המעין

בר"ח כתיב 'החודש הזה לכם', כי ישראל מונין ללבנה ואמרו במדרש כי גדולת ישראל כמו אור הלבנה, אמנם לעתיד אור חדש על ציון תאיר ו'יהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה כאור שבעת הימים', זהו סוד מוסף ראש חודש. וסוד מוסף שבת הוא עולם שכולו שבת. וסוד פסח - בפסח נגאלו ישראל ובפסח עתידין ליגאל, כדכתיב 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות', ויהיה תוספת רוח הקודש. ושבועות שהוא זמן מתן תורה יהיה לעתיד תוספת ידיעה, ומלאה הארץ דעה. וסוכות שהן לצל, נשב בצל שדי. וראש השנה שעליו אומרים זה היום תחילת מעשיך שהוא חידוש הבריאה, זה יהיה לעתיד, כי אז תתחדש הבריאה ותחזור לכוונה שהייתה בתכלית הבריאה, ואז ישמח ה' במעשיו. ויום כיפורים - כי לעתיד יכופר עוון ויבוקש עוון ולא ימצא, כמו שנאמר 'כי אסלח לאשר אשאיר'. ולעתיד – 'אלה הם מועדי'.                    של"ה פרשת פינחס תורה אור אות ד בקיצורים

1.מאמר זה פורסם לראשונה בהמשכים ב"דרכנו" לפרשת מקץ תרצ"ה, גיליון י עמ' י-יא; פרשת ויחי יד טבת גיליון יא עמ' ט-י; ולפרשת שמות גיליון יב עמ' ט-י. "דרכנו" שימש "ככלי מבטאה המרכזי" של אגודת ישראל העולמית כשבועון בלשון הקודש. הוא הופיע בין השנים תרצ"ד–תרצ"ו. בין כותביו בו היו אישים ידועים ממזרח אירופה ומערבה ואף מא"י, כמו ר' זליג שכנוביץ (עורכו האחרון של ה-"Der Israelit"), הרב יעקב יחיאל ויינברג (ראש ביה"מ לרבנים בברלין ובעל שו"ת שרידי אש ועוד), הרב אפרים בורודיאנסקי, מחבר ספר משכנות אפרים, ראש כולל 'שבט מיהודה' ומעורכי האנציקלופדיה התלמודית, ח"כ ר' מנחם פרוש, ועוד אישים רבים נוספים. במקביל הופיע השבועון האורטודוקסי "Der Israelit" (בשפה הגרמנית) שנוסד בשנת תר"ך במיינץ ע"י הרב מאיר להמן, והופעתו נמשכה עד ערב ש"ק האחרון שלפני ליל הבדולח. עורכיו של 'דרכנו' היו איש החינוך ר' אלימלך זושא פרידמן (מחבר 'מעיינה של תורה' ועוד) ועמו מזכיר המערכת ר' אלימלך שטייער. מן הראוי להזכיר כי באותה שנה כבר פרסם הרב כהנא גם מאמר בשם "כרונולוגיה יהודית" שבו הוא דן בחשבון ימי העולם (על פי ברייתת סדר עולם לתנא ר' יוסי בן חלפתא, הגמ' בע"ז ח, ב וט, א ועוד) ובבעיית הפער של 165 שנה שבין החשבון היהודי לחשבון המקובל של או"ה בתקופת ראשית הבית השני, והסבריו של ר' אהרן מרכוס (מחבר הספרים החסידות, ברזילי, פירוש קסת הסופר עה"ת, שו"ת מן השמים עם פירוש קסת הסופר ועוד) בעניין זה. מאמרו של הרב כהנא הופיע בדו-ירחון "נחלת צבי" (שיצא לאור ע"י חברת רשר"ה בפרנקפורט) שנה חמישית חו' 9-10, סיון-תמוז תרצ"ה, עמ' 273-277. בנושא זה, שנדון בהרחבה בבמות תורניות שונות, ראה גם במאמרו היסודי של הרב שמעון שווב מניו יורק בספר הזיכרון לכבודו של הרב יוסף ברייער (ניו-יורק תשכ"ב) עמ' 177-179 ובמקורות נוספים, ואכמ"ל.

2.בשנת תרפ"ה אף נעשה ניסיון עצמאי – ללא תיאום עם ההסתדרות הציונית - להקים בעמק יזרעאל מזרחית לעפולה (ליד קיבוץ דברת של היום) ישוב בשם "מחנה ישראל". ניסיון זה כשל והישוב פורק כעבור שנה, קם שוב לתחייה ופורק שנית בשנת תרצ"ב. בשנת תרצ"ד נעשה ניסיון אחרון שהחזיק מעמד עד למאורעות תרצ"ו, שבמסגרתו הצטרף למחנה ישראל גם ר' בנימין מינץ מוורשה, ידידו הטוב של ר' קלמן כהנא. ראה בהרחבה במאמר "אגודת ישראל עולה בחומה" פרי עטו של ר' יוסף קופולוביץ (בנו של ר' זאב דוד קופולוביץ, ממייסדי פא"י ומראשוני המתיישבים במחנה ישראל), 'עת-מול' גיליון 227 (ירושלים תשע"ג) עמ' 21-24.

3.לצורך זה אף נוסד דו-ירחון מיוחד בשם "מוריה" שהוקדש כולו לעניין בניינה של ארץ ישראל ברוח התורה (התקיים בתרפ"ה עד תחילת תרפ"ו). שם התפרסמו מאמרים תורניים סביב לנושא ארץ ישראל, ודיווחים על הנעשה בבניינה של א"י מן ההיבט ההתיישבותי, הכלכלי והחדשותי - גם קריאות נלהבות לחרדי גרמניה לעלות לארץ ישראל, כולל קריאה חמה מאת רבני ירושלים ה"ה הרב יצחק ירוחם דיסקין והרב יוסף חיים זוננפלד. אחרים שהשתתפו בכתיבה היו הדיין הרב ד"ר זאב צבי קליין מברלין, ד"ר יצחק ברויאר, הדיין הרב ד"ר פנחס פרַנקֶל מהלברשטט הי"ד, הרב יואל טוביה הורוביץ, וכן עולים שעלו לא"י וכתבו מן הנעשה בארץ ועוד רבים אחרים, ואכמ"ל. העריכה הכללית של "מוריה" הייתה בידי מו"ר הרב ד"ר שלמה אהרמן, מראשי הוועד הפועל של אגו"י מפרנקפורט, שגם עמד בראש המרכז לא"י.

4.בחינת 'שכון ארץ', כמובא במדרש תנחומא פרשת ראה סי' יא על הפסוק עשר תעשר וגו': בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים לז, ג), שכון ארץ - עשה שכונה של ארץ, הוי זורע, הוי נוטע. ורעה אמונה - רעה אמונתן של אבות, דכתיב עיני (ה') בנאמני ארץ (תהלים קא, ו). ועי' בהעמק דבר בראשית כו, ב, ובבאר משה (אוז'רוב) פרשת בהר עמ' תקפה.

5.עיתונאי מחסידי גור שעלה לארץ בשנת תרפ"ה, נמנה עם מתיישבי מחנה ישראל והיה ידיד נפשו של רק"כ. היה ממייסדיה של תנועת פא"י ומנהיגה בא"י, השתתף בהצלת והעלאת ניצולי השואה לא"י, שימש כחבר כנסת ובסוף ימיו כשר הדואר.

