המעין

[1] קיימים עוד ראשונים שמעתיקים את דברי הברייתא כצורתה, ראה פסקי הרי"ד כאן, ספר הבתים (ספר מצוה, מ"ע ד, עמ' נז), סמ"ק מצוריך מצוה קו (ח"א עמ' רנה), ורבינו ירוחם (ספר אדם וחוה, נתיב א ריש ח"ד), ולכאורה התכוונו להורות שאין ההלכה כדעת הי"א, וכדעת הרי"ף והרא"ש. אמנם גם בדעת הרי"ף והרא"ש קיימת כאן נקודת עיון, משום שהם מטריחים את עצמם להעתיק גם את הגמרא המבארת את טעמם של היש אומרים, ושמא כוונתם להראות שצריך להתחשב בה להלכה, וצ"ע.

[2] מאת הרב אליהו לערמאן, נדפס בורשה שנת תרמ"ד.

[3] בספר דבר אליהו בשאלתו הוא מוסיף ותמה: "אך זאת תמיה לי, אמאי לא הביא רבינו דמחויב ללמדו להשיטו במים, ובפרט דבירושלמי איתא דר' עקיבא הוא בעל המימרא זו, ונודע דהלכה כר"ע מחברו, ומכש"כ היכא דלא פליג עליו שום תנא", ובהגהות פרי משה על ספר חידושי איבר"א (לרבי אברהם יוזפא לערמאן, בנו של הדבר אליהו) בחלק השו"ת סי' י הערה ז (דף יז ע"ב) מתקשה בהבנת דברי הדבר אליהו, שהרי ודאי ת"ק שאינו מונה את  הדין של להשיטו בנהר חולק על ר"ע, יעוי"ש. ובמחילת כבודו הגדול של הפרי משה אין בהשגתו כלום, משום שהמשפט "ומכש"כ היכא דלא פליג עליו שום תנא" לא נסוב על הדין של להושיטו בנהר, אלא על הדין של ללמדו אומנות שגם הוא הושמט מספרי הפסק, וכמבואר למעיין בדברי הדב"א, ועל הדין של ללמדו אומנות אפילו אם הוא נאמר ע"י ר"ע הרי לא מצינו מי שחולק על זה [ואמנם יש עמימות מסוימת בלשונו של הדב"א שם, אבל כך מבואר בהכרח למעיין].

[4] כדברים אלו של הדבר אליהו, שתלה את החיוב ללמד את הבן לשוט בשאלה האם חיישינן למיעוט, מצאתי גם בספר קרבן אשר בחידושים על מס' קידושין, שכתב ג"כ על דרך חידוד שהצורך ללמד לשוט הוא משום החשש למיעוט, ועיי"ש שביאר בזה את החילוק בין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי, שהירושלמי סבר בדעתו של ר"ע שהוא חושש למיעוט ולכן הביא הלכה זו בשמו, ואילו הבבלי סובר שגם לדעת ר"ע לא חיישינן למיעוט ולכן הביא דין זה בשם "יש אומרים". ובדבריו אלו של ספר קרבן אשר תסתלק תמיהתם של האחרונים שהקשו איך פסקו הפוסקים נגד שיטתו של ר"ע וכנ"ל, ולדברי הקרבן אשר מיושב הדבר, מכיון שלדעת הבבלי דעת הי"א אינה שיטת ר"ע. אולם עצם הדבר שתלו האחרונים הנ"ל את השאלה האם חובה על האב ללמד את בנו לשוט בשאלה הכללית האם חיישינן למיעוט אינו מוכרח, שהרי גם אם בדרך כלל בשאלות הלכתיות איננו חוששים למיעוט, בכל זאת יתכן שבשאלה של פיקוח נפש נחמיר יותר ונחשוש אפילו לדברים רחוקים, לפי הכלל הידוע חמירא סכנתא מאיסורא. וגם להיפך, אפילו אם בספיקא דאורייתא חוששים לחששות רחוקים משום שכך נמסר בכללי הפסק, אין להכריח מזה שיבואו חכמים ויתקנו במיוחד תקנה להציל מחשש רחוק שכזה ("מילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן").

[5] מן הראוי להעיר שבספר דבר אברהם ח"ב סי' א סוף אות ו כתב "ואיני יודע למה לא הובא בשו"ע להלכה הא דחייב האב להשיאו אשה ולהשיטו בנהר". הדבר אברהם אינו מסיק מתוך השמטת הפוסקים שאינם נוקטים דין זה להלכה, אלא משאיר את ההשמטה בבחינת קושיא וצריך עיון.

[6] חידושי הריטב"א מהדורא בתרא, שנדפסו ע"י מוסד הרב קוק בשנת תשע"ב.

 [7] ניו יורק תרצ"ב, פרק יא בענין גידול בנים, עמ' 135-136. דבריו של מנורת המאור הועתקו בספר ראשית חכמה (ירושלים תש"ס) כרך ג פרק גידול בנים עמ' מט-נ [כרך ג הוא כולו העתקה ממנורת המאור, כמבואר בשער הכרך, ובכלל זה גם פרק גידול בנים].

