המעין

נתקבלו במערכת

ספר אור זרוע השלם. לרבינו יצחק ב"ר משה מוינא. יוצא לאור במהדורה חדשה ומתוקנת ע"פ כתבי יד, עם שינויי נוסחאות, מקורות וביאורים. נלווה אליו קונטרס מרחיב האור, חידושים וביאורים על ספר אור זרוע מאת הגאון רבי אברהם מארינבערג זצ"ל, יו"ל לראשונה מכת"י המחבר. מכון תורני ישיבת אור עציון, מכון ירושלים. חלק א: שבת ועירובין (תשס"ג). ח"ב: הלכות מועדים וזרעים (תשס"ו). (02-6510627)
ר' יצחק ב"ר משה מווינה, תלמידם הגדול של גדולי בעלי התוספות מ'חסידי אשכנז' - ר' אברהם ב"ר עזריאל בעל 'ערוגת הבשם', ר' יהודה החסיד, ר' יהודה שירליאון, ר' אלעזר בעל 'הרוקח', ר' אליעזר משפירא והראבי"ה, ורבו המובהק של המהר"ם מרוטנבורג, מהווה את אחת הטבעות החשובות בשלשלת הפסיקה האשכנזית. ספרו 'אור זרוע' מכיל פסקים, פירושים ותשובות לפי נושאים, כשהוא מסודר פחות-או-יותר לפי סדר המסכתות. מחמת גודלו ואורכו של הספר הוא קוצר בידי בנו ר' חיים, והעתקות הקיצור היו נפוצות בכל תקופת הראשונים הרבה יותר מאשר הספר השלם, שגם נדפס לראשונה מכת"י חלקים-חלקים רק לפני כמאה שנה. פסקי האו"ז מובאים פעמים אין-ספור על-ידי חכמי הדורות שאחריו, ומשם באו ביתה יוסף ונכנסו לספרי ההלכה-למעשה. כעת זכינו למהדורה חדשה ומתוקנת, שיש בה כל מה שזקוק לו ספר הלכה של קדמון שמוהדר מחדש: נוסח מדוייק על פי כתבי היד ומדור שינויי נוסחאות, ציונים למקורותיו של האו"ז ולפוסקים שהביאו את דבריו, הערות והבהרות לתוכן דבריו ומבואות ומפתחות מקיפים, ואף נספח לו חיבור שלם, מאחד מגאוני ליטא בדור שלפני השואה, המבאר כל דבר קטן וגדול בספר; כתב היד של הפירוש הזה שרד את השואה ואת השלטון הקומוניסטי, ורק בשנים האחרונות הגיע ל'מכון ירושלים' וזכה עתה לצאת לאור. במבוא מציין העורך הראשי הרב שלום קליין, ראש 'המכון התורני' שעל-יד ישיבת אור עציון שבראשות הרב חיים דרוקמן שליט"א, את האחריות הגדולה שהוא חש כשהוא ניגש עם תלמידיו-חבריו להוציא לאור מחדש ספר פסיקה כה מרכזי, שאף סתירות לא-מעטות נמצאות בו (כנראה עקב כך שהוא התחיל להיות מועתק ומופץ עוד לפני שהמחבר סיים לכתוב אותו) הדורשות פירוש והבהרה והכרעה כדי לכווין לדעתו האחרונה של המחבר. שני הכרכים 'מכסים' למעשה את כל הלכות שבת ומועד ועוד תוספות רבות. בהלכות יום הכיפורים נמצא בספר או"ז המקור לסיפור הידוע על ר' אמנון ממגנצא, שמודפס ברבים מן המחזורים ליד תפילת 'ונתנה תוקף'. המהדירים מעירים (כרך ב עמ' רז) על כמה תמיהות במעשה זה: איך גרם באופן ישיר שייהרג ע"י ההגמון, כאשר על פי דין אינו חייב כלל עונש זה? הם מיישבים זאת על פי שיטת 'חסידי אשכנז' 'להחמיר' בהלכות קידוש השם. אולם איך זה שביקש להכניס עמו לבית הכנסת את פרקי אצבעותיו הקטועים, ולא חשש לטמא את הכוהנים שבבית הכנסת? (המהדירים יכלו להוסיף שהוא גם גרם לכאורה לנושאי המיטה לעבור על איסור מוקצה!) מעניין לציין שר' אמנון, שעל פי תיאור המעשה חי עוד לפני תקופת רבנו גרשום מאור הגולה, לא ידוע משום מקור אחר, ועדותו של ר' אפרים מבונא, שמכתב ידו העתיק ר"י או"ז את המעשה לספרו, היא המקור היחיד לסיפור מיוחד זה. שני הכרכים עבי הכרס של ספר 'אור זרוע השלם' (יחד כ-1800 עמודים!) מכילים יחד כחצי מהספר; יתכן שכדאי לחשוב על כרכים פחות עבים וכבדים בחלקים הבאים.

כתבי רבינו יצחק דוב הלוי מווירצבורג. חלק ב. ערך: הרב אביגדור ברגר. יו"ל ע"י צבי הלוי באמבערגער. ישראל, תשס"ה. תקעג עמ'.
אין צורך להציג את הגאון מווירצבורג מעל דפי 'המעין'. כאחד מגדול הדור לפני כמאה וחמישים שנה כתב וחיבר ביאורים לש"ס ופוסקים, הערות בעניינים שונים ומכתבים לכל דורשיו, נוסף לספרי ההלכה המפורסמים שהוציאו לו מוניטין: 'מלאכת שמים' על הלכות סת"ם, 'אמירה לבית יעקב' על הלכות נידה, 'מורה לזובחים' על הלכות שו"ב ועוד. לפני כחמש עשרה שנה הוציא לאור נכדו ר' צבי במברגר לקט ראשון של שרידי כתביו מפנקסים וכתבים שלא ראו עד אז אור עולם עם סיכום של פרקי חייו, ועתה יוצא לאור כרך שני, ובו חידושים על כמה מסכתות בש"ס, הגהות שלו על חלקים מהטור ומשו"ע והערות על שו"ע יו"ד מאת רבו ר' אברהם בינג (על או"ח נדפס בח"א הנ"ל), מהדורה חדשה ומתוקנת של ספרו 'קורא באמת' - פירוש על דרשות 'אל תקרי' שבש"ס, וכן לקט אגרות של רבנו, וכמה עשרות אגרות של ר' אליהו גומאכר מגריידיץ לבנו של רבנו, ר' משה ליב, שהיה רב העיר קיסינגן. בסוף הספר נמצאת פנינה מיוחדת במינה: מאמר שהתפרסם לפני שנים רבות על גר הצדק המופלא הברון הצדיק אברהם ארנסט פון מאנשטיין זצ"ל מווירצבורג, עם הערות והשלמות מפורטות מאת הרב בנימין שלמה המבורגר. המדובר על גר צדק אמיתי, קשה עורף, מפעילי הקהילה היהודית בווירצבורג עד השואה, שהוכרח ע"י הנאצים להיפרד מן הקהילה שהובלה אל מותה בשנת תש"ג. הוא נפטר ערירי בשנת תש"ד ונקבר ע"י הנאצים, 'להכעיס', בטקס צבאי נאצי (אולי 'בזכות' קרובו - הגנרל הנאצי פון-מאנשטיין), ורק בשנת תש"ך הובא סוף-סוף לקבר ישראל. הרב המבורגר מספר שבארכיון הגסטפו בווירצבורג נותר תיק רב-ממדים, בו נידונה בהשתוממות דבקותו העיקשת של הברון בדת היהודית המושפלת...