6.'כתובים' - שבועון לשאלות תרבות, ספרות ואמנות, תל אביב (ער"ה תרפ"ט): אגודת הסופרים והספרות העברית בא"י. המאמר מובא במלואו בספר "בנימין מינץ - מבחר כתבים" (תל-אביב תשל"ז), ח"א עמ' קפג-קצד.

7.אמנם אינני בטוח כלל שהרב כהנא ראה את מאמרו של ר' בנימין מינץ, שהתפרסם בבמה כללית בא"י.

8.באוניברסיטאות וירצבורג והומבולד (Humboldt)שבברלין. באותה תקופה גם למד בסמינר לרבנים מיסודו של ר' עזריאל הילדסהיימר, ונהיה תלמידו המבוהק של ר' יעקב יחיאל ווינברג בעל שו"ת שרידי אש. היכרות זו הביאה לידי כך, שלאחר ביקורו של הרב כהנא אצל רבו ופטירת הרב וינברג בשנת תשכ"ו, הועברה ספריית בעל שרידי אש לישיבה ביד בנימין. הרב כהנא גם היה אחד העורכים של ספר הזיכרון לרי"י ווינברג, ליד הרב עזריאל הילדסהיימר (ירושלים תש"ל).

9.החלק התלמודי של עבודת הדיסרטציה שהוגשה באוניברסיטת וירצבורג יצא לאור בפרנקפורט בשנת תרצ"ה, ועותק ממנה נמצא גם במאגר היברובוקס.

10.מאז פורסמו מאמרים רבים ורחבים על השל"ה, חייו וספריו. אחד הבולטים שנציין אותו כאן הוא המבוא לספר "השל"ה השלם" (מכון הרמ"ה, חיפה תשנ"ב) בעריכתו של הרב מאיר כ"ץ. עבודה גדולה זו, המתפרסת על ארבעה חלקים, כוללת בין היתר תרגום מלא של מאמרי הזהר, התאמה על אתר בין דפי השל"ה בדפוס ישן לעמודים וסימנים בשל"ה השלם, הפניה למאות מראי-מקומות, וכן מילואים והשלמות, כשבראשם הקדמה רחבה ומלומדת בכותרת "עִם הספר", שבה נדונים גם אחדים מן הנושאים שבהם עסק הרב כהנא. כמו כן כולל חיבור זה גם מפתחות מלאים מסוגים שונים. אמנם מאמרו של הרב כהנא עשוי לשמש גם בימינו כהשלמה ברוכה. השתמשנו במהדורה זו לציון עמודי ספר השל"ה והפסקאות (סימנים) שנתווספו למהדורות החדשות של השל"ה. את ההפניות לדפוסים הישנים (בסוגריים) ערכנו לפי דפי השל"ה במהד' אמשטרדם ופיורדא.

11.באותה תקופה הופיעו בגרמניה שני חיבורים אשר התחילו לפתוח את שערי החכמה הפנימית בפני יהודי גרמניה, שניהם פרי עטו של ר' אליהו הכהן מונק, רבה של ק"ק אנסבך (Ansbach) במחוז באווריה: ספר עולם התפילה ב"ח (פרנקפורט תרצ"ג) שבו מוסברים בעיקר המבנה והמשמעות הפנימית של סדר התפילות (ימי חול וגם מועדים), וספר אור עולם (פרנקפורט תרצ"ה), מבוא לתמונת העולם עפ"י הקבלה היהודית, מבוא לחכמה הפנימית. חיבור זה הופיע בהסכמותיהם של הרבנים אברהם יצחק קליין מנירנברג-חיפה ור' פנחס כהן מאנסבך-ירושלים. מאמרים שונים בעד ונגד קירוב הנוער ללימוד הקבלה התפרסמו ב"נחלת צבי", שיצא לאור בפרנקפורט ע"י חברת רשר"ה, שאחד הראשונים ביניהם "יחס האורטודוקסיה לקבלה" של ר' פנחס כהן פורסם עוד בשנת תרע"ד (בארבעה המשכים) בחוברות הראשונות של "דרש טוב לעמו" ( (Juedische Monatshefteבפרנקפורט.

12.דיני ברכות הנהנין וענייני תפילה ומועדים (קראקא שנ"ז). נדפס שנית (באמשטרדם תפ"ט) עם הוספות מבנו, מבעל השל"ה וחידושים עמ"ס ברכות מבעל ווי העמודים. על פי המובא שם, חידושים אלה - המתחילים בדף קכד, ב - הוסיף אותם נכדו של ר' שעפטעל, ר' אברהם בן ר' ישעיה הארוויץ השני. במהדורת ר' משה ור' נחמן קרויזר (ירושלים תש"ל) הוסיפו המולי"ם הקדמה יפה הכוללת גם תקציר תולדות חייו של בעל השל"ה (עמ' 6-7), ופרק על "גדולה תפילה" ובה עניינים שונים על מילת התפלה. בדיני פורים נמצאת הגה"ה חשובה בפרט לימינו אנו: "הגה"ה, יש למחות באותן יושבי כפרים שנוהגים קלות ראש עד מאוד בשעת קריאת המגילה, ואין ממש אחד מן הקהל שיוכל לצאת ידי חובתו לשמוע המגילה מראשה לסופה מפי השליח צבור. ויש יִשׁוּבִים שמורים בעפר שריפה שקורין בולפי"ר (אבק שריפה - Pulver) ואין אחד מוחה בידם, אלא אדרבה אפילו בעלי בתים קצת מסייעים לנערים שעושים כן, ואינם משגיחים כלל על קריאת המגילה. וגם לענין מכות הָמָן, אין להכות כל מקום שנזכר המן, אלא דווקא במפלתו, ותו לא, כמו שנוהגין בקהילות גדולות. על כן מי שיש בידו למחות בידן ואינו מוחה הוא יהא נתפש בעונשו כיוון שלא מיחה בידן. בספר "יש נוחלין" (צוואת אבי השל"ה עם הוספות בעל השל"ה ובנו, פראג שע"ה), בפרק אזהרות הצדקה (אמשרדם תס"א) כג, א, מעודד ומחזק אבי השל"ה את עניין הפרשת מעשר כספים וניהול "פנקס מעשר" - סגולה לפרנסה שהייתה ידועה במיוחד בין יהודי אשכנז: ...ותתנו מעשר מכל אשר תבוא לידכם הן כסף הן שוה כסף מן הכל תפרישו מעשר מתחילה, ואח"כ תתנו מעשר מן הריוח אשר ה' נותן לכם לכל הימים, כי דבר זה אין ערך, כי את אשר אסר הבורא ית' בכל דבר דהיינו לנסותו מותר במעשר, דכתיב ובחנוני נא בזאת וגו'... ותלוו ממנו ג"כ לעניים בשעת דוחקם כפי כוחכם, וכאשר ראיתם ממני כן תעשו. וטוב שתכתבו בפנקס שלכם הוצאות המעשר והכנסתו מדי שנה בשנה, ותכתבו ג"כ שם כמה נשארים בידכם מזומן או מה שהוא על חוב או היכן הם, כי תמול אנחנו ולא נדע וגו' (איוב ח, ט). ע"כ תכתבו הכל באר היטב על פנקס שלכם, ויהיה ה' עמכם. ע"כ. וראה שם גם הגהת רבינו השל"ה. נציין עוד שבפרק אזהרות מצוה, בענין משא ומתן, הוא מציין (ועי' של"ה שער המצוות אות ד דרך ארץ אות כ) ש"קבלה ישנה מאבותי ז"ל שלא להשליך שום חשבון ישן, אע"פ שנחשב ונפרע הכל, ואין יוצא לכם עתה מזה החשבון כלום... כי מי יודע מה יולד יום, באולי יבוא עת שאתם תהיו צריכים להוכיח דבר". ע"כ.

