המעין

קנאותו וסבלנותו של מרן הרב קוק זצ”ל בראי עריכת כרוזיו / הרב ארי יצחק שבט והרב צוריאל חלמיש

הורדת קובץ PDF

The Zeal and Patience of Our Master Rav A. Y. haCohen Kook  Z.T.L. in View of the Editing of His Proclamations / Rav Ari Yitzchak Shvat (Chwat) and Rav Tzuriel Halamish

 

הרב ארי יצחק שבט והרב צוריאל חלמיש

קנאותו וסבלנותו של מרן הרב קוק זצ"ל בראי עריכת כרוזיו

בשונה מאישיותו המפורסמת של מרן הרב קוק זצ"ל, המצטיינת בסובלנות ואהבת ישראל מופלגת[1], קיימת בתקופה האחרונה מגמה בחוגים מסוימים להציג את דמותו בדרך יותר קנאית. איזו מהגישות  מדויקת יותר?

תשובה ברורה לשאלה זאת עולה מתוך הקלסרים של משרדו של מרן הרב קוק זצ"ל, שמהם אנו, ב'בית הרב', עמלים בימים אלה להוציא לאור כרך שני של אגרות הראיה משנת תרצ"א[2]. בקלסרים אלו נמצאים בין השאר כרוזים שונים שמרן הרב פרסם, בשלבים שונים של הכנתם. מהגרסאות השונות הקיימות בתהליך עריכתן וניסוחן בידי מרן הרב עצמו, עולה בבירור שאכן היה לרב קוק ב"משנה ראשונה", "על אתר", צד קנאי של כאב עמוק על חילול התורה ומצוותיה באירועים ובזמנים שונים, שהתבטא בכתיבת ביטויים חריפים הרבה יותר מאשר אנו רגילים בכתיבתו בדרך כלל. אך בהמשך, כשחזר הרב על הניסוח לפני הפרסום הסופי, אהבתו לעמו הולכת וממתנת את הביטויים הללו בצורה עניינית, מחושבת וסבלנית יותר. כלומר, העיון בכתי"ק ובגירסאות השונות של אותו כרוז, מעיד ששני הדברים נכונים: בליבו של מרן הרב זצ"ל בערו הן אהבה שלמה לעם ישראל על כל חלקיו והן כאב אמיתי על ביזוי התורה, אך בסופו של דבר בדרך כלל התגברה אהבת ישראל של הרב, הנוסח הפך למתון יותר, והדברים התפרסמו בדרך פחות חריפה ויותר סבלנית כדי שהם גם יתקבלו ויועילו יותר.

להלן אחד הכרוזים שפרסם מרן הרב זצ"ל, כאשר בהערות נמצאת השוואה לכתה"י המקורי והגרסאות המוקלדות השונות. לא הערנו על הוספות שאינן משמעותיות. הוספנו פיסוק קל. ההדגשות אינן במקור.

 

 

חלקו הראשון של הכרוז הערוך כפי שפורסם

ב"ה יום כ"ג לחדש שבט תרצ"א[3]

אחינו היקרים, הקשורים בלבם ונפשם לתקומת ישראל על אדמת קדשו ולבנין ארצנו הקדושה על ידי בניה, היושבים בתוכה, והנקבצים אליה מקצוי הגלויות.

שלו' וברכה מקודש.

בימים הללו, אחים יקרים, אשר הננו שרויים בכל כך רשמי מצוקה ודאבון נפש, בימי מרירות לב מכל המכאובים הנוראים החודרים את כל תהומות הנשמה מהמכות אשר הוכינו פה, בארץ התקוה והגאולה, מידי רוצחים פראים, אשר קמו על קדושים צדיקים והרגו אותם במיתות אכזריות[4], בימים אשר יד החורבן המשטמה והבוז יצא לנגדנו, לעולל עלילות ברשע. ובכל אלה נפלאות גדולות הננו רואים שסוף כל סוף רוחנו בקרבנו מתחזק הוא. תקות ישועת ד' אשר תבוא לעם ד' היא מנחמת אותנו ומאמצת את לבבינו, והחיים בארץ ישראל, והקשר אליה בכל קצה הגולה, הולכים וממשיכים את דרכם בהתחזקות. אבל הכשלונות האיומים אשר פגשנו ואשר אנו פוגשים אותם מידי יום ביומו, לצערינו הגדול[5], הם מעוררים בכל שדרותינו התעוררות של חשבון הנפש ופשפוש וחפוש דרכים.

