המעין

הרב נתן נטע בידרמן

סידורי החסידים נוסח ספרד

מבוא

סידורי האר"י הראשונים

סידורי החסידים

ריבוי הנוסחאות בסידורי התפילה

נוסח החסידים כתורה בעל פה שלא ניתנה להיכתב

האשל אברהם כמברר מקחו של נוסח ספרד

כפל הלשון 'מהר' 'מהרה' כנגד שני גאולות

נספח: מהותה של ברכת גואל ישראל:

מבוא[1]

כאשר מתעדים את תולדות התפילה בסוף תקופת הראשונים ותחילת תקופת האחרונים (שלהי ימי הביניים עד לתקופת העת החדשה המוקדמת), מבחינים באותן תקופות בקפדנות ודקדקנות על כל קוצו של תג או שינוי מזערי בהגייתן ובדקדוקן של תיבות התפילה. קפדנות זו מקורה בבית מדרשם של חסידי אשכנז מהמאות הי"ב-י"ג, אשר שקלו ומנו כל אות וכל תיבה שבסדר התפילה, והקבילו אל כל ברכה וברכה גימטריאות וצירופי שמות על פי מניין התיבות או האותיות אשר בה. יחס זה השתמר ותועד רבות בספרי הרוקח[2], המהרי"ל[3], ושאר חכמי אשכנז בשלהי ימי הביניים[4].

סידור האר"י הראשונים

הסדקים הראשונים במעמדו של הסידור האשכנזי נוצרו עם הגעתם של כתבי האר"י אל מרכז אירופה (ראשית המאה הט"ז). תחילה הגיעו 'שער הכוונות' וחיבורים אחרים מבית מדרשו של האר"י שעוסקים בתפילה, ובעקבות כך נוצרו ונערכו 'סידורי האר"י' שהעבירו את כוונות האר"י על התפילה אל גיליונות סידור התפילה, מתחילה בכתב יד ולאחר מכן אף בדפוס. סידורים אלו רובם ככולם התבססו על הנוסח הספרדי[5] – הנוסח אשר בו ככל הנראה התפלל האריז"ל, אך הדיוק והדקדוק בסידורים אלו לא היו מן המשופרים, ושגיאות רבות ושינויי נוסחאות נמצאו בהם למכביר. כמו כן, מניין התיבות שבכל ברכה וברכה לא תאם את הכוונות שיסד האריז"ל על פי מניין התיבות כאשר מובא בספר שער הכוונות ובספר פרי עץ חיים.

כאמור, למרות שסידורים אלו הועתקו והודפסו כמה וכמה פעמים לאורך קרוב למאה וחמישים שנה, עדיין לא גובש נוסח מוסמך ל'סידור האר"י', אלא אדרבה, מהעתקה להעתקה ומהדפסה להדפסה רבו בו השינויים וההתפצלויות והנוסחאות, עד אשר כמעט לא היה סידור אחד בנוסחי האר"י אשר דמה לחברו. אמנם ככל הנראה לא היה צורך נחוץ כל כך בגיבוש נוסח אחיד ומתוקן, שכן כוונות האר"י והסידורים שבהן נדפסו לא היו נחלת הכלל אלא עיסוקם של יחידי סגולה.

סידורי החסידים

המפנה הגדול בסידורי האר"י התרחש ללא ספק יחד עם הופעתה של תנועת החסידות. כחלק מדרכה של תנועת החסידות להתבסס על יסודות קבלת האר"י ותלמידיו, היא אימצה את נוסח האריז"ל כבסיס נוסח התפילה, מה שהתקבע כיום כ'נוסח ספרד' האשכנזי על כל גווניו, שהוא בעצם נוסח משולב בן נוסח אשכנז לבין נוסח ספרד.

השינוי המהותי בין סידורי האר"י שקדמו לתנועת החסידות, לבין הסידורים שיצאו לאור על ידיה, הוא במידת הנגשתם לכלל העם, בעוד אשר סידורי האר"י הראשונים היו מכוונים למתי מעט, ליחידי סגולה, באה החסידות של הבעש"ט ותלמידיו וביקשה לעשות את הקבלה לנחלת רבים, אין פירושם של הדברים שכל חסיד וחסיד חייב להיות בקי ברזי התיבות, בכוונות וייחודים, אלא שלדעת גדולי החסידות, לאחר שהטביעו המקובלים את כוונותיהם בספרות ההנהגות שהשאירו אחריהם ובנוסח התפילה שהתפללו בו - כל הנוהג בדרכי המקובלים או מתפלל בנוסח שקבעו הרי הוא מתייחד עם יחודיהם וכוונותיהם[6].

