המעין

הרב עמיחי כנרתי

קיום מצות משלוח מנות בשמחה ובידידות

הקדמה

כמה לשלוח?

מה עדיף לשלוח?

החזרת משלוח מנות לשולח

מי שולח ראשון?

הערות כלליות

סיכום

הקדמה

מצוות "משלוח מנות איש לרעהו" בפורים ראוי לקיימה בשמחה גדולה, ככל המצוות שיש הידור גדול בקיומן בשמחה, כמבואר ברמב"ם סוף הלכות סוכה, וכל שכן הוא במצוה המתקיימת בפורים שבו השמחה היא עיקר משמעותו של היום. חשוב גם לקיים מצוה זו מתוך רגשי ידידות וחיבה, כמודגש בפסוק "איש לרעהו"; יתר על כן, עיקר טעם המצוה לדעת ר"ש אלקבץ במנות הלוי (אסתר ט, יט; כב) הוא להרבות אחווה ורֵעות בישראל, היפך דברי הצורר שאמר "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד".

דא עקא, שלעיתים דווקא סביב מצוה חביבה זו נוצרים מתחים וסיבוכים, ונמנה כאן את חלקם: כמה משלוחי מנות לשלוח? למי לשלוח ולמי לא? הרי בדרך כלל קשה לעמוד ברשימה הארוכה של ה"מחויבויות"[1]! עד כמה להתחשב בעצם המשלוח ובהרכב המנות בכך שייתכן שמישהו ייפגע[2]? איזו רמה של מנות ראוי להכין? כמה להשקיע בזה בזמן, כסף וטירחה? האם עדיף לשלוח מספר מסוים של משלוחי מנות יקרים ומכובדים או מספר רב יותר של משלוחים פשוטים וצנועים? האם עדיף לשלוח מיני תבשיל או מיני מתיקה? מי שולח ראשון? האם ראוי או חובה להחזיר משלוח מנות למי ששלח לי - או שאין בכך חשיבות הלכתית? ועוד.

קיימת הרגשה שמצוה זו אינה ברורה כל כך בפרטיה המעשיים[3]. ננסה לברר את הדברים במאמר זה.

כמה לשלוח?

כתב הרמב"ם (הל' מגילה פ"ב הט"ו): "חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחברו, שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו, שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לרֵעים משובח"[4]. נראה שנכללים לדעתו שני עניינים בהידור מצות משלוח מנות, להרבות במנות ששולח, ולהרבות במספר האנשים שהוא שולח אליהם.

בספר 'לקט יושר' לרבי יוסף ב"ר משה תלמיד מהרא"י בעל תרומת הדשן, מתואר מנהג קהילתו במצוה זו[5]: "וזכורני, דיש מנהג באושטרייך שכל אחד שולח לכל הקהל חתיכת דג ויין בכלי, ולפעמים היה אחד משנה ושלח יין וצוקר או בשמים[6] או דגים קטנים חיים בזכוכית מלא מים[7]. לסוף באו רוב הדגים בבית החזן והשמש ובביתם של העניים, כי הם לא שלחו לכל הקהל, וכל הקהל שלחו להם חתיכת דג ויין בכלי ומעות לפי השגת ידם". מתוך התיאור מבואר שאנשי הקהילה שלא היו עניים שלחו מנות לכל חבריהם אנשי הקהילה, אבל דברים קבועים פשוטים וזולים[8]. עוד משמע מדבריו שכל משפחה לא הכינה משלוחי מנות רבים, אלא המנהג היה להעביר לאחרים את משלוחי המנות שקיבלו. ריבוי משלוחי המנות לכל חברי הקהילה יכול להסביר גם את הזמן הארוך שבו הם היו טרודים במצוה זו לפי התיאור בשו"ת תרומת הדשן סי' קי, בהסברו מדוע נהגו להתחיל לאכול את סעודת פורים רק סמוך לערב: "ונראה טעם לדבר, משום דבארבעה עשר שחרית צריך שיהוי בקריאת מגילה, ואח"כ הוא טרוד ושולח מנות ומתנות לאביונים, ואין פנאי לאכול בסעודה בשמחה ובתענוג, ולכך קבעוה קדמונינו מקצתה בערב, ולהתחיל מבעוד יום".

מה עדיף לשלוח?

