המעין

[1] רמב"ן שבת קל, ב: "ועוד שאין אנו שוקלין מצוות זו בזו, ואין אנו יודעין מתן שכרה של מצוה כדי שנאמר כמו שהתירו זו נתיר אף זו, כמו שמצינו שהתירו שבות עצמה ע"י ישראל גבי מת ולא מצינו לו היתר למילה אף על פי שמצות עשה שבה יותר מפורשת בתורה ונכרתו עליה י"ג בריתות, וכן מצינו במקצת מקומות שאמרו במקום פסידא לא גזרו רבנן בשבות עצמה כי ההיא דצינור דבמסכת כתובות (ס, א) ובשאר מקומות אין אנו מתירין כל שבות משום פסידא ואין אומרים בדברים הללו זו דומה לזו". רשב"א בתשובה ח"א סי' רצז: "ואין לנו בהיתר השבותין אלא מה שמנו, דלעיתים יקלו אפילו במקומות שייראו קלים כמעלה ומכתיב לקנות קרקע בארץ ישראל, ולעיתים יחמירו ויעמידו דבריהם אפילו בדברים החמורים כהזאה ואזמל. על כן אין לנו בהם היתר אלא במה שמנו בפירוש". מגיד משנה הל' שבת פרק ו הלכה ט, והביאם מגן אברהם סי' שז ס"ק ז. וכן בספר החינוך מצוה שכג לגבי חול המועד: "וכלל זה יהיה בידך, שהלכות מועד כהלכות שבותי שבת, שאין לך לדמות ולהוציא בהן דבר מדבר, כי פעמים תמצא לרבותינו זכרונם לברכה מתירין מלאכה כבדה בעניין אחד ופעמים יחמירו על הקלה בעניין אחר. ואל תתמה על הדבר עם ההקדמה שהקדמתי, כי התורה לא אסרה ולא התירה בחולו של מועד אלא במה שיסכימו הם, וכן בעניין שבותי שבת ויום טוב נמצא בגמרא מקומות שהעמידו דבריהם זכרונם לברכה אפילו במקום תורה, ופעמים מקילין בהן במקום שראו טוב להקל, ולא דבר ריק בכל דבריהם. וזכור בני כלל זה, שהלכות מועד כהלכות שבותי שבת, שאין דנין בהן דבר מדבר, ואל תטעה בו, כי גדולי עולם אמרוהו".

[2] עי' יביע אומר ח"ט או"ח סי' לה על המצלמות בעיר העתיקה בירושלים, ובתחומין כרך כה במאמרי הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב ישראל רוזן והרב שמואל רבינוביץ.

[3] עי' מנחת שלמה ח"א סי' י.

[4] עי' מנחת יצחק ח"י סי' כט, שבט הלוי ח"ט סי' סח.

[5] שו"ע סי' שו סע' יא.

[6] שבת קל, ב, רמב"ם הלכות מילה פ"ב ה"ו, שו"ע או"ח שלא סע' ו.

[7] כתובות ס, א, שו"ע סי' שלו סעיף ט. ופשטות הראשונים שההיתר כאן בשינוי הוא של איסור דאורייתא, עי' יביע אומר ח"ה סימן לג, שלא כפרי מגדים שכותב שמיירי בעשבים תלושים.

[8] כתובות שם. רמב"ם שבת כא, יד, שו"ע סי' שכח סע' לג.

[9] שבת צד, ב.

[10] שבת קנג, ב.

[11] שבת קכא, א: "גוי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה". עי' ר"ן שבת סא, א בדפי הרי"ף ששאל מדין ההיתר למעך בצינור, וכתב: "ובמקום פסידא לא גזור רבנן. וא"ת א"כ למה אסרו לכבות דליקה בשבת, והא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, שלא לפחמים הוא צריך אלא להצלת ביתו, ולא מיתסר אלא מדרבנן, דודאי כבוי דליקה מיתסר אפילו לר"ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ואפילו על ידי נכרי נמי, דתנן בפרק כל כתבי (דף קכא, א) נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה, ומוקמינן לה כר"ש. י"ל שאני כיבוי דכיון דאם היה צריך לגופו היה אסור מן התורה, ואין הכל בקיאין לחלוק בין מלאכה הצריכה לגופה לשאינה צריכה, משום הכי אסרי רבנן אפילו במקום פסידא, ואפילו ע"י נכרי נמי אסרו לפי שמתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה ע"י נכרי אתי לכבויי איהו גופיה. אי נמי שאני הכי שהוא שבות כלאחר יד שממעכין ברגליו, (וחמיר) [וקיל] טפי משבות דשבת הנעשה כדרכו דהיינו על ידי נכרי".

[12] או"ח סי' נו אות ד.

[13] בטעם השני החזון איש העתיק את לשון הרמב"ן שהובא בהערה 1.

[14] עי' הרב שמואל אריאל, עשיית מלאכה בשינוי במקום צער או הפסד, תחומין לא.

[15] ר"ן על רי"ף שם לעיל הע' 11, עי' הרב ישראלי, הדרכים להיתר מלאכה בשעות הדחק וסיווגן, תורה שבעל פה כד עמ' טז-כא.

[16] משנה ברורה בשער הציון סי' שלז אות ב שבתרי דרבנן מותר פסיק רישא דלא ניחא ליה, וכן בשער הציון סי' שטז אות יח. עי' להלן הערה 35

[17] עי' שמירת שבת כהלכתה פרק לא הערה א.

[18] עי' דגול מרבבה סי' שמ על המג"א ס"ק ו שמותר לשבור עוגה שיש עליה אותיות. אורחות שבת ח"ג פרק ל הערה יג.

