המעין

שינויי נוסח בגמרות מהדורת 'עוז והדר'; תגובת מערכת 'עוז והדר' / ינון אהרן ואזנה–נצרים; הרב יעקב לויפר

הורדת קובץ PDF

ינון אהרן ואזנה-נצרים

שינויי נוסח בגמרות מהדורת 'עוז והדר'

מזה כעשר שנים, תוך לימודי בגמרות של מהדורת 'עוז והדר', נתתי אל לבי להתבונן בשינויי הנוסחאות והגירסאות המובאים על ידי עורכי מהדורה זו. מעלותיה של מהדורה זו רבות, והן גלויות וידועות, ולא פלא שבמשך השנים היא נפוצה מאוד מאוד בכל בתי המדרשות. רבים מן הלומדים המשתמשים בגמרות 'עוז והדר' אינם מעיינים כלל במקביל בגמרות שהן צילום של ש"ס וילנא או שזהות לו בנוסחן, וממילא הם לא מודעים לשינויים שנעשו במהדורת 'עוז והדר' מנוסח דפוס וילנא שהוא הנוסח המקובל בדורות האחרונים, ו"לֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה", והנוסח שנמצא בגמרות 'עוז והדר' מתקבל כמובן-מאליו וכאילו הוא הנוסח המקובל של הגמרא.

אולם במשך הזמן נוכחתי לדעת כי לא תמיד הדברים פשוטים ומקובלים, ולעיתים נעשו במהדורת 'עוז והדר' שינויים בשתיקה שלענ"ד נדרש היה להפנות אליהם את תשומת לב הלומדים והמעיינים, כדי שכל אחד יוכל להעבירם תחת שבט הביקורת. בייחוד נדרש הדבר בראותי שהשינויים מתרבים, וכבר אינם עניין מקומי ומקרי. התחלתי לחשוש שמא יש כאן גישה כללית המאפשרת לשנות נוסחאות בקלות יחסית, גישה שעלולה להביא אף לשינויים משמעותיים. מדובר הן על שינויים שצוינו במדור 'הגהות וציונים', והן על שינויים שנעשו בגוף נוסח הגפ"ת[1].

ואפרש דבריי:

1. ראשית, כפי שיבואר בטבלה המובאת בהמשך המאמר, פעמים לא מעטות נעשו שינויים בתוך נוסח הגפ"ת, ומבלי לציין שנעשה שינוי.

1. במדור הגהות וציונים פעמים רבות מאוד מציעים העורכים ללומד לשנות את הגירסא ללא מקורות אלא רק מסברא ("נדצ"ל", "צריך לומר", "יש להוסיף" וכד'), ואף במקומות שאין הגירסא פשוטה מסתמא לא לחינם הניחו אותה כך כל גדולי הדורות עד דורנו היתום ולא הגיהו. בכמה מסכתות שבדקתי נמצא דבר זה בסדר גודל של עשרות מקומות בכל מסכת(!).
2. עוד זאת, כפי שיבואר בטבלה, פעמים רבות מצאנו שבהדפסות 'עוז והדר' של שנים קודמות הושאר נוסח הגמרא על כנו והובאה הגהה במדור הגו"צ, ובהדפסות מאוחרות יותר הוכנסה ההגהה לתוך נוסח הגפ"ת, מבלי לציין שנעשה כאן שינוי. דבר זה מעלה חשש שיש אצל עורכי 'עוז והדר' גישה עקרונית המאפשרת שינויים בקלות יחסית, ומשום כך שינויים אלו הולכים וקונים את מקומם יותר ויותר ממהדורה למהדורה.

במבוא למהדורת 'עוז והדר' (עמ' ה) כתבו העורכים בעניין השינויים בפנים, כי "תוקנו, בלי להעיר על כך, שגיאות שהשתרבבו בש"סים האחרונים, כשהנוסח מופיע לנכון בש"סים הישנים. אף כשהתיקון משנה את המשמעות יש שהתיקון מופיע בפנים, כיון שהשיבוש ברור והנוסח המתוקן מופיע לנכון בש"סים הישנים". כך כתבו גם ב'דבר אל הלומד' הנדפס בראש כל כרך, שהם שינו את הגירסה בפנים "כאשר ראינו טעות שנתחדשה במהדורות האחרונות ואילו במהדורות הקדומות מופיע נוסח מתוקן".

