המעין

כשרות השופר המעובד / הרב אלחנן מנצור

הורדת קובץ PDF

הרב אלחנן מנצור

כשרות השופר המעובד

הקדמה

סוג השופר שתוקעים בו

שינוי צורתו של השופר

מסקנה

הקדמה

מצות עשה של תורה לשמוע קול שופר ביום ראש השנה, וכך בכל קהילות ישראל נוהרים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לשמוע קול שופר. היו שדקדקו ותקעו בשופר של איל, כפסק רס"ג והרמב"ם וכן מרן השו"ע שלכתחילה מצוה בשל איל וכפוף, אולם היו שתקעו בכל שופר כשר ולאו דווקא של איל כגון יעל, עז, תיש, כפסק מרן השו"ע כשיטת הרא"ש שבדיעבד כל השופרות כשרים כדלהלן (עי' טושו"ע או"ח תקפו ובנו"כ).

והנה בדורנו רבו בשוק השופרות המעובדים, דהיינו שמשנים ומשפרים את צורתו של השופר ע"י מים רותחים או ע"י חימום השופר בתנור במעלות גבוהות, וכך האומנים יכולים ליישר את השופר או לעקמו לאיזה צד שהם חפצים. האם העיבוד מהסוג הזה פוגע בכשרות השופר?

 

סוג השופר שתוקעים בו

א. באיזה שופר תוקעים? מובא במשנה בראש השנה^[1]: "כל השופרות כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. אמר ר' יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר והיה במשוך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר" (יהושע ו, ה). ומובא עוד בגמרא^[2] ברייתא בשיטת ר' עקיבא: "מאי משמע דהאי יובלא לישנא דדכרא (=איל) הוא? דתניא אמר ר' עקיבא כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא". וכן מובא במשנה בראש השנה^[3]: "שופר של ראש השנה של יעל פשוט... שווה היובל לראש השנה בתקיעה ובברכות. ר' יהודה אומר בראש השנה תוקעים בשל זכרים, וביובל בשל יעלים". ונפסק בגמרא^[4] הלכה כר' יהודה בראש השנה: "אמר ר' לוי מצוה של ראש השנה ושל יום הכיפורים בכפופין, ושל כל השנה (=בתעניות) בפשוטים... דתניא ר' יהודה אומר בראש השנה היו תוקעין בשל זכרים כפופין"...

ב. הטעם לשופר של איל וכפוף^[5]: "אמר ר' אבהו למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני". וכן מובא בירושלמי^[6]: "אמר רבי יוחנן טעמיה דרבי יהודה כדי ליתן את המצוי על המצוי ואת שאינו מצוי על שאינו מצוי". דהיינו ראש השנה שהוא מצוי בכל שנה תוקעים בו בשופר של איל שהוא מצוי, וביובל שהוא לא מצוי כל שנה תוקעים בו בשופר של יעל שפחות מצוי. ומובא עוד בירושלמי^[7] הטעם שצריך לתקוע בשופר כפוף: "אמר ר' יונה כדי שיכופו את ליבם בתפילה".

ג. להלכה: נחלקו הפוסקים אם ת"ק ור' יהודה חולקים לעיכובא או שמא רק למצוה. רב סעדיה גאון פסק בסידורו^[8] שצריך לתקוע בשופר של כבש לעיכובא: "והשופר אשר נתקע בו לא יהא אלא קרן כבש^[9], ואסור לשנותו מצורתו". ורבנו הרמב"ם^[10] פסק: "ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף, וכל השופרות חוץ מקרן הכבש פסולין".

