המעין

הפיוט 'אנא בכח' ומקומו בסידורים בני זמננו

מקור הפיוט 'אנא בכח'

חילופי הנוסחאות 'רחמי-רחמם'

הופעת הנוסח החלופי

סיכום

הפיוט 'אנא בכח' ומקומו בסידורים בני זמננו

הפיוט 'אנא בכח' מופיע בסידורי התפילה בני זמננו לפי מנהגי העדות השונות בחמישה מקומות, בכולם או בחלקם – בסידורים רבים הוא משובץ בסדר הקרבנות בתפילת שחרית, מעטר את 'קבלת שבת' לפני 'לכה דודי', וכן הוא נאמר אחרי ספירת העומר, כחלק מ'קריאת שמע שעל המיטה' ובסדר מוצאי שבת. הפיוט זכה ללחנים רבים, ובקהילות רבות שרים אותו כל הקהל במהלך קבלת שבת[1].

ראשי התיבות של 'אנא בכח' מהווים יחד את הצירוף בן 42 האותיות: אב"ג ית"ץ, קר"ע שט"ן, נג"ד יכ"ש, בט"ר צת"ג, חק"ב טנ"ע, יג"ל פז"ק, שק"ו צי"ת, שעל פי מסורות מסוימות מצטרפות לשם ה' המפורש[2], שמוזכר במסכת קידושין עא, ב במסגרת סוגיה העוסקת בדרכי הסתרתו והעברתו במסורת:

אמר רב יהודה אמר רב, שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מידותיו, וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא.

המסורת לפיה השם בן ארבעים ושתים האותיות הוא השם אב"ג ית"ץ וכו' מופיעה בספר הזוהר:

קם רבי שמעון על רגלוי ואמר, רבון עלמין, אפתח עיני לאסתכלא בהון לעילא, אבא ב"ם בארבעים ותרין אתוון דשמא מפרש... ואינון אב"ג ית"ץ קר"ע שט"ן נג"ד יכ"ש בט"ר צת"ג חק"ב טנ"ע יג"ל פז"ק שק"ו צי"ת, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד[3].

המסורת מופיעה גם בכתבי הגאונים, בין השאר בתשובה של רב האי גאון[4]:

שאלה לרבינו האיי ז"ל. שאלנו מאדונינו לאודות השם, וכי [יש כמה] שמות, יש מי שיעשה בהם מעשים גדולים שלא יתכן לאדם לעשותן אלא בדרך אות ומופת, כגון המחביא את עצמו מן הלסטים, והאוסר אותם. והשיב כי כל אלה וכיוצא בהם דברים בטלים, ואמר כי אפילו הם צדיקים גמורים אין נעשה להם כזאת... וזה בן מ"ב אותיות אעפ"י שאותיותיו ידועות אינו מסור בהגיונו וקריאתו בקבלה, אלא יש אומרים בראש (אבגירש) [אבגיתץ] ויש שאומרים אב גיתצ, ובסופו יש אומרים שקוצית ויש אומרים שקו צית, ואין מוכיח, וגם חילופין אחרים יש בו.

צירוף האותיות אב"ג ית"ץ וכו' מופיע גם ברבים מחיבורי הקבלה הקדומה[5]. כפי שעולה כבר בדברי רב האי גאון, קיימות מסורות שונות לגבי החלוקה של צירוף האותיות. החלוקה המקובלת היא לשבע שורות, אך בתוך השורות קיימות חלוקות שונות: במסורת אחת כל שש האותיות בכל שורה נכתבות ברצף, במסורת אחרת כל שורה מתחלקת לשני בתים בני שלוש מילים (3:3) וראשי התיבות בהתאם. האר"י לימד חלוקה אחרת, בה כל שורה מתחלקת לשלושה בתים בני שתי מילים (2:2:2):

אנא בכח גדולת ימינך כו'. ויאמר כל שני תיבות ביחד, אנא בכח ויפסיק, גדולת ימינך ויפסיק, תתיר צרורה ויפסיק. ונלע"ד שהטעם הוא לכוין אל מה שנתבאר אצלינו כי כל שם מאלו הז' שמות של מ"ב יש בו שש אותיות ומתחלקים לשלוש בחינות בשתים אותיות יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, ולכן צריך לחבר כל שני אותיות ביחד[6].