יש להעיר על כך:

1. בשינויים המובאים לקמן בטבלה בדקנו את הגירסא בהשוואה לדפוס ונציה (שנת ר"פ), ומצאנו שבכמחצית מן המקומות (!) הנוסח בדפוס זה אינו תואם לשינויי מהדורת 'עוז והדר' אלא לנדפס בש"ס וילנא[2].
2. כמבואר בטבלה (לדוגמא באותיות ד, ו, ט, יז, יט), לפעמים בהדפסות קודמות של מהדורת 'עוז והדר' ציינו בהגו"צ לשינויים שלא ע"פ דפוסים ישנים, ובהדפסות הבאות שינו בפנים; לכאורה מסתבר שהשינוי שבהדפסה המאוחרת נעשה על בסיס מה שצוין בהדפסה המוקדמת במדור הגו"צ – וא"כ אין הוא נסמך על הש"סים הישנים.

על כך אמר לי העורך האחראי של עוז והדר, הרב יוסף סאמעט שליט"א, שלפני הדפסת המהדורות החדשות נמצאו מקורות לכל הגהות אלו, ועליהם הם סמכו כדי לשנות בגוף נוסח הגפ"ת.

אולם לענ"ד היא הנותנת. התפתחות משמעותית של מציאת מקורות לכמות כזו של שינויים הראויים להיכנס לתוך הגפ"ת (במקרה דנן – חמישה שינויים בתוך תשעה דפי גמרא שנבדקו בטבלה) דורשת מהעורכים יתר הדגשה והסבת תשומת לבם של הלומדים, תוך ציון זהות המקורות שנמצאו לשינויים וסמכותם.

בעניין מדיניותם הכללית של עורכי עוז והדר לעשיית שינויים בפנים אמר לי הרב סאמעט שליט"א, שכאשר משמעות דברי הגפ"ת לא משתנה, וישנה תועלת ללומדים בדבר – ניתן להכניסם פנימה. ואמר שגדולי ישראל הסכימו עמם בזה.

על זאת יש להעיר לענ"ד:

1. לא מצאתי שהעורכים הודיעו ללומדים על מדיניות זו, המאפשרת עקרונית לבצע שינויים לא מעטים בפנים, ומן הראוי היה להביא בצורה ברורה את דעתם זו של גדולי ישראל, ולצטט במדוייק מדבריהם המפורשים שנכתבו ונאמרו בנידון – מפיהם ולא מפי השמועה, ויהיו הדברים חזקים ומוצקים. כך גם ידע כל לומד על אילו מגדולי ישראל נסמכים הדברים ומהו היקף ההסכמה אליהם, וכן יוכל לשמש את רבותיו בנידון.
2. יתכן שהגדולים שהסכימו לעמדה זו, מ"מ לא הייתה כוונתם לשינויים רבים כל כך. שהרי הם לא ראו את כל השינויים שעורכי עוז והדר ביצעו בעקבות דבריהם, שינויים אשר במידה מסוימת שינו את פני נוסח דף הגמרא, כפי שיובא לקמן בטבלה.
3. קשה מאוד להגדיר ולקבוע באיזה אופן המשמעות משתנה ובאיזה אופן לא והגבול בזה כלל לא ברור, שהרי כל לומד יודע שאם מדקדקים כראוי ניתן להבחין במשמעויות ודיוקים אשר באופן שטחי כלל לא ניכרים לעינינו. ואף בעוז והדר נתקלתי בשינויים כאלה, ולא עת האסף להרחיב בדוגמאות.

המורם מכל האמור: על כל לומד להיות מודע לכך שישנם במהדורת 'עוז והדר' שינויים רבים הנעשים לכאורה בקלות יחסית, ולא ניתן להתייחס אליהם באופן מובן מאליו כנכונים.

* * *

לפנינו טבלה המציגה כ"ח שינויי גירסאות שנעשו במהדורת 'עוז והדר' בתוך נוסח הגמרא, רש"י ותוספות בחלק מפרק במה מדליקין, ובה רואים אנו ריבוי גדול של שינויים. אמנם זהו חלק מזערי מהש"ס, אך לענ"ד ומתוך נסיוני הדל יש בכך משום "לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא"[3].