בהתאם למגמה זו של הנחלת נוסח האר"י להמונים נוצר צורך חיוני לגבש נוסח מלוטש ומתוקן של סידור התפילה. הראשון שנטל על עצמו משימה זו היה הרב שניאור זלמן מלאדי (בעל ה'תניא') בסידורו 'תורה אור' (שקלוב, תקס"ג בערך), שבניגוד לסידורי האר"י עד כה שהתמקדו רק בכוונות וזנחו את טיפוח הנוסח, עשה הוא את ההיפך - השמיט את הכוונות והתמקד בנוסח, אותו ליטש וגיבש בדייקנות רבה[7]. בשנים הסמוכות לאחר הדפסת סידורו של הרב בעל התניא נדפסו עוד סידורים שהתבססו על נוסח התפילה של האר"י, כגון: 'סידור תפילת נהורא', זאלקאווא תקע"א[8]; 'סידור תפילה ישרה', ראדוויל תק"פ; 'סידור עבודה ומורה דרך', סלאוויטא תקפ"א; ועוד אחרים.

ריבוי הנוסחאות בסידורי התפילה

לעומת הסידור 'תורה אור' הנ"ל שנערך ונסדר בקפדנות ובדיוק מירבי, עם נוסח אחיד מוגה ומלוטש ע"י גדול בתורה, בשאר סידורי האר"י השאירו בדרך כלל המדפיסים את שני הנוסחאות על הדף, הנוסח האשכנזי ה'ישן' ולצידו נוסח ספרד ה'חדש', למען יבחר הקורא את הנוסחא הנראית בעיניו. כך למשל, בסידור "נהורא" כתבו המדפיסים: "הצגנו שני הנוסחאות, הן נוסח האשכנזים והן נוסח הספרדים". אולם הצבת שני הנוסחאות זה לצד זה גרמה להמון העם לומר את שני הלשונות גם יחד, עד שבהמשך מוזגו שני הנוסחים לנוסח אחיד, וחלק מן הסידורים הביאו את הנוסח הכפול והמסורבל כאילו הוא 'נוסח ספרד'[9].

הנה כמה דוגמאות לשינויים והכלאות בנוסח ספרד בתפילת העמידה:

א.     בברכת "חונן הדעת" "דעה בינה והשכל חכמה בינה ודעת", תיבת "בינה" חוזרת על עצמה, וכן התיבות 'דעה'-'דעת', וברור שיש כאן הרכבה של שתי הנוסחאות יחד (אמנם יש לציין ששני הנוסחאות כבר מופיעים בשער הכוונות).

ב.      בברכת "גואל ישראל": "ומהר לגאלנו גאולה שלמה מהרה למען שמך". כפל הלשונות "מהר" "מהרה" הוא לכאורה מיותר ואין לו משמעות, וכנ"ל.

ג.      בברכת "רפאנו": נדפס "והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואנו ולכל מכאובנו ולכל מכותנו רפואה שלמה לכל מכותנו כי א-ל מלך" וכו'. הדבר ברור שיש פה עירבוב של שני נוסחאות, נוסחה מקורית אחת שהיא: "והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואנו ולכל מכאובנו ולכל מכותנו כי א-ל מלך", ונוסחה מקורית שניה שהיא: "והעלה רפואה שלמה לכל מכותנו כי א-ל" ובנוסח ספרד צירפו את שני הנוסחאות המקוריות גם יחד.

ד.      בברכת "השיבה שופטינו" מודפס "ומלוך עלינו מהרה אתה ה' לבדך בחסד וברחמים ובצדק ובמשפט" (בצדק עם ו'). גם כאן יש צירוף משובש של שתי נוסחאות, שכן נוסח אשכנז הוא "בחסד וברחמים וצדקנו במשפט" (ב' של במשפט בפתח), ואילו נוסח הספרדים הוא "בחסד וברחמים בצדק ובמשפט" (בצדק ללא ו', וב' של במשפט בשווא), ובנוסח ספרד החדש עירבבו בין שתיהן ושינו את המשמעות.