מפשט דברי רב סעדיה גאון ורבנו הרמב"ם נראה שסוברים שתנא קמא ור' יהודה חולקים לעיכובא, ולכן פסקו שאין יוצאים אלא בשל כבש (איל או כבש) בלבד. כך הבין הבית יוסף^[11] בדברי רבנו הרמב"ם: "וסובר רבנו הרמב"ם דתנא קמא ור' יהודה לעיכובא פליגא וכיון דקיימא לן כרבי יהודה נמצא דאין יוצאין אלא בשל איל בלבד...". וכן הבין וביאר הג"ר יוסף קאפח^[12] את שיטת רס"ג ורבנו הרמב"ם: "...וכבר ברור שלמדנו יום תרועה האמור בראש השנה שהיא בשופר ממה שנאמר שופר בשנת היובל. ועדיין אין אנו יודעים מהו יובל. והרי לפנינו שלושה תנאים, תנא קמא דמתניתין סבר כל השופרות נקראו שופר והוא השופר האמור ביובל וממנו נלמד ראש השנה, חוץ מקרן הפרה שלא נקרא שופר. ר' יוסי סבר כל השופרות נקראו שופר גם קרן הפרה. בא ר' עקיבה ואמר אין דבריכם נכונים, שאין השופר האמור ביובל אלא רק קרן הכבש, כי על שמו נקרא היובל יובל, ושום קרן אחר לא נקרא שופר, דמלבד שם שנת החמישים יובל על שם קרן האיל, שכן בערביא קורין וכו', הרי גם קרא דיהושע מסייעו. וכך תרגם יונתן ביהושע שופרות היובלים - דכריא. ואונקלוס מתרגם בכל מקום איל - דכרא. ונקט ר' עקיבה לשון ארמי דכרא ולא לשון עברי זכר, כדי להרחיק אפשרות אותו הפירוש שזכר הוא היפך נקבה ולא איל. ומאחר שזכינו לכך, הרי קיי"ל הלכה כר' עקיבה מחברו. ואם תאמר ת"ק דמתניתין ור' יוסי הוו להו תרי לגביה וקרינא ביה ולא מחבריו, לא היא, כיון דכל חד מהנך טעמא דנפשיה קאמר אינם נחשבים תרי לגבי ר' עקיבה. ושפיר פסק רבנו כר' עקיבה מחברו... ומעתה דברי רבנו ורס"ג בפסול כל השופרות לדעתי מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע...".

אולם הארחות חיים^[13] כתב שאף רבנו הרמב"ם מודה דבדיעבד אפשר לתקוע בשאר שופרות ממשפחות הקרובות לכבשים: "אפשר שדעת רבנו הרמב"ם אינה אלא למעט של פרה, אבל של עז ותיש בכלל כבש הם, וכן של יעלים".

והנה הרא"ש^[14] פסק^[15]: "לכאורה נראה דלא פליגי תנא קמא ור' יהודה אלא למצוה, אבל כולהו מודו דיוצא בדיעבד בין בשל איל בין בשל יעל, כדקתני רישא כל השופרות כשרים חוץ משל פרה, ואם לא מצא של איל יוצא בשל יעל או בשל עיזים. ותדע דלמצוה פליגי, דהא ר' לוי מצוה קאמר, ועוד אטו פשוט וכפוף בקרא כתיבי, תעבירו שופר כתיב ביובל, וילפינן ראש השנה מיניה, וכיון דכולהו איקרו שופר חוץ משל פרה אמאי לא יצא. ועוד דמשמע דמילתייהו דרבנן ור' יהודה מחלוקת בפני עצמה, ולא קיימי אפלוגתא דתנא קמא ור' יוסי. אלא ודאי ר' יהודה ורבנן בר פלוגתייהו דווקא למצוה פליגי"...

א"כ הרא"ש סובר שבדיעבד כולם מודים שכל השופרות כשרים חוץ משל פרה.

ד. הכרעת האחרונים בזה: מרן השו"ע^[16] פסק כהרא"ש וסיעתו: "שופר של ראש השנה מצוותו של איל, וכפוף. ובדיעבד כל השופרות כשרים, בין פשוטים בין כפופים. ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים, ושל פרה פסול בכל גוונא, וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות, פסולים^[17]". והוסיף הרמ"א^[18]: "וכן שופר מבהמה טמאה פסול". והעיר המשנ"ב^[19] על מה שכתב הרמ"א: "שאין דין זה ברור... אולם לכלי עלמא שופר של נבלה וטרפה כשר לתקוע בו".

והנה כתב כף החיים[20] שמי שנוהג כהרמב"ם אל יברך על שופר שאינו של איל. אמנם הברכי יוסף לחיד"א[21] (סימן תקפו ס"ק א) פקפק על זה, וכתב שאין לפסול שאר שופרות (הו"ד בחזון עובדיה ימים נוראים עמ' קמו).

 

שינוי צורתו של השופר

מובא במשנה ראש השנה^[22]: "שופר של ראש השנה של יעל פשוט, ופיו מצופה זהב, ושתי חצוצרות מן הצדדים, השופר מאריך והחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. בתעניות של זכרים כפופים, ופיהם מצופה כסף, ושתי חצוצרות באמצע, השופר מקצר והחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות. שווה היובל לראש השנה בתקיעה ובברכות. ר' יהודה אומר בראש השנה תוקעים בשל זכרים, וביובל בשל יעלים". ונפסק בגמרא^[23]: "אמר ר' לוי מצוה של ראש השנה ושל יום הכיפורים בכפופין ושל כל השנה (תעניות) בפשוטים".