בית הלל. קובץ תורני לענייני הלכה ומנהג. עורך: הרב יגאל עזרא. ביקורת: הרב ישראל מאיר יונה. ירושלים, תשס"ו . [שנה ז גל' א - כסלו (כד-כה), גל' ב - תמוז (כו)]. (02-5323569)
שני גליונות מורחבים (כ-180 עמ' בכל גליון) של 'בית הלל' יצאו לאור בשנת תשס"ו , ובהם המדורים הקבועים: 'גנוזות' מאת גדולי הדורות ו'שפתי ישנים' מאת גדולי דורנו זצ"ל, ו'חידושי תורה והלכה' מת"ח בני דורנו שליט"א, ובהם בין השאר פסק של הראשל"צ הרב בקשי דורון בו הוא מסרב לבקשת יצרן לאשר יצור 'חולצית' - חולצת טריקו שבה רוכסנים המאפשרים לפותחה ולעשותה כעין ציצית, ותגובה [בגליון הבא] של הרב יעקב אריאל רבה של רמת גן המתיר אף לברך על חולצית כזו, שקל לפתוח את רוכסנה, בתנאי שבזמן הברכה הרוכסנים פתוחים; איסור של הרב יוסף ליברמן ראש כולל 'שומרי החומות' לבקר ב'מוזיאון השעוה' משום סרך איסור הסתכלות בע"ז, האיסור להסתכל בפני אדם רשע ובמראה נשים לא צנועות; ועוד מאמרים רבים. בגליונות אלו נפתח מדור חדש ומיוחד בשם 'בית המשפט', ובו תיאור אחד מבתי הדין וההוראה ה'פרטיים' שצצים כיום ב"ה כפטריות אחר הגשם, והבאת כמה מפסקי דיניו - לגליון הראשון נבחר 'בד"ץ משפט צדק' שעל-יד ישיבת כיסא רחמים בבני ברק בראשות הר"מ מאזוז 'הנאמ"ן', ולשני 'בד"ץ חניכי הישיבות' בראשות הר"מ גרוס, רב קהילת 'חניכי הישיבות' בבני ברק. מבוא קצר מתאר בפתיחת המדור את בית הדין שנבחר בגליון זה ואת דרכו והנהגותיו (ואף מספרי טלפון לבירורים הלכתיים), ואח"כ מובא מקבץ של פסקי דין והוראות למעשה, מנומקים ומבוארים. כך למשל פסק בית הדין 'חניכי הישיבות' שאין ראוי לאשה לשמש כטוענת רבנית, וכמו כן אין ראוי לבן תורה תובע או נתבע להיעזר בשכזו; אך מצד שני אין בית הדין מונע מטוענת רבנית לטעון בשם אחד הצדדים, כי אין זה בכלל 'שררה' אלא זו מלאכה גרידא. מדור קבוע נוסף הוא 'בנתיבות הכשרות', ושוב - מבוא קצר מתאר את ועד הכשרות המדובר (בגליון הראשון - 'מהדרין' רחובות בראשות הר"ש קוק והר"א רובין; בשני - בד"צ בית יוסף בראשות הרע"י שליט"א), ומאמרי הלכה מאת רבני אותו ועד מעטרים את הגליון. מדור נוסף 'רפואה והלכה' סוקר את אחד הגופים העוסקים בנושאים אלו (בגליון הראשון 'מכון שלזינגר' בראשות ידידי הר"מ הלפרין, ובשני - 'הצלה ישראל' בנשיאותו של הגר"מ הלברשטם זצ"ל, שאחד ממאמריו האחרונים - בענין טיפול בחולה במצב 'צמח' - מתפרסם בגליון). כך למשל כותב הרב אליעזר דונר, רב קרית ספר וארגון 'הצלה' שם, שמעיקר הדין אין להודיע תוך חילול שבת (אפילו מדרבנן) על סיום מצב שבו מתבצעים חילולי שבת לצורך פיקוח נפש (כגון חיפוש ילד קטן שהלך לאיבוד ובינתיים נמצא), שהרי המשך החיפושים נעשה בהיתר; אולם מעיד שהגרש"ז אוירבך זצ"ל הסתפק אם אין לחשוש לרשלנות של המחפשים במקרים דומים בעתיד אם לא יודיעו להם עתה על מציאת הילד, ויתברר להם שהם חיפשו שעות רבות לשוא (אותה שאלה התעוררה במקרה של גיוס חירום בשבת של חיילי יחידה מובחרת שהיו בחופשה, כאשר לאחר זמן קצר התקבלה במפקדת היחידה הודעה על ביטול המשימה: אין-סוף חילולי שבת ימנעו אם יודיעו לחיילים, רבים מהם שומרי מצוות, על ביטול הקריאה הדחופה, ומצד שני - קשה להתיר חילול שבת בידיים לצורך מניעת חילול שבת בהיתר). הרב דונר מעיד שהרשז"א נשאר בשאלה, ואמר באחת ההזדמנויות שזו מהשאלות הקשות להכרעה; אולם הרח"י כהן מ'הצלה ישראל' מכריע שאין שום היתר לבטל קריאה של אמבולנס אף בחילול שבת דרבנן כשהתברר שאין בו צורך, אא"כ יתכן שנסיעתו ה'מיותרת' תמנע ממנו עתה הגשת עזרה לחולה אחר. לענ"ד יש עדיין מקום לדון בענין, ויש מקום שהסברא ש'נמצאת מכשיל לעתיד לבוא' את המחפשים ואת המתגייסים תכריע את הכף ברבים מן המקרים. בעמ' קכא-קכב של גל' כו מודפסת קריאה לציבור של רבני 'הצלה', הרי"י נויבירט והרב כהן הנ"ל, שלא להסס לקרוא בשבת לעזרה רפואית בשעת הצורך, בעקבות מעשים שהיו; ומפורטים שם כשלושים מצבים המחייבים פניה מיידית לסיוע גם תוך חילול שבת - כאב בחזה, חום גבוה, חתך עמוק, קשיי נשימה ועוד ועוד, שלא נדע. הרב ד"ר מרדכי הלפרין מדגיש בדבריו על פרוייקט השו"ת הבינלאומי בדואר אלקטרוני של מכון שלזינגר שבראשותו, שאחת הבעיות הקשות היא להשיב תשובה הלכתית לשואל לא-מוכר, ק"ו כאשר קיים חשש שהשאלה נועדה להכשיל או להביך את המשיב או גורם אחר (כמו הרב המקומי למשל); כך למשל, מספר הרב הלפרין, היססו משיבי מכון שלזינגר לענות בפירוט על שאלה שנשלחה מאוסטרליה אם יש היתר לרופא להיכנס לכנסיה כדי להציל גוי, והם רק ענו באופן כללי שמותר, ולאחר שהשואל הזדהה כרב של קהילה מסויימת השיבו לו בפירוט - שכמו שהתירו גדולי הדורות האחרונים, בניגוד לעיקר הדין, שיש לחלל שבת להצלת גוי משום חשש לפיקו"נ של רבים אם יתגלה שיהודים אי-שם לא טיפלו בגוי בשבת כראוי - כך גם מותר להיכנס לכנסיה מאותה סיבה, שהרי פיקו"נ דוחה איסור זה. מדור התגובות בסוף החוברות מביא הערות מגוונות, באחת מהן הפניתי את תשומת הלב לטעות בהלכה במאמר באחד הגליונות הקודמים שנבעה מהחלפה של הכותב בין רבנו פרץ בעל התוספות מאשכנז - לרבנו פרץ הכהן תלמיד הר"ן מספרד, המאוחר ממנו בלמעלה ממאה שנים. ייש"כ של העורך הרב עזרא שליט"א על עמלו הרב, להגיש מכל טוב 'ים התורה' לפני חתך כה מגוון של קוראים ושל כותבים.

