המעין

אברהם פרנקל

מצבת רבי ברוך, אבי מהר"ם מרוטנבורג

                                                                                                                 לזכר ר' אברהם אֹרן ז"ל

                                                                                                                שטרסבורג – שדה אליהו

                                                                                                    בני דורו היה מכלכל / בדיעה מוסר השכל

ר' ברוך בר מאיר, אביו של מהר"ם מרוטנבורג, חי בוורמייזא ושם נקבר[1]. על קברו הונחה מצבה גדולה במיוחד, ועליה נרשם נוסח מפויט ארוך[2]. המצבה נידונה בכמה מחקרים מאז אמצע המאה התשע עשרה[3]. המצבה עצמה נהרסה כנראה בשנות מלחמת העולם השנייה, אך נותר ממנה תצלום מצוין מעשה ידיו של כריסטיאן הרבסט, שפורסם ב-1913[4].

נוסח המצבה הוא בן 14 מחרוזות (שורות), ותבניתו היא 'משולש ספרדי': כל מחרוזת היא בת שלוש צלעיות, וכל צלעית היא בת שלוש או ארבע הטעמות (מילים). החריזה היא מעין אזורית: חריזה פנימית של שתי הצלעיות הראשונות, וחרוז אחיד בסופי המחרוזות (א / א / ב // ג / ג / ב // ד / ד / ב // וכו'). התבנית וצורת החריזה הגיעה לאשכנז מספרד דרך צרפת, והיא נקלטה באשכנז בעיקר מאמצע המאה השתים עשרה ואילך.

נביא תחילה את נוסח המצבה עם ביאור[5]. אחר כך נדון בכמה היבטים העולים ממנו.