 

מקום השינוי במסכת שבת	הנוסח בש"ס וילנא	הנוסח במהדורות 'עוז והדר'
דף כא, א רש"י ד"ה "מאי לאו להדליק"	"שתדליק הפתילה"	במהדורות תשס"ו תשע"א ותשע"ב לא שינו, ובתשע"ו שינו בפנים "שתדלק הפתילה"
דף כא, א רש"י ד"ה "שמחת"	"להעלות בה"	במהדורות תשס"ו תשע"א ותשע"ב הביאו בהגו"צ בשם מקורות דצ"ל "בה להעלות", ובתשע"ו שינו בפנים
דף כב, ב רש"י ד"ה "סוף סוף"	"לדידיה משרגא לשרגא"	במהדורות תשס"ו תשע"א תשע"ב הביאו בהגו"צ ע"פ כת"י דצריך להוסיף "לדידיה אפילו משרגא", ובמהדורת תשע"ו שינו בתוך לשון רש"י
דף כב, ב תוס' סד"ה "וכי"		במהדורות תשס"ו תשע"א ותשע"ב כתבו בהגו"צ בלי מקורות "יש להוסיף וכו'", ובמהדורת תשע"ו הכניסו זאת לתוך התוס'
דף כג, א רש"י ד"ה "היו"	"בתולות הנשואות"	במהדורות תשס"ו תשע"א תשע"ב ותשע"ו שינו בפנים "בתולות הנשאות"
דף כג, א רש"י ד"ה "שרף"	"גומא"	במהדורות תשס"ו תשע"א ותשע"ב ציינו בהגו"צ דצ"ל "גומ"א" (דהיינו שתיבה זו היא בלשון לע"ז), ובמהדורת תשע"ו שינו בפנים
דף כג, א רש"י ד"ה "ומפריש"	"ומפריש אותו"	במהדורות תשס"ו תשע"א תשע"ב ותשע"ו שינו בפנים "ומפרישין אותו"
דף כג, א בגמ'	"וזמנין דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי"	במהדורות תשס"ו תשע"א ותשע"ב הביאו בהגו"צ בשם מקורות דצ"ל "דחלפי", ובתשע"ו שינו בפנים
דף כד, א רש"י ד"ה "ושל מעמדות"	"לימים של מעמדות"	במהדורות תשס"ו תשע"א ותשע"ב ציינו בהגו"צ שברש"י על הרי"ף כתוב "וימים", ובתשע"ו שינו זאת בפנים ברש"י על הגמ'
דף כד, א רש"י ד"ה "אין נביא"	"הכא", "אלמלא"	במהדורות תשס"ו תשס"ט תשע"א ותשע"ב כמו וילנא, ובתשע"ו שינו בפנים "והכא", "ואלמלא"
דף כד, א תד"ה "אלא"	"לאשמועינן יום טוב"	במהדורות תשס"ו תשע"א תשע"ב תשע"ג ותשע"ו "לישמעינן יום טוב"
דף כד, ב רש"י ד"ה "משום"	בגמ' כתוב "משום סכנה", וכן בד"ה ברש"י	במהדורות תשס"ו תשס"ט תשע"א תשע"ב תשע"ג תשע"ו שינו בתוך רש"י "משום סכנת"
דף כד, ב תד"ה "ולא עולת"	"דוקא ולא חול בשבת"	במהדורות תשס"ט תשע"א תשע"ב ותשע"ג ציינו בהגו"צ בשם 'בארות המים' שצ"ל "ולא עולת חול", ובתשע"ו הכניסו זאת בתוך התוס' בין סוגריים מרובעים
דף כד, ב תד"ה "ולא מילה"	"וקשה בפרק ר"א דמילה"	במהדורות תשס"ט תשע"א תשע"ב ותשע"ג לא הגיהו כלום, ובמהדורת תשע"ו שינו בפנים "דבפרק"
