המעין

'חורבן שלישי לא יהיה'!

בתקופת מלחמת העולם, כשהגרמנים התקרבו מסיני לארץ ישראל, ואפילו הבריטים שקלו לפנות חייליהם מארץ ישראל. הרב הרצוג זצ"ל שהה בארה"ב, וכשהציעו לו להישאר שם, ענה: "תודיעו ללונדון את דעתי הברורה שאין שום מקום לפחד, כי ניצחון הנאצים במזרח התיכון פירושו חורבן שלישי של הישוב בארצנו הקדושה, וחורבן שלישי לא יהיה ." כשחזר לארץ פרסם כרוז ובו נאמר: "אני קובע בכל חומר האחריות המוטלת עליי בשעה זו, ומצהיר ברבים, כי צר ואויב לא יבואו בשערי ארץ ישראל. מקובלים אנו שאחר שני החורבנות - חורבן שלישי לא יהיה, ואני אומר זאת מתוך אמונה שלמה". שאלתי פעם את הרב משה צבי נריה זצ"ל על מה הסתמך הרב הרצוג, והוא סיפר לי שד"ר יעקב הרצוג אמר לו שאביו הצביע על המדרש (ב"ר צג, ג): "'ואני כאשר שכולתי שכלתי' - כאשר שכלתי בבית ראשון אשכל בבית שני, ויותר לא אשכל עוד"...

                                                                        הרב מרדכי גרינברג, 'חורבן שלישי לא יהיה'

* הדברים מתפרסמים לרגל מלאת שישים שנה לפטירת הרב זצ"ל בהיותו בן שבעים שנה, י"ט תמוז תשי"ט.

[1] "יש גדולים שבאים בכוח התורה, ויש גדולים שבאים בכוח מעשיהם. רבינו זצ"ל זה וזה היה בידו. מתחילת בריאתו יושב אהלים היה. לא היה לו דבר חוץ מן התורה. אבל כשהוצרכה לו השעה נתחדש בו כוח חדש, ונתגלה בו כוח עשייה, עד שנעשה בעל מעשים לעמוד בפרץ ולדחות את הגזירות, ולהיות לנו לחומה ולמחסה בימי זעם". ש"י עגנון, משואה ליצחק א עמוד 86.

[2] הרב זוין, מזכרת לגראי"ה הרצוג, עמוד 18.

[3] למשל: שאול מייזליש, רבנות בסערת הימים, מהדורה חדשה תשע"ט; ש' אבידור הכהן, יחיד בדורו ["מהיכל יצחק", בתוך, אפיקי דעה  תש"ע, ישיבת ההסדר שדרות].

[4] כותב הרב זלמן דרוק בהקדמה לשו"ת 'היכל יצחק' אורח חיים: "אהבתו לבן תורה ולתלמיד חכם הייתה עזה כמוות, ביטל עצמו בפני כל לומד תורה, קרבהו ודאג לכל אחד למשרה של כבוד, נוהג היה לומר להם אם ח"ו אני שוכח לדאוג לכם העירוני, והיה מזכיר המשנה במסכת יומא 'היו מכין אותו באצבע צרידה'". ככל הנראה אחד הראשונים שזכו לדבר בלימוד עם הרב בארץ היה הרב חיים יעקב גולדוויכט, כך סיפר הרב ישעיהו הדרי [זכרון חיים עמוד 65]: "הרב גולדוויכט היה בן אחד עשרה כשהרב הרצוג הגיע לכהן כרב בירושלים. באותה השבת לא הייתה לו עוד דירה, אז הוא התאחסן במלון אמדורסקי, ואמור היה בחמש להגיד את הדרשה הגדולה, אני חושב בחורבה. בשלוש אחה"צ דופקים בדלת במלון הרבנית פותחת, עומד בחור ירושלמי בן אחד עשרה - אני רוצה לדבר עם הרב בלימוד. רב אירלנדי לא מבין מה פירוש, אבל כיון שילד רוצה אז מכניסים אותו, והלכו שם ברקים...". ידועה גם הנהגתו לשלוח שאלות שנשאל לתלמידי חכמים צעירים ולבקש את חוות דעתם [עיין למשל תחומין כרך ה עמוד 288],ככל הנראה כדי להרגילם להשיב. כמו כן שמעתי מת"ח אחד שהרב נהג להיכנס לכולל "אהל תורה" מדי פעם, ולשאול את הלומדים, שכמה מהם היו אח"כ מגדולי הדור, לדעתם בעניינים שונים.

