המעין

הרב דוד שטרן

קידוש וסעודת שבת קודם ערבית - עיון בדעת הגר"א

משפחות לא מעטות נוהגות בשבתות הקיץ לקבל שבת בסמוך לפלג המנחה. אירע מעשה שמשפחה כזו התארחה במקום שלא היה 'מנין מוקדם'. האם מותר לה לקבל שבת באמירה, ולקדש ולהתחיל את סעודת השבת, ובמהלך הסעודה או אחריה לצאת ולהתפלל ערבית עם הציבור[1]?

לכאורה התשובה פשוטה: הלכה מפורשת היא ש'פורס מפה ומקדש' (או"ח סי' רעא סע' ד). כלומר, במקרה שאכלו סעודה קודם השבת והסעודה נמשכה ונכנסה השבת וחלה חובת הקידוש[2], יש לעצור את הסעודה ולקדש ואז להמשיך בסעודה, ואחרי הסעודה להתפלל תפילת ערבית של שבת (ואכמ"ל בפרטי דיני 'פורס מפה ומקדש'). וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק יא):

ואם רוצה לקבל שבת מבעוד יום ולקדש ולאכול ולהתפלל ערבית אח"כ בלילה - רשאי[3], ובתנאי שיהיה [=שיתחיל את הסעודה] חצי שעה קודם זמן מעריב כדלעיל בסימן רל"ה סע' ב'.

נראה אם כן שההצעה שהועלתה לעיל מפורשת להיתר בדברי המשנה ברורה[4]. וכן העלה בשו"ת משנה הלכות ח"ד סי' ל לגבי ליל שמחת תורה בחצר האדמו"ר מצאנז, שבו היה קשה לרבים לחכות עד לאחר ערבית וההקפות שהאדמו"ר מקלויזנבורג היה נוהג לעשות סמוך לחצות הלילה, ופסק הר"מ קליין זצ"ל שיוכלו לקדש ולאכול ולהתפלל ערבית בציבור אחרי הסעודה.

אכן בכף החיים (סי' רעא ס"ק כב) כתב שעל פי דברי האר"י אין לעשות כן, כיוון שסדר 'עליית העולמות' בשבת מכוון לכך שקודם מתפללים תפילת ערבית ואח"כ מקדשים, ואם משנה "הרי הוא מהפך את הסדר הנעשה בליל שבת".

וכך כתוב בהנהגות הגר"א ב'מעשה רב' (סי' קיז):

זה לשון הרב המאור הגדול המפורסם המנוח מורנו ורבנו הרב חיים כ"ץ מ"ץ דקהילתנו, ונתבקש בישיבה של מעלה בצפת תוב"ב: עי' סי' רע"א במ"א ס"ק ה' שכתב ונ"ל דאם רוצה [לקבל שבת מבעוד יום] כו'. ושמעתי בשם הגאון החסיד שאמר שזה אינו נכון, מדאמרינן בברכות (דף כ"ז ע"ב) רב צלי של שבת כו', ת"ש א"ר נחמן אמר שמואל כו', משמע דוקא כשמתפלל תחילה אז יכול לקדש מבעוד יום, אבל כשאינו מתפלל אינו יכול לקדש. וכן מצאתי בראב"ן סי' ק"ע שכתב והמתפלל של שבת בע"ש מבע"י מדעת[5] מקדש נמי על הכוס מבע"י, משמע דוקא שהתפלל תחילה[6]. עכ"ל הרב ר' חיים כ"ץ.

אמנם בהגהות פעולת שכיר על מעשה רב שם דחה את השמועה הזו בשם הגר"א, וכתב שמה שכתבה הגמ' שמתפלל - היינו משום דבתפילתו קיבל את השבת, ולכן רק אחרי כן קידש, אבל אם יקבל שבת באופן אחר בוודאי שיוכל לקדש גם קודם ערבית[7]. אך הרא"ש בסוגיא (ברכות פ"ד סי' ו) כתב שרב קיבל על עצמו שבת בהדלקת הנרות, ומשמע שלמרות שקיבל עליו את השבת קודם הוא התפלל ערבית ורק לאחר מכן קידש.