דף כה, א בגמ'	"...וכרת, אסור לאונן"	במהדורות תשס"ו תשס"ט תשע"א ותשע"ב כתבו בהגו"צ בשם 'דבש תמר' דצ"ל "כרת ואסור לאונן", ובמהדורת תשע"ו שינו בפנים
דף כה, א תד"ה "הא"	"ואם נמעט"	במהדורות תשס"ו תשס"ט תשע"א תשע"ב ותשע"ג לא הגיהו כלל, ובמהדורת תשע"ו שינו בפנים "אם נמעט" בלא ו'
דף כה, א תוס' סד"ה "הא"	"וצריך לדחות ולומר"	במהדורות תשס"ו תשס"ט תשע"א תשע"ב ותשע"ג הגיהו בהגו"צ בשם 'ברכות שמים' דצ"ל "וצריך לדחוק ולומר", ובתשע"ו שינו בפנים
דף כה, ב תד"ה "סדין"	"דלא שייך למיתני"	במהדורות תשס"ו תשס"ט תשע"א תשע"ב תשע"ג ותשע"ו שינו בפנים "ולא שייך למיתני"
דף כז, א רש"י ד"ה "ואידך"	"ריבויא דהבגד"	במהדורות תשס"ו תשע"א ותשע"ב כתבו בהגו"צ "צ"ל דוהבגד" בלי מקורות, ובתשע"ו שינו בפנים
דף כז, ב רד"ה "מין כנף"	"מין הטלית"	במהדורות תשע"א ותשע"ב כתבו בהגו"צ בשם כת"י דצ"ל "ממין הטלית", ובתשע"ו שינו בפנים
דף כז, ב רד"ה "סד"א" הראשון	"דטלית צמר ופשתים"	במהדורות תשע"א תשע"ב ותשע"ו שינו בפנים "דלטלית צמר ופשתים"
דף כח, א רש"י ד"ה "מה תחתון"	"מלמעלה מהן אהל"	במהדורות תשע"א ותשע"ב לא שינו, ובתשע"ו שינו בפנים "ולמעלה"
דף כח, א רש"י ד"ה "מכסה"	"ולמעלה דקרא"	במהדורות תשע"א תשע"ב ותשע"ו שינו בפנים "ומלמעלה"
דף כח, א תד"ה "ריבה"	"ונאכל כו' דומיא דצמר"	במהדורות תשע"א ותשע"ב ציינו בהגו"צ בשם 'גליון תוס'' שצ"ל "ונאכל פי' דומיא דצמר", ובתשע"ו שינו בפנים
דף כח, ב תוס' ישנים ד"ה "ור"י"	"כי פריך מה לשרצים"	במהדורת תשס"ו הביאו בהגו"צ בשם כת"י להוסיף "מה לנגעים", ובתשע"ו הוסיפו זאת בפנים בין סוגריים מרובעים
דף כח, ב רש"י ד"ה "הבהבה"	"ותדליק יפה"	במהדורות תשס"ו תשע"א ותשע"ב לא שינו, ובתשע"ו שינו בפנים "ותדלוק יפה"
דף כט, ב רש"י ד"ה "מדקתני"	"וחשבו בעיניו"	במהדורות תשס"ו ותשע"ו שינו בפנים "וחשוב בעיניו"
דף כט, ב רש"י ד"ה "דלא מיפסק"	דיבור המתחיל "דלא מיפסק", ופירש "מידי שהוא מונח בתוך חלל הנר למעלה מכיסוי"	במהדורות תשס"ו ותשע"ב הנוסח כמו בש"ס וילנא, ובהגו"צ הביאו כת"י שצ"ל "מכסויו". ובתשע"ו נוסח הדיבור המתחיל הוא "דלא מיפסק מידי", ובהמשך "שהיא מונחת", "למעלה מכיסויו"