13.ראה שו"ת מהר"ם לובלין סי' ב, יא, לט, מט, כל אלו תשובות המופנות לרבנו השל"ה (עי' תולדות הפוסקים עמ' 581).

14.עי' ווי העמודים ב, ב בשורות שלפני ד"ה ולעומת מחברתו. ספר 'ווי העמודים' הופיע תחילה כחיבור נפרד (אמ"ד ת"ח ותנ"ח), והחל ממהד' השל"ה אמ"ד תנ"ח צורף החיבור לספר השל"ה עצמו.

15.גם חיבור זה כתבו השל"ה לאחר הגיעו לירושלים עיה"ק, כמובא בהקדמתו: אמר ישעיה בן לא"א מוהר"ר אברהם סג"ל ז"ל ה"ה הורוויץ איש ירושלים ע"ה תוב"ב. ברוך ה' אלהי אדוני אבי אברהם, אשר הנחני בדרך אמת והצליח דרכי והביאני לירושלים עיר הקודש בשנת שפ"ב ביום השישי פרשת "וזה שער השמים" (ויצא)... מה נורא המקום הזה וזה שער השמים השער שעולות בו התפילות. לא על התפילות עצמן של יושבי ירושלים יצא הדבר אלא על הכלל כולו, שבכל גלויות ישראל כולן תפלותיהן עולות דרך שער השמים... על פי הדברים ההם אני קורא שם החיבור הזה שער השמים, גם שמי בקרבו, כי השמים (395) ושמי [ישעיה] חושבניה הדין כדין ישעיה (395), יעלה ויבוא ויגיע להמתפלל השופך לבו כמים... עד לבית המקדש ואל מקום קודש הקדשים, משם עולה דרך שער השמים למקדש של מעלה, שהיא העיר אשר ה' שמה, וצריך האדם לכוין בזה קודם שמתפלל. ע"כ.

16.לא מצאתי סימוכין לתיאור נסיבת עלייתו לא"י כפי שהיא מתוארת בספרו של ר' נפתלי הירץ אהרמן Eine ungekannte Welt, Erzählungen aus dem jüdischen Familienleben (פרנקפורט תרס"ז), בפרק "כפרה מאוחרת" עמ' 1-122. שם מובא באריכות שהחלטת בעל השל"ה לעלות לארץ ישראל נבעה מרצונו למצוא כפרה על שבגללו נעצר אחד מתלמידיו על ידי המשטרה המקומית, עקב חשש שוא לגניבה בבית השל"ה. תלמיד זה גורש בביזיון מפרנקפורט, ומאוחר יותר הצליח להגיע לארץ ישראל. שם גם מובא כאילו בעל השל"ה הגיע תחילה לנמל יפו מקום מושבו של תלמידו. תלמידו, שידע שאין לבעל השל"ה אחריות במה שאירע לו עצמו, הביא את רבו למצב של סכנת נפשות ומסירת הנפש, מבלי שהשל"ה זיהה אותו. אז התפלל השל"ה את התפילה הנאמרת לפני מסירת עצמו לידי קידוש השם, שנזכרת בשל"ה סוף שער האותיות אות אל"ף - אמת ואמונה (סא, א סוף אות א), ח"א עמ' רכג אות סג במהד' השל"ה השלם (חיפה תשנ"ז), ובזה התכפר לרבו השל"ה כל מה שגרם לתלמידו. וז"ל השל"ה שם: כתב בזהר (ח"א דף קכ"ד ע"ב, ח"ג דף קצ"ה ע"ב), המוסר עצמו למיתה בעבור קדושת השם, ועושה במחשבתו הסכמה חזקה בעת קבלת עול מלכות שמים, ואהבת וגו' בכל נפשך (דברים ו, ה) אפילו נוטל את נפשך (ברכות נד, א), אז הוא כאילו היה הדבר בפועל, ונחשב כעקידת יצחק, ובתנאי כשיהיה צדיק בכל דרכיו, כי בקרבן מום בו לא ירצה. ואני תקנתי תפילה נאה על זה שיתפלל האדם שיעזרהו הקדוש ברוך לקדושת שמו, והיא מסודרת בין שאר התפילות (ראה של"ה ח"ב מסכת תמיד עמ' תקיא, אות קכט-קל; רנח, א). ע"כ.

17.וז"ל שם בסי' טז (כו, א): ובייחוד כל בעל נפש ישמור נפשו בעניין לקיחת מעות פסק, כמבואר בגמרא פרק במה בהמה (שבת נו, א) והטור (חושן משפט סימן ט) הביאו כו'... ודכירנא כי הייתי רך בשנים, בעת שנסע אדוני אבי ז"ל ממני לארעא קדישא, והיה לו טעמים נכונים על זה, וזהו אחד מהן, בעבור שבילדותו לקח מעות פסק, ובזקנותו חזר מזה. על כן מהראוי ששופטים ושרים וחורי ארץ והגאונים יתאספו יחד ולדבר מזה, כי על כל פנים חוב על ישראל לפרנס דייניהם וחכמיהם, והלוואי שיעשו כמו שמוזכר בטור (שם) בשם הר"ר יהודה ברצלוני, באופן שהדיינים יהיו נקיים מה' ומישראל. [וז"ל הטור שם בהל' דיינים: וכתב הר"י ברצלוני, נהגו ברוב מקומות לעשות לבי"ד קופה שפוסקין מזון בי"ד ופרנסתם לכמה עולה בשנה, ומגבין אותו בתחילת השנה או בסופה. ואין בזו משום תורת שוחד ותורת אגרא, כי חובה הוא על כל ישראל לפרנס דייניהם וחכמיהם וכו'... כדי שיהא מקובץ ומוכן לו, ולא יהא צריך הדיין להחזיק טובה מגבויו לשום אדם.]

18.*בהקדמה לשו"ת "חוות יאיר" (חי מלפני מאתיים [-כשלוש מאות וחמישים] שנה) מספר לנו המחבר ר' חיים יאיר בכרך, כי השל"ה רצה לשאת את זקנתו אשר על שמה נקרא גם ספרו. היא גרה בפראג, ולפי עדות נכדה, המחבר, היתה אשה נבונה יודעת ספר, ולמדה תמיד במדרש רבה שהיה שייך לה, וגם הרבה פעמים היא פירשה מקומות סתומים שלא כדעת "מתנות כהונה" - וגם התעסקה בפירושי מחזורים וסליחות ובפירוש רש"י לתורה ונ"ך, בתרגומים ובחכמות חיצוניות. אבל היא לא רצתה להינשא פעם שנית, וגם עלתה אח"כ לא"י אך נפטרה בדרך.

