המעין

הרב נתן דוד רבינוביץ'

כמה הערות ביוגרפיות בנוגע למשפחתו של מרן ה"חתם סופר" זצ"ל*

א. כיבוד אם של מרן זצ"ל

ב. זרע של קיימא: לאו כל אדם זוכה

ג. הנצחת זכר אלמנתו של מרן זצ"ל בספריו

ד. אחרית דבר מראשיתו

ה. שלוש נשותיו של מרן

א. כיבוד אם של מרן זצ"ל

מזה זמן רב קשה היה לי להשלים עם העובדה שהחת"ס לא חזר לפפד"מ לבקר את אמו אחרי שעזב את העיר בשנת תקמ"ב[1]. לפי השמועה ביה"ד של פפד"מ נשאל על ידו אם מותר לו לבקר את עיר מולדתו כדי לקיים מצות כיבוד אם, או שמא עליו לחוש לביטול ת"ת דרבים, וביה"ד פסק לו שאסור לו לעזוב את מקומו[2]; אבל עצם העובדה שעזב את אמו לא נתנה לי מנוחה, שהרי איך בן בכור שכל כך דאג לאמו[3] עזב את אמו מרת רייזלה יושבת בדד בעיר פפד"מ, שהרי אביו (בעלה) נפטר כבר בשנת תקל"ט (כשהיה מרן רק בן שש עשרה שנה)?

ונראה שמרן שם מבטחו בשני אחיו שהיו בחיים בפפד"מ עד שנה לפני פטירת אמם בשנת תקפ"ב[4]. מרן היה בטוח שאחיו, שלא היו בעלי משפחה, ישגיחו בעיניים פקוחות על אמו האהובה. אחיו ר' שמעון שנולד בשנת תקכ"ז או תקכ"ח נשא את זוגתו בשנת תקע"ד כשהיה כבר כבן ארבעים ושש, וגם אחיו הצעיר רבי יוזפא שנולד בשנת תקכ"ט התחתן רק בשנת תק"פ, בגיל חמישים שנה בערך. ואמנם בטחונו באחיו לא היה לשוא: בפנקס הזכרת נשמות של פפד"מ כתוב על ר' שמעון: "...וכיבד את אמו ואת הוריו ביותרת הכבוד", וכן נמצא בנוסח מצבתו של ר' יוזפא: "כבוד אם קיים בכל נפשו..."[5].

לבתו החמישית קרא מרן בשם אמו רייזל, כיון שהיא היתה הראשונה שנולדה אחרי פטירתה.

ב. זרע של קיימא: לאו כל אדם זוכה

לזקנו של מרן, רבי משה סופר, היה רק בן אחד, ר' שמואל אביו של מרן; ר' משה נפטר בשנת תפ"ב, ארבע שנים אחרי נישואיו. גם אמו של מרן, מרת רייזלה, שנולדה בשנת תצ"ד[6], ילדה לראשונה רק בשנת תקכ"ז כשהיתה בת שלושים[7], ושני אחיו הנ"ל של מרן זצ"ל נפטרו בלי זרע של קיימא, אחרי שמשום מה לא התחתנו עד גיל מאוד מאוחר[8]. מפליא גם כן שהיו למרן שני דודים-זקנים, אחיהם של זקנו רבי משה סופר, הבחור גומפריכט (נפטר בשנת תקי"ח) והבחור פייס (נפטר בשנת ת"ק), שלא נישאו מעולם; אין לנו מידע על גילם בשנת פטירתם, אבל ידוע לנו שאחיהם רבי משה הנ"ל התחתן בשנת תע"ח, וא"כ מסתבר שהם לא היו צעירים בשנות פטירתם הנ"ל. יתכן מאוד שאחותו של מרן, מרת הינדלה (שטרויז) ג"כ התחתנה בגיל מאוחר, שהרי אמה היתה בת שלושים כשהתחילה ללדת את ארבעה ילדיה בשנת תקכ"ג כנ"ל, והינדל התחתנה כנראה רק בשנת תק"ס[9].

למרן נולדה בתו הבכורה מרת הינדל בשנת תקע"ג כשהיה בן חמישים, ורק בשנת תקע"ה כשהיה בגיל ב"ן נולד לו בנו הגדול ה"כתב סופר". אולם עד שנת תקפ"ט (כשנולדה בתו האחרונה אסתר'ל) נולדו לו עוד עשרה ילדים (מהם שלושה נפטרו בצעירותם). גם בתו הינדל ילדה רק שש שנים אחרי נישואיה.

ג. הנצחת זכר אלמנתו של מרן זצ"ל בספריו

בשנת תרע"ט, כשרבי שלמה אלכסנדרי סופר ז"ל בן ה'מכתב סופר' נכד החת"ס הוציא לאור את חידושי חת"ס למסכת חולין, הקדיש בהקדמתו כמה שורות לזכרה הטהור של זקנתו הצדקת ע"ה אשת החת"ס, וז"ל: "ברוך מזכיר נשכחות, דבר שנצטער בו אותו צדיק, אאמו"ר הגאון זצ"ל, על שכחה אומר כבוד, כיבוד אם, זקינתי הרבנית הצדיקת מרת שרל נ"ע בת רבינו עקיבא איגר זצ"ל, ושפך לפני צערו דאזדי מיני' הא מלתא בפתחו "פתוחי חותם" לשו"ת מרן אביו זצ"ל [נדפס בשנת ת"ר], ואמר לי בזה הלשון: "בודאי חטאי גרמו לי שנשכח ממני דבר כזה, כי אמי הצדיקת בודאי כדאי היתה להיות לה יד ושם בהחתם סופר, ושיודע לרבים מה שהעיד עליה בזה"ל: רובי תורתי זכותה גרמה לי. ה' יעזרני לתקן המעוות". אלו דברי קדשו אלי כצופה ברוח מבינתו שעתיד לצאת על ידי מכתבי קודש מרן ק"ז זצ"ל, וכמעט נשכחו הדברים מלבי, ובגשתי אל המלאכה כקול ממרון הומה בלבי, להזכירני דברי קדשו, והנני עושה בשליחותי' דאבא מורי זצ"ל, ותהי ידי כידו".

