"הישיבה החדשה 'אוצר חיים' שהננו ניגשים לייסד" - איגרות חדשות של מרן הראי"ה קוק זצ"ל בעניין הקמת הישיבה ביפו / הרב ידידיה ונגרובר

הורדת קובץ PDF

הרב ידידיה ונגרובר

"הישיבה החדשה 'אוצר חיים' שהננו ניגשים לייסד"

איגרות חדשות של מרן הראי"ה קוק זצ"ל בעניין הקמת הישיבה ביפו

הקדמה

הראי"ה

ר' יהושע בריסקין

'אוצר חיים' – ישיבת הראי"ה ביפו

הקמת הישיבה

האיגרות

[איגרות א-ג]

הקדמה

לא הרבה נכתב על ישיבת הראי"ה ביפו[1]. הקמת הישיבה ופעילותה היו לוטות בערפל במשך שנים רבות, עד כי רבים מכותבי קורות הראי"ה כלל לא התייחסו לישיבה זו. מכיוון שהיא שכנה במתחם המוסד 'שערי תורה', רבים חשבו כי ישיבה זו וישיבת 'שערי תורה' אחת הן, ולא טרחו לחקור על אודותיה. ולא היא. ישיבת 'שערי תורה' הוקמה ח"י שנים לפני בואו של הראי"ה ליפו בשנת תרס"ד, ואם כי הראי"ה עמל לפתחה ולהרחיבה, היא אינה דומה במאומה לישיבה הייחודית שהקים הראי"ה בעצמו – ישיבת 'אוצר חיים'[2] שהוקמה בשנת תרס"ט, ונאלצה להיסגר אחרי שנים ספורות עקב אירועי מלחמת העולם הראשונה.

עובדה מעניינת מימי הקמת הישיבה נוגעת לחלק שנטל ר' יהושע בריסקין[3] בהקמתה. אמנם כבר נודע כי הוא היה בקשר עם העוסקים בהקמת הישיבה[4], אך עד כה לא נתברר קשר זה לאשורו. שלוש איגרות מאת הראי"ה המתפרסמות כאן לראשונה, מגלות כי רב היה חלקו של ר"י בריסקין בהקמת הישיבה, וכי הוא הופקד על מלאכת גיוס הכספים עבור כינון המוסד. איגרות רבות נוספות של הראי"ה על ישיבת 'אוצר חיים' נמצאות תחת ידי, ואני מקווה שיסייעני ה' להביאן לדפוס.

הראי"ה[5]

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה) נולד בט"ז באלול תרכ"ה בעיירה גריווא שבחבל קורלנד (היום חלק מרפובליקת לטביה), לאביו ר' שלמה זלמן, ולאמו פארא זלאטא. כבר בילדותו התפרסמה חסידותו ושקדנותו בתורה. בעודו נער צעיר הגיע שבחו לאזניו של הרב אליהו דוד רבינוביץ-תאומים (האדר"ת), רבה של פוניבז', ולאחר שיחת היכרות בין השניים נתקיימו האירוסין (באלול תרמ"ד) בין ה'עילוי' הצעיר לבתו של האדר"ת. בהיותו בן 19 שנה, לבקשתו של האדר"ת, נסע ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם שהה כשנה וחצי, עד לנישואיו בניסן תרמ"ו. במשך שהותו בישיבה טופח ע"י ראש הישיבה, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), ששמר עמו על יחסים קרובים גם בשנים הבאות. לאחר החתונה נשאר האברך הצעיר סמוך על שולחן חותנו בפוניבז'.

למרות גילו הצעיר זכה לפרסום בין גדולי הדור. אישיותו הבלתי שגרתית וגדלותו בתורה נודעו ברבים, והביאו בעקבותיהן הצעות מינוי לרבנות בקהילות שונות. בשנת תרמ"ז, לפי בקשה אישית של ר' ישראל מאיר הכהן מראדין (ה'חפץ חיים'), התמנה הרב הצעיר לרבה של העיירה זוימל שבמחוז קובנה, ליטא, והוא כיהן בה כרב במשך שבע שנים. בשנת תרנ"ה החל לשמש כרבה של בויסק. לעומת זוימל, שהייתה עיירה ליטאית קטנה שלא חדרו אליה רוחות ההשכלה, בבויסק מצא הרב קהילה גדולה ומגוונת: תלמידי חכמים ליטאים וחסידי חב"ד, משכילים וחילונים, לאומיים ואנטי-לאומיים. כאן התמודד לראשונה עם רעיונות ההשכלה, ועם מהפכת הציונות שהחלה לקרום עור וגידים מבחינה מדינית. הרב לא פעל רק בקרב הציבור הדתי, אלא פנה אל כלל הציבור היהודי, בניסיון לפרוס את מצודתו גם על החוגים שהתרחקו מן היהדות ומחיי הקהילה היהודית. בין היתר פעל לחיזוק המגמות השמרניות בקהילה, באמצעות הקמת תלמוד תורה לילדים וישיבה למבוגרים.