[5] הרב בצלאל ז'ולטי בהספדו על הרב [בהקדמה לשו"ת היכל יצחק אבן העזר א] עמד על שתי הפנים באישיותו: בירושלמי ברכות, פ"ג ה"א יש מאמר נפלא "רבי יוחנן שאל לרבי ינאי קומי ערסיה דרבי שמעון בן יוצדק: "הקדיש עולתו לבדק הבית" - מה דינו? לכאורה תמוהים הדברים: לפני מיטתו של ר"ש בן יוצדק, כשהמת מוטל לפניהם, מה ראה ר' יוחנן לשאול שאלה זו על עולתו שהקדיש לבדק הבית? אולם אפשר לפרש ששאלה זו הייתה במקומה, כי רעיון גדול טמון בה: יש אדם שניחן בכשרונות גאוניים נדירים, ואילו השתמש בהם רק ללימוד התורה בלבד היה יכול להתעלות ולהיות בבחינת עולה שהיא כולה לגבוה, אבל אותו גדול הקדיש "עולתו" זו ל"בדק הבית", כלומר הקדיש עצמו לצרכי ציבור, לחזק את בדק העם, כלום טוב עשה אם לאו? זו הייתה שאלתו של ר' יוחנן. אותה השאלה אפשר לשאול גם קומי ערסיה של רבינו זצ"ל אשר "הקדיש עולתו לבדק הבית". כידוע ניחן רבינו בכישרונות גאוניים נדירים ביותר, הוא היה בעל זיכרון נפלא, בור סיד שאינו מאבד טיפה, ובעל תפיסה עילויית, אשר בסקירה אחת סקר סוגיה קשה לעומקה ולרוחבה. כבר בילדותו הפליא את כל יודעיו בבקיאותו, שכלו הישר ועומק הבנתו בתלמוד, ומשישב על כס הרבנות הקדיש את "עולתו", שהיתה יכולה להיות כולה לגבוה, ל"בדק הבית", דהיינו לצורכי הכלל, לחיזוק ולבדק בית ישראל". אמנם אמרו חז"ל (מגילה טז, ב) "גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות", אולם משום מה? מפני שע"י סגולת לימוד התורה אפשר לפעול להצלת נפשות יותר מאשר ע"י עסקנות בלבד. ברם, במה דברים אמורים? בהצלת נפשות גרידא. אבל אם הדברים אמורים בהצלת נפש האומה - התורה! - אזי ביטולה של תורה זה הוא קיומה! בעיקר עסקנותו של מרן זצ"ל לא הצטמצמה בהצלת נפשות בלבד, הוא אף עסק בהצלת התורה וחיזוק רוח ישראל. בדור השואה, בשעה של הסתר פנים איום; בעיצומם של ימי המלחמה הסוערים, נסע ללונדון, נפגש עם השגריר הרוסי וקיבל רשיון מעבר, מליטא ליפן, דרך רוסיא עבור מאות תלמידי הישיבות פליטי חרב שהצליחו להימלט לליטא, ומשם הצליחו להגיע לארצות הברית ולהינצל. אח"כ נהנו מהסדר זה כל הפליטים היהודים שהיו זקוקים מעבר דרך רוסיה".

[6] עמוד 91.

[7] מזכרת להגראי"ה הרצוג עמוד 14.

[8] אגב, כך מתאר העיתונאי אריה אביבי [שערים נובמבר 1959] את ביתו של הרב הרצוג בכל ימות השבוע: "ביתו... היה תמיד פתוח לרווחה, וכל אחד ראה למצוה גדולה לבוא אליו ולהטרידו, ובמקרים רבים על פכים קטנים, על דברים של מה בכך. המבקרים הרבים גזלו מזמנו היקר בשעות העבודה הרגילות, ולמען השלם עבודתו היה עליו לאחר שבת להשכים קום ולקחת עליו נטל נוסף על נטלו".

[9] בהסכמה לספר 'יוסף לקח' כותב הרב: "שמחתי לראות... שכיוונתי מכבר לדברי הגאון המחבר זצ"ל בקושייתו שהניח בצ"ע, בהגידי שיעור באותה סוגיא בישיבת פוניבז', וכאן בחבורת חכמי תורה הי"ו המתוועדים בביתי בכל עש"ק לפלפולא דאוריתא"...

