המעין

הרב יהודה אריה מרקסון

'שאילת יעבץ' חלק ראשון - תאריך הדפסתו ועוד עיונים ביבליוגרפיים

החפץ חיים זצ"ל נהג לכנות את רבי מאיר שפירא מלובלין, מייסד הדף היומי, בתואר "ר' דף היומי", והסביר כי כסאות רבים בגן עדן, אשר שממו עד כה, יתמלאו בלומדים בזכותו - הלא הם כסאות לומדי המסכתות בסדר קדשים שלא נמצאו כמעט עוסקים בהן, ועתה, עם חידוש לימוד הדף היומי, יהיו להן גואלים. עד אז, ניתן להניח, כי לרבים לא הייתה ידועה תפילתו של יעבץ, המוזכרת ומבוארת בגמרא מסדר קדשים - מסכת תמורה (דף טז, א), בזה הלשון:

תנא הוא עתניאל [בן קנז] הוא יעבץ, ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו, עתניאל - שענאו אל, יעבץ - שיעץ וריבץ תורה בישראל, ומנלן שענאו אל, דכתיב (דבהי"א ד, י): "ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמור אם ברך תברכני והרבית את גבולי והייתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל", אם ברך תברכני בתורה, והרבית את גבולי בתלמידים, והיתה ידך עמדי שלא ישתכח תלמודי מלבי, ועשה מרעתי שיזדמנו לי ריעים כמותי, לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות. אם אתה עושה כן מוטב, ואם לאו הריני הולך לנסיסי לשאול, מיד ויבא אלהים את אשר שאל.

התפילה-משאלה הזו הייתה נר לעיני רבי יעקב ישראל ב"ר צבי אשכנזי, גדול האחרונים[1], המפורסם בכל תפוצות ישראל בכינוי 'יעב"ץ', כינוי שהעניק לו אביו בצעירותו, כפי שהוא מספר בהקדמת ספרו שאילת יעבץ, שבחר להעניק לו שם זה כיוון שהוא צופן בקרבו ר"ת של שמו ושם אביו, וכיוון שכך אימץ לעצמו גם את תפילת יעבץ הקדמון. הדבר נרמז גם בעמוד השער, כשפרט השנה נרשם באותיות בולטות מתוך פסוק תפילתו של יעבץ, כדלהלן.

שאילת יעבץ, 'שאילת' ביו"ד ו'יעבץ' בלי ראשי תיבות, כך בדיוק נקרא הספר בשער הדפוס הראשון (אלטונא) ובשער הדפוס השני (לעמבערג תרמ"ד), וכן גם לכל אורך הספר בראשי הדפים בשתי המהדורות. הספר זכה לפופולריות עצומה, והוא מצוטט או מוזכר בספרי האחרונים אלפי פעמים. אך ברבים מהספרים בהם הוא מצוטט הוא מוזכר לרוב בכתיב שונה משמו המקורי, כמו: שאילת יעב"ץ (יותר מאלף וחמש מאות ציטוטים!), שאלת יעב"ץ (כארבע מאות וחמישים פעם), בשם שאלת יעבץ יותר ממאתיים פעם, שש פעמים בשם שו"ת היעב"ץ, ויותר ממאה ושלושים פעם בשם שו"ת יעב"ץ. בלמעלה מחמישים מקורות מוזכר בראשי תיבות בשם: שי"ע, ר"ת שחביבים היו על המחבר, שעשה בהם שימוש בספריו האחרים[2] וגם בספרו זה כאשר הוא מפנה לתשובות אחרות בספר, שהרי היה רבנו היעב"ץ בכלל מרבה להשתמש בראשי תיבות. אמנם, גם בשמו המקורי הספר מצוטט רבות, יותר מ-630 פעם[3]. בס"ה בספרים הכלולים במאגר התורני אוצר החכמה, מוזכר הספר, באיות משתנה, כ-30,000 פעמים! כך למשל בספר החשוב והמפורסם פתחי תשובה על יו"ד, אה"ע וחו"מ, שנדפס בצמוד לשולחן ערוך במהדורות הנפוצות, מצוטט הספר יותר ממאה פעמים.