וכך פסק רבנו הרמב"ם^[24]: "ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף". וכך פסק מרן השו"ע^[25] שלכתחילה יש לתקוע בשופר של איל וכפוף: "ושופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף...".

והנה פסק רב סעדיה גאון בסידורו^[26] שאין לשנות את השופר מצורתו הטבעית: "וחג ראש השנה חובה עלינו בו שתי תוספות התקיעה בשופר ותיאור מלכות ה'. והשופר אשר נתקע בו לא יהא אלא קרן כבש ואסור לשנותו מצורתו".

וכך גם דייק הג"ר יוסף קאפח^[27] ממה שכתב רבנו הרמב"ם "הכפוף", שאין לשנות כלל מצורתו הטבעית: "ולכאורה תמוה מדוע נזקקו חז"ל לציין של זכרים כפופים, הרי אין במציאות קרן של איל שאינו כפוף, ודי היה לכתוב בשל זכרים. וכך גם דייק רבנו לכתוב קרן הכבשים הכפוף. לא "כפוף" ולא "וכפוף"... אלא הכפוף משמע כפיפתו הטבעית כפי שבראו הקב"ה. ובאו חז"ל להוציא מידי מעשה "האומנים" השוטים אשר כדי להקל על עצמם חרירתו פושטים אותו, ובקלות הוא נפשט לאחר הרתחתו במים במעלות מסויימות, וכשמוציאים אותו חוזר ומתקשה ואז קל לעשות בו את החור במקדח פשוט. משא"כ כפי שהוא כפוף צריך אומנות וסבלנות ואטיות מרובה. ואותם אומנים המפשטים אינם אומנים ומחוסר ידיעתם מפשטים אותו. וכאשר הגיע לידי החכמים, נדחקו לשער לאמוד להעריך איזה כפיפות צריכה להישאר בו כדי שיקרא כפוף. ובאמת כל פשיטה מקלקלת אותו ומוציאה אותו מידי שופר ומעבירתו לגדר חצוצרה^[28]... בוא וראה היאך קראו חז"ל 'של יעל פשוט', ובמציאות העגומה של היום הוא עדיין כפוף יותר מן הכפוף של איל... גם לשון מרן השו"ע שכתב "וכפוף" ודאי כוונתו כפיפתו הטבעית. לפיכך לדעת רבנו ומרן אין להיכנס לשעורין ואמידות עד איזה גבול נקרא כפוף, שאם כן נתת תורת כל אחד בידו שכל אחד יטעון גם שלי כפוף. לפיכך בתימן הגם שידעו סדר הפישוט לא נגעו בו כלל והניחוהו כתארו כצורתו וכתבניתו. לכן נראה כי ירא שמים ירחק ממעשה האומנים, ויתקע בשופר של איל החרור כפי שהוא", עכ"ל הגר"י קאפח.

וכן נשאל בשו"ת מנחת יצחק[29] לגבי כשרותם של השופרות המעובדים, ולאחר שקלא וטריא כתב למסקנה שיש להחמיר במצוה שהיא מהתורה: "ודאתאן מהנ"ל דלהלכה אין להקל, דשינה אחת מינייהו סגי לפסול כשיטת היום תרועה, ויל"ע אם אף כבנד"ד דשינה מתמונת השופר בראש הבהמה יש להחמיר, דאפשר לחלק דשם השינוי במקום התקיעה ויציאת הקול מהשופר, ובנד"ד השינוי באמצע השופר בהחזרתו לצד אחר, מ"מ כיון שנוגע למצוה דאורייתא יש להתיישב מאוד אם ליתן הכשר על השופרות שנעשו כנ"ל (ושוב אמר לי הרב הגאון הנ"ל דנתברר לו המציאות בנידון השאלה דאין כאן שום שינוי מגדולתו בחיי הבהמה, אבל שמעתי מאנשים נאמנים דישנם ג"כ שופרות אשר משנים אותם מגדולתם, ולכן משנתינו לא זזה ממקומה)".