ה.     בברכת "המברך את עמו ישראל בשלום": יש כפילות לשון: "בשלומך - ברוב עוז ושלום", פעמיים מוזכרת המילה "שלום". גם כאן ישנו צירוף של שתי הנוסחאות, כאשר נוסח אשכנז מסיים "בכל עת ובכל שעה בשלומך", ואילו בנוסח ספרד הסיום הוא: "ברוב עוז ושלום", והם צורפו יחד.

כנגד כפילויות לשון אלו ושיבושים אחרים כבר התאונן ר' מנחם מנדל חיים לנדא מטשעכנאו בסידורו 'צלותא דאברהם'[10]:

הנוסחא הזאת הרגילה במדינתינו בשם נוסח ספרד, איננה הנוסחא הספרדית האמיתית שרגילים בהם בני גולת ספרד שבארצות תוגרמה וארץ הקדושה, אבל היא מורכבת מנוסחא אשכנזית וספרדית יחד, והסידורים כולם אינם שווים בנוסחא אחת, וכי המדפיס הדפיס כפי העולה על רוחו, וגם הרבה שיבושים וערב רב עלה בהם.

בתלונות אלו מחזיק אף ר' חיים אלעזר שפירא בעל 'דרכי תשובה' ב'מאמר נוסח התפילה'[11]:

וע"י זה שמוסיפים בנוסחא הצדיקים ותלמידיהן החסידים, נעשית הנוסחא עיר פרוצה אין חומה, עד כי רבים (גם מבני התורה ויראי אלוקים) יאמרו שני הנוסחאות יחד, כגון דעה בינה והשכל חכמה דעה ודעת, ותיבת בינ"ה יאמרו רבנן בכפילא, וכן דעה ודעת, וכיוצא בזה שמעתי בשם גדול וצדיק אחד, שאמר על דרך צחות "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" - כי המוסיפים בברכת דעה 'יוסיף מכאוב' - מוסיפים לומר בברכת רפואה שלימה 'וארוכה ומרפא לכל תחלואנו ומכאובנו ומכותינו' וכיוצא בזה, להכפיל פטפוטי דברים להג הרבה יגיעת בשר שמביאים לצחוק מכאיב לב, לזלזל כ"כ בדברים העומדים ברומו של עולם זהו התפילה.

ציטוטים אלו משקפים את הגישה הרווחת אצל רוב פוסקי אשכנז לדורותיהם, הדוגלים בשימור הנוסח האותנטי, בלא נתינת דריסת רגל לשינויים קטנים כגדולים בנוסח הקיים[12].

מרתקת ויחודית לחלוטין הינה גישתו של ר' אברהם דב וואהרמן מבוטשאטש בעל הפירוש 'אשל אברהם' על שו"ע או"ח (להלן: האש"א; תקל"ד-תר"א), שהטביע יסוד הלכתי מחודש בשדה נוסחאות התפילה: 'להרבות בנוסח עדיף'. כלל הלכתי זה הינו מחודש, ואף נעדר מקורות הלכתיים קדומים, אך ככל הנראה סידורי נוסח ספרד התבססו על פסיקה זו, ועל כן הוסיפו את מה שהוסיפו והכליאו את שני הנוסחאות יחדיו.

כנגד דעת היחיד של האש"א, יצא חוצץ המנח"א במאמר נוסח התפילה[13]:

והגם שנמצא בסידור דעת קדושים להגה"ק מבוטשאטש ז"ל דרכו ושיטתו כי להרבות בנוסחא עדיף, והיינו לומר שני הנוסחאות (או להרהר אחד מהם, עיי"ש), אמנם נודע כי רק איהו לגרמיה הוא דעביד ברוב חומרותיו, ולא הודו לו חכמים בזה צדיקי הדור ז"ל, היה להם נוסחא מדויקת בנוסח השמו"ע ולא להרבות בנוסחא בשני הנוסחאות, וכמו ששמעתי מפה קדוש אדמו"ר משינאווע זי"ע.