 

כאמור, עיקר הערתי בזה אינו עוסק בשינויים פרטיים כאלה או אחרים, אלא בחידוד הגישה היסודית הראויה כלפי כל נושא ההגהות והשינויים, המחייבת זהירות ואחריות גדולה. נביא מדברי רבותינו האחרונים בעניין זה.

זה יצא ראשונה, רבינו המהרש"א בהקדמתו לחידושי אגדות:

יש מחכמי הדור שנראה להם מתוך קושיא ודקדוק מה להגיה בגפ"ת ולשבש נוסחאות הישנות לפי דעתו, ובעל המדפיס הרואה בהגה"ה זו חושב בלבו כי היא אמיתית ומביאה בתוך הדפוס בגמרות הנדפסים מחדש. ולפעמים המעיין היטב בהגהות אלו ימצא בהם טעות גמור ושיבוש, כאשר ידוע לי באמת בכמה מסכתות כי בדפוסים חדשים נמצאו כמה הגהות בגפ"ת בחוסר ובגרעון שאין להם עיקר ושורש, אבל הם טעות גמור למעיין בהם כל הצורך, ונוסחאות הישנות ישרות הם בלי הגה"ה. ויש לכל הירא וחרד על דבר ה' להתעורר בזה, ופן ישתו התלמידים הבאים ממי התלמוד את מים המאררים האלה. ויש לנו למחות ולגעור בבעל המדפיס שלא ישגיח בשום הגה"ה שאינה ברורה ופשוטה לכל, וגם אם יהיה נראה לו הגה"ה ברורה יניח נוסחא הישנה במקומה ויעמיד הגה"ה מן הצד בגיליון.

כך לימדנו גם רבינו הפרי מגדים בהקדמה שניה לספרו 'אם לבינה' (נדפס בסוף ספר 'המגיד' ח"ג, לונדון תש"ן עמ' שצח):

והנני מזהיר לתלמידים המתחילים פן יהרסו וישלחו ידיהם להגיה איזה ספר מספרי הדפוס, ובפרט בספרי הפוסקים וש"ס וחלילה בתנ"ך על פי הבנתם ופחזותם, חלילה וחלילה, כל הפושט יד תקצץ, וכבר הזהירו חז"ל על זה, ויש חרם מקדמונינו, ואפילו טעות דמוכח לכל ראי השמש אין דרכי להגיה כי אם לסמוך על הרואה.

צא ולמד מדרכו של הגר"א, כפי שכתבו בניו בהקדמתם לביאור הגר"א על השו"ע:

כי מודעת זאת ונתפרסם שלימות ענוות אדונינו [הגר"א] ומוסרו הטוב, אשר לא שלח יד להגיה בנגלה ובנסתר עד אשר סבב כמה ראיות בלבבו והקיף כל מקומות הקשות בבבלי ובירושלמי...

 

אסיים בהערה נוספת, שעשויה לחדד את מבטם של הלומדים, ולהעירם לשים את ליבם לשינויים המחודשים הנעשים לנגד עיניהם:

כידוע, מימי הגר"ח מבריסק זצ"ל ותלמידיו התפתחה בעולם התורה דרך לימוד המציבה את ה"סברא" שבסוגיא במרכז הדיון, ומעמיקה חקר על מנת לבררה ולהבינה. לאורך השנים הולכת ומתרחבת דרך זו בעולם הישיבות ובקרב רוב מניין ובניין של הלומדים, עד שהסברא תופסת חלק עיקרי מאוד בעולמם ובצורת חשיבתם של הלומדים. לדרך זו ערך גדול בבניין התורה בישראל, בעיקר בתפיסת המושגים והדינים בעומקם ובשורשיהם. אך עם זאת יש להיזהר שהדבר לא יביאנו לידי זניחת העיסוק בסוגיות בדרך הפשט, תוך התייחסות מדויקת ללשונן ולמילותיהן. אם ניזהר בזה כראוי נבחין היטב אף בשינויי נוסח והגהות הנעשים בדפוסים, ונדע לבקרם כראוי.

 

תגובת מערכת 'עוז והדר'

להלן תגובתי כאחד מעורכי הנוסח בש"ס 'עוז והדר' למאמרו של הרב ואזנה-נצרים שליט"א.

ראשית, תודה על המילים החמות בדבר מעלות מהדורת תלמוד בבלי 'עוז והדר'. ואכן מערכת עוז והדר עמלה למעלה משלושים שנה להגיש לפני הלומדים את המהדורה הטובה והמדויקת ביותר של התלמוד הבבלי ומפרשיו, עם שיפורים ממהדורה למהדורה. כמדומה שלא הייתה עוד הוצאת ספרים שכך השקיעה בדקדוק ושיפור מהדורת הש"ס שלה, כשהיא אינה נחה על זרי הדפנה.