[8] בספר אש התורה על בראשית (שטיגליץ, ירושלים תשס"ח), בשו"ת תורת חיים שנדפס בסופו הכולל את תשובות הגר"ח קנייבסקי, תשובה תנד (עמ' רלד), מכריע הגרח"ק שלא קיי"ל להלכה כהי"א. תשובות דומות נדפסו בשמו גם בספר הליכות חיים של הרב טאפלין (נערך ע"י הרב פייער, ליקוואד תשס"ו) חלק ב פרק מד תשובות שסו-שסז. וראה גם בספר דברי תורה של רבי חיים אלעזר שפירא ממונקשט בעל המנחת אלעזר (מהדורא רביעאה, סי' ב, בתוך סוגריים) שג"כ כתב בנחרצות שהפוסקים אינם פוסקים להלכה את הדין שאביו חייב ללמדו לשוט בנהר.

[9] כנזכר, הרמב"ם ביד החזקה לכאורה אינו פוסק להלכה שיש חיוב ללמד בן לשוט בנהר, והוא העיקר להלכה, עי' שו"ת רמ"ע מפאנו סוף סי' קיז, שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקפ, יד מלאכי כללי הרמב"ם והראב"ד והסמ"ג אות א, ברכי יוסף יו"ד סי' מט"ר סע' א, ארץ חיים (סתהון) קונטריס הכללים כלל ב, בית אהרן כרך י עמ' קכז, עין יצחק חלק א'כללי הרי"ף והרמב"ם סעיף מ"ו.

[10] מהדורת דבילצקי, בני ברק תשע"ב, סימן תקנב, עמוד תקצה.

[11] רבינו משה ב"ר יקותיאל מן האדומים, נדפס בשנת תשנ"ב בניו יורק, סוף סי' נב עמוד רפט.

[12] נדפס באמשטרדם בשנת תצ"ג, חלק שני פרק ה, דף ד  ע"ב טור ב.

[13] לכאורה יש ללמוד מדברי טהרות הקודש שיש חיוב על אב ללמד את בנו נהיגה ברכב, כמו שבזמנו היה חיוב ללמדו לרכב על סוס, ויל"ע. ובאמת ראיתי בספר דברי הרב (מעשיות ודרשות וכדו' על הרב יוסף דב סולוביצ'יק, נדפס בירושלים בשנת תשע"ג ע"י שכטר) בליקוטי הנהגות עמוד ר"א שהרב יוסף דב סולוביצ'יק נשאל ע"י תלמיד האם אב צריך ללמד את בנו נהיגה, וענה הרב שמסתמא כן, ושאל תלמיד אחר היכן מצאנו חיוב כזה - הרי חז"ל חייבו רק ללמד אומנות ושיטה במים, ענה לו הרב "זה מפתיע אותי שאתה כ"כ מצומצם וכ"כ מילולי...", עכ"פ גם אם יש חיוב על האב ללמד את בנו נהיגה נראה שחיוב זה מגיע מהחיוב של ללמדו אומנות, משום שע"י שיוכל לנהוג ברכב יוכל למצוא עבודה ביתר קלות.

[14] כך בוודאי שייך לומר בדעת הטהרות הקודש, שהוא ספר של הנהגות חסידות.

[15] העיר לי ת"ח אחד שמאחר שראינו שחז"ל דאגו לכך שהאב ילמד את בנו את כל הדברים שנצרכים לו לצורך החיים והקיום הבסיסי, א"כ למה לא חייבו אותו ללמד את בן להינצל משריפות (בריחה, כיבוי אש וכד') שדבר זה הוא סכנה ממש, והוא גם דבר שהיה מצוי מאד במציאות החיים של תקופת חז"ל? ונראה לי שאין צורך בלימוד מיוחד ומוגדר לצורך עניין זה, בניגוד ללימוד שחייה שהוא לימוד מסוים.

[16] מכאן יוצא שצריך לדאוג גם ללמד בנים כלים שישמשו אותם בחיים, כמו למשל לימודי שפות והגנה עצמית ועזרה ראשונה וכד', הכל לפי הצורך. דבר דומה לזה מצאתי אצל הרש"ר הירש בספרו יסודות החינוך ח"א (הוצאת נצח ת"א תשי"ח) מאמר חינוך התורה (עמ' כב), שלומד מהדין של להשיטו בנהר שיש חיוב על האב ללמד את הבן התעמלות: "כן על האב לשים לב לחושיו של הילד, ולאמנו בתרגילי התעמלות, כדי שיהיו אברי גופו חזקים וגמישים, כדברי חז"ל האב חייב בבנו... אף להשיטו במים".

[17] חובת האב לזון את בניו נפסקה להלכה ברמב"ם הלכות אישות פי"ב הי"ד, ובטושו"ע אה"ע סי' עא סע' א. עיקר החיוב הוא עד גיל שש, אבל גם לאחר מכן יש לאב לזון אותם, כמבואר ברמב"ם וטושו"ע שם. ואין כאן המקום להרחיב בזה.