מעורבותו בהתרחשויות האקטואליות של דורו הבליטה את הממד המנהיגותי באישיותו, שחרג מתחום הנהגת הקהילה בבויסק ומעיסוקיו הפורמליים ברבנות. מתוקף מעמדו זה שימש ביתו מקום כינוס לתלמידי חכמים ולראשי הציבור החרדי. אחד האישים הבולטים שביקרו בביתו בתקופה זו היה העסקן והחכם הירושלמי ר' יואל משה סלומון, ובין השניים נרקם קשר אישי. כמה שנים לאחר מכן היה סלומון בין האישים שהביאו לבחירתו של הראי"ה כרבה של יפו. אמנם חלפו חודשים משעה שעלתה ההצעה לראשונה (בשנת תרס"ג) ועד שהראי"ה קיבל אותה, אך לבסוף הוא החליט לעלות ארצה ולקבל עליו את כהונת הרבנות של יפו. בכ"ח באייר שנת תסד"ר הגיעה משפחת קוק ליפו והתקבלה בכבוד רב.

ר' יהושע בריסקין

ר' יהושע ב"ר חיים ישראל בריסקין, נולד בסביבות שנת תר"א. תחילה (לפני שנת תרכ"ו) שימש ברבנות בטולטשין[6], ולאחר מכן היה רב ומו"צ בקונסטנטינגרד. בשנת תרמ"ב התגורר בעיר צ'רנוביל. בסביבות שנת תרמ"ה עבר לאודסה, שם כיהן כרב הקהילה החרדית במשך עשרים שנים. בערך בשנת תרס"ו נאלץ לברוח מאודסה, לאחר שערך גט באישורו של ר' חיים טשרנוביץ, שכיהן בה כרב מטעם – אך ללא אישור הממשלה[7]. הוא עלה ארצה, התיישב תחילה לזמן קצר בירושלים, ולבסוף קבע את מושבו ביפו. בשנת תרס"ז סייע בהכנות להקמת ישיבת הראי"ה ביפו. בתמוז תרע"א עבר לירושלים[8]. כמה חודשים לאחר מכן הוא נזכר בתור "מפקח וראש הועד דישיבת זקני תלמידי חכמים הכללית" שבירושלים[9]. הוא נפטר בירושלים כבן שבעים וחמש, בז' בסיוון תרע"ו, ונקבר בלוויה רבת משתתפים. הוא חיבר את הספרים: תיו יהושע, ילקוט דרך ארץ, חוט המשולש ותורת תיקוני עירובין, אשר זכו לתפוצה רבה ואף נדפסו בכמה מהדורות.

כך נכתב עליו בעיתונות לאחר פטירתו[10]:

ביום החמישי שבק חיים לכל חי בעירנו הרב הג' ר' יהושע בריסקין, בביתו אשר בשכונת "כרם". המנוח שימש בתור רב בכמה קהילות גדולות ברוסיה, ובסוף ימיו היה רב באודיסה. לפני עשר שנים בא המנוח להשתקע ירושלימה, ופה חי חיי דחק ושם לילות כימים על התורה. המנוח חיבר הרבה ספרים, ואחד מהם הוא הספר "תו יהושע", אשר ממנו יצא לו מוניטין בעולם בתור רב גדול בתורה. לויה גדולה נעשתה לו, ורבים חלקו לו את כבודו האחרון. ספדנים אחדים הספידוהו כהלכה. המנוח היה כבן חמש ושבעים שנה. תנצב"ה.

'אוצר חיים' – ישיבת הראי"ה ביפו[11]

בשנת תרס"ז החל הראי"ה לקדם את מימוש החזון שהגה כבר בשנת תרס"ד, עת עלה ארצה והגיע ליפו: הקמת ישיבה ייחודית לבחורים כישרוניים מרחבי הארץ והעולם, שתכלול תכני לימוד רבים, ותגדל אנשים שישפיעו לטובה על המצב הרוחני והתרבותי בארץ ישראל.