            לזכר צדיק לברכה / ציון זה נערכה / עלי מעשיו הישרים

                      הוא הכה את הארי / ביום שלג ברי / נשא לעזרת צור בגיבורים

                      ותלמידו בפיו ערוך / הוא הרב ר' ברוך / ב'מ'ז'ל' צדק ראש הרים

                      גבר חכם בעוז עלה / במסילה העולה / ליושבי גנים חברים

                5    בשם טוב בא להתקרב / עבודתו עדי ערב / ערב ובקר הטרים

                      והיה אמונת עתו / מראשיתו עד אחריתו / אשר קבע בכל שחרים

                      גבר ישיש ותחכמוני / יפה עין ואדמוני / היה אדיר באדירים

                      והוא נאסף אל ה'א'ה'ל' / למחזת טוב אור יהל / עם משכילים מזהירים

                      ומצא חן ושכל טוב / בשיבתו כגן רטוב / כמו בימי הנעורים

                10   בני דורו היה מכלכל / בדיעה מוסר השכל / בשפתי חן היקרים

                      פרי צדיק מקור חיים / פרץ מעיין לכל איים / מפיק נופך וספירים

                      ארזים לא עממוהו / כאילו חי במותו הוא / קם בנו תחתיו לשרים

                      ויהי בחדש הראשון / אשר נכבה מאור אישון / ונס לחיו מפוארים

                      יהי שלום מנוחתו / צרור חיים רפידתו / עם צדיקים אבירים

                15                          אמן א' א' סלה

ביאור: 1 לזכר צדיק לברכה: כדי להזכיר צדיק זה לברכה, ע"פ משלי י, ז.  ציון זה: מצבה זו.  נערכה: הוקמה וסודרה, ולשון הנקבה מוסב על המצבה.  עלֵי: בגלל.  2 הוא הכה את הארי ביום שלג: ע"פ שמ"ב כג, כ: 'ובניהו בן יהוידע בן איש חיל (חי כתיב)... והוא ירד והכה את הארי בתוך הבֹּאר ביום שלג'. ונדרש על הצדיקים בבבלי ברכות יח ע"א-ע"ב: 'בן איש חי, אטו כולי עלמא בני מתי נינהו? [וכי רק הוא איש חי?] אלא, בן איש חי - שאפילו במיתתו קרוי חי... והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג... דתנא סיפרא דבי רב ביומא דסיתוא' [ששנה ספר 'תורת כהנים' ביום חורף]. והכוונה שר' ברוך היה כבניהו בן יהוידע, שהתמיד בלימודו גם בתנאים קשים (ואולי רומז שהתמיד בלימודו גם בימות החורף הקרים).  שלג בְּרִי: שלג של המלאך 'בְּרִי', האחראי על הגשמים (ועיין להלן).  נשא לעזרת צור בגיבורים: ע"פ שופטים ה, כג: 'לעזרת ה' בגבורים'. גבורי החיל הם תלמידי החכמים, ור' ברוך נשא בעול לעזרת ה', והכוונה ללימוד התורה.  3 ותלמידו: נראה שצ"ל 'ותלמודו' (וכותב המצבה טעה). וע"פ בבלי מעילה יז ע"א (ועוד): 'תלמוד ערוך בפיו של רבי אלעזר בר רבי יוסי'. והכוונה שר' ברוך זכר את תלמודו והוא היה סדור בפיו.  במזל צדק ראש הרים: ע"פ בראשית רבה מב (מג) ג (מהדורת תיאודור ואלבק, עמ' 418) בעניין אברהם: '...מזל צדק היה מאיר לו'. וכאן הכוונה שדמותו התעצמה בזכות מעשי אמת וצדק. אותיות 'במזל' נקודות מעליהן לסימון ראשי תיבות: 'בן מאיר זכור לטוב' (ועיין להלן).  4 גבר חכם בָּעוֹז: משלי כד, ה, ונדרש על בועז, שבעוז ובחכמה נתגבר על יצרו (ויקרא רבה כג, יא [מהדורת מרגליות, עמ' תקמה]). וכאן נראה שר' ברוך היה חכם בתורה שנקראת עוז (ספרי דברים שמג, מהדורת פינקלשטיין, עמ' 398, ועוד).  עלה במסילה העולה: לשון דהי"א כו, טז, והכוונה שעלה לגן עדן.  ליושבי גנים חברים: אל הצדיקים היושבים בגן עדן, על פי בבלי בבא בתרא עה ע"א: 'עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: יכרו עליו חברים... ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר (שיה"ש ח, יג): היושבת בגנים חברים מקשיבים'. ואפשר לפרש שר' ברוך עלה בקביעות במסילה העולה אל בית המדרש, והפסוק 'היושבת בגנים חברים מקשיבים' וכו' נדרש בעניין תלמידי החכמים שבבית המדרש בבבלי שבת סג ע"א, שיהש"ז, ח, יג, ועוד.  5 בשם טוב: ע"פ בבלי ברכות יז ע"א: 'אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם'.  בא להתקרב: בא לחיי עולם הבא.  עבודתו עדי ערב: ע"פ מדרש תהלים קד יח (מהדורת בובר, דף רכג): 'יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. אמר ר' אסי אלו בני אדם שמתעסקין בתורה מערב עד בוקר, שהן עתידין לקבל שכרן.'  הִטרים: הקדים לבוא לבית המדרש, ואולי ר"ל שהקדים להגיע לפני הבוקר ולפני הערב.  6 והיה אמונת עתו: היה עוסק באמונתו ובלימודו, ע"פ אליהו רבה טו: 'כיון שבא אדם לידי מקרא ומשנה ומלמד מהן יראת שמים ומעשה הטוב, שהן זנין ומפרנסין ומכלכלין אותו עד שיכנס לבית עולמו, שנא' והיה אמונת עתך חוסן' וגו' (ישע' לג, ו).  עתו: בכל עת.  מראשיתו עד אחריתו: במשך כל חייו.  אשר קבע: קבע עיתים ללימוד התורה.  בכל שְׁחָרִים: בכל יום.  7 ישיש ותחכמוני: תלמיד חכם שהאריך ימים, ע"פ איוב יב, יב: 'בישישים חכמה וארך ימים תבונה'. ורומז גם לכך שהיה צנוע כדוד המלך, שעליו נדרש הביטוי 'תחכמוני' (שמ"ב כג, ח) בבבלי מו"ק טז, ע"ב: 'תחכמני – אמר לו הקדוש ברוך הוא, הואיל והשפלת עצמך – תהא כמוני'.  יפה עין ואדמוני: כדוד שעסק בתורה והיה משפיל עצמו (ע"פ שמ"א טז, יב).  היה אדיר באדירים: ר' ברוך היה גדול שבגדולים.  8 והוא נאסף אל האהל: נאסף לקברו. ונקוד מעל מילת 'האהל' כרמז לשנת פטירתו, היא שנת מ"א לאלף השישי (1281), ועיין להלן.  למחזת טוב אור יהל: ר' ברוך יזכה למחזה של אור יהל (מאיר), האור הצפון לצדיקים בגן עדן. ואפשר שצ"ל 'למחזה', וכותב המצבה כתב בטעות 'למחזת'. 'אור יהל' ע"פ איוב לא, כו: 'אם אראה אור כי יהל'.  עם משכילים מזהירים: עם תלמידי החכמים, ע"פ דנ' יב, ג: 'והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע'.  9 וּמָצָא חן ושכל טוב: זכה לקיים את הנאמר במשלי ג, ד: 'וּמְצָא חן ושכל טוב' וכו'.  בשֵֹיבתו: בזקנותו.  כגן רָטוֹב: כשהייתה נפשו רעננה כגן רטוב. הביטוי 'גן רטוב' נמצא בשירים ובפיוטים (עיין מילון בן יהודה עמ' 6560; מחזור ויטרי מהדורת הורוויץ, סימן רז, עמ' 186, ועוד).  כמו בימי הנעורים: גם בצעירותו הייתה נפשו רעננה, וגם אז מצא חן ושכל טוב.  10 בני דורו היה מכלכל: היה מלמד את בני דורו מוסר ותורה.  מכלכל: מפרנס, והכוונה מלמד.  בדיעה מוסר השכל: ע"פ משלי א, ב-ג: 'לדעת חכמה ומוסר ... לקחת מוסר השכל', וע"פ נוסח ברכת חונן הדעת (אשכנז): 'דעה בינה והשכל' (ועוד).  בשפתי חן: בדברי שפתיו היפים, ע"פ תהל' מה, ג: 'יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך'.  היקרים: החשובים (אולי ע"פ משלי כ, טו: 'וכלי יקר שפתי דעת').  11 פרי צדיק: ע"פ משלי יא, ל: 'פרי צדיק עץ חיים'. ונדרש בבראשית רבה ל, ו (מהדורת תיאודור ואלבק, עמ' 271): 'מה הן פירות הצדיק, חיים, מצות ומעשים טובים'.  מקור חיים: ע"פ משלי י, יא: 'מקור חיים פי צדיק', והכוונה לדברי התורה של ר' ברוך (ויש כאן התכה של פסוק עם 'פי צדיק' יחד עם פסוק עם 'פרי צדיק' [הערת פרופ' אליצור]).  פרץ מעיין: מקור מים נובע, והכוונה לדברים שלימד.  לכל איים: לקרובים ולרחוקים (השווה יש' מב, ד: 'ולתורתו איים ייחלו').  מפיק נופך וספירים: פיו מפיק מרגליות. והלשון ע"פ בבלי קידושין לט ע"ב: 'פה שהפיק מרגליות', ושמות כח, יח: 'נופך ספיר ויהלום'.  12 ארזים לא עממוהו: צדיקים גדולים לא הִכְהוּ בגן עדן את אור צדקתו של ר' ברוך, ע"פ יחז' לא, ח: 'ארזים לא עממהו בגן אלהים'.  כאילו חי במותו הוא: ע"פ בבלי ברכות יח ע"א: 'אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים'.  קם בנו תחתיו לשרים: על פי תהל' מה, יז: 'תחת אבתיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ'. והכוונה שמהר"ם בנו המשיך את דרכו בהנהגת התורה (ועיין להלן).  13 ויהי בחדש הראשון: ע"פ שמות מ, יז 'ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש', והכוונה לניסן (בשנת מ"א לאלף השישי). וכנראה רומז לא' בניסן, עיין להלן.  מאור אישון: מאור העין.  ונס לחיו מפוארים: ונס ליחו בפטירתו, והלשון ע"פ דבר' לד, ז 'לא נס ליחו', והכוונה שבמותו של ר' ברוך יבשה לחות פניו המפוארים (או: פסקו דברי תורתו).  14 יהי שלום מנוחתו: תהא מנוחתו שלום.  צרור חיים רפידתו: ינוח על משכבו בצרור החיים.  רפידתו: משכבו (שיה"ש ג, י).  אבירים: חשובים.  15 אמן א א סלה: אמן אמן אמן סלה (על נוסח חתימה זה עיין להלן).