בשער הדפוס הראשון לא מפורשת שנת ההדפסה, אלא נאמר "ותהי ראשית מלאכתו בר"ח כסלו, שנת ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמור אם ברך תברכני והרבית את גבולי לפ"ק", כשרק חלק מהאותיות שבראשי המילים מוגדלות לסימן הדגשה, וחישובן הכולל מעלה את פרט השנה: תצ"ט.

תמוה אם כן שבספרי ביבליוגרפיה ובמקורות אחרים הוצעו לפחות שש הצעות לשנת ההדפסה: שנת תע"ח (!) בספר המאור הגדול (נ"י תשס"ז) חלק ראשון, על משניות ורמב"ם, בתולדות המחבר[4] הערה ה; שנת תצ"ג בקטלוג יודאיקה ירושלים [וויינרס 22], פורים תשנ"ד, על המכירה הפומבית בירושלים כ"ז אדר תשנד [עמוד 41] פריט 36; שנת תצ"ז – ד"ר יצחק רפאל, כתבי רבי יעקב עמדין, ביבליוגראפיה, י-ם תשכ"א, עמוד 16 [=ספר ארשת ג, עמ' 244], וכך גם פרופ' שניאור זלמן ליימן, אור המזרח שנה נא (נ"י תשס"ו), קובץ א-ב עמ' 195 בהערה; שנת תצ"ט - א' רוזנטל, יודע ספר (אמסטרדם תרל"ה), עמוד 392, ר"מ שטראשון (ספריו), ליקוטי שושנים (ברלין תר"ן), עמוד 256, קטלוג במברגר את וואהרמן (ירושלים תרצ"ה) עמוד 48, ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס העברי באירופה (אנטוורפן תרצ"ה) עמוד 106 [=בית עקד ספרים, ח"ג עמוד 949], מ"מ זלאטקין, שמות הספרים העברים (שוייץ תש"י), עמוד 151, רי"י גרינוואלד, הרב ר' יהונתן אייבשיץ (נ"י תשי"ד), עמוד 101, ב' שטרויס, ספרי ברוך (לונדון תשי"ט), עמוד 302, א' יערי, שלוחי ארץ ישראל (י-ם תשי"א), עמוד 18 בהערה 9, אברהם ביק שאולי, מוריה (י-ם תשלה), קובץ לא עמוד יב, א' רובינשטיין, שבחי הבעש"ט (י-ם תשס"ה), עמוד 130 בהערה, ורבים נוספים; שנת ת"ק: המחבר עצמו, במגילת ספר שלו[5] (מהדורת בומבך עמוד קפ); שנת תקי"ט (!): מ"מ גאלדשטיין, קובץ עץ חיים חוברת לא, ניסן תשע"ט, עמוד לב הערה צג.

הסיבה שטרחתי לכנס ולהזכיר את כל ההשערות, הבלתי נכונות, היא כדי להראות כמה רבה המבוכה בעניין זה. המחבר כתב כאמור בשער הספר 'ותהי ראשית מלאכתו בר"ח כסלו שנת ויקרא יעבץ' וכו'. הביטוי "ותהי ראשית מלאכתו", שמקורו בלשון הפסוק 'ותהי ראשית ממלכתו' (בראשית י, י), נתחבב על רבינו היעב"ץ שהיה יחיד בדורו במליצות, ואף נתן ביטוי לדבר בהקדמות ספריו. הוא עשה בו שימוש בעוד חמישה מספריו (לפחות): לחם שמים חלק שני, מור וקציעה חלק ראשון, מור וקציעה חלק שני, עמודי שמים, ושאילת יעבץ חלק שני. מליצה זו עתיקת יומין היא, ושגורה בשערי ספרי חכמי המזרח לדורותיהם. היא נרשמה גם בשער שולחן ערוך דפו"ר, ויניציה שכ"ה-שכ"ו, ולפני כן בשער ספר חזות קשה, סביוניטה שי"ב[6], וספרים אחרים. פרט זה טעון הדגשה, מאחר ואלו שלא ירדו לסוף דעתו חשבו שפרט השנה העולה מהאותיות המודגשות [=תצ"ט] שבשער הספר הוא שנת הדפסת הספר, ולא היא. התאריך מציין רק את תחילת ההדפסה בלבד, כמו בכל הספרים שנעשה בהם שימוש במליצה זו.