הרש"ש בספר 'נהר שלום' (דף כ) מביא את הדברים כהנחיה למעשה: 'ולכן באומרו תפילת ר' נחוניא אנא בכח יתן ריוח בין כל שתי תיבות'[7].

יש לציין שבמהלך השנים התחברו פיוטים רבים שראשי תיבותיהם הוא הצירוף 'אב"ג ית"ץ' וכו'. פיוט קדום אחד הוא סליחה המיוחסת לר' יהודה החסיד[8] ומתחילה במילים: א-להים בישראל גדול יחודך תשגבנו צדקתך (אב"ג ית"ץ)[9]. בספר 'שערי ציון' (אמשטרדם תקל"ט) מובאים שלושה פיוטי אב"ג ית"ץ (ל,ב; לג,ב; נד, א). פיוט נוסף הובא בספר השל"ה, מסכת פסחים ד, ב, בדברים הנאמרים על ידי אלו המשמרים את המת[10].

מקור הפיוט 'אנא בכח'

על פי המסורת, הפיוט התחבר בידי התנא רבי נחוניה בן הקנה[11]. המסורת מוזכרת בשו"ת הרשב"א, שמתייחס לשם מ"ב אותיות: 'ובקשה המקובלת בידנו שעשה רבי נחוניא בן הקנה האותיות, כמקובל ביד חכמי ארצנו'. עם זאת, הרשב"א לא כותב במפורש שהוא מתייחס לפיוט 'אנא בכח', וכפי שראינו לא היה זה הפיוט היחיד שהיה קיים באותה תקופה לפי שם מ"ב אותיות. יותר מאוחר מופיעה 'תפילת רבי נחוניא בן הקנה' בשער הכוונות שחיבר ר"ח ויטאל[12]. המסורת מופיעה גם בספר 'תיקוני שבת, תיקון שבת מלכתא'[13]: 'ואח"כ יאמר תפילת ר' נחוניא בן הקנה הנזכרת למעלה אנא בכח גדולת ימינך' כו', וכן במקורות נוספים[14]. הראי"ה קוק מבאר ב'עולת ראיה' את הקשר של הפיוט דוקא לאישיותו של ר' נחוניה בן הקנה[15]. אמנם היו שהעלו סימני שאלה לגבי ייחוס הפיוט לר' נחוניה בן הקנה[16].

חילופי הנוסחאות 'רחמי-רחמם'

לבית הרביעי של הפיוט קיימים שני נוסחים. האחד הוא: 'ברכם, טהרם, רחמי צדקתך תמיד גמלם', והשני: 'ברכם, טהרם, רחמם, צדקתך תמיד גמלם'. ננסה לברר מהו הנוסח המקורי, מהו מקור שינוי הנוסח וכיצד הוא התפשט בסידורים ובמחזורים רבים.