19.במדור משלים ומליצות, רפא, ב. הועתק מכת"י ע"י הרב מתתיה מונק הכהן אב"ד דק"ק קראיאנקע. סיומו בגיליון קמב, רפג, ב.

20.וכך כותב רבינו בסוף אגרתו הנ"ל (דף רפב, ב): חידוש אחד אכתוב לכם שלא הייתי יודע ולא ראיתי בשום מדרש, כי יוכבד, אם משה רבינו עליו השלום, חייתה זמן רב, ונכנסה לארץ הקדושה, וקבורתה בטבריא היא. ראה גם בספר קברי אבות לר' מיכאל איש שלום (ירושלים תש"ח) עמ' 76, וכן בספר מצבות קודש בא"י לזאב וילנאי (ירושלים תשכ"ג) עמ' קמה.

21.שייח ערבי משכם, הכריז על עצמו כחליף על ירושלים. לאחר מעשיו האכזריים הודח בשנת שפ"ו.

22.      *עיין בקול קורא מק"ק ירושלים משנת שפ"ח, נדפס בויניציא, ותורגם לגרמנית בספר הארץ הקדושה (פרנקפורט תרי"א) לר' יהוסף שווארץ בעל ס' תבואות הארץ (ירושלים תר"ה), עמ' (ח"א) [תא] הע' 22.

23.   בעניין גביית דמי פדיה ראה בשו"ע יו"ד סי' רנב סע' ד ובפסקי תשובה אות ד-ה וערוה"ש שם סע' י-יא; חו"מ סי' רסד ס"ק ה, ערוה"ש שם סע' יג; שו"ת הלכות למשה לר' חיים משה אמארילייו (שאלוניקי תקי"ב) הל' גזלה ואבידה פי"ב. חלק מן המקורות הללו מובאים בספר 'שיעורי תורה לרופאים' לג"ר יצחק זילברשטיין (תשע"ב) סי' יז עמ' 208, במענה לשאלה דומה לגבי תשלום שכר לרופא שהתחזה כרופא מומחה.

   24.*עיין בתשובת ר' אליעזר ארחא בתולדות חכמי ירושלים (לר' אריה ליב פרומקין עם הערות ר' אליעזר ריבלין, ירושלים תרפ"ח-תר"צ ג"ח) ח"ב עמ' 10 וכו', שם נזכר מספר השבויים במנין חמישים איש. [ע"כ הע' רק"כ. ועי' תיאור מקוצר של כל העניין שם בעמ' 9 פסקא ב. אגרת הבקשה של' ר' אליעזר ארחא מובאת בספר חרבות ירושלים (ויניציא שצ"ו), והיא מתארת בהרחבה את כל הפרשה, י"ל מחדש עם מבוא והערות ע"י ר"א ריבלין (ירושלים תרפ"ח)].

[25] *כנזכר בהקדמתו עצמו ב, ב ובהקדמת בנו ר' שעפטיל להוצאת השל"ה (ראה בהע' הבא), ובזה סרה תמיהתו של גרעץ [כאילו מדובר בשמועות בלבד שהשל"ה כיוון את ספרו לצאצאיו. ש"ב] בספרו הגרמני כ"ב פ"י עמ' 130. וכך מובא בשער הפנימי: אני אני המדבר בן המחבר שבתי הנקרא שעפטיל בן הרב הגדול איש אלהים מהור"ר ישעיה סג"ל יצ"ו מרא דארעא ישראל, נודע ומפורסם בקרב כל ישראל רום מעלת כבוד אבא מורי יצ"ו כי גדול ליהודים, בתלמוד גדול ובמעשה גדול, למד תורה הרבה, והרביץ תורה בישראל והִרבה ישיבה והִרבה חכמה, והעמיד תלמידים הרבה למאות ולאלפים בכל תפוצות ישראל. וזאת תורת האדם, רצוני לומר חלק הנגלה מהתורה דהיינו בתלמוד והפלפול והפוסקים. אמנם גם בתורת ה' היה חפצו, שהוא חלק הנסתר מהתורה ברזא ורזא דרזין, ונפשו חשקה בהם, ולא היה מוסרם רק לצנועין בעלי יחידי הסגולה. במעשה גדול גדולים מעשיו, והתלמוד גדול שמביא לידי מעשה. היה לומד ומלמד לשמור ולעשות... היה מוכיח גדול בדור ובהתעוררת מופלא, ורבים השיב מעוון וזיכה את הרבים. ואם היטיב לאחרים, קל וחומר בנו של קל וחומר שהיה טוב לדידיה דהיינו לבניו ולזרעו אחריו, והיה תמיד מוכיח את בניו ואת ביתו לשמור את דרך ה' ולהיות דבוק בו יתברך. על כן כשעלה במחשבתו לעלות לארץ ישראל היה זריז, והתחיל לחבר חיבור לבניו וצאצאיהם וצאצאי צאצאיהם עד עולם, למען יהיה להם ספר זכרון כולל קיום המצות ודקדוקיהן והכוונה בעשייתן בידיעת סודיהן, כי זה הדבר מביא התלהבות הלב לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, ולהיות זהיר וזריז ויעבוד מאהבה. ועל זה רמזה התורה למען תשכילו את אשר תעשון, שישכיל טעם פעולות המצות הנעשים, וידע סוד ה'. אחר כך החיבור הזה כולל כל דיני המידות והנהגות החמודות וכל דרכי תשובה וברוחב ובגובה.

[26] ראה בהקדמת הגאון בן המחבר בספר ווי העמודים ח"ד עמ' קיג אות ס (ב, ב): ...ובטרם צאתו מאוהלו ומארץ מולדתו, התחיל לחבר ספר הנכבד והנורא הזה כדי לצוות את ביתו. ומתוך ענוותנותו לא הטריח את בניו להדפיס אותו, אך קדשנו במצוותיו וציוונו למלא שאלת מי שיבקש להעתיק הספר הזה ללמדו חסידותו. ומאחר שבעל הדרך ירט לנגדו להבהיל אותו, להוציא מחשבתו לפעולתו, לאור בארץ החיים אור תורתו, בכן לא נגמר הספר בחוץ לארץ, כי אם בירושלים שתי שנים אחר ביאתו. ומה' הייתה זאת לזכותו, שהיה ניתק לראי"ה גנזי אוצרות דברי פי חן קבלת איש האלהי החכם השלם הרב הגדול מהר"ר יצחק לוריא זצ"ל בצרור החיים צרורה נשמתו, ולא היו נראין לשום אדם עד בוא אבי אדוני ז"ל לאוצרתו ולביתו, כי שם תקע אבי ז"ל חנייתו ודירתו, והיה לומד בהם מראש עד סוף כדי להגיע לתכליתו, בגין דא צריך אני להודיע טבעו של זה הספר הקדוש והטהור. הספר ההוא נחלק לשלושה ראשים...

[27] כך בדפוסי אמשטרדם בדף תכב, ב, ובסוף מהדורת ורשה תר"ץ. אולם בדפוס פיורדא (תקכ"ד) צויינה במקום זה שנת תקכ"ד.