כאן אתייחס לשתי נקודות במאמרו הגדול של יצחק רפאל "כתבי ר' יעקב עמדין", ארשת ספר שלישי, י-ם תשכ"א, עמוד 231 והלאה. מאמרו הנ"ל הוא מלאכת מחשבת, ו'רובא ככולא דביבליוגרפי זמנינו מעתיקים ממנו ביודעין ובלא יודעין'[7]. אולם ראשית, בכותרת "כתבי ר' יעקב עמדין" - כל המצוי אצל כתבי רבינו, יודע שהוא לא חיבב כלל את התואר "ר' יעקב עמדין" שהדביקו לו, וביכר את השם יעב"ץ[8], שהתחבב עליו מאז העניק לו אביו תואר זה בילדותו, וניבא לו כי כשיגדל יכתוב תשובות הלכתיות ויחתום בכינוי זה. שנית, והיא ההערה החשובה לעניננו, רפאל קובע, כאמור, את שנת הדפסת הספר שאילת יעבץ חלק ראשון כשנת תצ"ז. הדבר תמוה מאוד משום שהוא מצטט כמעט את כל השער בתוך דבריו בערך שאילת יעבץ (אות ג ברשימתו), ואף מדגיש לנכון את האותיות המתאימות כפי שעשה המחבר (עמוד 244), אך משום מה טעה בחישוב ויצא לו תצ"ז במקום תצ"ט. לפחות בעניין זה לא נמשכו אחריו 'רובא ככולא דביבליוגרפי זמנינו', ולא העתיקו ממנו, כפי העולה מהרשימה שאספתי מקודם, כנראה משום שהטעות בולטת לעין. היחיד שנמשך אחריו, ביודעין, הוא דווקא רש"ז ליימן, אבי מליצת ה"רובא ככולא" וכו', שבמאמרו 'הסכמות רבי יונתן אייבשיץ ורבי יעקב עמדין'[9], ציין שהספר שאילת יעב"ץ ח"א נדפס בשנת תצ"ז[10].

במשך שנים הטרידה אותי השאלה מתי באמת נדפס הספר. מתוך עיון בספר דליתי שתי ראיות המוכיחות שההדפסה לא הסתיימה באותה שנה שבה התחילה. הראיה הראשונה: במקומות רבים בספר מוזכר הגאון רבי משה חאגיז, כשבסימן קסח הוא מוזכר כמי שזכה לחזור לארץ ישראל, 'שחזר למקום גידולו', כשידוע לנו שהדבר לא אירע לפני סוף אלול תצ"ט לכל המוקדם[11], ובמקום אחר נזכר בברכת המתים[12]. מאחר ורבי משה חאגיז עדיין היה חי לפחות עד שלהי שנת תק"ג[13], יש כאן הוכחה לכאורה שלפחות חלקו השני של הספר לא נדפס לפני תאריך זה.

הראיה השניה: בסימן קע, דן המחבר בדין המטבע שנוצקה לכבוד רבי אלעזר רוקח, רבה של ברודי, כשהתקבל לרב באמסטרדם. גם הוא מוזכר בברכת המתים. ר"א רוקח נפטר בצפת, בשבת בראשית של שנת תק"ב[14].