קדושים תהיו. מדריך לזוג הנשוי לחיי קדושה בתקופת הטהרה. קטעי מקורות על מצות עונה. ליקוט ועריכה: טויבא פ' הענדל. הכוונה, ייעוץ ובדיקה: הרב ישראל יוסף הכהן הענדל. מגדל העמק, ארץ ישראל. מהדורה חדשה ומתוקנת עם הוספות, ה'תשס"ג. 288 עמ'. (04-6543536)
הרבנית הנדל, אשת רב קהילת חב"ד במגדל העמק, מרצה ותיקה בענייני טהרת המשפחה, קראה פעם לפני נשים בשיעור פיסקה מאיגרת של הרבי מחב"ד זצ"ל: ...'וכיון שלפעמים העיכוב בברכת ה' לזרעא חייא וקיימא בא מחסרון דיוק וזהירות בקיום חוקי ודיני טהרת המשפחה, נידה, הפסק טהרה, טבילה במקוה כשרה וכו'... - עליהם לברר אצל רב מורה הוראה כל הפרטים בזה'. לפתע פנתה אליה אחת הנשים בתביעה: 'תמיד עוסקים שיעורי טהרת המשפחה בהל' נידה ובדיקות וטבילה, אבל אף פעם לא ב"וכו'"...!' בעקבות דברים אלו החליטה הרבנית הנמרצת ללקט ולרכז מפי ספרים וסופרים את כל המקורות אותם ראוי לדעתה ללמוד וללמד בענין קדושת הזיווג, ובהמשך אף הפכה לקט נכבד זה לספר, שזכה להצלחה רבה. יש כאן אוסף של דברים מהתנ"ך ומפרשיו, מהגמרא ומפרשיה, מספרי הלכה של ראשונים ואחרונים, מספרי חסידות ואגרות הרבי מחב"ד ואף קטעים מספרי קבלה (בתרגום עברי), הכל עם מילות קישור ושינויי לשון לשם הבהרת הדברים. התוכן המפורט בהתחלה, והביבליוגרפיה המקיפה בסוף, מעידים על רוחב ידיעותיה של המחברת ועל הירידה לפרטים העדינים ביותר, כאשר אחד המקורות החשובים, סדר הנהגת ליל שבת מסידורו של ר' יעקב עמדין, גם מובא בשלמותו בנספח כשהוא מפוסק ומבואר. באופן מפתיע שניים מן המסכימים לספר, מחשובי רבני חב"ד, מביעים עם הסכמתם הנלהבת גם התנגדות מסויימת להדפסתו כפי שהוא: הרב שלום דובער חייקין מקליוולנד מסתפק אם נכון לפרסם ספר העוסק בעניינים העוסקים בקדושת הזיווג - אך מבטל את דעתו מפני דעת 'גדולי וזקני רבני חב"ד' שהסכימו עליו; והרב אליעזר ליכטנשטיין מירושלים מסתייג מציטוט מקורות קבליים ללא הסבר מספיק. למרות הגוון החב"די-המובהק של הספר, נדמה לי שיפיקו ממנו תועלת כל העוסקים בענייני הדרכת הבית היהודי מכל גווני הקשת הציבורית-דתית, והזוגות הנשואים הרוצים לדעת איך לחיות חיי נישואין בקדושה בתקופת הטהרה.

לפרקים. מאת הגאון הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל בעל 'שרידי אש'. מהדורה חדשה לרגל יום השנה ה-40 להסתלקותו. ירושלים תשס"ו. 62+תרפב עמ'. (02-5619639)
זוהי המהדורה החמישית [!] של הספר 'לפרקים' בתבניתו המחודשת, ארבע שנים בלבד לאחר שיצא לאור. המערכת, ובראשה הרא"א וינגורט, נדהמה מהביקוש הרב לספר דרשות, מחשבה והגות גדול זה, בדור שרוב למדניו כבר לא ידע את הגרי"י ויינברג זצ"ל. ראוי לציין לשבח את הרבנים חברי המערכת על כך שלא הקלו על עצמה בהדפסה נוספת של המהדורה הקודמת, אלא כמו שעשו גם במהדורות הקודמות שיצאו לאור - הם תיקנו וסידרו והוסיפו; הפעם נוסף קובץ של אמרות לפרשת השבוע ושיחות על גדולי ישראל מאת הריי"ו זצ"ל כפי שזכרם ותירגמם ועיבדם הרב ויינגורט שליט"א, הורחב המפתח, ועוד.

אִמרו צדיק. קובץ סיפורי מופת על אדמו"רי בית הוסיאטין זצ"ל. מאיר צבי גרוזמן. רמת גן, מכון 'עקד ספרים', תשס"ו. 352 עמ'. (03-5248471)
שושלת הוסיאטין תפסה את מקומה בעולמנו רק לאורך ארבעה דורות, מאה וכמה שנים, ולא יותר. היא נוסדה בשנת תרי"ב, מעט לאחר פטירתו של האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין, ע"י בנו הקטן ר' מרדכי שרגא, כשהוא בסך-הכל בן י"ז שנים; עברה דרך בנו הבכור ר' ישראל (שנקרא ע"ש סבו הגדול), שעלה ארצה בשנת תרצ"ז וייסד את חצרו בתל אביב; המשיכה בחתנו ר' יעקב (בן האדמו"ר מבוהוש, אף הוא נכד של ר' ישראל מרוז'ין); ונסתיימה עם פטירתו בתל אביב של בנו היחיד ר' יצחק בשנת תשכ"ח, שלא השאיר אחריו זרע. זכר צדיקים לברכה. לא נהגו בבית זה להרבות בדברים, לא להעלות דברים על הכתב וק"ו שלא להוציאם לאור, ועם חלוף השנים הלכו ונשתכחו דברי התורה והחסידות, העובדות והסיפורים, של בית קדוש ואצילי זה. גם השואה תרמה את חלקה לאיבוד מקורות ראשונים בכתב ובע"פ על חסידות הוסיאטין. המחנך והמרצה הרב גרוזמן שימש כילד את האדמו"ר ר' ישראל כשזה היה מתארח בימי הקיץ בבית משפחתו בירושלים, והמשיך להתחמם לאורו ולאור יורשיו גם בבגרותו; לימים החל להעלות על הכתב את אשר שמע בעצמו ואת מה ששמע מאחרים, ליקט וקרא ובדק וערך, ומכל אלו הרכיב את הקובץ המהודר 'אמרו צדיק'. קושי רב היה לו לספר בשבחם של כאלו שמיעטו לדבר ולכתוב בכלל - ובשבח עצמם ורבותיהם בפרט, ולמרות הכל הצליח להוציא לאור ספר מלא וגדוש 'סיפורי מופת' - סיפורי מופתים, מופתים ממש, שפעלו צדיקים אלו, וסיפורים על הנהגות טהורות ומעשים מופתיים שנהגו ושעשו במשך עשרות השנים שבהם הנהיגו את חסידיהם. אהבתו של המחבר לא קילקלה את השורה - הדברים כתובים באופן ברור ומסודר ומלוטש כדרכו, כולל מבואות קצרים, ופתח-דבר המסביר את מהותו של הסיפור החסידי, תועלותיו וחשיבותו. הרב גרוזמן מבטיח לנו סידרה של ספרים, שתהווה מצבה חיה לשושלת הוסיאטין שבערה והאירה את עולם היהדות במשך עשרות שנים, וכבתה בטרם עת. יש לציין את עיצובו המופתי של הספר, מלבר ומלגו.

פרשנות המקרא והוראתו. אסופת מאמרים של פרופ' משה ארנד. [עורך: ד"ר אהרן ארנד.] ירושלים, הוצאת מאירים - המכללה האקדמית לחינוך ע"ש רא"מ ליפשיץ, תשס"ו. 290 עמ'. (02-5679567)
כשלושים פרקים בענייני מקרא וחינוך שכתב המחנך והחוקר פרופ' משה ארנד בזמנים שונים, נאספו בכרך זה ע"י בנו המסור ובעריכתו; רובם פורסמו בזמנם בקבצים שונים (ביניהם 'המעין'), וכמה מהם חדשים. קבוצה אחת עוסקת בהיבטים שונים של פשוטו של מקרא ובפירושיו של רש"י, מאמרים אחרים ביחס התורני הנכון למחקר מקראי על סוגיו השונים, אחרים דנים בענייני הוראת מקרא ועוד. המאמר האחרון עוסק בהכשרת מורים-מחנכים ללימודי קודש, ודן בין השאר במתח שבין חקר התנ"ך להוראתו, ובגישה הלכאורה-סותרת הקיימת בין שני ממדים אלו; מסכם פרופ' ארנד נושא זה: 'מבקש אני רשות להעיד על עצמי, שלא מעט לימדתי תנ"ך הן בבתי ספר ובמכללות - הן באוניברסיטה, ועד כמה שמודע לי לא חטאתי באמירת שתי אמיתות סותרות; אבל באוניברסיטה הדגשתי את הצד המחקרי, ובשאר המוסדות ניסיתי לחנך בני אדם, יהודים נאמנים לקב"ה, לתורתו ולעמו'. בימים בהם נשמעות 'חריקות' ביחסם של כמה מרצים במוסדות דתיים להכשרת מורים לתפקידם העיקרי כמחנכי-מחנכים ליהדות איתנה ולנאמנות לה' ולתורתו, טוב לשמוע דברים ברורים בנקודה זו ממי שנאה דורש ונאה מקיים.