אחד השיפורים החשובים שאנו גאים בו הוא עניין התיקונים בגוף הנוסח, תיקוני שגיאות וטעויות שנגרמו מחמת מקרי הדפוס או שגגות המעתיקים. וכאן המקום להקדים הקדמה חשובה וכללית בעניין נוסח דפוס וילנא והדפוסים שלפניו, וכן בעניין הגהותיהם של גדולי ישראל בנוסח הגמרא.

דפוס וילנא הפך ל'ברירת מחדל' של דפוסי התלמוד הבבלי לאחר השואה, כאשר רוב דפוסי התלמוד באירופה נכחדו, ובתי הדפוס שהתחילו להדפיס דפוסי צילום ('אופסט') בחרו בדפוס וילנא משום שמהדורות שלו היו נפוצות יותר וקלות יותר להשגה. עובדה זו גרמה לכך שנוסח דפוס וילנא נחשב מאז לנוסח קדוש, שהמשנה ממנו ידו על התחתונה. ובאמת, מי שמצוי בנושא יודע שאין לדברים שחר[4]. דפוס וילנא היה חוליה אחת בשרשרת ארוכה של דפוסים החל מדפוס ונציה הראשון (ר"פ-רפ"ג), כאשר הדפוסים העתיקו זה מזה והטמיעו זה את תיקוניו ושיבושיו של זה. הדבר נוגע במיוחד לשיבושי הצנזורה המחרידים, שהתחילו להיקבע בתלמוד בדפוס באזל, אבל התקבלו גם בדפוסים מאוחרים, ובמיוחד בדפוס וילנא שנאלץ להתמודד עם המלכות הרוסית שידה הייתה כבדה מאוד בכל הקשור ל'כבוד המלכות', מה שיצר ז'אנר שלם של שיבושים דוגמת 'הפקר בית דין היה הפקר' וכדומה[5]. דפוס שהיה אבן דרך חשובה בשינוי הנוסח הוא דפוס אמשטרדם תע"ד-תפ"ג (ראה עליו להלן), שהטיפול בהגהתו הופקד בידי תלמידי חכמים ששיפרו רבות את נוסחו, אבל בכל מה שקשור לידיעת הלשון, כגון שיבושי זכר ונקבה, או בלבול בין ארמית לעברית הם שיבשו הרבה את הנוסח שלפניהם. למעשה הנוסח שלפנינו כיום הוא תערובת אדירה של תיקונים ושינויים ושיבושים, והוא רחוק מאוד מלהיות נוסח מתוקן. זוהי עובדה מצערת, אבל אין בידינו לשנותה. נחמה פורתא היא שרוב רובם של השיבושים אינם מפריעים להבנת הסוגיא באופן קריטי, אלא הם בעיקר שיבושים לשוניים.

נציין במיוחד את דפוס ונציה מהדורת ר"פ-רפ"ג, שהוא אמנם הדפוס השלם הראשון של הבבלי, וככזה הוא נהנה ממעמד בכורה מסויים, אך הוא רחוק מלהיות בעל הנוסח האבסולוטי והקובע. קדמו לו דפוסי שונצינו ופיזרו שהיו בהם נוסחאות מדוייקות שנשתנו בדפוס ונציה בגלל טעויות העתקה וסיבות אחרות. כמו כן, הנוסח של דפוס ונציה עצמו השתכלל בתיקונים חדשים במהדורות מאוחרות של המדפיס בומברג סביב שנת ר"צ, אך תיקונים אלו לא התקיימו משום שהמהדורה הנפוצה ביותר הייתה זו של ר"פ, והדפוסים הבאים כדפוסי באזל, קראקא וכו', שהיו החוליה הבאה בשרשרת הדפוס, חזרו והעתיקו את הנוסח של המהדורה הראשונה, ללא תיקוני המהדורות שאחריה[6].