תוכנית הלימודים בישיבה עוצבה על ידי הראי"ה בשיתוף עם ר' שם טוב גפן, הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ (אז"ר), ד"ר נחמן שלזינגר, ד"ר יעקב שלום ענגיל, הרב ד"ר בנימין מנשה לוין, ד"ר משה זיידל ואנשים נוספים. תוכנית הלימודים כללה בין היתר לימוד פנימיות התורה[12], אמונה ומחשבת ישראל[13], חכמות חול, מדעים ושפות זרות[14]. לתלמידים המעוניינים בכך ניתנה אפשרות ללמוד מלאכת כפיים בבית המלאכה של תלמוד התורה 'שערי תורה', אשר שכן בסמוך לישיבה[15]. כל זאת בנוסף לסדרי הלימוד הרגילים הנהוגים בישיבות – לימוד ש"ס ופוסקים בבקיאות ובעיון – בהכוונתו של הראי"ה ועל פי דרכו המיוחדת.

בישיבת 'אוצר חיים', שנפתחה בשנת תרס"ט[16] למדו כמה עשרות תלמידים במשך השנים, עד לסגירתה בסביבות שנת תרע"ה, בשל מלחמת העולם הראשונה שהדי תהפוכותיה הגיעו גם ליפו. ככל הנראה, ברוב שנות פעילותה שכנה הישיבה במתחם המוסד 'שערי תורה' בשכונת נווה שלום. בין מגידי השיעורים בישיבה היו מרן הראי"ה[17], ר' זלמן שך[18], ר' שם טוב גפן ועוד[19]. בין התלמידים המפורסמים שלמדו ב'אוצר חיים' ניתן למנות את ר' ישראל פורת, ר' יוסף צבי רימון, ר' הלל פרלמן ('מר שושני'), ר' יהושע קניאל ועוד.

הקמת הישיבה

כפי שמעיד הראי"ה באיגרותיו[20], כבר מעת עלייתו ארצה בשנת תרס"ד החל להגות ברעיון הקמת הישיבה, אך ניצנים של פעולות מעשיות להקמתה החלו להתגלות רק באמצע שנת תרס"ז. הראי"ה מזכיר את הישיבה לראשונה באיגרת מד (אל ר' שמואל אלכסנדרוב)[21] מתאריך י"ג בכסלו תרס"ז:

יסוד ישיבה קטנה לעת עתה בכמותה, ובלתי ניכרת כמעט בפורמליותה, באה"ק ללימודי התורה הפנימיים, בצירוף המכשירים הדרושים לזה להרחבת הדעת והארת החיים, דבר זה הוא פתח תקוה לישראל [...] יתכן הדבר, שצריכה להיות ההתחלה הצדדית הזאת דוקא לא מירושלים [...] מתאים לההצמחה האיטית של קרן ישועה חומרית, לאה"ק, הצפונה בחיק הישוב החדש, צריך להיות צמיחה רוחנית, שאח"כ תופיע באור גדול ותזרח על ציון ועל מקראיה, לאוהבי שם אלקי יעקב, הבוחרים בנחלת יעקב[22].

אכן, דברים אלו עדיין נאמרים כמשאת נפש בלבד, ולא בתור הכנה מעשית להקמת הישיבה. תחילתה של פעילות ממשית נראית כחודשיים לאחר מכן, בחודש שבט תרס"ז, כאשר הראי"ה כותב על "משולחים ביחוד על החזקת ישיבה [...] לכונן בזה ישיבה חשובה של בחורים. [...] עכשיו נכנס הדבר בלבבי [...] אבל זה דורש הכנה גדולה וסבלנות מרובה"[23]. כמה ימים מאוחר יותר הוא כבר כותב בצורה מפורשת:

אמת הדבר, שזה כמה שאני הולך ברעיון לקבע ישיבה מסודרת פה בע"ה [...] אבל גם רבו המניעות [...] מפני שכבר יש פה המוסד שערי תורה [...] והוא באמת מטופל בהוצאה גדולה. [...] מחויב הדבר שפה תהיה ג"כ ישיבה הגונה [...] אבל כאן השאלה עומדת איך מייסדים? [...] ומאין ניקח הוצאות חדשות [...] אינני רואה דרך לזה כי אם ע"י סבלנות של חיכוי זמן[24].

בתחילת חודש ניסן באותה שנה החלה הפעילות לצבור תאוצה[25]. ר' שם טוב גפן שקד על הכנת הצעה ארוכה ומפורטת לתוכנית הלימודים בישיבה, ובשלהי ניסן הוא שלח אותה לראי"ה[26]. בחודש אייר כבר החלה פעילות שטח נמרצת – משולחים יוצאים לאסוף כספים לטובת הישיבה, וכרוזים על אודותיה מתפרסמים בארץ ובחו"ל[27].