שברי לוחות. ספרים אבודים של בעלי התוספות. שמחה עמנואל. הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים. תשס"ז. יב+387 עמ'. (02-6586659)
הספר הידוע 'בעלי התוספות' של פרופ' א"א אורבך ז"ל מהווה את עמוד התווך בידיעת תולדותיהם ותולדות-תורתם של בעלי התוספות; מפעל-חיים זה של מחברו מסכם ומקיף את סדרי הדורות ודרכי הלימוד של התקופה ומתאר את אישיה ואת בתי מדרשה ואת חיבוריה, אך הוא מתמקד כמובן במה שיש - ולא במה שאין. פרופ' שמחה עמנואל, שלאחר שנות לימודים בישיבות היה לאחד מתלמידיו הקרובים של פרופ' י"מ תא-שמע ז"ל (הוא אף הקדיש את הספר לזכרו), החליט לחפש את מה שלכאורה כבר לא קיים - את חיבורי בעלי התוספות שאנו יודעים על קיומם אך הם לא הגיעו אלינו, בעיקר בעקבות השמדות והפוגרומים והגירושים במשך הדורות. מלאכה כזו לא היתה יכולה להתקיים בלי המהפכה שקרתה בעולם הספר היהודי - קיבוץ כל אוצרות הרוח של עם ישראל תחת קורת גג אחת ב'בית הספרים הלאומי' בירושלים, כשלפחות עותק אחד של כמעט כל ספרי הדפוס העבריים שבעולם נמצא במחסני בית הספרים, וצילומיהם של עשרות אלפי כתבי היד היהודיים מכל קצווי תבל, בליווי קטלוגים מפורטים ומחקרים ותיאורים, נמצאים במכון לתצלומי כתבי היד העבריים (שמפתיעה העובדה שהוא נוסד ביוזמתו של בן גוריון דווקא!). עתה יכול היה פרופ' עמנואל, מהחוקרים הבכירים של ספרות ה'ראשונים' בימינו, בעזרת זיכרונו וידענותו והאינטואיציה המיוחדת שבה ניחן, 'לחפש את מה שאין'... ולעיתים גם למצוא. המחקר התבסס בעיקר על ציטוטים בספרים אחרים של בעלי התוספות (בדפוס ובכתבי יד) ושל חכמים שלאחריהם, על רשימות ספרים עתיקות של חכמים ואספנים ולהבדיל על רשימת ספרים מוחרמים של הצנזורה הנוצרית, על 'גניזת אירופה' - הדפים שהולכים ומתגלים בימינו לאחר שנתלשו בידי הגויים מכתבי יד עבריים גזולים ושימשו לכריכת ספרים ולעטיפת תיקי ארכיון (ובזכות עובדה זו נשתמרו עד ימינו), וכמובן על כל מה שנחקר ושנכתב בתחום הזה במהלך הדורות. במחקר כלולים רק ספרי ההלכה של בעלי התוספות (ולא קובצי הפירושים לגמרא, ה'תוספות' עצמן), ומסקנת המחבר היא שרובם [!] אכן לא הגיע לידינו, ולא תמיד ניתן לומר (כפי שהלב היה נוטה להאמין) שדווקא ה'תבן' אבד והבר נשמר; כך למשל 'ספר החכמה' אבד (ראה להלן), ו'ספר היראים' לר' אליעזר ממיץ, מספרי ההלכה החשובים מתקופת בעלי התוספות, נדפס לראשונה בשלמותו לפני כמאה שנים מכת"י יחיד שנותר, כך שעוד פוגרום אחד קטן או שריפה עונתית נוספת היו עלולים להעלים גם ספר זה מעינינו לעַד (כמו שקרה למשל לכתה"י היחיד של חידושי הראב"ד למסכת ברכות, ששרד בטבריה עד לפני כמה עשרות שנים - ואבד כשהכנרת עלתה פעם על גדותיה; לעומתו רוב כרכי הסידרה הידועה 'בית הבחירה' למאירי נדפסו בדורנו מכת"י יחיד שנמצא היום בספריית פרמה שבאיטליה, אחר שכמעט הושלך לאשפה ע"י בעליו... תיאור מפורט של מקרים אלו נמצא בעמ' 305-306 של הספר [ואין צורך להזכיר שוב שהתלמוד הירושלמי שבידינו נדפס בזמנו מכת"י יחיד ששרד, ועד היום כת"י זה שבספריית ליידן שבהולנד הוא כתה"י השלם היחיד של הירושלמי הידוע לנו!]). נוסף לחיבורים הרבים שבאמת אבדו, מוכיח המחבר שמצד אחד קיימים חיבורים שהתברר שהידיעות עליהם בטעות יסודן, והם לא היו ולא נבראו מעולם; ומצד שני כמה וכמה ספרים 'אבודים' לא אבדו ממש, והם נמצאים בחלקם הגדול בארון הספרים שלנו בשינוי שם וצורה. דוגמאות למסקנות שנמצאות בספר 'שברי לוחות': ספר 'אבן העזר' של הראב"ן הוא-הוא ספר 'צפנת פענח' המכונה 'ספר ראב"ן'; קטעים רבים מספר 'אביאסף' של הראבי"ה נמצאים בין תשובות המהר"ם ובמקומות נוספים, וכת"י שלם של חיבור זה עוד ראה החיד"א - אך עתה הספר נחשב אבוד; 'ספר החכמה' של ר' ברוך ממגנצא היה מעין פירוש על התלמוד ששימש גם כפנקס בית הדין של מגנצא, למרות חשיבותו הוא כבר אבד מזמן, אך מאות פיסקאות מתוכו שרדו בספר המרדכי, בתשובות מהר"ם ובספרים אחרים; ספר 'נחמני' חיברו ר' נחמן ב"ר חיים הכהן בעל התוספות, והוא עסק במצוות הנוהגות בזמן הזה; כמות נכבדה של פסקי ר' יחיאל מפריז נמצאת בידינו, חלקה בדפוס וחלקה עדיין בכת"י; מחבר ספר ההלכה האבוד 'מתת' הוא ר' יוסף בן אברהם חתנו של ר' יחיאל; וספר 'המעיין', שרק ציטוטים בודדים ממנו נשתמרו, נכתב בצרפת בידי תלמיד-תלמידו של ר"י מפריז. המחבר מצפה לכך שההתקדמות הטכנולוגית תאפשר להצליב בין הציטוטים מהספרים האבודים לבין נוסח כתבי היד האנונימיים שנמצאים בספריות השונות, ואז בוודאי יזוהו ספרים אבודים נוספים; והוא מסיים את הקדמתו באומרו, שבניגוד לשאיפת המחברים בדרך כלל שסיפרם ישאר אקטואלי לעד - הוא מקווה שבעתיד אפשר יהיה לדלג על פרקים שלמים בספר, לאחר שיתברר שבעזרתם כבר נמצאו הספרים המתוארים בהם, נדפסו, ויצאו מכלל 'ספרים אבודים'. עד שתתגשם תחזית אופטימית זו (וגם אחריה) קיימת תועלת רבה בספר מיוחד זה המלא וגדוש ידיעות אין-סוף כיד ידענותו וחריצותו של מחברו, והוא מהווה, עם מפתחותיו המפורטים, תרומה בלתי-רגילה להכרת ספרותם ההלכתית ואורחות לימודם וכתיבתם של רבותינו בעלי התוספות ז"ל.

