המעין

הרהורים ודיוקי מקרא בפרשת הָגָר / ברוך עמנואל

הורדת קובץ PDF

ברוך עמנואל

הרהורים ודיוקי מקרא בפרשת הָגָר

בפרשת לך לך מתוארים יחסי הגר עם שרה ואברהם (בראשית פרק כא).

א. ראשית מעניין לראות שהגר אף פעם לא מוזכרת בתורה כאשת אברהם, אלא רק כששרה אמנו נותנת אותה "לְאִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה". לא ה' יתברך ולא אברהם אבינו מזכירים את הגר כאשת אברהם, ואולי התורה רומזת לכך שאין הגר ראויה להיקרא "אשת אברהם". ואכן מדיוק הפסוקים נראה שמעשיה מוכיחים על פחיתות ערכה.

ב. פס' טו: "וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֶמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם". הפועל של"ך מופיע מספר פעמים בתנ"ך, וכמעט תמיד כפעולה אכזרית. למשל (דברי הימים ב פרק כה פסוק יב): "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע, וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ".

ג. "תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם" – אילו היה כתוב "תחת השיח", או אפילו "תחת שיח אחד", היינו מבינים שהיא חיפשה שיהיה לישמעאל צל, שהיא בחרה שיח שיגן עליו מפני השמש. אולם הביטוי "תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם" מראה שהיא לא התאמצה כלל לראות היכן יש יותר צל .

ד. פס' טז: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד, וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְ". לפני יותר מחמישים שנה זכיתי לשמוע שיעור מפי גב' נחמה ליבוביץ' זצ"ל. היא הביאה את הפירוש של הרש"ר הירש לפיו אֵם אמיתית לעולם לא הייתה עושה כדבר הזה, להתרחק מהילד החולה כדי שלא לראות במותו. לתדהמתי היו בין השומעים כמה נשים, אמהות וסבתות, וכמה מהן אמרו: 'לא נכון, גם אנו היינו עושות כמו הגר'! נחמה נרתעה, לא נכנסה לוויכוח והמשיכה את השיעור (נחמה, כידוע, לא זכתה להיות אֵם). אני הזדעזעתי. נזכרתי במראות שראיתי שנים לפני כן כשהייתי במחנה הריכוז ברגן בלזן, ולא היה כדבר הזה "ותשב מנגד... כי אמרה אל אראה במות הילד" - הילדים מתו בזרועות אמותיהם! גם במגילת איכה (פרק ב פסוקים יא-יב) כתוב "בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה... בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר, בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם" – ילדים מתו בזרועות אמותיהם . שנים אחר כך פגשתי את נחמה ואמרתי לה "את צָדַקְתְּ כשהבאת את הפירוש של הרש"ר הירש, ומצאתי לכך ראיה מפורשת. לא כתוב בתורה "ותשב מנגד", אלא "וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד". לה – לעצמה, לטובתה. היא לא יכולה לסבול לראות את מות הילד.

ועוד חיזוק נמצא במילות הפסוק לבעייתיות בהתנהגות של הגר. לפעמים אדם עושה פעולה מסוימת באופן אינסטינקטיבי וכשמתיישבת דעתו הוא חוזר בו ומרגיש שזה לא היה הדבר הנכון לעשות. לא כך הגר. גם אחרי שהתיישבה דעתה עדיין ישבה לה מנגד. כך רמוז בסוף הפסוק שבו ישנן שתי מילים לכאורה "מיותרות" – "וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד...". בשביל מה צריך פעמיים לכתוב, באותו הפסוק, "ותשב מנגד"? מכאן אפשר ללמוד שאפילו אחרי שהגר נרגעה מעט היא חשבה עדיין שראוי "לשבת מִנֶּגֶד", והיא לא חזרה לבן שלה הגוסס. גם התיבה "מִנֶּגֶד" אומרת משהו על המצב הנפשי של הגר, שהישיבה הזו שלה בריחוק מבנה החולה, מהעבר האחר, נעשית במודעוּת מלאה.

ה. "... וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְ. וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת קוֹל הַנַּעַר..." הרי הגר היא שבכתה, מדוע שומע ה' את קול הנער (שלא כתוב שבכה או שנשא את קולו) ולא את קולה? אפשר לומר שאנו רואים כאן ביקורת חריפה מאוד על הגר והתנהגותה, התנהגות שבשלה ה' לא רצה בכלל לשמוע את הבכי של הגר! ומיד לאחר מכן נכתב (פס' יז) "...וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹקִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם... אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹקִים אֶל קוֹל הַנַּעַר"...

ו. לאחר מכן (פס' יח) מטיף המלאך להגר מוסר שמפורש ממנו לא יכול להיות: "קוּמִי, שְׂאִי אֶת הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ"! ניתן לשמוע כביכול את המלאך מרים את קולו על הגר ואומר לה "איך יכולה היית להשליך אותו? קומי! שאי את הנער וגם החזיקי את ידך בו!"...

ז. פס' יט: "וַיִּפְקַח אֱלֹקִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר". המדרש על הפסוק אומר שלוש מילים בלבד: "קְטָנַת אֱמוּנָה הָיְתָה". מה הפשט של המדרש? הגר קודם מילאה את החמת ורק אז נתנה לישמעאל החולה לשתות. הילד גוסס, והיא קודם ממלאת את החמת! כנראה חששה שהנס של מציאת המים נעשה רק להצלת ישמעאל, ואחרי שישתה תיעלם הבאר פתאום, בדיוק כמו שהופיעה. לכן אומר עליה המדרש: "קְטָנַת אֱמוּנָה הָיְתָה".

ח. ולסיום, מאוד בולט למעיין ששלוש פעמים התורה מדגישה שאברהם מל את "ישמעאל בנו", ארבע פעמים מוזכרת שרה בשמה סביב לידת יצחק, ולעומת זאת בפרק כא (פסוקים ט-כג) ישמעאל מוזכר ט"ו פעמים - אבל אף פעם אחת אין הוא נזכר בשמו "ישמעאל", כביכול אין חפץ לתורה הקדושה להזכיר את שמו. הלא דבר הוא?...