האם עדיף לשלוח מנות מאכל או מיני מתיקה? יתכן ששאלה זו תלויה בטעמים של מצות משלוח מנות, שאם כסברת תרומת הדשן סי' קיא שמשלוח המנות נועד לצורך סעודת פורים א"כ עדיף לשלוח מנות שאוכלים בסעודה[9], ואם הטעם הוא כדברי הרלב"ג ובעל מנות הלוי (אסתר ט, יט) בשביל להרבות שמחה וידידות ניתן לקיים את המצוה גם במיני מתיקה.

כתוב בספר יוסף אומץ לרבי יוסף יוזפא האן נוירלינגן, ראש הדיינים בפפד"מ (סימן תתרצט): "ויקיים מצות משלוח מנות ביום לפחות פעם אחת שתי מנות חשובות מתבשילין, או כוס מלא יין ותבשיל אחד. ואחר שקיים המצוה כהלכתה במנות חשובות יוכל לעשות שחוק והיתול[10] במינים ממינים שונים בעניין משלוח מנות, כדרך העולם". גם בספר כנסת הגדולה (או"ח סי' תרצה הגהות ב"י ס"ק י) ובספר מועד לכל חי (סי' לא סע' פב) מובא המנהג לשלוח מיני מתיקה.

אמנם במסכת מגילה (ז, ב) נמצא מעשה: "רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא ומלי כסא קמחא דאבשונא, אמר (ליה) אביי[11], השתא אמר מרי אי חקלאה מלכא ליהוי - דיקולא מצואריה לא נחית! הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא אריכא, אמר אביי השתא אמר מר אנא שדרי ליה חוליא ואיהו שדר לי חורפא"! ועיי"ש ברש"י ובמפרשים. לכאורה ניתן ללמוד ממעשה זה שלושה פרטים:

א.     צריך לשלוח לפי מעמד השולח.

ב.     עדיף לשלוח מיני מתיקה, ולא דברים חריפים.

ג.      המחזיר משלוח מנות לא יחזיר פחות ממה שקיבל.

אבל נראה יותר שאי אפשר ללמוד כך מהמעשה, שהרי בפשטות אביי עדיין היה קטן כאשר רבה עשה אותו שליח למשלוח מנות[12], ולכן שלחו[13], והוא עצמו וגם מרי בר מר לא חששו לחששותיו של אביי. וצ"ל שרבה ומרי סברו שמשלוח מנות צריך להיות מתוך ידידות ואהבה ועיין טובה ומתוך התרוממות לגודל יום הפורים, ושאין נפקא מינה מה בדיוק שולחים ומקבלים.

ועוד אפשר לומר, שמשלוח מנות הוא "קיום מצוה", ולא ביטוי לרמת ההערכה של האחד כלפי השני. וכך כתב בספר לקט יושר[14]: "וזכורני, כשהביא לו[15] אחד מנות בפורים, כשהשליח הלך לדרכו אמר לו תאמר לשולחך איני צריך 'להשיב לו שלום' בשביל מנות פורים[16], בלשון אשכנז 'מן דאנק ניט אם פורים'"[17]. ונראה שהטעם לכך שאין מודים על המשלוח, אע"פ שבכל השנה יש בכך מידה טובה, כדי להראות שבפורים שולחים מנות בגלל המצוה שבדבר, ולא בגלל ידידות רגילה. ונראה שמהרא"י לשיטתו שהובאה לעיל שמטרת המצוה עבור הסעודה, אבל לסוברים שהטעם הוא בשביל להרבות ידידות יש ענין לומר תודה.

בכל אופן המעשה עם אביי הובא בגמרא כדי להראות שיש אנשים שמתרשמים מאיכות וכמות משלוח המנות שהם מקבלים בפורים[18], אם כי רבים ללא ספק רואים את הדברים אחרת, ובכל אופן בוודאי שראוי להקפיד שלא להעליב. למעשה בכמה ראשונים[19] נמצאת הקפדה על רמת המשלוח לפי כבוד המקבל או לפי כבוד הנותן[20], ובביאור הלכה סי' תרצה כתב שלכן "נכון להיזהר בזה לכתחילה". אמנם מסתבר שזהירות זו דייה במשלוח מנות אחד, ושאר המשלוחים שבאים רק להידור מצוה יכולים להיות ברמה פחותה. וכך כתבו תלמידיו של הגרש"ז אוירבך זצ"ל[21]: "ורבנו היה מדבר בשבחם של המקפידים על כך לקיים המצוה כהלכתה וכהידורה ונותנים לבם להדר מתנתם, ולא הערך הכספי הוא העיקר אלא נתינת הדעת ושימת הלב ליקר ולחבב איש את רעהו, ואחד המרבה ואחר הממעיט ובלבד שיכוון לבו כראוי, ופשיטא שאין להוציא הוצאות יתירות בכגון דא".