[10] אור המזרח ט [ג-ד] עמוד 8.

 [11]בשו"ת חלקת יעקב [אבן העזר סימן מז] מופיע מכתבו של הרב שלמה דוד כהנא למחבר, ובו הוא כותב: "מפני טרדות העל אנושיות של הרב הגאון הרצוג שליט"א בענייני הצלה וענייני הישוב והציבור לא היה ביכולתו לבוא לפני כבודו באריכות ולהשתעשע בדבריו הנעימים כדרכה של תורה".

[12] לרב הייתה חברותא בתקופה מסוימת עם פרופ' זאב לב (שעלה ארצה בשנת תש"י), לה זכה ב"תמורה" להסברתו לרב עניינים מדעיים בהם התמחה. סיפר פרופ' לב לבן משפחתו, שפעם הזכיר הרב תוס' במסכת ע"ז, ולרגע שכח את מקורו המדויק. התדהמה שהייתה על פניו הראתה עד כמה חריג היה הדבר, ועד כמה קשה היה לו לעכל שכחה רגעית זו.

[13] עדות נכדו בהקדמת תורת האהל, הוצאת מוסד הרב קוק עמוד 6.

[14] ראש דברך עמוד רעו.

[15] מלך ביופיו אור המזרח ז 42.

[16] מובא בספר אדרת אליהו עמוד 469.

[17] בספר ראש דברך עמוד רע"ה נכתב בשם מרן הרב אברהם שפירא שהמפגש נמשך כשעתיים.

[18] מדברי הרב יעקב גולדמן [בהקדמה לשו"ת היכל יצחק אבן העזר א] אנו למדים מה היה סדר יומו אח"כ: "כאן ניתן לי לפרסם שמספר שנים אחרי שעלה מרן לעיר הקודש התחיל ללמוד את תורת הח"ן. כידוע, היו גדולי התורה בעיה"ק מתאספים בבית מרן כל יום שישי בבוקר למו"מ בהלכה ולפילפולא דאורייתא. והנה תיכף אחרי חצות היום היה מרן מסתגר עם ראש המקובלים דעיה"ק רבי שמעון הורביץ-לידר זצ"ל ועוסק בחכמת הח"ן עד קרוב לכניסת השבת". ויעוין בתחומין כרך ה עמוד 437 מכתב של בעל הלשם לרב בשנת תרפ"ד [בהיות הרב בן 37] בענייני נסתר.

[19] קטע זה מבוסס מן הסתם על דברים דומים שכתב הרב אהרן פצ'ניק [מזכרת עמוד 37].

[20] ראש דברך עמוד שנו.

[21] שם עמוד רצד.

[22] שם עמוד שה.

[23] שמעתין 172-173 עמוד 36.

[24] אל תשלח אל הנער עמוד 171.

[25] קובץ שערי צדק א עמוד 309.

[26] הרב אברהם אבידן מוסף קולמוס 165.

[27] על רגישותו של הרב עד כדי בכי, סיפר גם הרב חיים יעקב לוין לרב אליעזר בן שלמה [ישורון ל עמוד תקלו]. באחד מביקוריו של הרב לוין בארץ, בשנות רבנותו בארה"ב, הזמינו הרב הרצוג להעביר שיעור בכולל אהל תורה, והרב לוין סרב באומרו שירושלים היא עיר מלאה חכמים, ענה לו הרב הרצוג.- לפחות תרגיש כבוד בהזמנה, ענה הרב לוין שאינו רוצה לשלם את המחיר, והמשיך הלוא הרב בתור רב ראשי יודע מה המחיר שמשלמים בשביל כבוד, לשמע דבריו פרץ הרב הרצוג בבכי, הרבנית ששמעה נכנסה לברר פשר הבכי, וכשהרב סיפר לה, פרצה גם היא בבכי.