מבשֵר ואומר. מתולדותיו, מעשיו ומכתביו של הגאון הרב משלם ראטה זצ"ל, מחבר הספר 'קול מבשר'. יוצא לאור ליום השנה הראשון לפטירתו של יקירנו משלם חנן רט ז"ל. [בעריכת הרב יהושע האיתן.] תשס"ו. 135 עמ'. (03-5321648)
בסוף ימיו היה הרב משֻלם [הוא הקפיד לכתוב את שמו תמיד חסר, ככתיבו התנ"כי וההלכתי] ראטה [=רַט] זצ"ל מפורסם כאחד מגדולי הרבנים, יו"ר מועצת הרבנות הראשית ומשיב תשובות לכל קצווי תבל. אולם בראשית ימיו היה עילוי גליציאני צעיר, שלמד תורה ולימד תורה ואח"כ שימש כרב בכמה קהילות - לעיתים מתוך סבל ומחסור, עד שראה בעיניו את חורבן קהילתו טשרנוביץ בשואה, חורבן ממנו ניצל בנס. בשנת תש"ד הגיע ארצה בחוסר כל כשהוא כבר כבן שבעים, אך הוא זכה לחיות בארץ אשר אהב עוד ח"י שנים ולשמוח בבניינה ובתקומת המדינה בה ראה את יד ה', עד שנפטר שבע ימים בחנוכה תשכ"ב. אחד מבני-ניניו שנקרא על שמו, מגידוליה הברוכים של הארץ, טוב לשמים וטוב לבריות, נפטר בשנה שעברה לאחר מחלה ממושכת בקוצר ימים; לזיכרו הוציאה המשפחה חוברת עם תולדות חייו של זקנו הגר"מ ראטה וכמה עשרות מכתבים מעזבונו, חלקם עוסקים בהלכה וחלקם מכתבים משפחתיים-אישיים, בהם גם התכתבות שנערכה בענין סירובו לקבל את פרס הרב קוק של עיריית ת"א לספרות תורנית, כל עוד היה מדובר על כך ששותפו לפרס יהיה פרופ' שאול ליברמן מהסמינר לרבנים הקונסרבטיבי בניו יורק... בחוברת מתואר הקשר המיוחד שנוצר בין הרב ראטה לבין הרב הראשי הריא"ה הרצוג זצ"ל (עמ' 94 ואילך), שהציב את הרב ראטה לימינו, ולא עשה ולא הכריע שום ענין חשוב לפני שהתייעץ עמו. בעמודים 105-124 מובאת תוכנית הלימודים המקיפה שהכין הרב עבור הישיבה שהקים בעיר חורסטקוב, ובה מפורט ההספק המצופה מכל תלמיד במשך לפחות 14 שנות לימודיו (מגיל הילדות), עד להשגת ידיעות שלימות בתורה ויהדות - ש"ס ופוסקים, הלכה ואגדה ומחשבה, וגם לשון והיסטוריה ועוד; 'לפחות' אמרנו, כי כותב הרב ראטה (עמ' 117): 'זמן הלימוד של התלמידים בכל מחלקה קצוב לשנה אחת תמימה, אך התלמידים אשר תוצאות הבחינה באחרית השנה יוכיחו כי לא עשו פרי ולא הצליחו בלימודם באופן שיוכלו להתקדם הלאה - הם ישארו במחלקה הקודמת גם בשנה השנית'...

שערי תלמוד תורה. מאת יהודה ברי"א הלוי לוי. מהדורה ששית מורחבת ומשופרת. הוצאת יפה נוף - י' פוזן. ירושלים תשס"ו. שצג עמ'. (02-6423125)
זו מהדורתו השישית של ספר חשוב זה, האוסף בתוכו בשבעה שערים את המירב והמיטב של המקורות העוסקים בענייני מצוות תלמוד תורה, מהותה, תכליתה, דרכי קביעת הלכה, חומרות משובחות ומגונות, דרכי הלימוד השונות, תלמוד תורה וקיום מצוות, ועוד ועוד. שני השערים האחרונים הם ה'עדינים' ביותר: תורה עם דרך ארץ, והתורה והחוכמות. נוסף לרבותיו של המחבר, הרב יוסף ברייער, הרב יעקב קמנצקי והרב אהרן סולובייצ'יק זצ"ל, ולחכמי א"י הרב אברהם פרבשטיין זצ"ל ויבל"א הר"ע יוסף שליט"א, הסכים על הספר גם האדמו"ר ה'פני מנחם' מגור זצ"ל (שהיה אז ראש ישיבת 'שפת אמת'), שלא יכל להימנע מלהביע את הסתייגותו הזהירה: "בענין שני השערים האחרונים - כמובן הענין צריך זהירות גדולה. אני מקוה שכב' יבין אותי, אני חונכתי במסגרת אחרת, וכב' גדל והתחנך על שיטת הרה"ג רש"ר הירש ז"ל 'תורה עם דרך ארץ'. בראותי את הכותרות בתחילה נרתעתי אינסטינקטיבית"... אך גם הוא כותב בסוף דבריו: "בסיכום, ספרו חשוב ביותר ויישר כוחו". במהדורה חדשה ומורחבת זו תיקן המחבר הרב פרופ' לוי משפטים וביטויים ש'בעבר גרמו לאי-הבנות', ואף הוסיף הסכמה של הרב שמואל קמנצקי שליט"א, בה הוא מעיר שבזמנו היו מגדולי ישראל שהתנגדו להפצת הספר, והיו אף שהמליצו לאביו הגר"י זצ"ל למשוך את הסכמתו ממנו, אך אביו עמד איתן בדעתו החיובית על הספר ובהסכמתו עליו; עם זה הר"ש מודה למחבר על כך שהוא מוציא מהדורה חדשה מתוקנת 'שיפיס גם דעתם של אלו שהתנגדו למהדורה הקודמת, ויישר כוחו על זה, שהרי ת"ח מרבים שלום בעולם'. למה הכוונה? לא עברתי והשוויתי בין שתי המהדורות (וגם לא ביקשתי מהמחבר למסור לי את רשימת התיקונים והשינויים...), אבל לכמה דברים שמתי לב: הכותרת 'מסקנות' בסוף חלק מהפרקים תוקנה ל'סיכומים'; הודגש הצורך שהקורא הפוטנציאלי יתייעץ בכל החלטה עם רבותיו (כך בסוף הפרק על דרכי הלימוד מוצגת השאלה האם הפער הקיים בין דרכי הלימוד המקובלות כיום ובין דרכי הלימוד להן מכוונים חז"ל וגדולי הראשונים אכן מוצדק, והפרק נגמר במהדורות הקודמות במשפט 'את השאלה הזו צריך כל אחד לשקול לפי יושר שכלו וזיקתו לאמת'; במהדורה החדשה עמ' קצג נוספו למשפט זה התיבות 'תוך התייעצות עם רבו', ובסיכום עמ' רג נוסף סעיף שלם בו כתוב ש'שינויי העתים והדורות, וכן אישיותו של כל אחד, משפיעים על דרך הלימוד הרצוי; לברר לו את הדרך הנכונה על כל אחד לעשות חשבון הנפש תוך התייעצות עם רבו'); בפרק על לימוד התורה לנשים נוסף פסקו של הרב פיינשטיין זצ"ל המסתייג אף מהוראת משנה לנשים; ועוד. אפשר להניח שלדברים אלו וכאלו התכווין המחבר בכותבו שהוא ביקש במהדורה זו למנוע 'אי הבנות', ואם כך יתכן מאוד שהספר במהדורה זו יגיע גם לציבורים שעד עתה הסתייגו ממנו. ראוי לציון דו"ח מפורט (שנוסף רק עתה) על הסיבות והשיקולים והמהלכים שהובילו לסגירת ישיבת וולוז'ין, בעקבות סירוב הנצי"ב להכניס בה לימודי חול. 'שערי תלמוד תורה' מהווה אוצר בלום, וחבל רק שהמפתח שבסופו 'רזה' מאוד יחסית לספר מלא וגדוש זה, ענין הניתן לתיקון בעז"ה במהדורות הבאות.

