולי נפש'. בהמשך הרב אריה כץ, רב משיב במכון פועה ומעורכי האנציקלופדיה התלמודית, משחזר את דעתו של מרן הרב עובדיה זצ"ל בעניין זהות האֵם בתרומת ביצית (ובמקרה ההפוך – אֵם פונדקאית), ומוכיח שהדעה המקובלת, שהרב עובדיה הכריע שבעלת הביצית היא תמיד האם, אינה מדויקת, למרות שהמצטטה הוא יהודי חשוב בזכות עצמו – הגר"ש עמאר; נראה שהרב עובדיה נשאר בספק ולא הכריע מי היא האם ההלכתית, ולכן גם לא הוציא מתחת ידו תשובה מנומקת בכתב בנושא זה [אני מחכה לתגובתו של הרב עמאר שליט"א בגיליון הבא של 'אסיא']. ד"ר אורי לוי, רופא ילדים ותיק מהיישוב פוריה שבגליל, מזהיר שוב את הציבור שלא להסתמך על מסקנות של מחקרים מדעיים שקיים חשש שהם מוטים, וכך למשל אין לדעתו להקל ראש בסכנות של השימוש באמצעים הורמונליים למניעת הריון, ויש להשתמש באמצעים אחרים כגון דיאפרגמה; אולם כבר כתבתי בזמנו על כך שאין זה פשוט להקל בשימוש בדיאפרגמה כאשר קיימות אפשרויות אחרות, והעדויות שגם רש"ז אוירבך זצ"ל הקיל בשימוש בה לכתחילה נסתרות ע"י עדויות מוסמכות שגם הוא התייחס לאמצעי זה כפתרון מאוד 'בדיעבד', ושככלל ה'הורמונופוביה' אינה מוצדקת. ואכמ"ל. הרב אוריאל בנר, ר"מ בישיבת ההסדר בשדרות, מציג את התפילות השונות שנחשבו ע"י חז"ל כתפילות שוא ואת אלו שגם בהן מתפללים על נס ובכל זאת נקבע שמותר לאומרן, ומנסה לעשות סדר בסוגיא סבוכה זו. בהמשך מובא צילום של תשובה הלכתית-רפואית מתוך ספרו החשוב של הרב יוסף צבי הלוי זצ"ל אב"ד ת"א-יפו (נפטר בשנת תש"ך) 'אמירה נעימה', בתקווה שהדבר יגרום ל'תיאבון' לאחד המכונים התורניים להכין מהדורה חדשה של ספרי גאון צנוע זה, שנדפסו מרוב עניותו וצניעותו על נייר עיתון ובכריכת קרטון, והוא לא זכה שתורתו הגדולה תמצא את המקום הראוי לה בשדה הספר התורני. וכל זה רק מעט מהעושר המצוי בגיליון חשוב זה של כתב העת החשוב הזה. לא נברך את הגיליון ואת עורכו ח"ו בברכה 'עד מאה ועשרים' – אלא הרבה יותר מזה, שימשיכו להפיץ את תורתם עוד הרבה שנים בריאות וטובות. והערה לסיום: אני [בתוקף תפקידי כחבר מערכת...] מפנה שוב את תשומת לבו של ידידי הרב העורך שליט"א שאין שום הצדקה למניין הכפול של כל חוברת, ואשמח לראות שהגיליון הבא יהיה גיליון קא, ולא קא-קב... תזוזה קלה כבר נעשתה, כאשר בהפנייה למאמרים בגיליונות אחרים בהערות השוליים 'ויתר' העורך על ציון מספר הכרך והגיליון, והוא מסתפק בציון המספר הרץ (גיל' 87-88 למשל); לענ"ד הגיע הזמן לוותר על המיספור הכפול שאין לו טעם וריח.