במהלך השנים פניתי לחכמים ולמלומדים שונים והצגתי את שאלתי אך לא קיבלתי מענה. לכן החלטתי לבדוק את הספר עצמו, במהדורתו המקורית, שמא ימצאו שינויים בין חלקיו, בסוג הדפים או האותיות, ואז תהא לנו הוכחה שהתשובות שבסופו והליקוטים שלאחריהן נדפסו מאוחר יותר. הספריה הלאומית החלה בפרוייקט הדיגיטיזציה, שבמהלכו נסרקים הספרים הנדירים והחשובים כדי לאפשר לעיין בהם כשהם סרוקים בגודלם ובצבעם המקורי, ולכן לא ניתן היה לשאול מהם את הספר בתקופה זו. אך לפני כשנתיים פרסם בית המכירות קדם על מכירה פומבית שתתקיים במהלך חודש אלול תשע"ז בירושלים, ובה יימכר גם עותק של ספר זה. אמנם נבצר ממני, לצערי, לרכוש את הספר, עקב מחירו הגבוה, אבל זכיתי להחזיקו שם בידיי במשך דקות ארוכות ללא כל הפרעה. זה היה עותק שלם ומושלם, ממש שכיית חמדה! נוכחתי לראות כי להשערתי אין בסיס - הדפים כולם עשויים כמקשה אחת, אין אפילו שינוי זעיר בעובי הדפים, צבעם, גודלם ואיכותם. גם האותיות לא השתנו כהוא זה, לא בגופן, לא בסדר, לא במרווחים ולא בשום דבר אחר.

התעלומה נותרה בעינה, עד שבאחד הימים שזפו עיניי את דברי רבינו המחבר בספרו האוטוביוגרפי 'מגילת ספר'[15]:

ובעת ההיא[16] הייתי עסוק בהדפסת ספר שאילת יעבץ, ועומד באותו עניין כדומה לו שהיה כתוב אצלי מאז, וההעתק ממנו שלחתיו גם כן לרי"ח[17] עם תשובתי הנ"ל, על כן קבעתי גם נדון הלז אצלו תוך ספרי. ובבית האומן המסדר ומדפיס שלי היה מתאכסן בחור אוהב לרי"ח, הוא גילה הדבר לרי"ח, והלך וקבל עלי על זה לפרנסים ומנהיגים שהיו עושים כל רצונו [וכו'], ועשו מעשה תיכף ומיד להעביר כרוז בבית הכנסת הגדולה על המדפיס שלי, אהרן זעצר, בגזרת חרם, ואסרו הדפוס שלו [וכו'], וע"י המאורע הלז קפחו פרנסתו של העני הלז [וכו'], והיה צועק ואינו נענה. אף אנכי צווחתי ככרוכיא ולית דעני.