אמנם ראינו שמבקרים הרבה מצדדים שונים את השיטות הפוליטיות, את המהלך של המשרדים, את הבזבוזים של הכספים[6], בדאבון אנו שומעים את התוכחות הללו שבאות בכל כך שטף, כמי מלח עזים על פצעינו הבלתי נגלדים.

אבל דבר אחד וגדול ועצום הוא הדבר הזה אשר אנו מצטערים, על אשר כל המבקרים ומחפשי דרכי התיקון לישובינו בארץ אינם מביאים אותו כלל בחשבון, במקום שהוא יסוד הכל ועיקר הכל, ועליו אנו רוצים להפגין כעת דוקא, לא חס ושלו' מתוך איזה רצון ללמד קטיגוריא על ישראל בכלל ועל בנינו בוני היישוב בארץ הקודש בפרט, ד' ישמרנו, אלא מפני מכאוב הלב החודר, ומפני החרדות לגורל הארץ והאומה התוקפת את הלב.

והדבר הזה הוא, רבותי, עזיבת[7] משמרת היהדות, וחלול התורה וקודש בישראל, אשר בעו"ה לא נוקו מהם חלקי הישוב. ותחת אשר הקנינים הלאומיים החדשים שהם הולכים ונקנים בהישוב, כמו הסתגלות השפה, חבת הארץ, וחפץ ישובה ועבודתה, צריכים להיות באים בתור תוספת כח לאימוץ היהדות בכלל, זאת היהדות הנאמנה, אשר היא, ורק היא, שמרה ושומרת את קיום האומה למרות נדודיה וגלויותיה, דבר ד' אשר עשה עושה ויעשה אותנו לחטיבה מיוחדת בעלת עמדת עולמים בין כל העמים, באו אלה, המתגדרים אך באלה, ומחריבים את כל החי והרענן, את כל יסוד הקודש, ומעמד הדת והיהדות[8], עד אשר על ידי הנהגה זו הננו נתונים לשמצה גם בין עמי הארץ, ובמנוד ראש יביטו עלינו הגוים, ביחוד החשובים ובעלי המחשבה והרגש שבתוכם, בגלל הזלזול הגדול הזה בערכיו הקדושים אוצרות חיינו לעד[9].

ובשעות שהכלל נותן הוא לעצמו חשבון נפשו, חובה כפולה היא לנו לבוא לידי מחשבה זו של וידוי ושל תשובה, כי אמנם הסיבה היסודית שבכל כשלונותינו, ובכל אבידת הדרך הנכונה והמוצקה אשר אנו צריכים לעמוד עליה בעבודתינו הבנינית בארץ אבות, היא, מה שזנח חלק[10] מישראל השב לארץ ירושתו טוב, מה שהוא מרים יד בקדושת תורתו ושמירת חוקיה, אשר אוצר כל החיים והישועה בה כרוכה[11] בחיים ובפועל כל הימים, וביחוד בשובנו כעת לבנות את הארץ ולהבנות בתוכה ובגללה. גם בדבר כח המושך המוכרח להתגבר בקרב אחינו פזורי הגולה לבא לארץ ישראל ולהתיישב בתוכה, להגדיל בנינה ולהאדיר תוכן חייה, יודעים אנו, שהתביעות על משמעת היהדות כשתהיינה מתמלאות יגבירו את הזיקוק של אלפים ורבבות אחינו לבא לא"י, גם בשביל הצלת היהדות, הצריכה הגנה והצלה בהרבה מארצות הגולה, ומקום הצלתה מוכרח להיות בעיקר ארצנו הקדושה בבנינה. ולהיפך יודעים אנו לצערנו הגדול, מהמוני אחים שרצו להשתקע בא"י ולהשתתף בבנינה, והם נזורו אחור מפני הליקויים אשר הרגישו בעמדת היהדות בחלקי הישוב המתחדש, ומהם גם כאלה שכבר ישבו בארץ ועזבוה מפני הסיבה הזאת עצמה.