בשלבים השונים של הקמת ישיבת 'אוצר חיים' נעזר הראי"ה באנשים רבים, חלקם סייעו בכתיבת ושכלול תוכנית הלימודים, וחלקם סייעו במאמצים לגיוס תמיכה לישיבה – רוחנית וכספית. חלקו של ר' יהושע בריסקין בהקמת הישיבה כבר נודע מאיגרות אחרות. ר' שם טוב גפן מזכירו בהקשר זה באיגרת מתאריך י"ד באייר תרס"ז[28], והרצי"ה חוזר ומזכיר אותו באיגרת מתחילת חודש סיוון של אותה שנה[29]. אך אם עד כה לא נתברר היקף הסיוע של ר"י בריסקין – האיגרות המובאות להלן מגלות כי רב היה חלקו בהקמת הישיבה.

האיגרות

מכתבים וכרוזים רבים על ישיבת 'אוצר חיים' לא הגיעו אלינו. כזה הוא למשל מכתב כללי בו נזכרה "ישיבה לתורה ולחכמת האמת"[30]. במובן זה, ערך מיוחד במינו נוגע לאיגרות אל ר' יהושע בריסקין המובאות להלן, אשר באחת מהן ישנו אזכור יחיד לשמה של הישיבה: 'אוצר חיים'[31]. פלא הוא כי שם הישיבה לא נזכר בשום מסמך אחר הידוע לנו עד כה.

מתוך האיגרות ניתן ללמוד על היחס החם ששרר בין הראי"ה לר"י בריסקין באותו הזמן, כשהראי"ה מכנהו בכינויי חיבה: "מצאתי את שאהבה נפשי, כ' הרב המאוה"ג, ירא ושלם, זקן שקנה חכמה ויראה". עוד עולה מהאיגרות כי תחום פעילותו של ר"י בריסקין בהקמת הישיבה הוא בעיקר גיוס הכספים: "להקים מעשים וסוכנים [...] בעולם הכספים", ולשם כך הראי"ה נותן לו פנקס קבלות חתום בשמו.

בדברי הראי"ה בנוגע לישיבה ישנם כמה ביטויים מיוחדים החוזרים על עצמם, והשתדלתי להעיר על כך ככל שידי - יד כהה - מגעת. נוסח האיגרות הוקלד על פי העתקה מכת"י הראי"ה כפי שמסר לידי הרב אברהם זק"ש שליט"א, והוא נאמן למקור.

[איגרת א]

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, א' אייר תרס"ז.

הנני בזה ממלא את ידי כ' הרב המאוה"ג מו"ה יהושע בריסקין שי', לעסוק לטובת הישיבה החדשה "אוצר חיים"[32] שהננו נגשים ליסד בע"ה בעיה"ק יפו ת"ו, בתור התחלה לטובה להרים את קרן התורה[33] ורוח ישראל האמיתי על אדמת הקודש, בקרב הישוב החדש, ויעשה בענין הקדוש הזה בידים חרוצות, וכרוח אמונת לבבו הטוב עליו, להקים מעשים וסוכנים, נכבדים ומפורסמים בעולם הכספים, כדי שיהי' הענין מתקבל ומתפרסם לרבים, באין שום חשד ופקפוק. כי המטרה רצוי' וטהורה, וחפץ העוסקים הוא רק טובת הענין, ורוממות קרן ישראל[34] וקרן אה"ק וכל מקראי'[35] התלוי בזה.

וכאשר כבר ישנו פה עמנו מוסד "שערי תורה", המתנהל תחת דגלנו, הנה תהי' הישיבה הק' למוסד עליון העומד למשגב, לרומם ג"כ את ערך בית החינוך שע"ת הנ"ל, חוץ מיסוד תועלתה הכללית מצד עצמה. ואבקש בזה את כל גדולי עמנו, גדולי התורה והמדע, וגדולי היכולת, שיעמדו לימינינו.

ואחתם בברכת ד' מציון,

הק' אברהם יצחק ה"ק הנ"ל

מסרתי תח"י הרב הנ"ל פנקס חתום בחותמי לרשום בו את הנתינות לטובת הענין.

הנ"ל.

 

[איגרת ב]

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, בדר"ח אייר תרס"ז.

לכבוד אחינו היקרים, החפצים בכל לבבם ונפשם ברוממות קרן ישראל[36] על אדמת ישראל, שלו' וברכת ד' מציון.

את הצעד שאנחנו נגשים אליו היום, ליסד ישיבה חדשה ומסודרת במרכז הישוב החדש בארץ ישראל, היא עיר הקדש יפו ת"ו, – אקוה שרב טובי עמנו, בכל מקום שהם, יפגשו ברצון ושמחת לב. עת לעשות לד', ועת בית ד' להבנות[37] – "בית שמגדלין בו תורה"[38] באופן נעלה, במילוי של לח חיים הנובע ממקור תחיית ישראל על אדמת הקדש, הוא מוכרח עתה להוסד.