הגהות גדולי ישראל ששולבו בתוך הנוסח הם סוגיא בפני עצמה, שזוויות שונות שלה נסקרו במיוחד במבוא שלנו לסדר קדשים. גם כאן לא נעשתה עבודה מסודרת לשיפור הנוסח, משום שהמדפיסים לאורך הדורות לא היו מתואמים זה עם זה כמובן, ואף לא חיו כולם באותה תקופה. דפוסים שונים השיגו הגהות שונות מכתבי יד שרכשו או קיבלו מתלמידי חכמים או מיורשיהם, ולא הייתה קיימת שום מדיניות כללית או מקובלת. כך שההנחה שמחבר המאמר מניח שאם גדולי ישראל לא הגיהו אין ראוי להגיה אין לה מקום כלל, משום שאם באופן כללי "לא ראינו אינה ראיה" הרי שכאן על אחת כמה וכמה - גם אם מופיעה הגהה מסויימת בדפוס מסוים בשם אחד מגדולי ישראל, אין זה אומר שום דבר לגבי דברים אחרים שאולי כתב ולא הגיעו למדפיסים, ואף מה שהגיע אליהם - לא תמיד הבינו ולא תמיד הדפיסו. שלא לדבר על כך שרוב גדולי ישראל נטלו את הקולמוס לרשום הגהה על דפי הגמרא שלהם רק במקום שהיה נראה להם שהשגיאה מפריעה להבנה, אבל בתיקוני לשון וכדומה התעסקו הרבה פחות.

לאחר הקדמה קצרה זו[7] שבאה רק כדי לתת רקע כללי בסיסי בנושא נוסח התלמוד שבידינו, נפנה למדיניות של מהדורת 'עוז והדר' בעניין תיקוני הנוסח. אף כאן נקדים ונאמר שהשיקולים התגבשו לאיטם במשך שלושים השנה שעברו, מאז התחיל הרב לייפער שליט"א בהוצאת מספר מסכתות עם תיקונים על ידי מדבקות שהושתלו על הדף בדפוס צילום, והיה ראשיתו מצער, עד ימינו. כמובן שלאורך תקופה ארוכה כזאת רוכשים אנשי המערכת ניסיון רב, ולא נגזים אם נאמר שהניסיון שנרכש במערכת 'עוז והדר' הוא הניסיון הרב ביותר שיש כיום לאיזה גוף שהוא העוסק בהדפסת התלמוד, פשוט משום שאנשי המערכת נמצאים בשדה המערכה 'על רטוב', ומקבלים אלפי פניות ותגובות במשך עשרות שנים. לפיכך אכן קורה שממהדורה למהדורה השתנתה המדיניות לאור הניסיון שנרכש ולאור פניות הציבור, ולדעתנו - לטיבותא! ועתה נפרט:

1. התיקונים שנעשו בגוף הגמרא מעולם לא נעשו מסברא, אלא נלקטו מדפוסים ישנים, עם הבכורה לדפוסי שונצינו ודפוסי ונציה, אבות הנוסח של הדפוסים הקיימים בידינו[8]. במקרה שהנוסח השתבש כבר שם - השתמשנו בכתבי יד. נכונותם ונחיצותם של התיקונים שעשינו נבדקה היטב בשיקול הדעת ובעיון מעמיק.
2. בתחילה סברנו שלא לתקן כלל שום טעות בפנים, והשארנו בפנים את נוסח וילנא וציינו את התיקון הנדרש בגיליון. ברבות השנים התרבו התיקונים ונוספו זה על זה, וקיבלנו מאות מכתבים ופניות מלומדים שהתלוננו כי ריבוי האותיות של מדור 'הגהות וציונים' מנמר את דפי הגמרא ומכביד על שטף הלימוד. כמובן שאין כל הדעות שוות בזה, יש לומד המתעניין מאוד בכל שינוי, דוגמת הכותב הנכבד, ויש שאם הדבר אינו משנה ממש את ההבנה [ורובם המוחלט של התיקונים הם כאלו], אין הדבר מעניין אותו כלל והעיסוק בזה רק מפריע לו.