החזרת משלוח מנות לשולח

מנהג טוב וראוי הוא שאדם שקיבל משלוח מנות מחברו יחזיר לו אף הוא 'כגמולו'[22]. במעשה במגילה (שם) רואים שמרי החזיר לרבה משלוח מנות, ונראה מכך שהיא הנהגה ראויה, אע"פ שאינה חובה[23]. בספר "הלכות חג בחג" על פורים לרב קארפ שליט"א (עמ' קעד) ובספר "נטעי גבריאל" על פורים לרב צינער שליט"א (עמ' שו) הביאו מקורות בספרי האחרונים שכך היה המנהג הפשוט בישראל. בספר קיקיון דיונה לרבי יונה תאומים על מסכת מגילה (ז, ב) כתב שכך היה המנהג בזמנו להחזיר משלוח למי ששלח לך, וכן כתב בפשטות מהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה או"ח סי' רו "שחוזר המקבל ושולח לו בחזרה מנות". בספר "הליכות שלמה" (שם עמ' שלד) מובא שהגרש"ז אויערבך זצ"ל היה משתדל שיחזירו לכל שולח, עד שרבו השולחים אליו והרבנית כבר לא עמדה בזה.

אמנם פשוט שכל זה מדובר כשההחזרה נעשית מאליה, בלי סיכום מוקדם בין שניהם; אבל אם עשו על דעת זה[24] הרי זו "החלפה", כפי שמבואר במגילה שם: "אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי". הרמב"ם (הל' מגילה פ"ב הט"ו) כתב דין זה כמצב של דיעבד: "ואם אין לו - מחליף עם חברו, זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו"[25]; ומשמע שאפשר לסמוך על זה רק בשעת הדחק, "אם אין לו".

מי שולח ראשון?

בספר גופי הלכות למהר"ש אלגזי (איזמיר ת"מ; דף קיז, ב) כתב שתחילה ישלח הגדול לקטן[26]: "כי אף שמתורת דרך ארץ ומנהג העולם הקטן שולח תחילה מתנות לגדול, כאן תקנו כדי שיהיה שמחה יותר שישלח הגדול[27], שהוא 'איש לרעהו', כל 'איש' חשוב הוא[28], כדי שיהיה שמח הקטן". בספר "הלכות חג בחג" (הנ"ל עמ' קעב) הביא דבריו, וכתב טעם נוסף לכך: "ונראה עוד בפשיטות שאם הקטן היה שולח תחילה לגדול היו באין לידי קפידא, לומר לא שלח זה אלי תחילה הואיל ומחזיק עצמו לחשוב ממני. לכן תקנו שהגדול שולח לקטן תחילה, ואז לא יבוא לעולם לידי קפידא, שיאמר דמה שלא שלח אלי מפני שמחשיב עצמו לקטן ממני, ולכן לא ראה עצמו ראוי לשלוח אלי תחילה"[29]. וכעין זה אפשר לומר שהקטן חושש לשלוח ראשון לגדול ולהחשיבו ל"רעהו", ולכן הגדול ישלח לו תחילה ובזה הוא קובע שם "רֵעות" על הקשרים ביניהם. ועוד אפשר לומר, שבפורים בו היה הנס ע"י זעקת כלל ישראל, "לך כנוס את כל היהודים", ראוי לנו לאחוז במידת אהבת ישראל ואחדות ישראל בביטול המעמדות המפרידים בדרך כלל בין גדול וקטן, בכך שהגדול שולח ראשון.

ועוד, שיש בהקדמת הגדול לקטן מידת ענווה, כעין המבואר בדרך החיים למהר"ל (אבות פ"ד מי"ד) לגבי הקדמת שלום לרעהו: "ודבר זה - ענוה להקדים לכל אדם שלום, ולא ימתין עד שייתן לו האחר שלום ואז יחזיר לו שלום, רק שיש לו להקדים לכל אדם שלום, וזה הוראה שאין אדם אחר שפל בעיניו, כי מי שבעיניו בני אדם שפלים לא ייתן שלום לאחרים, רק אם יקדימו שלום אליו אז הוא מחזיר שלום". בפורים במיוחד ראוי לנו לאחוז במידת מרדכי העניו[30] ואסתר הצנועה[31]. ואע"פ שלמעשה לא שמענו בזמננו שמקפידים בהנהגה זו לחשוב מי שולח ראשון ע"פ רמת החשיבות, מ"מ קיים זירוז בדבר כלפי הגדולים לא לחכות שישלחו להם תחילה - אלא להיפך להיות הראשונים.