תורת חטאת לרבי משה איסרליש – הרמ"א. יוצא לאור ע"פ כת"י ודפו"ר, עם השוואה לחיבוריו 'דרכי משה' ו'יד רמ"א' ועם הערות 'נגיד אליעזר'. הרב אליעזר גלינסקי. ירושלים, מוסד הרב קוק, תשע"ו. 42+תמח עמ'. (02-6526231)

ספר 'תורת חטאת' מבוסס על ספר 'שערי דורא' לר"י מדורא תלמיד מהר"ם מרוטנבורג, ובו בירורים יסודיים ופסקי הלכה של הרמ"א על הלכות איסור והיתר, מהם נטל את פסקיו בנושאים אלו ב'דרכי משה' ובהגהותיו על השו"ע. הרב אליעזר גלינסקי, למדן ירושלמי, השווה בדקדוק ובכישרון רב בין הדפוסים השונים וכתבי היד של 'תורת חטאת' ובין פסקי הרמ"א בספריו האחרים, בחן את כתבי מפרשיו ומשיגיו, והוציא לאור סולת מנופה – נוסח מדויק והפניות וציונים והערות תוכן. בין השאר גילה המהדיר שרבנו הרמ"א נקט בשיטת ציון דפים שונה מהדרך המקובלת היום – לשיטתו המִפתח כולו (שני עמודים) נקרא ע"ש הדף הרשום בעמוד השמאלי למעלה, ועל כן העמוד הימני הוא 'עמוד א' והשמאלי (מה שאצלנו נקרא עמוד א) נקרא 'עמוד ב'. גילוי העובדה הזו פתר תמיהות שנבעו מציונים לא מדויקים שקבעו פוסקים ומפרשים שלא הכירו תופעה זו (הרב ישראל מ' פלס העיר כבר על תופעה זו במבוא לסמ"ג השלם מהד' מכון שלמה אומן ומכון ירושלים). הספר כולל מבוא מאיר עיניים והשלמות ומפתחות, עבודה שלמה הראויה לשבח.

מכתבי חזון איש. צורת אות צ'. עם לקט וביאור 'פשר חזון'. ע"י ישראל רוטנברג ויהונתן מועלם. מודיעין עילית, תשע"ו. סד עמ'. (08-9298695)

כאשר עלה הגאון החזו"א זצ"ל לארץ הקודש לפני כשמונים שנה, מצא להפתעתו שבניגוד לנהוג בליטא מולדתו רבים בארץ, גם מהאשכנזים, נוהגים להשתמש בתפילין ומזוזות שהיו"ד של האות צ' שבהם (האות צ' בנויה מחיבור אות נו"ן הנוטה מעט שמאלה ועליה אות יו"ד) נוטה עם ראשה ימינה (כמו בכתב רְאי), ולא כמו י' רגילה - קדימה. החזו"א פסל תפילין ומזוזות ואף ספרי תורה הכתובים בצ' ה'הפוכה' הזו, וסבר שלאשכנזים הם פסולים אף בדיעבד, שכן לדעתו רק האר"י החל להנהיג את כתיבת היו"ד ההפוכה מסיבות קבליות, ומנהגו התקבל אצל הספרדים (למרות שלדעתו גם הם רצוי שיצאו ידי חובה לדעת כולם עם צ' 'ישרה'), ולאשכנזים צורת היו"ד של האות צ' חייבת להיות ישרה. הוא הסתמך בין השאר על שמועה בשם הגר"א ששינוי צורת היו"ד באות צ' הוא מהשינויים שהנהיג שבתאי צבי בזמנו, וכמובן שמצוה להתרחק מהשבתאים ומשינויהם. תלמיד חכם לא-מפורסם בשם הרב אריה ליב פרידמן זצ"ל לא קיבל את דעתו של החזו"א בעניין זה, ובניגוד למקובל שהחזו"א היה משיב למשיגיו מכתב או שניים ולא ממשיך את הוויכוח - התנהלה בעניין זה התכתבות ענפה בין הרב פרידמן לחזו"א, שבסופה חזר בו החזו"א באופן מפתיע לשליש ולרביע – הוא התיר את הצ' ההפוכה בדיעבד, ולא מחה באלו שלא נהגו כפי דעתו. המכתבים משני הצדדים פורסמו בשנת תשי"ד ע"י הרב פרידמן בספר בשם 'צדקת הצדיק', ועוררו רעש גדול. לאחרונה עסקו שני אברכים מקרית ספר (מודיעין עילית) בסוגיא זו, ומצאו שלמרות שרוב הנושא כבר התברר בספרי החזו"א וב'צדקת הצדיק' – עדיין נשאר להם מקום להתגדר בו. הם אספו את מכתבי החזו"א בעניין (תשעה מכתבים, שלושה יותר ממה שפורסם ב'צדקת הצדיק') ופרסמו אותם עם ביאור רחב והפניות והערות בסגנון ובתוכן המתאים לתלמידי חכמים שרוצים לרדת לעומקה של הסוגיא, ואח"כ סיכמו את הנושא בעשרה פרקים, והדברים מאירים ונהירים. אוסיף רק הערה אחת: בראש עמ' לח ליד הע' קכז הנוסח במכתב החזו"א הוא 'ובכלל, כל נשמה קבלה חלקה בתורה, ואין זו חלקי לחפש' וכו'. ברור שכוונתו היא שלדעתו חלקו בתורה הוא העיון הלמדני והפסקני בדברי גדולי הראשונים על פיהם מוכרעת ההלכה, ולא חיפוש דעות נוספות של ראשונים ואחרונים, וק"ו לא חיפוש צורת הכתיבות בספרי תורה ישנים, כפי שהוא כותב במקומות אחרים באיגרותיו בנושא זה, שלא כפי שעשה הרב פרידמן שחיפש ומצא ספרי תורה עתיקים ובחן את דרך כתיבת האות צ' בהם. אולם לפני המהדירים בזמן כתיבת הערותיהם היה נוסח אחר: 'ואין זו חלקי לפרש' במקום לחפש, ואת כל הפיסקה הם מסבירים אחרת: שאין דרכו של החזו"א להתווכח ולשכנע אחרים לקבל את דעותיו, ואין דרכו להאריך בהסבר סברותיו וכו', ונראה שהטעתה אותם הגירסא שהייתה בפניהם בעת כתיבת ההערות כאמור. וכמובן שאין הערה פעוטה זו פוגמת בחשיבות הקונטרס הזה לכל העוסקים במחלוקת מרתקת זו, שהרבה גופי הלכה ודרכי פסיקה תלויים בה.