אבל בספר רבינו שמעון סופר (ברוקלין תשנ"ח) שחיברו ידי"נ ר' יודא הכהן שטראסער עמ' נג (וכ"ה גם בספר אגרות מכתב סופר, בני-ברק, תשס"ו, מכתב ב) מופיע מכתב תודה מר' מרדכי אפרים פישל סופר[10] בעד הקדמתו "פתוחי חותם", ובו הוא מייעץ ל"מכתב סופר" להוציאו בלי איזכור אמו ע"ה:

מעכת"ה מזכיר בסוף ההקדמה שם אמו הרבנית הצדקת ע"ה, אשר בוודאי מגיע לה זה בדין, אמנם אולי יהי' זה למורת רוח ולעצב לאלמונתו הרבנית תחי'[11] ואצל חתנה הרב נ"י[12], ואין אני צריך להזכירו על גודל השלום. ואם אעפ"כ יסכים להזכירה, אזי אעורר אותו שאל ישכח להזכיר גם את שם הרבנית הצדקת הראשונה ע"ה של אמו"ר זצ"ל, כי גלוי וידוע לפני אשר פעלה עשתה וזכתה הרבנית ע"ה במטר"ד כאשר זכיתי ללמוד וליצוק מים ע"י אמו"ר זצ"ל[13], כי גם היא היתה אשת גדולה וצדקת ע"ה. ואם שלש אלה לא יעשה[14], כי אולי לא יהי' מתאים[15], אזי לפענ"ד יחדול מלהזכיר את אמו הצדקת ע"ה.

אם כן ה'מכתב סופר' השמיט בכוונה גמורה את זכר אמו בהקדמתו, ולא שלט כאן שר השכחה!

ד. אחרית דבר מראשיתו

הידיעה על שבע הבנות של מרן (רק חמש נשארו בחיים) נודעת לנו מרשימתם בדפי השער של פנקס הנימולים שלו. כדאי להביא דבר נפלא שראיתי אצל הגאב"ד רבי שמואל עהרנפלד ממטרסדורף זצ"ל[16]:

בפנקס אשר רשם ק"ז מרן החתם סופר זצ"ל שם בניו ובנותיו הנולדים לו, ובתוכם אמי זקנתי המפורסמת מרת הינדל ז"ל, כתב מרן ז"ל [אחר שמה] "ה' יזכיני להכניסה לחופה", וכן זכה אביה הקדוש לזה[17]. ובלדת אחותה, דודתי המפורסמת מרת שמחה לעהמאן ז"ל, כתב בכי"ק "ה' יזכיני לגדלה וגו'", ולא זכר שם חופה, ולא זכה רק להיות אצל התנאים במסיבה של מצוה עם מחו' הגה"ג מהו' יוסף לעהמאן זצ"ל. בא וראה איך רוח ה' דבר במרן בעל החתם סופר זצ"ל.

מעניין, אגב, שמרן לקח לבתו שמחה בחור ששמו היה משה לעהמן, ורק ציווהו שיוסיף לעצמו עוד שם על שמו (ראה אגרות סופרים ח"ד עמ' 51-52); אבל  כשהחתן המדובר לאחת מבנותיו היה ר' משה שיק, אולי תלמידו הטוב ביותר של מרן, משך מרן את ידיו מהשידוך "כיון דקפדי אינשי בהכי" (דרשות מהר"ם שיק – תולדות המחבר).

ה. שלוש נשותיו של מרן

זוגתו הראשונה של מרן זצ"ל מרת שרה נפטרה בי"ג מנ"א תקע"ב[18], ומרן התחתן עם זוגתו השניה מרת שרל אחרי קצת יותר משלושה חדשים, בכ"ג לחודש מרחשון תקע"ג. הוא לא המתין שיעברו שלוש רגלים, וכמו שנפסק בשו"ע יו"ד סי' שצב סע' ב, כיון שעדיין לא קיים מצות פו"ר. כשהתאלמן מזוגתו זו, בח"י אדר תקצ"ב, המצב היה שונה, וכמו שמרן זצ"ל עצמו כותב במכתב מח"י בעומר תקצ"ב:

לא אוכל להאריך מפני טרדות חתונת בתי הבתולה הכלה תי'[19] למז"ט בימים האלה, ועזרתי אין אתי בעוה"ר... וגם עדיין לא עברו ג' רגלים... קשה עלי לישא אשה עד שלכל הפחות אמצא קשר מעדנים לבן חכם וצדיק הנ"ל...[20]

הסיפור אודות השתלשלותו של השידוך עם בתו של רע"א ידוע ומפורסם, וכבר דשו בו רבים. ההשגחה הפרטית נראית בבירור: מכתבו של רע"א[21] עם בקשת עזרה במציאת שידוך לבתו המהוללה שהתאלמנה רק חודש קודם, בב' סיון, הגיע ממש סמוך לאחר פטירתה של אשתו הראשונה של מרן[22]!