נוסח החסידים כתורה בעל פה שלא ניתנה להיכתב

בשורות אלו מציב המנח"א לעיון מחדש את מערכת הגומלין בין הסידור המודפס ובין גוף התפילה, כלומר, דעתו היא שאין להסיק באמצעות הטקסט הנדפס בסידור את נוסח התפילה החסידי. כי אף אם בסידורים מופיעים שני הנוסחאות יחד - הרי יש לפנינו את עדותו של ר' יחזקאל משינאווא שהיה לפניהם נוסחא מדוייקת בנוסח השמו"ע[14]. עמדה זו המפרידה בין הסידור הנדפס לבין הנוסח ה'נכון' מקבלת תימוכים נוספים, כאשר עינינו רואות את רוב מהדירי סידורי החסידים המדויקים של חצרות החסידים בזמנינו שאינם מתבססים על הסידורים הראשוניים שעמדו לנוכח עיניהם של צדיקי החצר, כי אם בעיקר על מסורות שעברו ועדויות שנשמרו על ידי זקני החסידים[15].

לאור נתונים אלו נראה שאפשר להסיק שכמעט ואי אפשר לעמוד על התהליכים שיצרו וגיבשו את נוסח החסידים על ידי עיון מדוקדק בסידורים המודפסים, לפי שלעיתים קרובות אלו אינם משקפים את תהליך היצירה הפנימי, אלא את הנימוק הכלכלי שעמד מאחורי מי שההדיר את הסידור והוציאו לאור. מנקודת מבט זו גם נוכל להבין שריבוי הנוסחאות לא נועד אלא למקסם את קהל היעד שיוכל לצרוך את הסידור.

האשל אברהם כמברר מקחו של נוסח ספרד

אם כי אין ידינו משגת לברר את תולדותיו של נוסח החסידים ודרכי השתלשלותו מהימים הראשונים ועד לימינו אנו, כי זה אומר בכה וזה אומר בכה ורבתה המבוכה, הרי נותר בידינו מקור נאמן המיטיב לפרש ולפרט את יסודות הררי הקודש שעליו נשתת 'נוסח החסידים', הלא הוא חיבורו של ר' אברהם דב וואהרמן 'אשל אברהם' שכבר הזכרנו קודם. בחיבור זה, הוא מרחיב ומאריך רבות בהסבר השינויים בנוסחאות, ודן בהוספות והשמטות שראוי להוסיף או לגרוע על פי נוסח האר"י[16]. ברוב המקומות הוא חותם את הדיון על פי יסודו 'להרבות בנוסח עדיף', אך לעיתים הוא מסתייג מכלל זה, וכה הם תוכן דבריו בברכת 'את צמח דוד'[17]:

את צמח דוד. אינני אומר תיבות 'ומצפים לישועה', כיון שאין כן במוהר"ר אבודרהם ז"ל, ובשם האר"י ז"ל כתוב [שער הכוונות עניין כוונת העמידה דרוש ו] רק לכוון בלב, שכפי שניחא להשי"ת שנהיה מצפים לישועה, כמו ששואלים במשפט הנפש צפית לישועה [שבת לא, א], כן אנו מכינים לבבינו לכפי מה שהוא רצון השי"ת בזה. ובדבר שאיננו במוהר"ד אבודרהם ז"ל, לא שייך בזה הכלל של להרבות בנוסח עדיף, כמו שכתבתי במקום אחר בכל זה.

מכלל דברים אלו אנו למדים שכללו 'להרבות בנוסח עדיף' אינו יסוד החלטי וסופי, אלא נתון לשיפוט, והוא תקף אך ורק לנוסחאות המופיעות בספר אבודרהם.

אמנם, לעומת פסקה זו המקדשת את נוסחו של האבודרהם, הרי בברכת 'גואל ישראל' הוא פוסק 'להרבות בנוסח עדיף', אף כנגד דעת האבודרהם:

שביעית, ראה נא. מה שאומרים עכשיו הנוסח 'ומהר לגאלינו גאולה שלימה מהרה' כו' כנדפס כעת בסידורים[18], נראה שכן הוא נכון מצד הכלל שכתבתי במקומות רבים שלהרבות בנוסח עדיף. ובמוהר"ד אבודרהם ע"ה [עמוד צח] לא כתב ומהר, וגם לא תיבת אל גואל, ומצד שטוב להרבות בנוסח אנו אומרים ומהר כו' כי אל גואל כו'. ואין בזה חשש שפת יתר לגמרי, כי אפשר לפרש שהכוונה היא שיוחש התחלתא דגאולתינו. וגם מההתחלה דהגאולה עד השלמה דגאולה שלימה יהיה גם כן מהירות לטובת עם בני ישראל.