וכ"כ לי ראש הישיבה מו"ר הג"ר דוב ליאור בדבר שאלתי האם שופר שעיבדו ועיצבו את צורתו כשר לתקיעה: "הנה לפי המבואר בהלכה (שו"ע או"ח סימן תקפו סעיפים יב ו-יד) נראה שכל שינוי בעצם השופר המשנה אותו מכמות שהיה בגידולו מראש האיל פסול, דבעינן "והעברת שופר" - דרך העברתו, ופירש"י כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים, לכן אם העיצוב הוא להפחית מעובי השופר מבחוץ או מבפנים כשר, כי לא השתנה מצורתו הטבעית, אך אם ע"י העיבוד שינה את צורתו, נראה שיהיה פסול[30]". ולאחר זמן ראיתי שאף הג"ר משה שטרנבוך^[31] כתב שיש להדר לתקוע בשופר של איל לא מעובד: "בענין תקיעת שופר מקרן איל, נראה דראוי להדר לתקוע בשופר תימני, שלוקחים שופר מקרן איל, ואין מחממין ומותחין אותו כשאר שופרות שבשוק, דבכה"ג שקול השופר הוא קול טבעי עדיף טפי".

ואנכי הקטן נראה להביא ראיה שיש לתקוע בשופר לא מעובד ממה שכתב הבית יוסף[32]: "וכתב ה"ר אליה מזרחי זלה"ה (בביאורו לסמ"ג הל' שופר יג ריש ע"ג) ארוך וקיצרו כשר, ולא תימא דרך העברתו בעינן וליכא, וכן גבי גרדו והעמידו על גלדו נמי, דחד טעמא הוא. ואם תאמר מאי שנא מהפכו ומהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב דאמרינן בהו דרך העברתו בעינן וליכא, יש לומר דמשמעות העברתו אינו אלא צמיחתו, הילכך כי הפכיה כי כיתונא או כשקיצר את הרחב והרחיב את הקצר ששינה בזה דרך צמיחתו פסולין, אבל כשגרדו והעמידו על גלדו, או כשקיצר אורכו שלא שינה בזה דרך צמיחתו אף על פי ששינה אותו מברייתו, אין בכך כלום, דאצמיחתו קפיד רחמנא ולא אברייתו. אי נמי אפילו אם תמצא לומר דתעבירו היינו דרך ברייתו אין לפסול בגרדו והעמידו על גלדו ולא בארוך וקיצרו, משום דמשמעות ברייתו היינו תמונתו, וגרדו או קיצרו אינו יוצא מתמונתו. וכל זה אינו אלא לפי הירושלמי שסובר הפכו פסול, ופירוש לא תימא דהפכיה כי כיתונא שהוא פסול, אבל לשאר המפרשים שמפרשים לא תימא דהפכיה כי כיתונא וכשר צריך לומר דהפכו נמי אינו שלא כברייתו ודוחק".

משמע מה"ר אליהו מזרחי שההקפדה של התורה שהשופר ישאר דרך צמיחתו כדרך שהוא באיל היינו באותה צורה שהוא באיל, ואם קיצרו הוא עדיין מקרי דרך צמיחתו, משא"כ כאשר הוא מעובד הוא בוודאי לא מקרא דרך צמיחתו ואת"ל דרך העברתו בעינן. ולכן אני סובר, כיוון שאנן במצוה מהתורה עסקינן, וי"א שהתוקע במעובד פסול, יש לתקוע לכתחילה בשופר טבעי שאינו מעובד, ורק בשעת הדחק, כגון חייל במוצב שאין שופר אחר וכד', יש לסמוך על המקילין.

אולם הראשל"צ הג"ר עובדיה יוסף^[33] סובר ששופר מעובד כשר לתקיעת שופר בראש השנה: "ומשמע מדברי הפוסקים שאם נשאר השופר כהוייתו בצד הקצר והרחב, אע"פ ששינה את כפיפתו הטבעית ע"י מים רותחים, השופר כשר. והוי כדין גרדו הן מבפנים והן מבחוץ והעמידו על גלדו, שכשר".

ואנכי חזיתי לג"ר שלמה צדוק^[34] שאף דייק כן מרבנו הרמב"ם, ותמה על דבריו של הגר"י קאפח: "לענ"ד הוסיף רבנו מילת 'הכפוף' להבהרה יתירה של סימון המין אף שסתמו כך, ולמצוה ולא לעיכובא, שהרי כשחזר והזכיר שאר השופרות הפסולים אמר "וכל השופרות חוץ מקרן הכבש פסולין", ולא מיעט את שאינו כפוף אלא רק את שאינו של כבש^[35]. והגע עצמך, מהיכי תיתי לומר שרבנו יחדש פיסול שלא נזכר בתלמוד^[36] בין דיני פיסול שופר, וכל שכן כשרוב כפיפתו קיימת בו כטבעו, שנלך ככל דבר אחר רובו. ולפיכך אין פישוט פיו עושה אותו חצוצרה ולא שינוי בו יותר מגרדו והעמידו על גלדו, שכשר, כל זמן שלא עשאו ישר ממש כצורת חצוצרה... ואין עניינו של רבנו עתה אלא ללמדנו שפסק ההלכה המסורה שאין תוקעין בראש השנה אלא בשופר של איל בלבד, ולא בפיסולין שבגופו שאותם יזכיר להלן. וכדי לחזק פסקו חזר ושנה גם בשלילה "וכל השופרות חוץ מקרן הכבש פסולין", ולא הזכיר העדר הכפיפות לפיסול.