בבדיקה של כתבי היד והסידורים הנדפסים בהם מופיע הפיוט עד סביבות שנת תק"ס (סוף המאה הי"ח), הנוסח בכל כתבי היד והסידורים הוא 'רחמי', בין כתבי היד בהם זהו הנוסח: סידור מנהג רומניא מכתב יד[17], בו הפיוט מופיע בתוספות בסוף הסידור לצד הפיוט המיוחס לר' יהודה חסיד 'א-להים בצדקתך גדול יחודך תשגבנו צדקתך'; וכן 'סידור מנהג ספרד', כתב יד הספריה הבריטית[18], כשגם בסידור זה הפיוט מופיע כתוספת בגיליון כתב היד המקורי. בין הדפוסים בהם הנוסח הוא 'רחמי': תמונות תחנות תפלות ספרד[19] - הפיוט מופיע בסידור זה במהדורת שנת ש"ד (1542), במסגרת סדר הקרבנות, אחרי 'אביי הוה מסדר סדר המערכה'[20]. סידור נוסף בו מופיע הפיוט בנוסח זה הוא 'סדר תפלות מכל השנה: כמנהג ק"ק בני ספרד'[21], דפוס ונציה ש"ו (1546), גם כאן שובץ הפיוט באותו מקום בסדר הקרבנות[22]. כן הוא הנוסח בספר 'שערי ציון' לר' נתן נטע הנובר, אמשטרדם תל"ב (1672)[23]. וכן הוא הנוסח בכל הסידורים עד שנת תק"ס[24], למשל בסידור ר' יעקב עמדין (יעב"ץ), 'שערי שמים', אלטונה תק"ד (1744).

החל מתחילת המאה הי"ט, התחיל להתפשט בצורה רחבה הנוסח 'רחמם'[25], בהם כמה סידורים שבמהדורותיהם הראשונות הנוסח היה 'רחמי' - הנוסח שונה ל'רחמם'[26]. גם בכמה סידורים מדויקים בני זמננו הנוסח הוא רחמם, למשל במהדורה הישנה של 'רינת ישראל' נוסח אשכנז[27], סידור 'קורן', מחזורים בעריכת דניאל גולדשמיט[28] ואפילו בסידור המתוקן של 'מכון מורשת אשכנז'[29].

מקור שינוי הנוסח

מקור שינוי הנוסח[30] הוא ביצחק הלוי סטנוב, בעל 'ויעתר יצחק'. הוא היה סופר, מדקדק, מדפיס ועורך, שהיה פעיל בחבורת ה'משכילים' בברלין[31]. בשנת תקל"ג (1773) יצא לאור ספרו 'אגרת בית תפלה' המכיל הערות על נוסח התפילה, ושם בדף יג,ב-יד,א מופיעה התייחסות ל'אנא בכח':

רחמם כר"ל [=כך ראוי לומר], בלתי סמיכות לזוג המלות, אף כי לא נמצא במקרא סמוך רק על שם התאר כמו ורחמי רשעים אכזרי (משלי יב), ורחוק הוא שיסמך מקרה על מקרה כזה.

בשנת תקמ"ד (1784) יצא לאור ספרו על נוסחאות התפילה 'ויעתר יצחק'[32] בו הוא חזר על אותה הערה, וכך הנוסח בסידורו 'סידור ויעתר יצחק' שנדפס בשנת תקמ"ה (1785):

שינוי הנוסח נועד לפרק את הסמיכות בין המילים 'רחמי' ו'צדקתך'. המשמעות הפשוטה של המשפט המקורי הוא 'רחמיך וצדקתך תמיד גמלם', או 'רחמיך הצודקים תמיד גמלם'. כך או כך, צורת הסמיכות 'רחמי צדקתך' היא צורה פיוטית, שכדרכם של הפייטנים אינה בהכרח כפופה לצורות הדקדוק הרגיל, אך יצחק סטנוב בתיקוניו הרבים לנוסח התפילה שאף לבצע 'יישור קו' לנוסח, תחת הנחת היסוד שלו כי הלשון העברית התקנית היחידה היא העברית המקראית. הוא לא הכיר בלשון המשנה כלשון 'לגיטימית' ופעמים רבות 'תיקן' את נוסח התפילה במקרים בהם היא היתה כתובה בלשון משנה (באוצר מילותיה, בצורת הכתיב או בדרכי הדקדוק)[33]. לכן הוא לא הכיר בחירות הלשונית שנטל לעצמו מחבר 'אנא בכח', והרשה לעצמו לשנות את נוסח המשפט.