[28]אמשטרדם ת"ח, ושנית שם בשנת תנ"ח. מהדורה נוספת היא של וילהרמש-דארף (Wilhermsdorf) ליד פיורדא, בדפוס פיורדא משנת תקי"ז. במהדורת תנ"ח גם צורף מפתח תוכן ארוך "טבלא של ש"ש" פרי עבודתו של ר' ירמיה ב"ר יעקב מברלין. עוד לפני כן (פ"פ דאדר תמ"א) כבר פירסם ר' שמואל צורף סג"ל מק"ק פוזן ספר "מצרף לכסף", מפתחות ומראה מקומות לכל חלקי ספר שני לוחות הברית.

[29]קיצור שני לוחות הברית ראה אור בשנת תפ"א באמשטרדם, ובשנת תפ"ג בפרנקפורט דמיין.

[30]ונציין כאן מספר ענינים המוכרים לציבור כיום: א. תפילת השל"ה על בנים, ח"ב מסכת תמיד נר מצוה עמ' תקיב סי' קלב-קלג (רנח, ב). ב. היחס למשא ומתן באמונה: מסכת חולין פרק נר מצוה ח"ב עמ' טז סי' נט (קיד, ב): ...ואף שמשא ומתן באמונה הוא מצוה גדולה, מכל מקום אל יאבד זמנו בזה. לא מיבעיא תלמיד חכם פשיטא צריך לראות שתהא תורתו קבע ומלאכתו עראי, אלא אפילו בעלי בתים אשר יראת אלקים בלבם, ישכילו ויבינו לאחריתם ויקיימו טוב תורה עם דרך ארץ (ראה אבות פ"ב מ"ב). ודורשי רשומות נתנו סימן וכו'. ג. תפילת השל"ה על פרנסה, שם סי' ס (קיד, ב): וכשהולך למשא ומתן יאמר, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה אני הולך בעסק זה, ואני בטוח שהשם יתברך ישלח לי פרנסה וריוח מזה העסק, והעסק הזה הוא סיבה שעל ידו ישלח ה' ברכה בכל מעשי ידי. וכשיתן לו השם יתברך שיגיע לו ריוח, אז יזכור בהשם יתברך, ויתן לו יתברך הודיה וכו'. ד. דיבור בענייני משא ומתן באמונה, ח"א עמ' שצז סוף סי' כב )קח, א) סוף עמוד שתיקה: ...ודיבור ההכרחי יש הוא בעסק משא ומתן באמונה, קרוי דיבור של מצוה, כי טוב תורה עם דרך ארץ )אבות פ"ב מ"ב). ויהיה כוונתו לשם שמים, שעוסק במשא ומתן כדי שהעוני לא יעבירנו על התורה חס ושלום, ואז שכרו הרבה.ה. תיקון ליל שבועות – מסכת שבועות עמוד התורה ח"ב עמ' רמט סי' ד (קעט, ב): וסדר הלימוד של זה הלילה כבר נתפרסם ונודע לרבים על ידי הקונטרסין (של כתבי האר"י הק') שנתפשטו. והמנהג הזה נתפשט בכל ארץ ישראל ובכל המלכות... ומאחר שהוספתי גם כן נופך משלי בעניין סדר לימוד זה הלילה, על כן ארשום הכל ביחד וכו'.

[31]ראה לעיל סוף הע' 26.

[32]*עי' ח"ג עמ' ח, הקדמת תורה שבכתב סי' כ (רסו, א): ואני בעוניי בחרתי לילך ולמנות בדרך הרמב"ם, ושלא לנטות אנה ואנה, כי בו בחר ה', וחננו בבינה דעה והשכל לאסבורי מילתא בטעמא, וטעמו ונימוקו עמו, והשריש כולם בי"ד שרשים אשר הקדים למנין המצות שלו. ושם ביאר באר היטב את שראוי למנות ואת שאין ראוי למנות. ואף שהרמב"ן ז"ל עשה איזה השגות על זה, יש מהחכמים שבאו אחריו וסלקו תלונותיו, באופן ששרשיו מרובין ואפילו באות כל הרוחות שבעולם ונושבות בהן אין מזיזין אותן ממקומן (על פי אבות ג, יז). ומי שחלק לו ה' מהחכמה, ימצא על הרוב שהרב בעצמו בי"ד שרשיו שמר את עצמו מאיזה השגה, ותיקן בדבריו הנעימים. וכן מאיזה השגות של הסמ"ג תמצא שכבר סילק את עצמו מתלונותיו, כאשר נזכיר. ויען שהסמ"ג טרח עצמו מאוד במניין המצות, וחיבר על זה ספר נחמד רם ונישא, ובא לסתור איזה ממנין של הרמב"ם ביד רמה מכח התלמוד, על כן מהצורך לשית לב על דבריו, וכגון דא צריך אני להודיע ולבאר על בוריו, להראות לכל כי רבינו משה מיימוני אמת ותורתו אמת.

[33] *במכוון הטעמתי זאת, כי רבים רואים בהתנגדות השל"ה לפילוסופיא התנגדות לרמב"ם, אך באמת אין נכון בפיהם, ואעיר רק על דברי התשבחות הנזכרות בספרו בדפים רמו וכו' אשר בהם אומר כי רוח אלקים מדברת מתוך פיו של הרמב"ם ובו בחר ד' לרבנו בבינה דעה והשכל, ור' משה בן מימון אמת ותורתו אמת וכו' וכד' לרוב. וע' בהקדמה לשל"ה השלם עמ' לד.

[34]של"ה ח"א עמ' רמה אות א' (סז, א) שער האותיות אות יו"ד יצר טוב: א. הפילוסופים חלקו תשוקת האדם נמצאות משלושה עניינים: טוב, ומועיל, וערב. ענין 'ערב' הוא גוף המתאווה לדברים ערבים ומתוקים, כגון חשק האכילות והבעילות, וכל התאוות, אף שבריבוים הם מזיקים לגוף (רמב"ם הל' דעות פ"ד הט"ו והי"ט), מכל מקום חמדת וחשקת הגוף העכור אליהם. 'מועיל', נקרא מי שמתחכם ביותר, ומניח ה'ערב' מאחר שהוא רע לו להבריאות, ואוחז המועיל מה שמועיל לגופו, וזה הוא יותר במעלה, מכל מקום אינו דבר נצחית, כי לבסוף בבוא זמן חליפתו, איננו, כי לקח אותו אלהים. הדרך השלישי, הוא תשוקת וחשקת הצדיקים הגמורים, דהיינו לידבק בהתורה והמצוות כל ימי חייו, ולעשות הטוב בעיני ה', זהו נקרא 'טוב'. נמצא, יצר רע הוא הקצה האחרון, אשר נמשל כבהמה והולך אחר ה'ערב', והרע מכלה את עצמו, ויצר טוב הוא הקצה העליון המתדבק בטוב. וחלק המועיל הוא בינוני, אם אדם הולך אחר המועיל כדי שיהיה בריא, ויחיה חיי הבל זמן ארוך, זה נוטה ליצר הרע. ואם הולך אחר המועיל כדי שיהיה בריא ויוכל לעבוד עבודת הקודש, זה נוטה ליצר טוב, ובזה יבחר האדם.