והלכתי לוועד הקהל, וספר אגרת בקורת בידי, והיו נאספים כל פרנסים ומנהיגים, ורי"ח עמהם יושב אצלם בפעם ההיא, והצעתי דברי טענותי לפניהם, ותלונתי הכפולה, על החמס שעושים לעני שחייו תלויים בי בעת ההיא, והעושק שגורמים לי במעשה הזר שעשו בלי דרישה וחקירה, רק על פי בקשת רי"ח. ואמרתי להם, שמעו נא מילי, הנה האב"ד שלכם יושב כאן לעומתי, יגיד נאמנים אם היה לבי גס בהוראה מימי היותי כאן, והגידו נא אם נטפלתי בעסקי צבור או יחידים מרצוני, רק כאשר אני נתבע ונשאל מאתכם או מאב"ד שלכם, על כורחי ונגד רצוני נקראתי לפעמים לעיין בדין והוראה [וכו'] ולא יכולתי לסרב לזקן ולכבודכם, ופעם אחת רבתי ריבו ונלחמתי בעדו בכל כחי כאשר נמלך בי, גם כן כתבתי תשובות ארוכות להצילו מיד משיגיו, גם העליתים על מזבח הדפוס [וכו'], כאשר אתם רואים בזה הספר אגרת בקורת שהנחתיו לפניכם, אז היו דברי טובים נכוחים רצויים ומקובלים להאב"ד שלכם. ועתה בנדון הלז, שהכריחני עוד לעיין בדינו אף על פי שהיה הדבר קשה בעיני, כי מיראי הוראה אנכי, לא יכולתי מלט ממצוא חפצו ועשיתי רצונו, ובפעם הזאת לא יכולתי להסכים עמו, כי אין משא פנים בתורה, וכן שמעו הוא ובית דינו דברי והודו בפה מלא שאין להתיר האשה ההיא, ועתה פתע פתאום נעשה מעשה בלי הקדמת ידיעה תחילה לאיש כמוני היום, אף כי צעיר אנכי לימים והוא ישיש וזקן, מכל מקום אחר שלבקשתו נטפלתי לעיין ולכתוב בדבר, הדין נותן שלא יעשה מעשה גדול כזה בלי גילוי אזני, ולהודיעני טעמו בחזרתו מהסכמה הראשונה [וכו']. אך הפרנסים ומנהיגים מדברים בעדו ואומרים אלי אינו צריך לתת טעם וראיה, ומה שעשה עשוי ואין להשיב. ואני אמרתי, לא כן הוא, אבל מחוייב וחייב הוא [וכו'], תורה היא וללמוד אנו צריכין [וכו']. ועם כל מה שהרביתי אותות בדברי טעם להכריעו לכף זכות שיברר הוראתו לא הועלתי, כמדבר אל העצים ואל האבנים, אך הפרנסים ומנהיגים אמרו: כן אנו מבינים וגוזרים, שלא אטפל בדבר הזה, שלא אפרסם כלל בדפוס. אז עניתי להם: אי אפשי בגזרתכם הקשה משל פרעה שלא גזר לבטל תורה ולהפר דת. ומאחר שאתם באים אלי בעקיפין, ואני אומר דברי טעם, ושומע אין לי, אין עונה אמריו מכם בדעת ובתבונה, והוא רוצה להיות נחשב חכם מחריש, לכן איני רשאי לשתוק. ואינני משגיח בגזרתכם [וכו'], ובזה נפטרתי מאתם בכעס וחמה.

אחר כך הוסיפו לשלוח שלוחם החזן אלי, ודבר בפיו, שאשמר ואזהר שלא להדפיס המאורע הלז, ושלא לפרסמו בספר כל ימי חיי רי"ח. ואני במקומי הייתי עומד לענות להם עזות, שאני אעשה כפי שיורני קוני. מכל מקום משלתי ברוחי וקיימתי גזרתם, כי אמרתי אין אני מחוייב למסור נפשי על זאת, די לי שאני נפשי הצלתי, וישלם ה' לעושה הרעה כרעתו, וקולר תלוי במי שיוכל למחות, לא בי, כי האנשים האלה קשים ממני, על כן לא כתבתי לשום אדם [וכו']. וספרי שאילת יעבץ, שנשתקע באמצעו עד אחר פטירתו של רי"ח, גמרתיו בעזרת ה' יתברך[18], ואז הוצאתיו לאור, כאשר הרשוני פרנסים ומנהיגים כנ"ל[19]...

מתוך הדברים עולה, כי ההדפסה אכן החלה בר"ח כסלו שנת תצ"ט, כפי הנרמז בשער הספר "ותהי ראשית מלאכתו" וכו', אלא שככל הנראה נדפסו אז רק השער וההקדמה, ואילו גוף הספר הובא לדפוס דפים דפים, וכאשר עמדו בסימן לב נעצרה ההדפסה לגמרי בגזירת הפרנסים, ולפי תאריך התשובה נראה כי המאורע קרה בחודש אדר ב' של אותה שנה, עד אחרי פטירת המרא דאתרא, הגאון רבי יחזקאל קנצנלבויגן, ביום כ"ג בתמוז תק"ט, כשלאחר מכן נמשכה ההדפסה, וכנראה הסתיימה בשלהי אותה שנה, בחודש אב או אלול. לפי זה נכון לקבוע את תאריך ההדפסה של הספר: כסלו תצ"ט - אלול תק"ט[20].

זכותו של הגאון יעב"ץ זצ"ל תגן עלינו ועל כל ישראל[21].