הה, אחי, אין קץ לכאב הלב, המתפלץ מדברים כאלה. מצב כזה איננו יכול להיות נמשך והולך. אם לא נעמוד בכל עז, כל אשר זיק היהדות בוער בלבבו באמת, בארץ, ובכל מרחבי הגולה, נגד המורד העלול לבא בתור חורבן היהדות בחלקים ניכרים מישובינו ההולך ומתחדש בארץ, סכנה נוראה נשקפת לעתידו של הישוב ולעתידה של אותה הצפי' הכללית של האומה כולה, הכרוכה במפעליו. כי הרי מצד דבר ד' ובריתו עמנו, בקשר עם הויתנו בארץ ישראל, הלא אין מה לדבר בדבר שתינוקות של בית רבן יודעים אותו, שהכל תלוי בשמירת הברית והתורה, בקשר הקודש של אמונת השם יתברך וקיום תורתו, אלא שגם על פי המהלך של החיים יודעים אנו שכל כבודנו בעמים ביחש עם זכיותינו המוכרחות להיות מוכרות על הארץ בתור נחלתינו הלאומית בכלל, הוא ג"כ קשור באותו הקשר של נשיאת דגל התורה והיהדות הנאמנה.

והנה לפרט פרטים, הלא ילאה הלב לחשוב, וקל וחומר בעט לכתוב. אבל דברים עקריים אשר אנו דורשים במפגיע מכל איש יהודי, מקרוב ומרחוק, המתנדב במאודו לטובת קרנות הבנין והישוב, שידע שלא רק את הנדבה החמרית אנו צריכים לדרוש ממנו לשם ישוב ארץ ישראל, כי אם גם את נדבת הנשמה, שיחד עם עזרתו אשר הוא מגיש לבנין הארץ. יגיש גם את דרישתו, בכל מקום שידו מגעת, וביחוד בקונגרס הציוני הקרוב לבוא[12], שהבנין יהיה מיוסד על יסוד חיי יהדות, חיי ישראל האמיתיים, ולפחות הדברים העקריים, שהנם כעת עומדים בתור תקלות גדולות המהרסות את הכל, הם לפחות יסורו ויפסקו, ותחתיהם יבאו סדרים של חיי יהדות מתוקנים והגונים.

דרישתנו סובבת כעת על הפסקת שלשת מכשולות גדולות ומפורסמות.

א. חילול שבת ויו"ט, לפחות בפומבי ובפרהסיא

ב. על הפסקת אכילת נבלות וטריפות וטמאות, לפחות במטבחים שנועדים שם רבים בכלל, ובמטבחי הקבוצות והעובדים בפרט.

ג. הפסקת אכילת חמץ בפסח

והרביעי[13] הכי נכבד, תיקון החינוך שיהיה בהשפעת קדושת תורתינו הקדושה ומסורת אבות.

ואלו הדרישות מוכרחות להתקבל, על ידי השפעת הכלל כולו שאליו הננו פונים בדברינו אלה, בתור חוקה מטעם הקונגרס.

אנו מקוים שבתיקון הכולל של שלשת המכשלות הללו, והטבת מצב החינוך[14], יבוא חידור[15] הרוח הפנימי מנשמת ישראל שאיננו נכבה גם אחרי כל הקלקולים הרבים הבאים על ידי מהומת לב ושגיוני דעת, ואז תחיינו התקוה, כי יאיר ד' פניו לעמו וארצו. ובתחיית התורה ואור היהדות הנצחית תחיה האומה ותחיה עבודתה הנאמנה לשיבת בנים לגבולם, ואור חדש יאיר על ציון ועל מקראיה במהרה בימינו אמן.

בתקות המדברים מתוך כאב לב נפצע, הקשורים בתקות ישועה ורחמים לעם ד' וחבל נחלתו.

החתומים[16] בברכה נאמנה מקודש

 הק' אברהם יצחק הכהן קוק[17]