ב

דמותו של ר' ברוך, כפי שהיא עולה מדברי נוסח המצבה, היא של חסיד וצדיק הפוקד בתמידות את בית המדרש. הוא מתואר כתלמיד חכם שתלמודו ערוך בפיו, אשר לימד את בני דורו דברי מוסר ודברי חכמה, ופיו 'הפיק מרגליות'. הכינוי 'ישיש' (שורה 7) יכול ללמד שר' ברוך זכה לאריכות ימים, אם כי אפשר שזו מטפורה לגדול בתורה. לימוד התורה והוראתה הוא השבח העיקרי המצוין במצבה. אפשר שיש אזכור גם לעיסוק בענייני צדקה, זאת אם נפרש את המילים 'במזל צדק ראש הרים' (שורה 2) או את המילים 'בני דורו היה מכלכל' (שורה 10) גם במשמעות של צדקה גשמית. תוארו של ר' ברוך הוא 'הרב ר' ברוך'. הוא אינו מתואר במצבה כדיין, כפוסק הלכה או כמחבר ספרי הלכה וכן לא כמנהיג את דורו, אלא יותר כלמדן וידען צנוע, היושב דרך קבע בבית המדרש.

המצבה של ר' ברוך עשויה כדוגמת המצבות של אמצע המאה השלוש עשרה: יש בה ברכה לנפטר שיגיע לגן עדן, ויש בסופה החתימה 'אמן א' א' סלה'[6]. כמה מקומות בנוסח המצבה דורשים דיון מפורט:

א. שנת פטירתו של ר' ברוך מצוינת במצבה על ידי הטור 'והוא נאסף אל ה'א'ה'ל'', ואותיות המילה ה'א'ה'ל' מנוקדות מעליהן, לציון שנת הפטירה. התלבטו החוקרים האם האות ה' הראשונה היא חלק ממנין השנים הרגיל או שהיא מציינת את סימן האלפים[7]. לפי האפשרות הראשונה ר' ברוך נפטר בשנת מ"א לאלף השישי (1281), ולפי האפשרות השנייה הוא נפטר חמש שנים קודם לכן, בשנת ל"ו (1276). שמחה עמנואל ציין שמיעוט התשובות של מהר"ם, שבהן הוא מזכיר את אביו בברכת המתים, מטה את הכף לכיוון שנת 1281[8]. אחרי שנה זו נותרו למהר"ם רק חמש שנות פעילות, לפני שנכלא בשנת 1286. תאריך 1281 מוכח גם מבדיקת מצבות התקופה, הן מוורמייזא והן ממקומות אחרים: צורת הקיצור ה' (=ה' אלפים) ללא ציון המילה 'אלפים' לא הייתה נהוגה כלל בתקופה זו, על כל פנים לא על מצבות[9]. כן לא הייתה נהוגה קודם לכן צורת הכתיבה ד' (=ד' אלפים) ללא ציון מילת 'אלפים'. צורות הכתיבה הרווחות לאחר שנת 1240 היו ציון מספר השנה עם 'לפרט', בלי לציין את האלפים כלל, או ציון מספר השנה עם המילים 'לאלף השישי' (כך גם במצבת מהר"ם[10]) או 'ה' אלפים' במפורש[11]. ידועה מצבה נוספת מוורמייזא, הקדומה בעשרים שנה לזו של ר' ברוך, משנת כ"א לאלף השישי (1261), המביאה גם היא נוסח מפויט, וגם בו מצוינת שנת הפטירה (פעמיים) בצורת גימטרייה של מילה. גם כאן אין האלפים מצוינים כלל. המדובר במצבת הפרנס ר' יקותיאל בר יעקב הלוי מוורמייזא, איתו עמד בקשר גם ר' ברוך[12]. נוסח הגימטרייה הכפולה שם הוא: 'בחיבה ו'ב'א'ה'ב'ה' / ובשיבה טובה / גם עלינו ח'ו'ב'ה' / להזכיר שמו לטובה'[13].

ב. מצוין במצבה שר' ברוך נפטר בחודש ניסן: 'ויהי בחדש הראשון / אשר נכבה מאור אישון' (שורה 13), אבל היום בחודש אינו מפורט, בניגוד למנהג הקבוע בכל המצבות. נראה לי שמחבר הנוסח לא התכוון לוותר על ציון היום בחודש, אלא רצה לרמוז שתאריך הפטירה היה דווקא בר"ח ניסן. זאת בגלל השימוש במילה 'בחדש הראשון', וכן מפני שהקפיד לנסח את הטור דווקא בעזרת שיבוץ של הפסוק בשמות מ, יז: 'ויהי בחדש הראשון', שהמשכו הוא: 'בשנה השנית באחד לחדש'.

ג. המילים 'קם בנו תחתיו לשרים' (שורה 12) מדברות על בנו הגדול של ר' ברוך, מהר"ם. כמה חוקרים פירשו מילים אלה באופן מילולי, ולמדו מהן שלאחר פטירת ר' ברוך תפס מהר"ם את מקומו של אביו[14]. מכאן הסיקו שמהר"ם התמנה לרב קהילת וורמייזא אחרי מות אביו ('תחתיו'), ושמינוי זה יצא לפועל עוד לפני הקמת המצבה[15]. אבל יש קושי ללמוד עובדות היסטוריות מניסוחים פיוטיים המכילים מליצות. תמרור זהירות שיש לנקוט בו, הוא להבין קודם כל את מקור המליצה שעמדה לפני הפייטן, וזאת כדי להבחין האם אכן יש כאן ניסוח חדש שהפייטן הוסיף מעבר ללשון המליצה שעמדה לפניו (ואז אפשר בזהירות ללמוד מדבריו עובדות חדשות), או שמא שילב מליצה ידועה ממקור קדום, אז דבריו צריכים להתפרש קודם כל לפי ביאור המליצה, ובדרך כלל לא ניתן להסיק אז מן המליצה עובדה היסטורית חדשה. המקור הראשון שמחבר נוסח המצבה רומז אליו בדבריו הוא הפסוק בתהלים מה, יז: 'תחת אבותיך יהיו בניך, תשיתמו לשרים בכל הארץ'. אבל המקור העיקרי, שעל פיו עיצב מחבר נוסח המצבה את דבריו ושאת לשונו שיבץ בנוסח המצבה, נמצא בפיוט 'סדר עולם' לשבועות של ר' שמעון בר יצחק, שנהגו לאומרו שנה בשנה בכל קהילות אשכנז[16]. בדבריו על אברהם אבינו ועל יצחק ממשיך דרכו, אומר ר' שמעון (תוך שימוש בפסוק הנזכר מתהילים):