המגמות והסדרים קצתם מסודרים המה בפרוגרמה הכללית[39], ושכלול הדבר והתפתחותו תלוי הוא לפי היחש הטוב, אשר יתיחשו לעבודת קדש זאת בני עמנו בכל מקומות פזוריהם.

והנה מצאתי את שאהבה נפשי, כ' הרב המאוה"ג, ירא ושלם, זקן שקנה חכמה ויראה, מו"ה יהושע בריסקין שי', מח"ס תו יהושע, שנדבה רוחו להיות עומד על ימיני, להיות למסייע במלאכת שמים זאת. אקוה, שיכירו גדולי עמנו, להוקיר את ערכו ואת ערך המטרה הגדולה של עבודתו, מעברים שונים יתמכוהו בתמיכה חמרית ורוחנית כראוי, להרים ברמה את דגל נס תורת ארץ ישראל באורח חיים[40], על הרי יהודה המתישבים מחדש עם אחינו שבי הגולה.

ואנכי מצדי, בכל כחי הדל, הנני חפץ לעבוד יחד אתכם, כל טובי בנינו, את עבודת הקודש, להרים בכבוד את תחיית תורתנו במובן רחב, מלא וחי, בלב ישובנו החדש, כדי לרומם קרנו וערכו לעיני כל ישראל בכל אפסי ארץ, למען יתנוסס דגל יהודה לתפארה, ע"י תורת אלהים חיים, המפיץ קרני אורו על כל נאות יעקב, לעודד רוחות רבים, ולהלביש גבורה ועצמה ועז חיים של אהבת ארץ חמדה לבב נחשלים, ולהוסיף חום קודש וגבורת אמת, בלב כל גבורי רוח.

תקותי תאמצני, כי רוח ד' תופיע עלינו, ולמען ציון ומקראיה[41], למען בנין ארץ חמדה, ובנין בית יעקב עליה לשם ולתפארת, ירומם קרננו, ויפרש עלינו סוכת שלום[42], ורוח חן ותפארת[43], כדי שנתחזק לדרוך על דרך החיים והאורה[44], להאיר ולהחיות, את רוחה של כנסת ישראל היושבת על אדמת הקודש, וביחוד יושבי הישוב החדש, שהם אבן פינה ומוסדות לבנין בית ישראל על אדמת הקדש, ושֹרש יעקב בארץ אבות[45].

אחתום בברכת שלום מהררי קודש, ובתקות עולמים לצור ישראל ומושיעו, כי ישפוך עלינו רוחו, ויאציל עלינו מהודו, להחיות רוח עמו על אדמתו כימי עולם.

הק' אברהם יצחק הכהן קוק,

עבד לעם קדוש על אדמת הקדש,

פה עה"ק יפו והמושבות תובב"א.

 

[איגרת ג]

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ד' סיון תרס"ז.

כ' ידידי הרב הישיש המאה"ג המפורסם מוהר"י בריסקין נ"י,

שוי"ר[46],

שמחתי במכתבו הקצר מבשר בואו שלו'. והנה לשכלל פרוגרמה צריך ע"ז איזה זמן, וא"א לדחות העבודה עי"ז. העיקר תלוי אם יכירו בני עמנו את גודל הענין בכלל.

ההכנות צריכות להעשות בתכלית ההרחבה, דהיינו קביעת מקום מכובד ומרווח, וא"כ צריך שיהי' לנו יסוד מוסד לבנין בית גדול וקנין חצר נאה, בחדרים מרווחים, ונטיעת אילנות להרחבת הדעת וטהרת האויר, גם יסוד לקנין ספרים רבים מכל המקצעות, ובית עקד נאה מיוחד, כדי שיהי' כלי מחזיק ברכה לכלל ישראל ולא"י. ע"כ העיקר תלוי אם יתעוררו גדולי היכולת בהתנדבות גדולה ולבת אש קודש.

בבית המלאכה הנסמך לשערי תורה יש תקוה, שגם הוא יהי' ראוי להצטרף עם המוסד הנשגב שהוא משאת נפשנו בע"ה[47].

יכתב נא לי כת"ר מכתבים כסדרם מכל מעשהו, וכשתגמר הפרוג' בדפוס אשלחה בע"ה, אבל להגביל זמן מדוייק ע"ז א"א לי כעת.

אחתום בברכה וכ"ט, כנה"י ונפש ידידו דוש"ת באהבה,

הק' אברהם יצחק ה"ק.