חמישה חומשי תורה עם עם ביאור רבינו לוי בן גרשום (רלב"ג). ספר ויקרא חלק שני (תזריע-בחוקותי). מהדורה מדוייקת על פי כתבי יד עם שינויי נוסחאות ציוני מקורות וביאורים. בעריכת ברוך ברנר וכרמיאל כהן. הוצאת מֵעליות שעל יד ישיבת "ברכת משה" מעלה אדומים, התשס"ו. 526 עמ'. (02-5353655)
לפנינו הכרך החמישי (לאחר בראשית - תשנ"ג, שמות א - תש"ס, שמות ב - תשס"א, ויקרא א - תשס"ג) של המהדורה המדוייקת-ביותר של פירוש הרלב"ג לתורה; עוד שתי מהדורות חדשות של פירוש הרלב"ג יוצאות לאור בימים אלו, מהדורת מוסד הרב קוק והמהדורה שבתוך מקראות גדולות 'הכתר' בהוצאת אוניברסיטת בר אילן, אולם גם ההשקעה וגם התוצאה במהדורת 'מעליות' עולות עליהן, וכבר נכתב על כך במדור זה כשיצאו לאור הכרכים הקודמים. הכרך השני של ויקרא כולל בתוכו כמה פרשיות הלכתיות כבדות משקל, בהן דיני נידה וזבה וצרעת ועוד, ולדברי המהדירים הנושאים החמורים האלו גרמו להכנת הכרך להימשך מעבר למתוכנן. ראויים לציון הביאורים הנרחבים של הרלב"ג בסוגיית מנין ימי נידה וימי זיבה, וההערות המפורטות של המהדירים לביאור השיטות השונות בנושא זה, אליהן צורפו תרשימים מאירי עיניים.

יוסף ובני ישראל - הממצאים הארכיאולוגיים. [דניאל משה לוי]. 'ערכים', ירושלים תשס"ו. 100 עמ'. (02-5000188)
חוברת המתארת ממצאים ארכיאולוגיים מכל רחבי המזרח התיכון שיש קשר בינם לבין סיפורי התנ"ך, מימי יוסף הצדיק ועד ימי שלמה המלך, עם דיונים פרשניים והיסטוריים וצילומים מרהיבים. בחמישה פרקים עוסק הרב לוי בחיבור הממצאים לתקופות המתאימות לפי דעתו, דעה שלעתים חורגת מאוד מהדעה המקובלת במדע הארכיאולוגיה, ובעשרים העמודים האחרונים הוא מביא מקורות והוכחות לדבריו ממאות ספרים ומחקרים שנתפרסמו בנושאים אלו. ה'אג'נדה' של המחבר היא שיש לבחון מחדש את כל הכרונולוגיה המקובלת של העולם הקדום, ושבניגוד למקובל לא חי יוסף בימי השושלת המצרית הי"ח ודוד לא חי בימי השושלת הכ', מה שהביא לתהייה על היעדרות כל זכר ליוסף בכתבים המצריים מתקופות אלו ועל דלות הממצאים מימי דוד ושלמה - אלא שיש לאחר בהרבה את השושלות המצריות, להקדים את תקופת יוסף לשושלת השלישית [פער של כאלף שנים מהמקובל כיום!] ולמקם את דוד ושלמה בימי השושלת הי"ב. אין לי את הכלים והיידע כדי להביע דעה על דיוק העובדות והתיאורים שבחוברת וק"ו שלא על מסקנותיה, אך אוכל לומר שניכרת כאן עבודה רצינית ומקצועית ביותר (שכבר יש לה המשך בחלקים נוספים של החיבור שעומדים לצאת לאור), שאולי תטביע את חותמה על יחסי הגומלין הבעייתיים-כיום בין חלק מן הארכיאולוגים ומסקנותיהם לבין מקדשי התנ"ך, והיא עשוייה אף להאיר באור יקרות פרקים רבים בספר הספרים.

שררה שהיא עבדות. סוגיות ברבנות הקהילה. מאת משה לוונטהל. ירושלים, תשס"ז. 760 עמ'. (02-6518106)
על פני שלושים וכמה פרקים המסודרים בארבעה שערים (הנפשות הפועלות, התפקיד, הדרך, ונספחים) פורס לפנינו הרב לוונטהל, מחנך ורב קהילה בירושלים ולשעבר רבו של היישוב בית יתיר שבהר חברון, את תפקידי רב הקהילה, מצידם התיאורטי ומצידם המעשי, במה שמצפה הקהילה מרבה ובמה שמצפה ממנו כביכול ריבונו של עולם, בכללי 'קום עשה' ובכללי 'שב ועל תעשה', בעניינים שקשורים לארבעת חלקי השולחן ערוך וגם בעניינים של 'החלק החמישי'. רבנות הקהילה היום שונה בכמה היבטים ממה שהיא הייתה בדורות הקודמים - הגישה השוויונית והדמוקרטית המקובלת, שמקשה על הציבור לקבל עליו מרות; ההשכלה התורנית והכללית הרחבה של רבים מבני [ובנות!] הקהילה, שמעמידה אתגרים לא פשוטים לפני הרב; המישׂרות הנוספות המוטלות על כתפי הרב, יותר מאשר בדורות הקודמים; הנתק הקיים היום במקרים רבים בין רבני הקהילה לבין ראשי הישיבות ו'עולם התורה'; ועוד. הרב לוונטהל פורשׂ בכנות ובהגינות ובחשיפה אישית לא-מבוטלת את לבטיו, קשייו והחלטותיו, הצלחותיו וכשלונותיו, שאלות ששאל ותשובות שהשיב, עניינים שהעמיק בהם בעצמו ועניינים שסמך בהם על אחרים. הספר מבוסס על מחקר תורני וכללי במובנו הרחב, ועל נסיונם של רבנים מ'גוונים' שונים. הוא עצמו מגדיר את ספרו זה כ'ספר מקצועי' לענייני רבנות, ומסביר שלדעתו אפשר לקיים רבנות ירֵאת שמים ומסוּרת-נפש, למדנית והלכתית, איכפתית וחמימה - וגם מקצועית, במובן החיובי של ביטוי זה. פרק אחד ומיוחד עוסק ברבנית ובתפקידיה, זו העומדת מאחורי בעלה ולעיתים לצידו בטוב וברע, ואף אינו מסתיר את בדידותה ותסכוליה, כמי שחיה עם בעלה הרב ב'בית זכוכית' - שקוף ופגיע; לעיתים היא סבורה שיכולה היא להינתק מתפקידו של בעלה - אך זו משימה כמעט-בלתי-אפשרית בעליל... המחבר מעיד על עצמו שלפני שניגש לכתיבת הספר שאל אנשים רבים מדוע לדעתם עדיין לא נכתב כזה ספר בארץ (בחו"ל כבר נכתבו כמה ספרים מסוג זה), ותשובותיהם היו מגוונות: החשש מחשיפת הרב וקהילתו בארצנו הקטנה; היותם של רבנינו עסוקים מאוד-מאוד; והעובדה שרבני ארץ ישראל אינם רואים את עצמם כרבנים 'מקצועיים', בין השאר מפני שמעולם לא הוכשרו לכך באופן שיטתי. התשובה האחרונה הייתה בין הגורמים שדחפו את הרב לוונטהל לתרום את תרומתו בספר זה, כדי לסייע להפוך את רבנות הקהילה בא"י ל'מקצועית יותר, במובנה היפה של המילה', כלשונו. אך יותר מזה הצליח הרב משה לכתוב ספר מרתק, רציני, מקיף, לעיתים מעלה חיוך ולעיתים מעציב, לעיתים מפתיע ולעיתים אף מעורר סימני שאלה כבדים - ספר חובה לכל רב יישוב וקהילה בהווה ובעתיד, לכל בעל תפקיד ולכל עוסק בצורכי ציבור, לכל חברי קהילה שמחפשים רב ולכל מי שאחד ממאות הנושאים שבספר נוגע לו אישית - ואין כמעט מי שאינו כלול ברשימה זו.