צדק לעשרים העיר ממזרח / בוראו הכיר לשלש איתן האזרח...

קם בנו תחתיו והושת לשרים / בדרכי הורו הלך למישרים...[17].

לפי זה נראה שכוונתו העיקרית של מחבר נוסח המצבה הייתה לציין את שבחו של ר' ברוך שמהר"ם בנו ממשיך את דרכו הישרה, כמו שיצחק המשיך את דרכו של אברהם לאחר מותו ('תחתיו'). גם אם נפרש ש'קם... והושת לשרים' רומז לעלייתו לגדולה ולמינויו של מהר"ם למשרה רבנית (זמן רב לפני פטירת אביו), לא ניתן ללמוד מכאן שתפס את משרתו המסוימת של אביו לאחר מותו. לפי מה שנראה להלן, סביר שמהר"ם אכן שהה בוורמייזא זמן מסוים לאחר פטירת אביו. אבל לפי דעתי לא ניתן להוכיח מנוסח המצבה שהוא התמנה שם לרב הקהילה[18].

ד. שני עניינים בנוסח המצבה מתבארים בעזרת כ"י המבורג 152. כתב יד זה כולל ביאורי פיוטים שנאמרו באשכנז, והוא (או מקורו) נערך לקראת סוף המאה השלוש עשרה בוורמייזא או בקרבתה[19]. בכמה מקומות יש בו ביאורים של ר' ברוך, ושל חכמים נוספים מוורמייזא מן המאה השלוש עשרה[20].

בשורה 2 נאמר: 'הוא הכה את הארי / ביום שלג ברי / נשא לעזרת צור בגיבורים'. לפי צילום המצבה המילים 'ברי' ו'נשא' מטושטשות מעט. לוויזון קרא מן המצבה עצמה 'כלי' במקום 'ברי', אבל מן הצילום ניתן לראות שהקריאה הנכונה היא 'ברי', וכך מחייב גם החרוז הפנימי של השורה ('ארי' / 'ברי')[21]. אך מהו 'שלג ברי'? בתחילה שיערתי שהכוונה היא לשלג של המלאך 'אַף בְּרִי', הממונה על הגשמים (והשלגים), על פי פיוטו המפורסם של הקלירי לגשם: 'אַף בְּרִי אֻותַּת שֵׁם שַֹר מָטָר'[22]. הקלירי מתבסס כנראה על מדרש שאינו ידוע לנו, הדורש את הפסוק באיוב לז, יא: 'אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו'. לפי מדרש זה 'א'ף' ב'ר'י' הן אותיות שמו של שר המטר[23]. גם רש"י ביאר כך את הפסוק הנזכר:[24] 'אף ברי: שם מלאך הממונה על העננים, והוא יפיץ ענן מטרו של המקום'. וכן במיוחס לרש"י לתענית ז ע"ב: 'המלאך אף ברי שמו, יפיץ ענן אורו, גשם שלו'. בדרכו של רש"י הולך גם ר' יוסף קרא[25], ונראה שזו מסורת הביאור בצפון צרפת במאות האחת עשרה והשתים עשרה. אבל עדיין קשה מדוע קיצר מחבר נוסח המצבה וכתב 'שלג ברי' במקום 'שלג אף ברי'. להפתעתי מצאתי בכתב יד המבורג 152 בביאור פיוטו של הקלירי מסורת מקבילה, לפיה שם המלאך הוא 'ברי' ולא 'אף ברי':

'נקט מפסוק דכ' אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו. ושמו של מלאך ברי אותת, כלומ' באותות הוא. פיר' אותת מכוון שמו, כמו 'תתאו לכם' ומתרגמ' תכוונון לכון. ולכך נקרא שמו ברי, לפי שכשרואה שמים ברים ונקיים מייד יטריח עצמו להעביב' וכו'[26].

אפשר שעל אותה מסורת פרשנית מבוססים גם דברי ר' יוסף אבן אביתור (ספרד, מאה עשירית) ביוצר שלו לשבת הגדול 'אאמיר מסתתר': 'י-ה בשלישי הטריח ברי / הדשיא דשאים והפריא / עץ פרי עושה פרי'. יוצר זה התגלגל מספרד דרך צרפת והגיע עד למזרח גרמניה, והיה ידוע גם באשכנז הקדומה[27]. אפשר שגם ר' יוסף אבן אביתור עצמו כיוון כאן למלאך 'ברי'[28]. על כל פנים כך ביאר פיוט זה בעל ערוגת הבושם:

          'הטריח הקב"ה ברי, הממונה על המטר שישקע (צ"ל שישקה) את הארץ, ברי כך שמו של מלאך'[29].

נראה אם כן שמחבר נוסח המצבה הכיר גם הוא את המסורת ששם המלאך הוא 'ברי' (ולא 'אף ברי'), ועל פי מסורת זו כתב את הביטוי 'שלג ברי'.