[35]וז"ל שם במסכת שבועות זמן מתן תורתינו, בהתעורר על כמה עניינים מתלמוד תורה (פרק נר מצוה, עמ' רנג אות כג): "ולמדתם את בניכם" (עפ"י דברים יא, ט) כסדר הזה: הנער כשיתחיל ללמוד מקרא לא יזוז עד גמר תורה ונביאים וכתובים היטב היטב. לא ידלג מפרשה לפרשה של שבוע, רק זה אחר זה, ולא יזוז משום פסוקים עד שידע הנער פירוש המילה עם הפעולה והחיבור, דהיינו ביאור הפסוק. וגם חלק גדול מחכמת הדקדוק טוב ללמוד בעודו נער, שאז כתובים על לוח לבו והם לזכרון תמיד. אחר כך משניות כולם מן שיתא סדרא שיהו שנונים בעל פה, ואחר כך התלמוד באורך ורוחב, ופוסקים, ואז "מלאה הארץ דעה" (ישעיה יא, ט). ע"כ. ובהמשך באות כד נגד המושג "בין הזמנים": ...ועיקר הכולל הכל, יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של "בין הזמנים", לא יזכר ולא יפקד, רק כל העתים שוים לטובה, יתנהגו במנהג אחד לתורה, כמו שכתוב (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה.

[36]כמובא בשל"ה בהקדמת בנו בשער הפנימי: וקים לי באבא מורי זצ"ל כי עיקר מחשבתו בחיבור הזה היה לזה שיצא להוכיח ולהדריך בדרך טוב... על כן קרא שם החיבור דרך חיים על שם 'דרך חיים תוכחת מוסר' כמו שנראה בהקדמתו... כי בא לבאר הכל על פי פשטים חשובים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה... ובשביל רוח תוכחת מוסר הכניס בחיבור הזה דרשותיו שהיה דורש טוב בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ובראש השנה וביום כפורים ובבין המצרים וכאלה, דרושים הם לכל חפציהם מה שדרש כשהיה מר ינוקא וכשהיה מר קשישא כולם שווים לטובה. ע"כ. דוגמאות לך הן דרשותיו לשבת הגדול ח"ב עמ' קעא מאות רנה (מסכת פסחים מצה עשירה, קנא, א); לפרשת מטות, מסכת תענית תורה אור, רג, ב (אות סג); לפרשת ויקהל-פקודי ופרשת פרה, תורה שבכתב ח"ג עמ' רמד אות יב (שלג, א), או לפרשת במדבר, תורה שבכתב ח"ג עמ' ש אות יח (שמז, ב) ועוד.

[37]זהו ההמשך הרביעי והאחרון של דברי הרב כהנא.

[38]ח"ב עמ' שפד אות תנח (קה, ב), בספר חרדים לר' אליעזר אזכרי (מהד' ירושלים תשי"ח) הל' מצות לא תעשה התלויות בא"י ואפשר לקיימן בזה"ז, פ"ב עמ' קצו.

[39]בהקדמה ב, ב.

[40] *המהרי"ט בתשובותיו וחידושיו מוכיח שבאמת אלו אינם דברי ר"ח כהן, רק תלמיד טועה כתבם (מובא בפתחי תשובה ס"ק א לשו"ע אה"ע סימן עה). אכן נמצא בשו"ת מהר"ם בר ברוך מרוטנבורג בהוצאת חברת "מקיצי נרדמים" שהיו מלבד זאת גאונים אשר לא היה לרוחם שיעלו לא"י מנימוקים הדומים לנימוקי ר"ח כהן, ע"כ הע' רק"כ. [וז"ל המהרי"ט בשו"ת ח"ב יורה דעה סי' כח: ...כתב הרא"ש בתשובה סוף כלל י"ב וז"ל, ששאלת בעניין שנדר ללכת לא"י... ומצאתי בתשובות למהר"ם סי' קצ"ט שכתב בלשון הזה, ועל כי ראיתי שיש בני אדם באים לחלק בין בזמן הזה בין בזמן הבית צריך אני לבאר דאין לחלק בזה, דהא אמרינן בירושלמי בשלהי כתובות וכו' עד נ"ל דברייתא דכתובות בזמן שישראל שרויין על אדמתן וההיא דירושלמי בזמן הזה ואפ"ה כופין את האשה לעלות. ע"כ. ומכאן אתה למד שדברי ה"ר חיים אינן מיסוד התוס', כי מי לנו בקי בדברי התוס' ממהר"ם והרא"ש ז"ל. והאיר את עיני שמצאתי בהגהות מרדכי כלשון הזה כתוב, רבינו חיים כהן בתשובה דה"מ בימיהם שהיה שלום אבל עכשיו שהדרכים משובשים אינו יכול לכופה דהו"ל כמו חפץ להוליכה למקום גדודי חיה ולסטים, ואפילו אם יעמיד לה ערבים מגוף לממון ערביך ערבא צריך. ע"כ. הרי שתשובת ה"ר חיים כהן ז"ל לא באה אלא מטעם סכנת הדרכים, ומ"ש בתו' דאין מצוה לדור בא"י הגהת תלמיד היא, ולאו דסמכא היא כלל.]

[41]וכך גם כמו שמובא בספר חרדים פרשת מצוות עשה התלויות בארץ ישראל פ"א סוף אות טו (עמ' רנה) כמו שמביא השל"ה באות תנז, וע"ע בהמשך דבריו: מצות עשה מן התורה לדור בא"י שנאמר וירשתה וישבת בה, ואז"ל שמצוה זו שקולה כנגד כל מצוות התורה, ואמרו כל היוצא מא"י ודר בחו"ל יהיה בעיניך כעובד ע"ז שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלהים אחרים. ואיתא במסכת בתרא (צא, א) אמר רשב"י דאלימלך ומחלון וכליון נענשו מפני שיצאו מא"י לחו"ל, שנאמר ותהום כל העיר אליהם ותאמרנה הזאת נעמי, אמר ר' יצחק אמרו חזיתם נעמי שיצאת מא"י לחו"ל מה עלתה לה. אמר ריב"ק ח"ו, שאפילו מצאו סובין לא יצאו, ומפני מה נענשו מפני שהיה להם לבקש רחמים על בני דורן ולא בקשו. מתרי"ג לרמב"ן ולרשב"ץ. ע"כ.

[42]וז"ל שם בסוף מסכת סוכה, פרק דרך חיים תוכחת מוסר אות פה (רמט, ב): והואיל ואתא לידי דבר זה, אודיע מה שבליבי היה בוער תמיד, כשראה ראיתי בני ישראל בונים בתים כמו מבצרי השרים, עושים דירת קבע בעולם הזה ובארץ הטמאה. ואף שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה כט, א) עתידים בתי צדיקים שיבואו לארץ ישראל, מכל מקום כוונתם היא להיות להם נחלה להנחיל לבניהם כאילו הייתה זו הנחלה לו ולזרעו וזרע זרעו עד עולם. וזה נראה חס ושלום כהיסח הדעת מהגאולה. על כן בניי יצ"ו, אף אם יתן ה' לכם עשירות גדולה, בנו בתים כפי הכרח צרכיכם ולא יותר, ולא תבנו מגדלים וחומות בגאוה וגדולה, רק להיות לכם מדור לפי כבודכם וחדרים להתבודד בהם לתורה ולתשובה. צאו וראו מה ציוה יונדב בן רכב לבניו 'בית לא תבנו וגו' כי באהלים תשבו' וגו' (ירמיה לה, ז). וזה אין שייך האידנא לישב באוהלים, רק זה אומר להניח הבניינים המפוארים יותר מכדי צורך הכרח הדירה וחדרים לכבוד התבודדות לשמו יתברך.