[28]כותב הרב זלמן דרוק [הקדמה להיכל יצחק אורח חיים א]: "נוהג היה בכל שנה ללכת בערב פסח לבית אפיית המצות כדי לקיים מצוה זו בגופו. פעם אחת בעומדו שם הרגיש באחד מגדולי ירושלים עומד לצדו, מיד פתחו בפלפולה של סוגיא אחת, ובסיומה פנה רבינו ואמר "יעיין נא מר בגמרא", השיב לו הלז אין לי ש"ס בבית כי הוא נשאר בעיר העתיקה. ועוד בטרם חזר האיש לביתו מצא כבר ש"ס על מפתן ביתו מתנת רבינו זצ"ל". הרב אהרן פצ'ניק [מזכרת עמוד 37] מספר ש"קרה שנכנס איש והתחיל לספר על מצבו הרע, ולא היה לרב כסף ליתן לו, לחש לו סוד שנמצאים אצלו ספריו שנדפסו זה לא מכבר, והוא ימסור לו מספר הגון מהם למצוא בהם את מבוקשו". ועוד סיפור מיוחד: "פעם שמע על רופא פליט שסבל חרפת רעב ולא רצה ליהנות מן הצדקה. עשה הרב את עצמו חולה והזמינו לביתו לטפל בו באופן מיוחד. הרופא לא מצא, כמובן, שום סימן של המחלה וכשחזר הרב והזמינו שנית, הביע הרופא את דאגתו לפני בני משפחתו שהרב סובל מדמיון של מחלה שאינה בו"...

[29] גדול בישראל - קורות חייו של הרב ישראל גרוסמן, עמוד 304.

[30] פורום אוצר החכמה.

[31] בהקשר לזה נביא כאן סיפור שסופר בע"פ ולא נכתב עלי ספר: הרב הפליג בפזרנותו עד כדי כך שמנהל סניף הבנק בו נוהל חשבונו היה צריך לגשת לביתו ולהסביר לו שאין אפשרות להוציא יותר, כי גם הבנק מוגבל במקורותיו... גם אם אין בסיפור זה אמת, הרי שעל כך יש לומר: יש אנשים שעליהם גם לא יספרו דבר כזה. מפי הרב נרשם הציטוט הבא: "הנואם שקדמני העיר שהוא איש פרקטי, אני חי בעולם של מחשבה" [משואה ליצחק א עמוד 113], ואמירה אחרת הקרובה יותר לעניין הספציפי בו אנו עוסקים מצויה בביוגרפיה שנכתבה על בנו של הרב, הרב ד"ר יעקב ז"ל [צפנת פענח, עמוד 69], שם מסופר על כלתו של הרב שכאשר נכנסה לביתו "התרשמה עמוקות... מליבו החם של הרב שהטוב והחסד ששפעו ממנו גרמו לו צרות צרורות, שהרי לא הבין בכספים והיה מוכן לתרום ולסייע לכל מי שפנה אליו". אך הביסוס החזק ביותר לסיפור שכזה נמצא בדבריו של בנו חיים בספרו דרך חיים [עמוד 31]: "מכיון שלא היה לו שום מושג בענינים מינהליים, הוא רשם המחאות בחיוך לכל מי שפנה אליו. עודני זוכר את תחושת יום הדין שירדה עלינו כשמנהל הבנק בא להודיע לאמי על משיכות היתר מחשבוננו, שהולידו חוב כבד. מאותו יום ואילך לא רשם אבי שום המחאה אלא אם אמי הסכימה לחתום עליה". בכלל צריך לומר שבספר זה המלא הערצה לדמותו של הרב מתוארת כמה וכמה פעמים אותה תכונה של ניתוק ממילי דעלמא. כך למשל [עמוד 21]: "הוא נחשב בעיני יודעיו כמעין פרופסור מפוזר ומסביבו הילכו סיפורים משעשעים על תלישותו מהבלי העולם הזה, כשאמי נישאה והגיעה לבלפסט היא מצאה שהרצפה מתחת למיטתו מכוסה בזוגות נעליים לרוב. כי כל אימת שנקרעו שרוכי נעליו הוא לא טרח להשיג שרוכים אחרים אלא קנה זוג נעליים חדשות"...

[32] ספר צדקה וחסד, אנשי צדקה וחסד, עמ' מ.

[33] רשימת השמות לפי סדר שנות הולדתם. שלושה שמות נעלם ממני מקור השתתפותם בכינוס, אך אני זוכר שראיתי בפירוש שמזכירים אותם כמשתתפים בו.

[34] הרב ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער עמ'  170.

[35] הרב ישראל מאיר לאו. אל תשלח ידך אל הנער עמ' 170.