ה. בשורה 3 כותב מחבר נוסח המצבה: 'ותלמידו[30] בפיו ערוך / הוא הרב ר' ברוך / ב'מ'ז'ל' צדק ראש הרים'. אותיות המילה 'במזל' מנוקדות מעליהן, כסימן לראשי תיבות, שנותנים משמעות נוספת למילה. צונץ היה הראשון שציין ש'במז"ל' נסמך לשמו של ר' ברוך גם במקום אחד בכ"י המבורג 152, כמו על מצבתו[31]. צונץ פענח את ראשי התיבות 'במז"ל' = 'בעדן מנוחתו זכרו לברכה'[32]. כבר בק הציע לבאר את ראשי התיבות: 'בן מאיר זכרונו לברכה'[33]. כפי שנראה להלן, אותיות ב'מ' אכן משמען 'בן מאיר'. אבל אין בטחון האם 'זכרונו לברכה' (או: זכור לטוב) מוסב על ר' ברוך או על ר' מאיר אביו – לפי האפשרות השנייה ניתן היה לכנות את ר' ברוך 'במז"ל' עוד בימי חייו.

הכינוי 'במז"ל' מצוי מאות פעמים בספרות ההלכה של פרובנס וספרד. הוא מתייחס תמיד לרמב"ם, ובדרך כלל הוא בא בצורת 'הר"ם במז"ל'. הראשונים המשתמשים בכינוי זה לגבי הרמב"ם הם בעל ספר ההשלמה, בעל ספר התרומות, רמב"ן ובייחוד הרשב"א, בשו"ת ובחידושיו[34]. הוא נפוץ מאוד אצל הר"ן ורבינו ירוחם, ובספר ארחות חיים. אפשר שהוא נולד כצירוף של ב"מ ז"ל (=בן מיימון ז"ל)[35]. מן העובדה שצורת הרישום הרגילה היא 'הר"ם במז"ל' (ולא למשל 'משה בן מימון במז"ל'), ניתן ללמוד ש'במז"ל' משמעותו 'בן מימון זכור לטוב' (או 'זכרונו לברכה'). נראה שהקיצור 'במז"ל' נולד כנראה לקראת אמצע המאה השלוש עשרה, כארבעים שנה לאחר פטירתו של הרמב"ם (בשנת 1204), זמן רב לאחר שהתחילו לצטט את ספרי הרמב"ם באירופה[36]. כפי שמסר לי פרופ' שמחה עמנואל, בכתבי יד אשכנזיים שנבדקו בא הכינוי 'במז"ל' (חוץ מאשר לגבי הרמב"ם) עוד 3 או 4 פעמים, כולם בהקשר לר' ברוך או לאחיו, יוסף בר מאיר, דודו של מהר"ם. בחלק מן המקרים סביר שהכינוי נרשם רק לאחר דורו של מהר"ם[37].

על פי זה אפשר להציע את התמונה הבאה לגבי גלגוליו של הכינוי 'במז"ל': הוא נוצר ככינוי המתלווה ל'ר"ם', הוא הרמב"ם, בפרובנס או בקטלוניה, סמוך לאמצע המאה השלוש עשרה. הראשון שעושה בו שימוש רב הוא הרשב"א. לדעתי יש סבירות נמוכה מאוד שכינוי כגון 'במז"ל' ייוולד באופן בלתי תלוי בשתי ארצות שונות – בפרובנס או בספרד לגבי הרמב"ם ובאשכנז לגבי ר' ברוך – על ידי שני תלמידי חכמים שונים, ללא תלות בין התופעות. אני משער שהכינוי 'במז"ל' של הרמב"ם נודע למישהו מחוג סיעתו או מבני משפחתו הקרובים של מהר"ם, כנראה בשנות השישים או השבעים של המאה השלוש עשרה, מתוך עיון בחיבור הלכתי (כגון תשובת הלכה) שנכתב בפרובנס או בברצלונה, או בעקבות קשר כלשהו עם חכם פרובנסלי או ספרדי[38]. לאחר שהכינוי 'במז"ל' (לגבי הרמב"ם) נודע בחוגו של מהר"ם, היה מי שהחיל אותו על ר' ברוך או גם על ר' יוסף אחיו[39]. העובדה שהכינוי התקבל דווקא בקשר לשני אחים מוכיחה שבאשכנז פירשו את הכינוי 'בן מאיר זכור לטוב' (או 'זכרונו לברכה').

הציטוט השלם של הקטע הכולל את 'במז"ל' בכתב יד המבורג 152 (דף כג ע"ד) הוא: 'מפי מו' אבי הרב' (= מורי אבי הרב ר' ברוך) במז"ל'[40]. אם נוסח כתב היד מקורי ולא תוקן ע"י סופר בעקבות המצבה, הרי שהיה זה אחד מבניו של ר' ברוך, מהר"ם עצמו או אחיו הצעיר ר' אברהם[41], שאימץ את הכינוי 'במז"ל' בנוגע לאביו.

נראה שהשימוש בכינוי 'במז"ל' בטקסט כתוב לגבי ר' ברוך התחיל רק לאחר פטירתו: מכיוון שבמקורו הוא כולל את ברכת המתים לגבי הרמב"ם, לא סביר שמישהו יעשה בו שימוש לאדם אחר בתקופת חייו. אם כך הוא, הכינוי 'במז"ל' הרשום בנוסח המצבה הוא מן הסתם השימוש הראשון בכינוי זה לגבי ר' ברוך[42], מאוחר יותר נקלט הביטוי בכ"י המבורג 152, אם תוך כדי עריכתו המקורית או בשעת העתקתו[43].

שני העניינים שציינו, ביאור המילה 'ברי' והקיצור 'במז"ל', רומזים על קירבה בין נוסח המצבה ובין כתב יד המבורג 152. כתב יד זה גם אוצר בתוכו ביאורי פיוטים שפירש ר' ברוך, היכולים ללמד גם על עיסוקו של ר' ברוך בלימוד ובביאור פיוטי השנה, וגם על תהליך עריכתו של כתב היד. נדון תחילה במסורות ביאור אלה, ואז ננסה לשער מי היה יכול לכנות את ר' ברוך 'במז"ל', הן בכתב יד המבורג 152 והן בנוסח הרשום במצבה.