קובץ יסודות וחקירות השלם. ביאור דינים ומושגים, גדריהם והחקירות שבהם. ובסופו החיבורים: לקט חקירות; סוגי הסְברות; סוגי החקירות; 'לשיטתם'. נלקט ונערך בס"ד ע"י אחיקם קָשָת. [נתניה] ה'תשס"ז. 875 [!] עמ'. (050-7233366)
עולם הישיבות בימינו, על כל גווניו, אינו שוקט על שמריו. אחת התופעות הבולטות בשנים האחרונות היא פירסום ספרי מראי מקומות וספרי מפתחות, לפי סדר דפי המסכתות ולפי נושאים, הזוכים לפופולריות רבה. ארון הספרים הלמדני רחב היום יותר מאי-פעם, והוא כולל נוסף לספרים המודפסים גם מאגרי מידע לסוגיהם; ספרי העזר הנ"ל מביאים את הלומד אל מחוז חפצו כאשר מוּסר מעליו טורח החיפוש, והוא נדרש ליגיעה עיונית-נטו, ולא ל'יגיעה חיפוּשׂית'. אחד התחומים שגם הוא מתפתח במקביל לספרי המפתחות הוא ספרי כללים - מהדורות חדשות של ספרי הכללים הקלאסיים יוצאות לאור, ונדפסים ספרים חדשים בתחום זה. אחד המיוחדים שבהם הוא הספר 'קובץ יסודות וחקירות השלם' שיצא לאור זה עתה במהדורה חדשה ומתוקנת ומורחבת. מחברו, הר"א קשת, תלמיד ותיק בישיבת 'מרכז הרב', ליקט וצבר בו אלפי הגדרות ו'חקירות' במושגי התלמוד וההלכה שחקרו והגדירו גדולי ראשי הישיבות של הדורות האחרונים זצ"ל וגדולי דורנו שליט"א, עם תמצית הדעות השונות ועם הפניות מדוייקות. כל ערך נפתח בהגדרה, בדוגמא ובציון שמות אחרים בהם הוא נקרא, אח"כ מובאים מקורו וטעמו, מהותו, פרטיו וחלקיו, שייכותו באישים שונים (קטן, גוי וכד') ורשימת ערכים אחרים הקרובים אליו; בכל אחד מסעיפים אלו מובאות לעת הצורך שיטות שונות ומקורותיהן, והכל בקיצור נמרץ. החקירות הלמדניות האלו כוללות הגדרות המפרידות בין נושאים דומים ומצרפות נושאים שנראים שונים, המכלילות פרטים ומפריטות כללים, המוצאות כמה 'דינים' בפרט הלכתי אחד או 'דין' אחד המהווה מכנה משותף לכמה וכמה עניינים. למדנות זו היא לב-לבו של הלימוד הישיבתי העיוני, אך לעיתים היא גולשת גם לשדה ההלכתי. הספר מאפשר ללומד להקיף נושא שלם כהקדמה ללימוד הסוגיא או כסיכומה, למצוא פרט למדני מסויים ומה נכתב עליו וע"י מי, לסייע ללומד לקשר בעצמו בין הגדרת הדין לבין פרטיו ובין צדדים שונים וסברות שונות וכד', ולמעשה לאפשר למעמיק בעיונו לקצר את הדרך לשידרוג איכות לימודו, בלי שידלג כמובן על העיון היסודי בסוגיא ובמפרשיה עוד לפני שהוא מגיע לשלב זה. כל שש מאות העמודים הראשונים של הספר עוסקים בהגדרות אלו, מן הערך 'אב' - נאמנותו לפסול את בניו (דין 'יכיר'), מקורותיו השונים של דין זה, תחולתו ופרטיו וסברותיו, ועד לערך 'תשלומין' - כולל תמצית הדיון המופיע בספר המיוחד 'קונטרסי השיעורים' מאת הרי"ז גוסטמן זצ"ל בענין הייחס בין החפץ עצמו לבין שוויו הכספי, והמשמעות ההלכתית של שני היבטים אלו; בענין זה למשל מצרף המחבר את חידושו של ר' יוסף רוזין (ה'רוגצ'ובר') שזהו בדיוק יסוד המחלוקת בין ר' יוחנן לריש לקיש, אם מעות קונות מדאורייתא (קנין השווי) או דווקא משיכה קונה (קנין החפץ). בהמשך ניתוספו לספר ארבעה קונטרסים שכתב המחבר הדומים באופיים לחיבור העיקרי, והם 'לקט חקירות' - למעלה מ-1500 [!] חקירות מסודרות לפי הא"ב עם מקורותיהן; 'סוגי הסברות' - חלוקת כל הסברות שבתלמוד ומפרשיו לשמונה סוגים בהתבסס על דברי הרמב"ם והרמח"ל, כולל הגדרת חוזקו ההלכתי של כל סוג, ובתוספת ציון ההעדפות השונות של סוגי הסברות על פני דורות שונים ומפרשים שונים; 'סוגי החקירות' - חלוקה דומה של סוגי החקירות השונים לפי שימושיהם במפרשים, כולל דוגמאות ונפקא-מינות; ו'לשיטתם' - גישות ושיטות של 60 תנאים ואמוראים, לעצמם - או כשהם מעומתים עם בני זוגם, בנושאים שונים בהם הם צועדים באופן עקבי, הכל מלווה בהסברים קצרים ובמקורות מפורטים. כך למשל במחלוקות בין בית הלל ובית שמאי - הראשונים דרכם היתה לפסוק לפי מה שקרה בפועל, והאחרונים לפי מה שהיה יכול לקרות (=בכח); והאחרון ברשימה, רב ששת, היה נוהג להסביר את עצמו בעזרת תנועות גופו! ואי אפשר בלי הערה אחת: בתחילת ערך 'גוי' (עמ' 117) מצויין שבספרות חז"ל והמפרשים הגוי מכונה גם בן נח, נוכרי, וכן עכו"ם או כותי. אולם הדברים אינם מדוייקים: למיטב ידיעתי לא קיים בכל ספרות חז"ל המקורית הביטוי 'עכו"ם', וביטוי זה הומצא ע"י הצנזורים הנוצריים הקדומים והוחדר בכח לדפוסים, המצאה שכל כולה לא באה אלא כדי להרחיק מדעת העם היהודי את האפשרות שהדברים שכתובים בחז"ל על הגויים מכוונים גם כלפי הנוצרים, שהרי הם אינם עובדים לכוכבים ולמזלות... גם התיבה 'כותי' נדפסה פעמים רבות שלא במקומה כתחליף לביטויים 'מין' או גוי, אך אי אפשר בשום אופן לומר שבספרות חז"ל הגוי נקרא גם עכו"ם או כותי (והרחבתי בענין התיבה 'עכו"ם' בהקדמה לשו"ת התשב"ץ מהדורת מכון שלמה אומן ומכון ירושלים, כרך ראשון [תשנ"ח] עמ' 48-49). בתחילת הספר רחב-ההיקף הזה ובסופו נוספו תוכן מפורט ומפתחות, אך יועיל מאוד לענ"ד אם יצורף במהדורות הבאות מפתח כללי מפורט שיְישר את הדרך לשימוש מוּשׂכל באוצר בלום זה.

בלבבי משכן אבנה. עיונים בקרבנות, בכהונה ובבתי המקדש. מאת משה אודס. ירושלים, תשס"ו. 475 עמ'. (09-7652088)
הקושי המרתיע את רוב הלומדים, מכל הגילים ומכל הסוגים, מלימוד מעמיק ויסודי - כפי שהיה מתבקש - בפרשיות הקורבנות וסוגיות עבודת בית המקדש, הביא את הרב אודס, רבו של היישוב 'צופים' שבשומרון ולשעבר תלמיד ותיק בישיבת 'בית אל', ללמוד וללמד את הנושאים האלו בפירוט ובהיקף רחב, בשילוב מיוחד של הלכה ואגדה, למדנות ומחשבה. על בסיס השיעורים שהעביר, וכמה מאמרים שיצאו לאור בעקבותיהם, מוצג עתה לפני הלומד ספר גדול וחשוב, שאף הר"א נבנצל שליט"א מעיד על עצמו בהסכמתו שקרא אותו 'בהתפעמות'. הספר פותח בטעמי מצוות הקורבנות לפי הדעות השונות, אח"כ בסוגי הקורבנות, בכוהנים - בהלכותיהם המיוחדות ובמעמדם המיוחד, ובמהות המקדש שבמרכזו המזבח. כך למשל בפרקים על המנחות מסביר המחבר את המשמעות הרוחנית של המנחות השונות ובמה שונה מנחה זו מחברתה, כשהדברים מבוססים בעיקר על דברי המהר"ל והנצי"ב, שמצביעים על הטעם הרוחני המיוחד בפרטים ההלכתיים השונים שבמנחות השונות. הנצי"ב אף מוסיף ש'בימי המקדש ידעו לכווין איזו מנחה מועיל, לפי אופן ההשחתה שבנפש' ('העמק דבר' על ויקרא ב, א), וכנראה שהוא מתכווין שהאדם עצמו, או הכהן המשרת-בקודש ברוח קודשו, היו יודעים להצמיד את המנחה המתאימה לאדם המתאים בזמן המתאים, לפי קריטריונים רוחניים-מוסריים מסויימים. שנחיה ונראה ונזכה.