[43]המשך מתוך הקטע שהוזכר לעיל בהע' 24.

[44] וז"ל הזהר שם: ...ת"ח מועדי ה' אשר תקראו וגו' לזמנא כלא לאתר חד ולאשתכחא כלא בשלימו ברזא דאחד ולמהוי ישראל לתתא (בזווגא חדא) גוי אחד בארץ, תינח קודשא בריך הוא בכנסת ישראל דאקרי אחד ישראל לתתא דאינון זמינין כגונא דלעילא במה יקרון אחד, אלא בירושלם דלתתא יקרון ישראל אחד מנא לן דכתיב (שמואל ב ז, כג) גוי אחד בארץ. ודאי בארץ הם גוי אחד, עמה אקרון אחד, ולא אינון בלחודייהו דהא ומי כעמך ישראל גוי אחד סגי ליה, אבל לא אקרון אחד אלא בארץ בזווגא דהאי ארץ כגוונא דלעילא. ע"כ.

[45] וז"ל המדרש בבראשית רבה פרשת לך לך פל"ט סי' ח: רבי יהודה ורבי נחמיה, רי"א לך לך שתי פעמים... מה הטל הזה סימן ברכה לעולם, אף אתה סימן ברכה לעולם, הה"ד (תהלים נה, ז) ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה. למה כיונה, ר' עזריה בשם רבי יודן אמר לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן, אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה, (תהלים נה, ח), הנה ארחיק נדוד, נדנוד טלטול אחר טלטול, אלין במדבר סלה. מוטב ללון במדברות של א"י ולא ללון בפלטריות של חו"ל, וא"ת שלא גהץ אברהם ושמח על דיבור המקום, ולמה לא יצא, שעדיין לא הורשה, אבל משהורשה וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט. ע"כ.

[46]וז"ל בדף קו, א בשער האותיות אות הקו"ף - קדושת המקום (עמ' שפה אות תסג): ומי שלא זכה לקבוע דירתו באדמת קודש, או הוא אנוס, יש לו תקנה מדוגמת מקום קודש, להיות לו מקום ארבע אמות של הלכה, התבודדות להתבודד עם אלהיו. וכבר נתנו סימן 'בד קדש' (ויקרא טז, ד), כשהוא 'בד' רצה לומר לבדו, אז 'קדש ילבש', ויראה שמן המקדש (מעט) לא יצא, רצה לומר ממקום קדושתו.

 [47](קה, ב; רעז, ב) וז"ל שם בפרשת לך לך תורה אור עמ' מט, אות יב: הכלל העולה, יושבי הארץ צריכין להיותן בהכנעה וכמו גרים, לא יעשו העיקר להתיישב באיתן מושבו. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פד, ג) 'וישב יעקב [בארץ מגורי אביו] בארץ כנען' (בראשית לז, א), ביקש לישב בשלוה, אמר הקדוש ברוך הוא לא דיין לצדיקים כו'. רק יהיה 'בארץ מגורי', 'גר אנכי', ויהיה ארץ כנען. ויהיה 'מגורי אביו' סוד פחד יצחק, הוא מדת הדין מגור מסביב, 'וסביביו נשערה מאד' (תהלים נ, ג). וזהו 'כי גרים ותושבים אתם עמדי' (ויקרא כה, כג), בשעה שאתם רוצים לישב בשלוה תהיו גרים. וסימנך 'ארץ אכלת יושביה' (במדבר יג, לב), היא מכלה הרוצים לישב בה בשלוה ובתוקף לאכול פירותיה ולהנות בה לבד. ואף שהמרגלים דברו זה הפסוק, הם דברו לרעה והוציאו דברי קדושה לחולין, חולין הוא להם. ומי שדר בארץ ישראל בענין הזה מובטח לו שהוא בן עולם הבא, וזהו שאמרו במסכת כתובות (קיא, א) כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא, רצה לומר, המהלך מהלך השלמות ממעלה למעלה מכח ארבע אמות של הלכה שקובע לעצמו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ח, א) אין לו להקדוש ברוך הוא אלא ארבע אמות של הלכה. ואז זוכה לארץ ישראל העליונה, שעליה נאמר (ישעיה ס, כא) 'ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ', שהוא עולם הבא, כי ארץ ישראל תחתונה מכוון נגדה. וכן בישר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו לעולם הבא בנתינת הארץ, כמו שנאמר (בראשית טו, טו) 'ואתה תבא אל אבתיך בשלום', כי יאמרו לך בעולם העליון במותך 'יבא שלום ינוח על משכבו' (עפ"י ישעיה נז, ב; וראה שבת קנב, ב וכתובות קד, א. ומה שנאמר (בראשית שם) 'תקבר בשיבה טובה', ענין 'טובה' האמור כאן רמוז על טוב הארץ הנקבר בה, כמו שאמרו בכתובות (קיא, א) הנקבר בארץ ישראל פטור מגלגול מחילות. כל זה נתגלה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, שהוא פעם ראשונה שנתבשר בבשורת הארץ, והיה אברהם אז בן שבעים שנה. הבטחה זו הייתה בראשית הבריאה כמו שכתבתי לעיל (אות ד-ה, ח).

 [48]* אגב זכירה זו, היא לפי רבנו המחבר ח"ו לרעה. ולכאורה היא נגד המשנה שאין מזכירים בר"ה זכרון של פורענות (ר"ה פ"ד מ"ו), ובתפלתנו דר"ה מוזכר הפסוק הזה בזכרונות. ק. כ.

[49] קשר זה בין ארץ כנען להכנעה מובא בפירוש התוספות השלם לר' יעקב גליס (ירושלים תשמ"ב) ח"א, פרשת נח בראשית ט, כה, ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, אות יא: ...עניין אחר, קללו בעבדות, כשמו כנען לשון הכנעה.

[50]פ' לך לך תורה אור ח"ג מט אות יא (רעז, ב).

[51]עי' בעמ' שפה אות תסא (קה, סוף ע"ב) בעניין קדושת המקום: ...אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבביהם כי הם בהיכל המלך, ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מריעות ומרזחים, עליהם הכתוב אומר (ירמיה ב, ז) 'ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה', וכתיב (ישעיה א, יב) כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ ישראל, אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. וזה לשון פרקי רבי אליעזר (פל"ד): וכל הרשעים, המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות בקלע חוץ לארץ, שנאמר (שמ"א כה, כט) ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע, ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא אוחז בכנפות הארץ ומנער אותו מכל טומאה [וכו'] ומשליכן לחוץ לארץ, שנאמר (איוב לח, יג) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. ע"כ.

 [52]שם בדף קה, ה, וראה בספר ספר חרדים מצוות התלויות בארץ ישראל פרק שני בהמשך לקטע שהוא לעיל בהע' 38: ומשהורשה [א"א] כתיב וילך אברם כאשר דבר אליו ה'... וממנו נלמוד לדורות אנחנו יוצאי חלציו להיות נכספים כמוהו אף על פי שיושביה בצער על מנת כך נהיה שמחין ביסורין, וזהו טעם סמיכת פרשת עמלק וביאת ארץ ישראל בפרשת כי תבא... ונקט צרוף זה רמז למה שאז"ל כל מקום שנאמר והיה לשון שמחה. וכתב רמב"ן במנין תרי"ג מצות ישיבת א"י כל עת ורגע שהאדם בא"י הוא מקיים המצוה זו, וידוע שעיקר שכר המצוה על השמחה גדולה בה, כדכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה, אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצוה התדירה באהבתו אותה. ע"כ.