ג

ביאורי הפיוטים שבכתב יד המבורג 152 מיוחסים בכתב היד למחברים שונים. ביניהם ישנם ארבעה עשר ביאורים של מילים או קטעי פיוט שפירושם מיוחס לר' ברוך. בכתב היד כלול גם קטע אחד המיוחס ל'ר' אברהם אחי' – קרוב לוודאי שהכותב הוא מהר"ם, ושמדובר בר' אברהם אחיו[44]. בנוסף יש בקובץ גם ביאור אחד המיוחס על ידי העורך לר' מאיר [הוא מהר"ם עצמו]. ואלה לשונות הייחוס המזכירים את ר' ברוך, לפי סדרם בכתב היד[45]:

1.     דף כג ע"ד (בביאור פיוט מן הקרובה לפורים 'אספרה אל חוק', בעניין יוסף שדימה את ישראל למאורות): 'מפי מו' אבי הרב' [=הרב ר' ברוך] במז"ל'.

2.     דף כו ע"א (קושיה על דברי הפייטן בקרובה לפרשת פרה בפיוט 'אמרה סנסנה', בעניין תהליך בדיקת פרה אדומה): 'הקש' מו' אבי ה'ר'ב' ז'צ'ו'ל'ה'ה' (=הרב ר' ברוך זכר צדיק וקדוש לחיי העולם הבא) דבמסכ' פרה... ותירץ...'.

3.     דף מח ע"ה (אחרי סיום ביאור הגדה של פסח, מובאים שני ביאורים להגדה, שלא במקומם): א. 'ולא זכיתי שתאמר – פי' ולא נצחתי...'. ב. 'קרבנו לפני הר סיני' מה טובה עשה לנו בזה א' כדאי' [= אלא כדאיתא] בהלכה במצו' חליצה [יבמות קג ע"ב] ישר' שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן מפי מורי אבי ה'ר'ב' ז'צ'ו'ל'ה'ה''.

4.     דף מח ע"ג (מסורת על חיבור היוצרות לפסח 'אור ישע' – של ר' שלמה הבבלי ו'אפיק רנן' – של ר' משלם בר קלונימוס): 'קבלה שר' שלמ' הבבלי... ור' משולם... מפי מורי אבי ה'ר'ב ז'צ'ו'ל'ה'ה''.

5.     דף נא ע"ב (בביאור היוצר 'אור ישע' משולב ביאור משמו של ר' יקותיאל הלוי): 'משם מו' אבי ז'צ'ל'ה'ה' ואמ' משם הפרנס ר' יקותיאל הלוי'[46].

[דף פא ע"ה ואילך (בין פיוטי מעריב לפיוטי שחרית של א' שבועות): 'שאלו התלמידין את ר' אברהם אחי...', ומובאים מנהגים בעניין חינוך הילדים ללימוד התורה בשבועות].

6.     דף קכ ע"ב (בביאור הפיוט 'זכר תחילת כל מעש', בעניין כיצד יודעים המלאכים שבא הבוקר): 'מלאך אחד יש ברקיע וכתוב לו חסד על כתפיו...': 'מפי מו' אבי ה'ר'ב' ז'צ'ו'ל'ה'ה''.

7.     דף קכ ע"ה (בביאור התקיעתא לשופרות 'אשא דעי בצדק', בביאור המילה 'צפוף'): 'ומו' אבי ה'ר'ב' ז'צ'ו'ל'ה'ה אמ' כמו איילה זו איבריה צפופים פי' רחמה צר'.

8.     דף קכא ע"ו (בביאור פיוט מן הקרובה ליום ב' 'אמרתך צרופה', בעניין בריאת העולם ב'חסד'): 'ו' ימים ח'ס'ד' שעות, מפי מורי אבי הר'ב ז'צ'ל''.

9.     דף קלו ע"ה (בביאור הסליחה 'אין כמדת בשר', בעניין 'רידוף [חרב] נשמטת'): 'נראה למו' אבי הרב ז'צוקל שמצא בסיפרי ראה שימוט סייפים ומים יורדין על ברכיו'.

10. דף קמד ע"ג (בסיום ביאור התחינה 'תפלה תקח'[47]): 'לפי שראה מו' אבי ה'ר'ב' ז'צ'ו'ל'ה'ה' בני אדם טועין בתחנון זה של ר' מאיר [בר יצחק] ציר נאמן בקריאה וגם בפי' נתן את לבו לדרוש ולתור אחר עיקרו ולהעמיד [ד]בר' דבור על אופניו מכח הלכות וגם מפי רבותיו'.

11. דף קמז ע"ג (בסיום ביאור הסליחה 'ארכן וקצרן' של ר' אליה בר שמעיה): 'סליק פי' הסליחה שביאר ה'ר'ב' ז'צ'ו'ל''.

12. דף קנא ע"ב (בביאור הפיוט 'אנא אלקים חיים', בעניין המילה 'צפופין': העורך שילב את ביאור 7 [לעיל] פעם נוספת): 'אגדה דשמואל פרש' ט. איילה זו איבריה צפופין והיא מתקשה פי' רחמה צר מפי הרב ז'צ'ו'ל'ה'ה''.

13. דף קנה ע"ד (בביאור הרהיט 'כי אדוקי אש', לגבי המילה 'יטידוך'): 'פי' אחר מצא ה'ר'ב ז'צ'ו'ל'ה'ה בשם הר' יהודה מפריש מפזז ומכרכר תרגו' ירושלמי טדויי ופייטויי'.

[דף קנח ע"א (כאן מובא ביאור של מהר"ם, על 'משטין בכבל אסור'): 'אבל ר' מאיר בן הרב' ז'צ'ו'ל'ה'ה'[48] היה אומ...''.]

14. דף קעו ע"ב (בביאור הפיוט לגשם 'יפתח ארץ', מדוע לא הוזכר בו חודש טבת): 'יש אומ' שלא הזכיר טבת ולא רצה להזכיר ולהתפלל עבור גשם בטבת טבא לשתא דטבת ארמלתא מפי ה'ר'ב ז'צ'ו'ל'ה'ה'.

מגוון הביאורים מלמד שביאור כל פיוטי השנה והבנתם היה עיסוק אינטנסיבי במסגרת לימוד התורה בוורמייזא, הן של ר' ברוך הן של חכמים אחרים. ר' ברוך עצמו הוסיף על דברי קודמיו: תשעה מתוך ארבעה עשר הביאורים שנמסרו בשם ר' ברוך הם ביאורים של עניינים נקודתיים, אשר נרשמו על ידי שומע. מקור 12 חוזר על מקור 7; מקור 4 מביא מסורת על נסיבות חיבורם של שני פיוטים. במקורות 5, 13 העביר ר' ברוך מסורת ביאור של פרשנים קודמים. רק שניים מן המקורות מביאים ביאור רצוף המיוחס ברובו לר' ברוך (10, 11)[49].