המופע הבא בו מוצאים את הנוסח 'רחמם' הוא ב'סדר תקון שלמה', סדר תיקוני שבת על פי האר"י, בעריכת ר' שלמה זלמן לונדן[34], מהדורת זולצבאך תקס"ב (1802), שנדפס למעלה מחמישים שנה לאחר פטירתו בשנת תק"ח (1748). 'סדר תקון שלמה' יצא לאור במהדורה שניה באמשטרדם תצ"א (1731), ומאז בעוד עשרות מהדורות[35]. במהדורה שנדפסה בזולצבאך בשנת תקנ"ו (1796) הנוסח הוא עדיין 'רחמי', אבל במהדורה שנדפסה באותו דפוס בשנת תקס"ב (1802) הנוסח שונה ל'רחמם' בכל שלושת המופעים של 'אנא בכח'.

נראה כי ההתפשטות הגדולה של הנוסח "רחמם" קרתה בעקבות הדפסת סדרת המחזורים של ר' בנימין זאב וולף היידנהיים (רוו"ה) בעיר רעדלהיים, גרמניה (היום חלק מהעיר פרנקפורט דמיין). רוו"ה היה פרשן של התפילה (ובייחוד של הפיוטים) והתנ"ך, מתרגם, עורך ומדפיס. הוא עסק רבות בבירור נוסחי התפילות והפיוטים והושפע רבות מסטנוב, כפי שהוא כותב בהקדמתו למחזור פסח[36]:

וזאת לדעת כי בסדר התפילה הלכתי בשיטת החכם בעל ויעתר יצחק והדפסתי רוב הנוסחאות ע"פ דעתו והכרעתו, כי רובם הם נוסחאות קדמוניות, והמה נכונים ומאושרים, לפי יסודי הלשון הברורים...[37]

בשנת תק"ס (1800), החל רוו"ה בהדפסת סדרת 'קרובות הוא מחזור' לכל מועדי השנה. סדרת המחזורים הודפסה בבית הדפוס שהוקם בידי רוו"ה ושותפו ברוך בָּשֶׁוויץ ברעדלהיים, ועל שמה כונו המחזורים 'מחזורי רעדלהיים'. סדרת המחזורים בת תשעת החלקים[38] ראתה אור במהדורה ראשונה בין השנים תק"ס-תקס"ה (1800–1805), ולאחר מכן בעוד עשרות מהדורות[39], כמעט עד דורנו. המחזורים זכו להערכה ולהסכמות של גדולי הדור[40]. הפיוט 'אנא בכח' נדפס במחזורי הרוו"ה בסדר אמירת הקרבנות, מיד אחרי פיטום הקטורת. במהדורה הראשונה[41] של המחזור הנוסח היה 'רחמי', כפי הנוסח המקורי, אבל בשנת תקס"ה (1805), במחזור שמיני עצרת ושמחת תורה, הנוסח שונה ל'רחמם', וכמו כן בניגוד למהדורה הראשונה הפיוט נדפס כשהוא מנוקד.

מחזור רוו"ה לפסח נוסח פולין מהדורה ראשונה (תק"ס)

מחזור רוו"ה לשמיני עצרת ושמחת תורה נוסח פולין מהדורה תניינא (תקס"ה)

מכאן ואילך, כל מחזורי הרוו"ה הכילו את הנוסח ה"מתוקן" 'רחמם'. המחזורים זכו כאמור לתפוצה רחבה ביותר וכן למוניטין רב, והשפעתם הייתה רבה על כל המחזורים והסידורים האחרים שהודפסו אחריהם. הנוסח 'רחמם' הופיע גם בסידורו של רוו"ה 'שפה ברורה'[42] שזכה לתפוצה ענקית במשך דורות, ונדפס בכ-200 מהדורות.