[53]והעיר על כך באור החיים ראש פרשת כי תבא: והיה כי תבא אל הארץ, אמר והיה לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו (תהלים קכו, ב) אז ימלא שחוק פינו וגו'. בנר למאור לר' ראובן מרגליות (ירושלים תשי"ט) מפנה לב"ר מב, ג: [...אמרין ליה אמרן דידן, אמור דידך, אמר להם והכתיב (זכריה יד, ח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגו' (ישעיה ז, כא)... מתיבין ליה והכתיב (ירמיה לח, כה) והיה כאשר נלכדה ירושלים. אמר להם עוד היא שמחה, שבו ביום נטלו ישראל אופכי על עוונותיהם, דאמר רבי שמואל בר נחמני אופכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש, שנאמר תם עונך בת ציון וגו'. כמו שמצינו כמה הפליגו רז"ל במצות ישיבת הארץ עי' כתובות קיא, פסחים קי, ב, בבא בתרא צא, ספרי פסקא פ, ירושלמי מו"ק פ"ג ה"א, ב"ר פל"ט ופע"ו, במד"ר פכ"ב, שוח"ט פ"א, מדרש משלי פי"ז, אדר"נ פכ"ח ועוד הרבה. היה זה הרב כהנא שהפנה אותי לראשונה לחיבור מעמיק זה. הרק"כ העמיק בלימוד בספר אור החיים, וכמה מהערותיו פורסמו בספר חקר ועיון ח"א (תל-אביב תש"כ) בכמה ממאמריו שם. ועי' גם בבאר משה לאדמו"ר ר' משה יחיאל אפשטיין מאוז'רוב (תל-אביב תש"ן), פירוש כי תבא עמ' תשנח בהרחבה: והיה, לשון שמחה - אמרו רבותינו ז"ל ספרי בפסוק שלפנינו אין והיה אלא מיד. כי תבא אל הארץ, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ ותמוה... וכן צריך ביאור מה שאמרו אין והיה אלא מיד והלא הוא לשון עתיד, ברם הכוונה היא להורות לנו גודל מעלת ההשתוקקות והצפיה לקיום המצוה, שהרי מצינו בראשית רבה פמ"ב ג אין והיה אלא לשון שמחה, והיינו שכבר מעתה בעודם במדבר ציוה עליהם לשמוח על כך שעתידים הם לקיים מצוה נעלית זו, כי בשמחתם יוכיחו שהם מצפים באמת לקיומה, וזהו אין והיה אלא מיד, שהשמחה של מצוה תהיה מיד. והרי אמרו ברכות ו, א... ומפורש יותר שוחר טוב פרק סב אמר לו הקב"ה לדוד אף על פי שאין אתה בונה אותו... הא למדנו כל מי שמחשב לעשות מצוה אע"פ שנאנס ולא עשאה הקב"ה מעלה עליו כאילו עשאה ולכן על ידי השמחה וההשתוקקות למצות ביכורים יהיה נחשב להם כאילו כבר קיימו אותה וזה שאמרו עשה מצוה האמורה בעניו שבשכרה תיכנס לארץ, כלומר אותה צפיה תהיה כעשייה בפועל כך שבשכרה תזכו להיכנס לארץ ולקיים אותה בפועל ממש. ע"כ.

[54]רש"י במדבר כב, ו: נכה בו - אני ועמי נכה בהם (שפתי חכמים שם: דקשה לו דאולי אוכל לשון יחיד ונכה הוא לשון רבים). דבר אחר לשון משנה היא (ב"מ קה, ב), מנכה לו מן הדמים, לחסר מהם מעט (שפתי חכמים שם: ר"ל כך אמרו המואבים על ישראל שיחסרו מישראל מעט. והוצרך לטעם של דבר אחר וכו' כי לפי טעם ראשון קשה שצריך להגיה אני ועמי לכן פירש דבר אחר וכו', ולטעם של דבר אחר קשה דהל"ל נכה ממנו, כלשון המשנה מנכה מן הדמים. לכן צריך גם לטעם ראשון).

[55]קה, ב. גם קטע זה מבוסס על דברי ספר החרדים בקטע המובא בהע' 38 לעיל.

[56]ירמיהו ב, ז.

[57]עי' של"ה מסכת פסחים מצה עשירה דרוש שני, ח"ב עמ' קפח אות שיא (קנז, ב): ארץ ישראל, יש מאין - 'כל הגוים כאין נגדו' (ישעיה מ, יז), רק 'ארץ אשר ה' אלהיך דורש' (דברים יא, יב), ומתמציתה ניזונין כל הארצות (תענית י, א), וכיבוש ארץ ישראל - ל"א מלכים, ל"א מעשר מן י"ש, וסוד מעשר כי ארץ ישראל עשר קדושות כדתנן (כלים פ"א מ"ו), הרי ארץ ישראל - יש מאין. עולם הבא - יש מאין... מסכת תענית פרק תורה אור, קדושת הארץ אחדות ח"ב עמ' שם, אות קז (רו, ב): 'ארץ אשר ה'' וגו' (דברים יא, יב) וכל הארצות ניזונות מתמציתה (תענית י, א). ומרכז ארץ ישראל - בית המקדש, מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה (תנחומא פקודי ב), מתאחד עמו, 'ויחדו יהיו תמים' (שמות כו, כד), 'והיה המשכן אחד' (שם שם ו). וראה באש דת (אוז'רוב) ח"י עמ' תנב (תל-אביב תשכ"א): ...וכן הוא גם בעניין ארץ ישראל שנתייחדה מכל הארצות בענין הזה, כמ"ש (דברים יא ב) ארץ אשר ה' אלקיך דרש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מר[א]שית השנה עד אחרית השנה. ובזוה"ק (וירא קח, ב) על הפסוק שם ח, ט, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם: ...קב"ה פליג כל עמין וארעאן לממנן שליחן, וארעא דישראל לא שליט בה מלאכא ולא ממנא אחרא, אלא איהו בלחודוי. בגין כך אעיל לעמא דלא שליט בהו אחרא לארעא דלא שליט בה אחרא, ע"כ. וע' גם ח"ב עמ' תפז אות כה בהגהה ד"ה והנני מעתיק (רנא, א בהגהה).

[58]עי' של"ה מסכת פסחים פירוש תורה אור ח"ב עמ' קמג סוף אות קלה (קנא, א): ...וזכו לארץ ישראל, ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה וגו' (דברים יא, יב). וחזרו וקלקלו בעבירות, ובפרט בע"ז, והוצרכנו שוב לזיכוך הגלויות שנצטרף בכור הברזל יותר מכור הברזל שבמצרים, ומפי עליון לא תצא הרעות, הכל לטובה כדי שנצטרף ונזדכך, ונזכה לגאולה האמיתית, כימי צאתנו ממצרים כן יראנו נפלאות.