אם אמנם לשונות ייחוסי הביאורים שלפנינו מקוריים ולא תוקנו על ידי סופר מאוחר, ניתן לחלקם לקבוצות הבאות:

קבוצה 1: ייחוס הביאור הראשון כולל 'מורי אבי' ו'במז"ל', אין בו ברכת המתים ז'צ'ו'ל'ה'ה' וכדומה.

קבוצה 2: ייחוסי הביאורים 2–7; 10. אלה כוללים 'מורי אבי', והם כדוגמת מו' אבי ה'ר'ב' ז'צ'ו'ל'ה'ה. באמצע קבוצה זו יש הקטע 'שאלו התלמידין את ר' אברהם אחי'.

קבוצה 3: ייחוסי הביאורים 8, 9 יש בהם 'מורי אבי', וברכת המתים בהם היא ז'צ'ל' ו-ז'צ'וק'ל'.

קבוצה 4: ייחוסי הביאורים 11–14 אין בהם 'מורי אבי' או 'אבי', אבל יש בהם ז'צ'ו'ל'ה'ה'. בקבוצה זו כלול גם הביאור המיוחס למהר"ם עצמו.

ייחוסי הביאורים הכוללים 'מורי אבי' נמסרו אחרי פטירתו של ר' ברוך, על ידי אחד מבניו. מקובל במחקר שהכותב הוא מהר"ם עצמו ולא אחיו ר' אברהם[50]. ואמנם כך נראה, מן הסיבות הבאות:  א. לשונו של מהר"ם, כשהוא פונה בכתב לאביו או מדבר אודותיו (אך לא בחתימת תשובה רגילה) כוללת לעיתים את הצירוף 'מורי אבי'[51].  ב. ברכת המתים ז'ל'ה'ה' וכד' אופיינית לחתימת מהר"ם בתשובותיו, לאחר סיום שנת האבל על ר' ברוך[52].  ג. הניסוח 'וגם מפי רבותיו' (בייחוס ביאור 10) יש כדוגמתו בתשובות מהר"ם[53].  ד. הניסוח של מהר"ם 'שאלו התלמידין את ר' אברהם אחי...' יכול ללמד שגם בשאר הייחוסים מי שכתב 'מורי אבי' הוא מהר"ם ולא אחיו[54]. לפי זה אפשר לשער שקבוצות 2 ו-3 מביאות את ניסוחיו של מהר"ם עצמו, וקבוצה 4, בה חסר 'מורי אבי', מנוסחת ע"י עורך הקובץ, על פי דוגמת ניסוחיו של מהר"ם בקבוצות 2 ו-3[55]. חלוקה זו מתאימה גם לניסוח בגוף ראשון ('אברהם אחי') לגבי ר' אברהם, הכלול בקבוצה 2, ולצורת הניסוח בגוף שלישי לגבי הביאור המיוחס למהר"ם עצמו, הכלול בקבוצה 4.

אם ננסה להתחקות אחר תהליך עריכת המקור של כ"י המבורג 152 על פי רשימת ייחוסי הביאורים של ר' ברוך, אפשר להציע את התהליך הבא, אשר חלקו אינו יוצא מידי השערה[56]:

א. מסורות הפירוש המאוחרות ביותר הכלולות בכ"י המבורג 152 הן של ר' ברוך ובניו, כמו שנזכרו לעיל, והקובץ נערך לאחר פטירתו של ר' ברוך. סביר שמקום חיבורו של הקובץ הוא בוורמייזא עצמה, שם, קרוב לוודאי, נוצרו ונשמרו מסורות הביאור של ר' ברוך[57], ומסורות מקומיות נוספות[58]. סביר שאחת ממטרות העריכה של כתב היד הייתה לכנס מסורות פירוש שהועברו בקהילה בעל פה ולהעלותן על הכתב לאחר פטירת ר' ברוך, כדי שלא יישכחו. עבודת העריכה התחילה לאחר שנת 1282 (כחלוף שנה לפחות מפטירת ר' ברוך), שהרי אף אחד מן ייחוסי הביאורים אינו מזכיר את ר' ברוך בלשון 'הריני כפרת משכבו'.

ב. מהר"ם ליווה את עבודת העורך במשך רוב הקובץ, ודאג לשלב בו את פירושי ר' ברוך אביו שהיו בידו, כשהם מנוסחים על ידו בלשון 'מורי אבי' וכו'. חלק זה של מעשה העריכה ודאי אינו מאוחר לשנת 1286, היא שנת מאסרו של מהר"ם[59].

ג. בין עריכת ביאורי הסליחות שבדף קמד לבין ביאורי הסליחות שבדף קמז עזב כנראה מהר"ם את וורמייזא. העורך המשיך בעבודתו, ושילב כמה ביאורים שהותיר בידו מהר"ם (לעיל, קבוצה 4). ניסוחם הסופי של ביאורים אלה הוא של העורך, שהרי חסרה בהם הלשון 'מורי אבי'[60].

ד

נחזור למצבה של ר' ברוך. גודל המצבה, אורך הנוסח הרשום עליה, והעיצוב הגראפי המדויק על פי השורות הארוכות של השיר – כל אלה מיוחדים למצבתו של ר' ברוך, לא תמיד נהגו כך כאשר נכתבו נוסחים מפויטים (קצרים בדרך כלל) על גבי מצבות בוורמייזא[61]. כמו במקרים אחרים, בראש המצבה בא הסבר (כעין כותרת) מדוע הוצבה המצבה: 'לזכר צדיק לברכה / ציון זה נערכה / עלי מעשיו הישרים'. קרוב לוודאי שמצבה זו זכתה להיות מפוארת בעיקר בגלל הכבוד הרב שבני הקהילה רחשו לר' ברוך ולמשפחתו המיוחסת, ובעיקר לבנו מהר"ם. עצם חקיקת הנוסח המפויט התאימה במיוחד לר' ברוך, בגלל אהבתו לפיוטים ולפירושיהם[62].