אסיף. שנתון איגוד ישיבות ההסדר. עורך אחראי תלמוד והלכה: אייל רזניקוביץ; עורך אחראי תנ"ך ומחשבה: שמואל מרצבך. גיליון ג. ירושלים, איגוד ישיבות ההסדר, תשע"ו. 2 כרכים (1179 עמ' בס"ה!). (ktavet.asif@gmail.com)

בתלתא הוי חזקה. כתב העת החדש הזה, המופיע הן בדפוס והן באתר המיוחד לו, מפרסם עשרות מאמרים בכל חלקי התורה, מאת תלמידי חכמים ידועים ובחורים צעירים, ברמה ובאיכות ראויים לציון. המערכת הרחבה כוללת כעשרים ר"מים ואברכים למדנים מישיבות ההסדר השונות, והם 'עושים את העבודה'. הכרך הראשון ('תלמוד והלכה') פותח בדברים לזכר אחד מהמיוחדים שבין חברי המערכת הרב איתם הנקין הי"ד, שנשא על ראשו שלושה 'כובעים': חברת מערכת, אחראי מדור 'אישים ושיטות', וכותב, וכן דברים לזכרו של מורנו הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, ועוד כעשרים מאמרים בענייני הלכה ולמדנות. בכרך השני כחמישה עשר מאמרים בענייני מחשבה, רובם ככולם קשורים ומחוברים ועוסקים בדברי מרן הראי"ה זצ"ל במלאת שמונה שנה לפטירתו, ועוד כמה בענייני תנ"ך ו'אישים ושיטות', כולל מאמר אחד מעזבונו של הרב איתם ז"ל. זהו כלי מחזיק ברכה שהולך ותופס את מקומו בציבור התורני-לאומי ככתב העת התורני המרכזי. בולט מאוד שיתוף הפעולה המפרגן והידידותי בין רבנים ולמדנים מבתי מדרש שונים ואף רחוקים זה מזה בתוך הציבור 'שלנו', ואני מקווה שכמה בתי מדרש שעדיין לא מצאתי נציג שלהם בין הכותבים והעורכים ייאספו גם הם לגיליונות הבאים של 'אסיף'.