[18] ראה מ"ש הרב אליעזר נחום בספר חזון נחום על המשנה מסכת כלים פ"ז מ"ג: "ואני אומר דאע"פ שמצינו במקומות הרבה שחזר בו מפירוש המשנה לספר היד, מ"מ כל מאי דמצינן לומר דלא חזר בו אמרינן".

[19] הרב יהודה חיים הכהן, ירושלים תרפ"ח.

[20] הרב צבי אריה הכהן אב"ד נעמראב, ורשה תרכ"ג.

[21] הרב יאודה עטיה, ארם צובה תרפ"ד.

[22] הרב מרדכי בריסק, אב"ד טאשנאר ומחבר שו"ת מהר"ם בריסק, נדפס מחדש ניסן תשמ"ז, עמ' רכט.

[23] שנה ד גליון ג, אב תשס"ג, עמ' פג.

[24] הרב נתן געשטטנער, בני ברק תש"ע.

[25] הרב יצחק אריאלי, נדפס בירושלים תרצ"ו.

[26] יתכן גם לומר בדעת הרי"ף והרא"ש, שלמרות שבדרך כלל כאשר הם מביאים ברייתא בשלימות ואינם מכריעים כמי ההלכה כוונתם שההלכה היא כת"ק, בכל זאת בדברים של עצה טובה יתכן שכוונתם היא להיפך - להשמיע את כל האפשרויות והעצות הקיימות, גם של המאן דאמר שבדרך כלל לא פוסקים כמותו, כדי שנדע לחשוש גם לדעתו, ונקודה זו צריכה בירור. עוד דבר ניתן ללמוד מדברינו כאן, שיתכן שכל הפוסקים שפסקו את החיוב ללמד בן שחייה כוונתם הייתה רק לעצה טובה, ולא לחיוב גמור מדרבנן.

[27] יש להוסיף עוד דבר שנוגע לעניננו, שבחידושי בני יששכר (מהרב צבי אלימלך שפירא מדינוב) על מסכת קידושין מבאר שיש עניין מיוחד על פי הקבלה לדעת לשוט, וכמו שהאריז"ל קיבל את השגתו בעת שעמד על הנילוס יעוי"ש, ולכן דבר זה אינו ככל הצרכים הקיימים בחיים, אלא יש בו תועלת מיוחדת.

[28] אני בעניות דעתי אינני מבין כ"כ את דבריו של הדב"א. אדם שאינו יודע לשחות עלול להימצא בסכנה ממשית פעמים רבות, ואם איננו רואים שאנשים טובעים בכל יום אין זה אלא משום שהם יודעים לשחות עכ"פ באופן מינימלי.

[29] בספר המקנה בהתחלת דבריו תולה את השאלה האם ללמד בנות אומנות בשני הצדדים שהביאה הגמרא כמקור לחיוב ללמד אומנות, שאם הלימוד הוא מהחובה ללמד בנים תורה א"כ כמו שאין חיוב ללמד בנות תורה כך אין חיוב ללמדן אומנות, אבל אם הלימוד הוא מהחיוב להשיא אשה, א"כ חובה ללמד גם בנות אומנות כמו שצריך להשיא אותן, ואח"כ כותב המקנה שמסתבר שבכל אופן צריך ללמד אותן אומנות, מאחר שבזה תלויה חיותן ופרנסתן. מדברים אלו ניתן ללמוד באופן ישיר גם לנושא שלנו - לימוד שחייה, שכיון שהוא צורך חיוני צריך ללמדו גם לבנות. כל זה אם נניח שגם המקור לחיוב לימוד שחייה הוא מהפסוק ראה חיים וגו', אבל אם המקור ללמד שחייה הוא מסברא, וכמו שהצעתי בדברי למעלה, אם כן אין סיבה שלא לחייב ללמד שחייה לבנות גם לפי ההוא אמינא של המקנה שהרי המקור הוא לא מלימוד תורה! אגב, לגבי לימוד אומנות לבנות יעויין עוד בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קסג שג"כ כתב בפשיטות שאין הבדל בין בנים לבנות וחובה א"כ ללמד אומנות גם לבנות, וקיימת עוד אריכות בזה בילקוט יוסף ח"ב סי' קנא סע' כד הערה לד, שו"ת ברכת יהודה ח"ב יו"ד סי' טז עמ' רלד, והאריך בזה במיוחד הרב שלמה שפירא בשורת הדין (שע"י מכון שער המשפט) כרך טו עמ' ריד ואילך, ואין כאן המקום להאריך בענין זה.

[30] ראיתי בקונטרס 'גם אני אודך - תשובות מהגאון ר"ח קנייבסקי' (ח"ג תשובה ט) ששאל את הגאון ר"ח קנייבסקי שבלשון הגמרא כתוב ללמד בן לשוט ולמה אין חובה ללמד גם בת שחייה, וענה לו הגר"ח שאין דרכה של בת להיכנס למים העמוקים בים.