[36] אדרת אליהו עמוד 469. הרב יעקב רקובסקי [ארוכת בת עמי חלק ז עמוד 569] מספר שהרב הרצוג היה מקבל את פניו כמעט בכל פעם בלשון זו: הנה מגיע "גברא דדחילנא מיניה", האיש שכולנו מפחדים ממנו ומתורתו וממעיינותיו המתגברים. כל מה שהעלנו ונעלה הוא כבר יקדימנו מיידית - כאן רשב"א, פה ריטב"א וכדומה. לדבריו, כל המשתתפים הרגישו את משמעות נוכחותו של ר' אליהו.

[37]   הרב ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער 170.

[38] נר זכרון לרב ירוחם אשר ורהפטיג עמוד 32.

[39] כוסי רוייה עמוד 204.

[40] גדול בישראל עמוד 305. בספר יחיד בדורו [עמוד 188] נכתב עליו: "רבי גרשון לפידות, ענוותן וצנוע משרידי ירושלים העתיקה, שכל רז בתורה שבכתב ושבעל פה לא נעלם מפניו, והוא משמיע דברו כמעט בלחישה, ורק אחרי שהרב הראשי מכריז, בעיצומו של הוויכוח, רוצה אני לשמוע מה דעתו של רבי גרשון".

[41] מפי בן אחד המשתתפים.

[42] ראש דברך עמוד רעז.

[43] ראש דברך עמוד רעז.

[44] הרב ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער עמ' 170.

[45] תורת האהל מהדורת מוסד הרב קוק עמוד 6.

[46] יחיד בדורו 189.

[47] עדות נכדו.

[48] אור המזרח.

[49] גדול בישראל עמוד 305.

[50] הרב ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער 170.

[51] בית אבי עמוד 30.

[52]   הרב ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער 170.

[53] גדול בישראל עמוד 305.

[54] בספר ראש דברך [עמוד שנו] סיפר הרב שאת השיעור ביום שישי בביתו של הרב הרצוג "יסדנו יחד הרב אלישיב ואני", ובמקום אחר [עמוד רצד] ציין גם את הרב סלומון מחרקוב שהיה שותף בכך.

[55] בית אבי עמוד 30.

[56] גדול בישראל 309.

[57]   הרב ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער עמ' 170.

[58] עדות הרב שאר ישוב כהן, מובא אצל ד"ר שפרה מישלוב, 'בעין הסערה', עמ' 66.

[59]   הרב ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער עמ' 170.

[60] גדול בישראל עמוד 305.

[61] https://www.yeshiva.org.il/midrash/13879

[62] הרב שמואל אמיתי.

[63] ביחיד בדורו [שם] הוזכר גם: "רבי משה קלפפיש, משרידי תלמידיו של רבי יושע בר מבריסק וחברו של רבי חיים מבריסק, שכל סברא שלו נאמרת בנוסח הלמדנות הבריסקאית של פיצול הנושא עד דק מן הדק". תיאור זה משתלב עם מה ששמעתי מפי בנו של אחד המשתתפים, שלכינוס זו הגיעו שמועות מר' חיים מבריסק ,האור שמח עוד שלא נודעו עד אז בארץ, וראה על כך בספר משוש דור ודור ח"א עמוד 249, ושם הוזכרו דברים שנידונו או סופרו בכינוס. אך לא הצלחתי למצוא מיהו ר' משה הנ"ל, ושמא הכוונה לרבי אהרן יעקב ב"ר יצחק מרדכי קלפפיש (ה'תר"ם-ה'תשכ"א) ראש ישיבה בסלונים ולאחר מלחמת העולם הראשונה אב"ד שנדובה. לאחר עלייתו לארץ ישראל מייסד ור"מ ישיבת כפר סבא וחבר בית הדין בעיר. בשנת ה'תש"א, עלה לירושלים והיה מראשי מערכת "אוצר הפוסקים". התגורר בבתי ורשה עד פטירתו. מכתביו נערך ספרו "מנחת אהרן" (ירושלים תשכ"ג ( וצ"ב. בקישור דלהלן הוזכרו גם הרב יעקב רוזנטל, הרב ישראל יעקב פישר, והרב אליעזר שפירא https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=38&topic_id=2664086&forum_id=19 616 .

[65] http://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamarim/vazana-yesodot.pdf בשם הרב שמואל אמיתי.

[66] מפי בנו.