הערות כלליות

אחרי שהובהר שמעיקר הדין מספיק משלוח מנות מכובד אחד, ומעבר לכך זו תוספת והידור מצוה, א"כ צריכים לעמוד על המשמר שלא יצא חומרו קולו.

לדעת בעל מנות הלוי מטרת המצוה להרבות ידידות בישראל. וגם לדעת בעל תרוה"ד שטעמה משלוח מנות לצורך הסעודה, ודאי שאסור שמשלוח המנות יקלקל את הידידות ואת שמחת הפורים. כדי למנוע סוגים שונים של צער וקפידא[32] כדאי שכל אדם וכל משפחה ישתדלו בפורים להתרומם לגודל היום וקדושתו, ומתוך כך דברים קטנים לא יציקו ולא יתפשו מקום בנפש[33]. לא צריכים להיות במתח מיותר בפורים, ומאידך גם לא תזיק תשומת לב ומחשבה וזהירות של האנשים כלפי סביבותיהם.

והערה חשובה לסיום: טרדת המחשבה והעשייה הרבה לפני פורים בהכנת משלוחי המנות בהידור (הרבה מנות להרבה אנשים) עשויות לגרום לחדוות יצירה - אבל גם לעייפות ויגיעה, ואז עלולים להגיע לפורים (בעיקר הנשים עליהן רוב העול מוטל בדרך כלל) מותשים ולא מוכנים רוחנית, וחבל[34].

וכך תיאר הרב אהרן מרצבך שליט"א, רבו של קיבוץ שעלבים, בקובץ 'אורחות שעלבים' (קיבוץ שעלבים, ניסן תשע"ב) עמ' 29, את מהלך היום בקיבוץ: "משלוחי מנות נעשים בצורה נעימה וצנועה, בלי לחץ חברתי ובלי למדוד משלוחי מנות לפי גודלם וערכם. אין אווירה של מחויבות מלחיצה שאם פלוני שלח לי אני חייב להחזיר לו משלוח מנות באותו ערך, וכיו"ב". ובהערה שם פירט: "חשוב מאוד לשמור על הנורמה הזו ולא להיסחף. רבים מכירים את התהליך שקורה בעניין משלוחי מנות במקומות רבים: נוצר מצב שרבים שולחים משלוח מנות יקר מאוד, ולא נעים לא להחזיר, והדבר הופך למעמסה, ומטעמי נימוס חייבים לשלוח גם כשאין בזה עניין או מצוה - כיון שהוא שלח לי משלוח מנות יקר אני לא יכול לשלוח פחות מזה. אחרי שהתופעה הזו כבר מתפתחת למצב בלתי אפשרי, מתעוררים לחשוב על פתרונות, ואז עולים רעיונות שונים: הגרלות של מספר משלוחים מצומצם לכל משפחה, הגבלת מחיר כל משלוח מנות, נתינה לצדקה לכבוד משפחה פלונית במקום משלוח מנות, וכיו"ב. כל קהילה מאמצת שיטה אחרת. בגדול, כל זה נובע מהסתבכות. הדרך הטובה היא הפשטות והצניעות בעניין זה. וכיון שדרך זו כבר קיימת אצלנו, ב"ה, היא יקרה מפז, וחשוב מאד לשמור עליה".

סיכום

מעיקר הדין די במשלוח מנות אחד, ובו שתי מנות לפחות. הידור מצוה הוא לשלוח ליותר אנשים, וכן נהגו ישראל. באושטרייך נהגו בשלהי תקופת הראשונים לשלוח לכל בני הקהילה משלוח מנות צנוע ואחיד. מעיקר הדין די בשתי מנות פשוטות וזולות, אבל יש שציינו שראוי לשלוח לפי השולח והמקבל. נראה שמיני מאכלים ותבשילים עדיפים על מיני מתיקה וכדומה, אבל בתור תוספת על שתי המנות ועל משלוח המנות העיקרי ניתן לשלוח גם מיני מתיקה. קיימת הנהגה טובה שתחילה ישלח הגדול לקטן, וזוהי גם דרך ענווה, אך לא רבים נוהגים כך היום. ראוי להקפיד על מנהג ישראל להחזיר משלוחי מנות למי ששלחו לך, והיא מידה טובה שגם עשויה למנוע תקלות, אך אין בדבר חיוב הלכתי.

והכלל בכל זה, לקיים את המצוה החביבה הזאת בשמחה ובנחת, ברֵעות ובידידות, ושכל הפרטים ייגזרו מתוך כלל זה.