"והגאון רס"ג באמרו בסידורו "ואסור לשנות צורתו" לא נתכוון אלא לפיסולין שנתפרשו בגמרא, כגון הפכו, או הרחיב הקצר וקיצר הרחב, ושאר הפסולים שנזכרו בתלמוד, אבל פישוטו לא נזכר בין הפיסולים, ובפרט כשכפיפותו קיימת, שאל"כ גרדו והחליקו כפי שעושים היום ליפותו היא שינוי צורה יותר מפישוט מועט בו. ועכ"פ נראה גם לדעת מהרי"ק, שופרות שלא נתפשט רובם כציור מעדר שהביא, כשרים, כיון שרוב כפיפותם כטבעם קיימת רובו ככולו".

וכן השיב לי בכת"י הרב נאמ"ן, ה"ה הג"ר מאיר מזוז, בדעת מרן השו"ע, שמותר לכתחילה לתקוע בשופר מעובד וחלק, אלא שסיים שעדיף טפי להשאירו בטבעו המקורי: "מה שכתב [הרב קאפח] בדעת מרן דשופר פשוט (שמפשטים אותו) פסול - אינו נכון. כי מרן כתב "מצוותו בשל איל וכפוף", כלומר מצוותו לכתחילה בשל איל וכפוף (שאי אפשר לחלק דבריו לחצאין: מצוותו בשל איל לכתחילה, וכפוף מעכב גם בדיעבד), אבל בדיעבד סיים להדיא "שכל השופרות כשרים בין פשוטים בין כפופים", והיינו שגם של איל אם פישט אותו כשר, רק "שמצוה בכפופים יותר מבפשוטים" כדי שיכפפו לבם בתפילה, וכמ"ש הכה"ח (אות ב) עיי"ש. ושופרות דידן שהם של איל וכפופים במקצת, כשרים גם לכתחילה. רק שהתימנים הנוהגים להשאיר אותו כפוף לגמרי בטבעו המקורי אה"נ עדיף טפי".

וכ"כ בעל שו"ת אורחותיך למדני בכת"י, שיוצאים ידי חובה בתקיעה בשופר מעובד מס"ס, שמא הדין כי"מ אחרון (כיעויין בב"י סי' תקפו) שאין לחוש לשופר מעובד, ואת"ל שאין הדין כמותם אלא כי"מ קמא (וכן דעת הרא"ש, ר"ן ושו"ע) שמא אף לדעתם שופר מעובד כשר.

אגב אורחא יש לציין שבתימן לא נהגו לצייר או לחרוט על השופר שום ציור, כ"כ הג"ר יוסף קאפח^[37]: "ומכל מקום נהגו אבותינו לא לעשות בשופר שום ציורים או כיורים".

בפסקי תשובות^[38] כתב שיש להדר אחר שופר לא מעובד, אולם בדיעבד חילק בין אם השופר היה כפוף ושינו את צורתו לבין אם השופר היה ישר וע"י עיבודו עשאוהו כפוף: "ומצוה להדר אחר שופר מקרן של איל שלא שינוהו מתבניתו הטבעית כחומר ביד היוצר ע"י חימום ומיתוח, ואף כי מדינא יש להתיר שופר שנשתנה צורתו ע"י חימום ומיתוח אינו אלא אם אכן מתחילת ברייתו היה כפוף, אבל אם הקרן של האיל היה ישר וע"י חימום ומיתוח עשאוהו כפוף אפשר שאינו בגדר שופר כפוף". 

 

מסקנה

שופר מעובד: יש הפוסלים ויש המכשירים. ונראה שכיוון שמצות שמיעת קול השופר היא מהתורה יש לחזר לכתחילה אחר שופר טבעי שלא עובד, ורק בשעת הדחק יש לסמוך על המקילין.