לכפל לשון זו מוצא האש"א נימוק מדוע אין כאן שפת יתר, והוא מבאר שתיבת 'ומהר' עולה על האתחלתא דגאולה, והלשון 'מהרה' כוונתה לגאולה השלימה, למרות שהדברים אינם מתאימים לנוסח האבודרהם.

כפל הלשון 'מהר' 'מהרה' כנגד שני גאולות

מעיון בכל המובאות והמקומות שבהם הכריע האש"א 'להרבות בנוסח עדיף'[19], ניתן להבחין שברכת 'גואל ישראל' היא המקום היחיד בו הוא הכריע לרבות בנוסח על אף שאין לכך מקור בדברי האבודרהם, החרגה זאת מצביעה על העדפה מכוונת להכפיל תיבות המביעות בקשה לזירוז והחשת הגאולה[20]. גישה זו - הנותנת משקל וערך רב לכפלי לשון המביעות בקשה להחשת הגאולה, משתלבת היטב עם הגישה הרעיונית החסידית שהעמידה בראש מעייניה "לאוקמה שכינתא מעפרא", ודומה לכך היא ההוספה "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה" ב"קדיש" אשר בסדר התפילה, ושאר הנהגות קבליות שנתחדשו על ידי הבעש"ט ותלמידיו במטרה לקרב את ביאת המשיח.

נספח: מהותה של ברכת גואל ישראל

כבר דשו רבים על מהותה וטיבה של ברכת גואל ישראל, האם עניינה גאולה פרטית, או שמא נתקנה כנגד גאולתו של משיח בן דוד, ומתוך דברי רוב הראשונים משמע שעיקרה הוא גאולה פרטית אצל כל אדם ואדם, מתוך עניו ועמלו, וכך הם להדיא דברי רש"י מגילה יז, ב:

אתחלתא דגאולה היא - ואף על גב דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא, אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד, דהא ברכת קיבוץ ובניין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו, אפילו הכי, כיון דשם גאולה עלה - קבעוה בשביעית.

כאמור, רוב הדעות בראשונים[21] מייחסים את הברכה בעיקרה לגאולה פרטית ולא לגאולה נצחית, ולפי דבריהם אין מקום ושורש לכפל הלשון שבברכה, שאין עניינה לא מאתחלתא דגאולה, ובוודאי לא מהגאולה השלמה. וכבר עמד בדבר הזה המנח"א כנגד הנוסחא 'גאולה שלמה' המופיעה בסידורי החסידים[22]:

וגם נוסחתינו "וגאלנו מהרה למען שמך". ואותן האומרים בזה "גאולה שלימה" הוא כנגד דברי רש״י במגילה (דף יז, ב) דאמרינן שם ומה ראו לומר גאולה בשביעית, אמר רבא מתוך שעתידין ליגאל בשביעית, לפיכך קבעוה בשביעית, והאמר מר בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא, מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא, פירש"י ואע"ג דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד, דהא ברכת קיבוץ ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו, אפילו הכי כיון דשם גאולה עלה קבעוה בשביעית. עכל"ה. ולפי זה הרי אינה גאולה שלימה כשנגאלים רק מצרות הבאות עלינו בגלותנו תמיד, שהרי ״גאולה שלימה אינה רק ביאת בן דוד וגאולה שלימה, רק דנקט בזה משום אתחלתא דגאולה.

כאמור, דעתו של המנח"א - שאין מקום לומר בברכה זו גאולה שלמה, לפי שעיקרה הוא גאולה פרטית. אך כשאנו עומדים על תהליכי הכמיהה הגאולה שעמדו בבסיס רעיונה של תנועת החסידות, הרי בקשה זו אינה סותרת ואף משלימה את הכמיהה והגעגוע לגאולתן של ישראל.

וכה מסר הבעל שם טוב את דבריו לדורות[23]:

"קרבה אל נפשי גאלה" (תהלים סט, יט) היא תפילה על גאולה פרטית של הנפש מגלות יצר הרע, וכשיגאל כל אחד גאולה פרטית אז יהיה אחר כך גאולה כללית, ויבוא משיח במהרה בימינו אמן, וידעו אותו מקטנם ועד גדולם, לעשות הכל לשמו יתברך בלבד".