ואכן לולא דברי ר"ח כ"ץ הנ"ל בשם הגר"א היה מקום לומר שהגמרא שם רק ביררה האם מי שמתפלל ערבית מבעוד יום יכול גם לקדש בע"ש, ועל זה אמרה הגמרא "אמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס", אבל אין הכרח שזהו סדר הפעולות דווקא. והעניין עדיין צריך בירור.

בכל מקרה לא ברור טעמה של הנהגה זו: מדוע שאי אפשר יהיה להתפלל ערבית אחרי הסעודה (אם לא מסיבות קבליות וכמו שכתב ב'כף החיים')? ועוד, מסוגיית 'פורס מפה ומקדש' מוכח שניתן לקדש ולאכול סעודת השבת עוד קודם שמתפלל ערבית!

* * *

ולענ"ד נראה להסביר את השמועה בשם הגר"א כדלקמן:

נחלקו ראשונים בגדרה של תוספת שבת, יש האומרים שחיובה מהתורה, יש האומרים שהיא מדרבנן, ויש האומרים שאין בה חיוב כלל (עי' ביאור הלכה סי' רסא סע' ב ד"ה וי"א). דעת הגר"א (בביאורו שם) לפסוק כהבנתו בדעת הרמב"ם שאין היא חיוב מהתורה אלא מצוה מדרבנן. לשיטות הסוברות שתוספת שבת היא מצוה מדרבנן תמה המרדכי (מגילה רמז תשצא) כיצד ניתן לקדש בזמן שאינו שבת מדאורייתא, והסביר שכיוון שהחיוב מדאורייתא עתיד לבוא חשיב המקדש כבר-חיובא כבר מעכשיו (ועי' קובץ שיעורים ח"ב סי' ל בביאור שיטתו, ואכמ"ל). והמג"א (ריש סי' רסז) תמה על דבריו, שהרי קיי"ל להלכה שקטן שחייב מדרבנן בברכת המזון אינו מוציא את הגדול למרות שעתיד לבוא לכלל חיוב, מכאן שחיוב שעתיד לבוא אינו הופך את המצב כבר עכשיו לחיוב! ויישב קושיא זו בעל מנחת חינוך (מצוה לא אות א ד"ה ומבואר בר"מ [ס"ק ח במהדורת מ"י]) על פי דברי הרמב"ם (כט, יא): "יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אף על פי שלא נכנסה השבת, וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אף על פי שעדיין היא שבת, שמצות זכירה לאומרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו במעט", שמשמע מדבריו שמצות הקידוש היא להזכיר את השבת מעט קודם כניסת השבת, ואין מצוה זו קשורה לחלות קדושת השבת או לאיסורי המלאכה[8]. על פי זה יתכן שהגר"א סבר שאם מקבל שבת מפלג המנחה אכן אינו יכול עדיין לקדש, שהרי אין זה מוגדר כ'קודם לשעה זו במעט', ואין ניכר שזהו קידוש לכבודה של השבת ולא אמירת דברים בעלמא. כך גם למרות שייתכן שישנה מצוה מדרבנן של תוספת שבת עדיין אין בתוספת זו חשיבות מספיקה כדי להראות שהקידוש שנעשה הוא לכבוד השבת, ורק אם מתפלל ערבית קודם יכול לקדש, כי תפילת ערבית של שבת שייכת כבר ל'יום הבא'[9] (וההיתר להתפלל ערבית קודם הלילה הוא מפאת שניתן לסמוך על דעת ר' יהודה, עיין רמב"ם הל' ברכות פ"ג ה"ז ובכס"מ שם), וניכר שאמירת הקידוש וזכירת השבת קשורה כבר לשבת[10].

לפי הסבר זה תתישב שאלתנו על הגר"א מדין פורס מפה ומקדש, שהרי שם כבר קידש היום ושקעה החמה, ואז בוודאי שאין בעיה לקדש, אך ההנהגה הכתובה במעשה רב עוסקת בקבלת שבת זמן רב קודם לכן[11].