[19] ע' מנחת שלמה ח"א סי' י' סעיף ו' ד"ה גם, וע' אורחות שבת ח"ג עמ' רלט. ע' שמירת שבת כהלכתה פרק יא הערה מח.

[20] דוגמאות נוספות שנדונו בפוסקים כשאלה עקרונית: האם שבות דשבות שמותר לצרכים הכתובים בשו"ע שם כולל גם גוי שעושה מלאכה דאוריתא בשינוי? (נקודות הכסף יו"ד סי' קצח על ט"ז ס"ק כא. עי' מנחת יצחק ח"ה סי' יד שמתיר ובאז נדברו ח"ה סי' נד אוסר). האם ניתן ללמוד מהיתר החפץ חיים (מחנה ישראל פרק לא סעיפים א-ב) לריבוי בשעורים בהוצאה לחייל בצבא הצאר כדי להתיר לצורך נסיעה לחולה שיש בו סכנה או יולדת (בשמירת שבת כהלכתה פרק לו סעיף עז התיר). האם תרי דרבנן על ידי יהודי הוא כמו שבות דשבות על ידי גוי (עי' להלן)? האם כלאחר יד במלאכה דרבנן או בכרמלית הוא גם כן כמו שבות דשבות שהותר במקום צער? (שו"ע הרב סי' שג סעיף כג), האם יש יותר קולא בשלושה שבותים? (עי' מהר"ש ענגיל ח"ג סי' מג, מהר"ם בריסק ח"ב סי' סז, ציץ אליעזר חי"ג סי' לד, שערים המצויינים בהלכה פד א, אבני חשן מאת הרב זילברשטיין חלק ג עמ' תעד בעניין חייל שנקרא בשבת אם יקח תפילין, הרב אברהם אבידן שבת ומועד בצה"ל עמ' רפב במאמר "טלטול דברים חיוניים ללא עירוב", יביע אומר ח"א לא אות ה, קדושת השבת, הרב הררי, ח"א עמ' קיד בהערה.

[21] הגהות למלאכת טוחן לסעיף יז אות לח ס"ק ו.

[22] הלכות שבת פרק ו הל' ט.

[23] סימן שז סעיף ה.

[24] עי' הערה 1.

[25] בסוף שער המיחוש בהוצאת מוסד הרב קוק עמ' כא, והביאו הר"ן על הרי"ף שבת סא, א בדפי הרי"ף: "ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בפרק חרש (דף קיד, א) וכו' כדאיתא בהלכות. ואי קשיא היכי שרינן הכא למעבד איהו גופיה אף על גב דליכא סכנה, אמאי לא אמרינן שיעשה על ידי נכרי, דקיימא לן בכל דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה. י"ל הכא א"א על ידי נכרי, כדקיי"ל דרפואת החלב היא כשהוא רותח כדאמרי' במרובה (דף פ א) מעשה בחסיד שהיה גונח מלבו ושאלו הרופאין ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח והרמב"ן ז"ל כתב בספר תורת האדם דמשום הכי שרינן מפני שהוא שבות הנעשה בשינוי שלא כדרך המלאכות". וכן להלן כתב הר"ן לחלק בין איסור כיבוי דליקה על נכרי ומה שלא אסרו במקום פסידא בצינור, בחילוק השני: "י"ל שאני כיבוי דכיון דאם היה צריך לגופו היה אסור מן התורה ואין הכל בקיאין לחלוק בין מלאכה הצריכה לגופה לשאינה צריכה מש"ה אסרי רבנן אפילו במקום פסידא ואפילו ע"י גוי נמי אסרו, לפי שמתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה ע"י נכרי אתי לכבויי איהו גופיה, אי נמי שאני הכי שהוא שבות כלאחר יד שממעכין ברגליו (וחמיר) [וקיל] טפי משבות דשבת הנעשה כדרכו דהיינו על ידי נכרי".

[26] שם.

[27] סח, א, וברי"ף בשבת נו, א בדפי הרי"ף.

[28] הובא ברמ"א סי' רעו סע' ב.

[29] סי' שז ס"ק ז.

[30] לעיל הערה 16.

[31] סי' שטז ס"ק טז.

[32] הלכות עירובין סי' שצא.

[33] שבת צד, ב, ועי' שו"ע סי' שיא סעיף ב.

[34] עירובין סז, ב.

[35] שבת קל, ב, באותו מקום שמסיים "ואין אומרים בדברים הללו זו דומה לזו".

[36] על משנה ברורה בסי' שז סע' א ס"ק כא.

[37] אלא שבנדון השאלה בהיתר תרי דרבנן על ידי ישראל, הראשונים והאחרונים נחלקו האם מותר שבות דשבות רק על ידי גוי, או שמותר גם על ידי ישראל. ומ"מ דעת הרב עובדיה יוסף בלוית חן שם שיש להקל בדין שבות דשבות גם על ידי ישראל. ועי' פסקי תשובות סי' שז סע' יב, ובמשנה ברורה מהדורת דרשו על מ"ב שם ס"ק כ במילואים כתב על זה: "ולעניין שבות דשבות על ידי ישראל, משמע בביה"ל לקמן (סי' שמט סע' ה ד"ה ואפילו) שדינה כשבות דשבות ע"י נכרי, וכן מובא בהגהות חכמת שלמה (סי' שח סע' מא), וכן נקט בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' צא אות א) ובשונה הלכות (הערות לסי' שמט עמ' ת) כתב שכן היא משמעות דברי החזו"א (או"ח סי' קג ס"ק יט)..." ועיי"ש שהביא החולקים בזה. עי' מלכים אומניך פרק ו הערה י. זה תלוי גם בגרסאות בגמ' עירובין סז, א, אם גורסים שם "דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים", עי' רי"ף שבת נו, א בדפי הרי"ף, ואכמ"ל.