מן השֹרש. יסודות הכשרות בפרי ובירק. יוצא לאור ע"י כשרות למהדרין - חקלאות על פי התורה, בראשות הגר"י אפרתי שליט"א. ערב ר"ה לאילנות תשס"ז. 120 עמ'. (08-8594099)
חוברת מהודרת, רביעית בסידרה, ובה תקצירי מידע על פעולות בית המדרש להלכה בהתיישבות החקלאית וארגון הכשרות שבראשות הרב אפרתי, וכן פסקים ודיונים ותשובות קצרות ועוד. באופן טבעי חלק ניכר מהחוברת דן בענייני השמיטה הבעל"ט; בולטת מאוד ההתעלמות הגמורה מכל נושא 'אוצר בית דין', למרות שלפחות במטעים זו השיטה האידיאלית לאספקת פירות שביעית לפי עיקר הדין, ובהתאם להוראות החזו"א! נראה שיש כאן כניעה לדעה שלא כדאי 'להסתבך' עם קניית פירות שצריך לשמור בהם על פרטים וחיובים הלכתיים, וחקלאי שאינו רוצה לסמוך על היתר המכירה - שיואיל לשמור על תוארו המכובד 'גיבור כח עושה דברו' בלי לצפות לשותפות ועזרה מצד אחיו יושבי הכרכים. יתכן שיש כאן 'כשרות למהדרין' - אבל מסופקני אם 'חקלאות על פי התורה'...

מוריה. קובץ תורני חידושי תורה והלכה, גנוזות ראשונים ואחרונים, ופרקי עיון ומחקר. שנה עשרים ושמונה, גליונות א-ב (שכה-שכו; תמוז תשס"ו), ג-ד (שכז-שכח; חשון תשס"ז). העורך: הרב יוסף בוקסבוים. מכון ירושלים. (02-6272102)
עשרות שנים היה עסוק הרב יוסף בוקסבוים זצ"ל בהרבצת תורה בכתב, בגרימה להרבצת תורה, בעידוד הכתיבה והפירסום וההפצה של חידושים וביאורים וחיבורים מכל הדורות ומכל הגוונים התורניים, והכל בטוב טעם ובעין טובה, ביידע ובכשרון בלתי מצויים, ובמרץ בלתי נדלה. מחלתו הקשה בחודשים האחרונים, שהכריעה אותו לבסוף לפני ימים מספר, רק הדגישה לכל יודעיו ולכל הסובבים אותו עד כמה היה הרב בוקסבוים מנוע למפעלי תורה רבים, ששידרגו את הספר התורני ואת לימוד התורה בדורנו בכמה וכמה מדרגות. רבים מהכותבים בגליונות 'מוריה' היו בני תורה ותלמידי חכמים צעירים, שבשלב מסויים, בהכוונתו ובעידודו, הפכו בעצמם למחברי ספרים חשובים, למהדירי ספרי קדמונים באיכות וברמה, והמשיכו להעלות עימם במעין 'טור הנדסי' את כל הסובבים אותם, ולמעשה את עולם התורה כולו. כך בשתי חוברות אלו, האחרונות שעוד השתתף, כפי כוחו, בעריכתן, מופיעים במדור 'גנוזות' קטעים חדשים מכת"י מתוך ספר המרדכי, והם כמה מפירותיו של מפעל 'המרדכי השלם' של מכון ירושלים; הערות מתוך 'ספר מוגה' עתיק של תשובות הרשב"א, במסגרת עבודה מקיפה הנעשית ב'מפעל תשובות הראשונים' של מכון ירושלים לההדיר מחדש את שו"ת הרשב"א על כל חלקיו בתוספת התשובות שבכתבי יד; קטע חדש מתורת המהר"ל מפראג מעצם כתב ידו, המשך למהדורה החדשה והמתוקנת של ספרי המהר"ל של מכון ירושלים; הערות על ספר 'חשבונות של מצוה' מאת האדר"ת, שיצא לאור בשנה שעברה ע"י המכון; ועוד חידושים והערות לעשרות, בהלכה ובאגדה ובפרשנות, מאת חכמים ולמדנים מכל השכבות ומכל הגוונים. גם כתב העת 'מוריה' עצמו, שעוצב פנימית וחיצונית בעיקר ע"י הרב בוקסבוים זצ"ל, העלה כמותית ואיכותית את כתבי העת התורניים, המצויים היום ב"ה לעשרותיהם. וכל אלו רק מילים ספורות על פעליו של מורי וידידי הר"י בוקסבוים, ש'היכה על עשבים רבים' ודאג שיגדלו ויצליחו וימצאו את מקומם בעולם התורה ובהרחבת גדריה של תורה, בנפש חפיצה ובפנים מאירות. שמעתי ממנו פעם שהוא מרגיש מעין מעשה של תחיית המתים בהוצאה לאור של חיבורים שכמעט אבד זכרם, וכמה קשה לראות בפטירתו בחצי ימיו של מי שעסק כל ימיו בפועל-ממש בתחייה דווקא! תנצב"ה, ויתן ה' ברכה וכח והצלחה לבניו שיח', ממשיכי דרכו, בכל פעולותיהם.

שׂלמת אליהו. שלחן ערוך עם הגהות הרמ"א, באר הגולה בתוספת מקורות תיקונים ומעט הערות, ביאור הגר"א מפוסק ומסודר, וביאורים לביאורי הגר"א. הלכות נדה וטבילה (מהד' שניה); הלכות מליחה ועוד. נערך ע"י שלמה מתתיהו לוונטהל. ירושלים, תשס"ו. (02-6287221)
שני כרכים נוספים בסידרת ביאורי הגר"א המבוארים של הרב לוונטהל. חמישה מדורים בכל ספר: נוסח מתוקן של השו"ע והרמ"א; באר הגולה (מאת ר"מ רבקש אבי זקנו של הגר"א, שמהווה את הבסיס לביאור הגר"א) בנוסח מתוקן עם הערות והשלמות; הערות לבאר הגולה; ביאור הגר"א עצמו בנוסח מתוקן, עם פיסוק וקיטוע ופתיחת ראשי תיבות; והעיקר - ביאור לדברי הגר"א הקצרים, לעיתים בהוספת הקדמה המסכמת את עיקרי שיטות הראשונים המבוארות בדבריו. המחבר מסיק שביאור הגר"א אינו רק 'נושא כלים' של רבותינו בעלי השו"ע - אלא שלמעשה הוא מהווה חיבור הלכתי עצמאי המבוסס על דבריהם, ויש לכך כמובן השלכה על כל דרך הבנת דבריו וביאורם. המחבר מודה בראשית הספר, בין השאר, לחמיו וחמותו, ר' שמואל ומרת רות עמנואל, מוותיקי קיבוץ שעלבים, המלווים אותו ואת ביתו באהבה, בתבונה ובמסירות; אך לא זמן רב זכתה חמותו ז"ל, שנפטרה בימים אלו, להפיק נחת רוח מספריו החדשים של חתנה שליט"א. בין השאר היתה רות עמנואל ז"ל מעובדות המשרד הראשונות של ישיבת שעלבים המוקמת והולכת, והיא ייסדה ומיסדה את מערכת הכספים של המוסד. תנצב"ה.