קטעים מפויטים הרשומים על מצבות אינו חתומים בשם מחבריהם, ואין דרך לזהות בביטחון מי חיברם. לגבי זהותו של מחבר נוסח המצבה, נוכל רק לדון בכמה אפשרויות, ולהצביע על זו הסבירה ביותר לפי דעתנו.

הנוסח המפויט שנכתב על מצבת ר' ברוך לא יועד לקריאה בציבור ולעיון הגותי-פרשני, אבל לפי שפתו הוא יועד לתלמידי חכמים. הוא נכתב כשיר שבח ארוך, ומשובצות בו מליצות מן המקרא וממקורות התלמוד והמדרש, המתארות את תלמידי החכמים ואת חלקם הצפון להם בעולם הבא. מחבר נוסח המצבה, שהיה בוודאי תלמיד חכם בעצמו, מראה בקיאות במקורות אלה. בכמה מקומות ניכרת בקיאותו של המחבר גם בפיוטי אשכנז ובפירושיהם[63]. סביר שנוסח המצבה נכתב על ידי אחד מבני משפחת ר' ברוך, או על ידי מישהו מבני קהילת וורמייזא שהיה איתם בקשר בעניין עיצוב המצבה והכתוב עליה. תהליך כתיבת הנוסח והכנת המצבה הגדולה ארך בוודאי כמה חודשים; אפשר שהיא הוצבה לא לפני מלאת שנה לפטירת ר' ברוך.

מהר"ם היה פייטן פורה, אך לדעתי לא ייתכן שנוסח המצבה חובר בידי מהר"ם עצמו: המילים 'קם בנו תחתיו לשרים', המכוונות למהר"ם, אי אפשר שנכתבו על ידו. בעיה נוספת היא, שנוסח המצבה מזכיר רק בן אחד של ר' ברוך, ואזכור ר' אברהם נעדר ממנה. נראה לי שגם זה לא יכול היה להתקבל על דעתו של מהר"ם. קרוב בעיניי שמהר"ם לא ראה כלל את נוסח המצבה לפני הקמתה, כלומר הוא כלל לא היה בוורמייזא בעת ההכנות, אחרת היה דורש לתקן את הנוסח[64].

האם אפשר שהנוסח נכתב על ידי ר' אברהם בן ברוך, אחיו של מהר"ם? ר' אברהם עסק לעיתים גם בכתיבת פיוטים: נותרה לנו ממנו קינה (תחילתה: 'אזעק במר לב'), שנכתבה בעקבות גזרת פורצהיים[65]. פיוט זה כתוב בסגנון ובמשקל ספרדי (כדוגמת 'ציון הלא תשאלי'), וניכר ממנו שר' אברהם היה בקי בדוגמאות הפיוט הספרדי שנתאזרחו באשכנז החל מאמצע המאה השתים עשרה[66]. כזכור, גם תבנית הנוסח שעל המצבה של ר' ברוך הגיעה לאשכנז מספרד[67]. אם אכן ר' אברהם ניסח את המצבה, מובן מדוע בחר להזכיר בה את אחיו הגדול (במסגרת דברי השבח לר' ברוך), ומדוע נמנע מלציין את עצמו[68]. לכן נראה בעיניי שיש להעדיף אפשרות זו, שר' אברהם הוא הוא מחברו של נוסח המצבה של ר' ברוך אביו. אם אמנם כך הוא, ר' אברהם היה הראשון שעשה שימוש בכינוי 'במז"ל' לגבי ר' ברוך, בעת ששילב אותו בנוסח המצבה[69]. באמת, מהר"ם עצמו לא עשה שימוש בכינוי זה לגבי אביו בשום תשובה או חיבור שלו שישנו בידינו, ודאי לא לפני פטירת ר' ברוך וגם לא אחרי מותו[70].

נותר עוד לברר כיצד השתלב הביטוי 'במז"ל' בכ"י המבורג 152 במסגרת האזכור הראשון של ר' ברוך בקובץ, כלומר מי מבניו של ר' ברוך כתב את הנוסח 'מפי מו' אבי הרב' [=ה'ר'ב'] במז"ל'.

נראה שיש לפנינו שלוש אפשרויות:  1. באופן חריג מהר"ם כתב כך, אף על פי שבשאר ייחוסי הביאורים בכתב היד הוא הקפיד על ברכת המתים בנוסח ז'צ'ו'ל'ה'ה' או לכל הפחות ז'צ'ו'ק'ל' או ז'צ'ל'.  2. ר' אברהם כתב זאת, והוא שילב את הביאור הראשון, כלומר הוא התחיל את העבודה המשותפת עם עורך כתב היד. לפי אפשרות זו מהר"ם החליף את ר' אברהם בהמשך העבודה.  3. נוסח המקור של כ"י המבורג 152 היה 'מפי מו' אבי ה'ר'ב' ז'צ'ו'ל'ה'ה'', וסופר כ"י המבורג 152 שלפנינו (שהיה אולי בן וורמייזא) אשר הכיר את המצבה, שינה אותו[71].

דעתי נוטה לאפשרות השלישית. אפשר שמטרתו של התיקון הייתה להבהיר ללומד על מי מוסבים הדברים, שהרי קורא רגיל לא יכול כלל להבין צירוף כגון "מו' אבי ה'ר'ב' ז'צ'ו'ל'ה'ה'" ללא מידע נוסף. לכן גם נכתבה המילה 'במז"ל' דווקא בהיקרות הראשונה של אזכור ר' ברוך בכתב היד[72].

*

הנוסח החקוק על מצבת ר' ברוך וכ"י המבורג 152 (בעריכתו הראשונה) נוצרו בקרבת זמן ובקרבת מקום, לאחר פטירת ר' ברוך. על אף השוני הרב ביניהם, שניהם נמצאו מלמדים זה על זה, הן מבחינת פרטי התוכן והן מבחינת דרכי יצירתם.

מצבת ר' ברוך – צילום משנת 1913 של כ' הרבסט מוורמייזא

Worms City Archives 302/CH195