נשאלת השאלה: מדוע רוו"ה שינה את נוסח 'אנא בכח' מ'רחמי' ל'רחמם' דווקא במהדורה השניה של מחזוריו? הרי ספרי ר' יצחק סטנוב היו נר לרגליו כבר כאשר הוא ערך את המהדורה הראשונה! ייתכן שהתשובה היא שרוו"ה הושפע מ'סדר תקון שלמה' מהדורת זולצבאך תקס"ב (1802), שנדפס בין שתי המהדורות. חיזוק משמעותי לאפשרות זו ניתן למצוא בעובדה שבכמה פרטי ניקוד נוסח 'אנא בכח' במחזורי רוו"ה מהדורה בתרא דומה יותר ל'סדר תקון שלמה' הנ"ל מאשר לנוסח 'ויעתר יצחק':

א.         בשורה החמישית, לפי 'ויעתר יצחק': 'ברב טובך', הרי"ש בפתח, ואילו ב'סדר תקון שלמה' ואצל רוו"ה, כתוב 'ברוב טובך', חולם מלא.

ב.         ויעתר יצחק כותב שהאותיות הבאות רפויות: ב' של 'בכח' (שורה 1), ת' של 'תמיד' (שורה 4), פ' של 'פנה' (שורה 6), ואילו ב'סדר תקון שלמה' ואצל רוו"ה, אותיות אלו דגושות.

אפשרות נוספת היא שרוו"ה בחן מחדש את הנוסח של 'אנא בכח' במסגרת עבודתו על סידור 'שפה ברורה' שראה אור בשנת תקס"ו (1806). בהקדמה הנ"ל למחזור פסח כתב רוו"ה:

ועוד במקומות מעטים שהעיון הכריחני לעזוב נוסחא שלו [=של בעל 'ויעתר יצחק'] ולאחוז בנוסחא אחרינא, ואם יזכני השם להדפיס עוד סדר התפילה כאשר עם לבבי אברר כל דבר ודבר על מקומו.

ואכן זכה רוו"ה להגשים את תוכניתו ולערוך את סידורו 'שפה ברורה', וניתן לשער שבמהלך העבודה על הסידור הוא בחן שנית את סוגיית נוסח 'אנא בכח' והחליט לקבל את השינוי של סטנוב.

סיכום

במאמר בחנו את גלגולי הנוסח 'רחמי-רחמם' בפיוט 'אנא בכח' בכמאתיים וחמישים השנים האחרונות, עד ימינו שבו הנוסח 'רחמם' נפוץ בסידורים רבים. התברר שזהו שינוי נוסח שנעשה במודע ע"י המדקדק והמחבר יצחק סטנוב, בשנת תקל"ג (1773), בניגוד לנוסח העתיק 'רחמי'. התפשטותו הגדולה של הנוסח התרחשה ככל הנראה בעקבות אימוץ הנוסח החדש בידי רוו"ה ששילב אותו במחזוריו ובסידוריו. זה מקרה אחד מני רבים בהם שינויי הנוסח של יצחק סטנוב ב'ויעתר יצחק', כמו של מדקדקים אחרים[43], השפיעו בצורה רחבה על נוסח התפילה, בין השאר בעזרת  מפעלו הספרותי של רוו"ה[44].

עולה אם כן השאלה – האם יש להחזיר עטרה ליושנה ולשוב לנוסח המקורי, או שנוצר מנהג חדש ומחייב? בשנים האחרונות ישנה תנועה שמנסה להחזיר את נוסח אשכנז המקורי לבתי הכנסת, ישנם מכונים תורניים והוצאות לאור העוסקים בכך, ואף נוסדו בתי כנסת ומניינים בנוסח אשכנז המקורי. עם זאת יש לזכור שרבבות אלפי ישראל ובהם גאוני הדור וצדיקי עליון התפללו במשך שנים רבות בנוסחים החדשים, כך שברור שגם נוסחים אלו התקדשו בפיות המתפללים בהם. הדבר מצריך שיקול דעת והכרעה של גדולי ישראל בכל מקרה לגופו.