בעקבות כך פנינו אל כמה מגדולי ישראל שלפי הנחיותיהם פעלנו מתחילת דרכנו, ביניהם מרנן הגרי"ש אלישיב, הגראי"ל שטיינמן, הגר"ש וואזנר והגר"ש אויערבך זצוק"ל^[9], ולהבלח"ט כמה מגדולי ישראל החיים איתנו היום, והם הנחו אותנו בדרך אשר נלך בה. עיקר הנחייתם הייתה כי תיקונים המשנים את המשמעות אין להכניס בפנים אלא להשאיר אותם במדור הגהות וציונים, אבל תיקונים שאינם משנים את המשמעות כתיקוני לשון וכדומה אפשר לתקן בפנים בהסתמך על דפוסים קודמים או כתבי יד.

לפיכך שינינו את המדיניות, וגישתנו עתה היא להעדיף נוסח מתוקן כשהדבר מתאפשר על פי פרמטרים מוסכמים. תיקונים אחרים שאין להם אסמכתא בדפוסים או בכת"י ממוקמים בהגהות וציונים. באופן עקרוני אנו משתדלים להעביר הגהות הנחוצות פחות לסוף הכרך במדור הנקרא "השלמות להגהות וציונים", כדי שעל גבי העמוד תפחת כמות הציונים הקוטעת את רצף הלימוד.

יש לציין, אגב, שעורכי מהדורת הרב שבתי פרנקל שההדירו את מסכת בבא קמא מחדש תיקנו מאות ואלפי שיבושי צנזורה וטעויות אחרות, הרבה יותר ממה שאנו עשינו - והכל מבלי לציין זאת כלל על הדף על ידי אות או ציון כלשהם, ורק הדפיסו את רשימת התיקונים בסוף הכרך. גם מהדורה זו מעוטרת בהסכמתם של הרבה מגדולי ישראל.

1. העובדה שהרב ואזנה-נצרים מצא, שבמהדורות הראשונות הבאנו הגהות ממגיהים שונים (כמו 'ברכות שמים' ו'בארות המים') ובמהדורה החדשה יותר כבר הכנסנום בפנים, נכונה רק לגבי המקרים שבהם מצאנו כדברי המגיה בדפו"י או בכת"י, וכדלעיל (ראה דוגמאות בטבלה דלהלן).
2. דברי המהרש"א שהכותב מצטט דווקא מחזקים את גישתנו:

1. חלק מהתיקונים שנעשו באו בדיוק כדי להחזיר את הנוסח הישן שהיה למהרש"א והשתנה בדפוסים שאחר זמנו.
2. המהרש"א מפנה את חיציו נגד מדפיסי לובלין וקראקא ששינו גירסאות מסברתם או על פי המהרש"ל, עיין בחידושי הלכות ברכות מה, א, שבת נ, ב, שם קלב, א, עירובין מו, א, שם עד, א, ר"ה ו, ב, קידושין טו, א, ב"ב יג, א, חולין כז, ב ועוד, שם מדובר בשינויי גירסאות שנעשו כדי לשנות את פשט הגמרא. ואילו התיקונים שלנו, שנלקחו מספרים קודמים ולא מסברתינו, באים לעזור להבנת הפשט של נוסח הגמרא הקיים.

1. מאותה סיבה שכתבנו לעיל, לא יכולנו לציין תמיד את השינויים מהסוג הנ"ל על ידי סוגריים למיניהם, כי רבים הם מאוד, ואין מטרתנו להלאות את הלומד שעל פי רוב לא מתעניין בחקר טעויות הדפוסים לדורותיהם. אף רבי יהודה אריה ליב בנו של רבי יוסף שמואל מקראקא, בההדירו את הש"ס מהדורת אמ"ד-פפד"מ בשנים תע"ד-תפ"ג, הציג את השינויים הגדולים שעשה בסוגריים, ואילו את התיקונים הקלים שנעשו על פי הגהות אביו הוא הכניס בכל הש"ס בלי לציין כלום. כן נהגו בדפוס פרופס, שבו עשו שינויים חדשים בלי לציין זאת. וכן בש"ס וילנא תיקנו ע"פ הבנתם בדקדוק הלשון הארמית וכדומה בלי לציין כלום (ויש לציין שלפחות בכל הנוגע לדקדוק הלשון הארמית טוב היה אילו לא נטלו בידיהם את הקולמוס, ואכמ"ל).
2. במדור "הגהות וציונים" בגיליון העמוד (המציין לגירסאות או שינויים שאינם מבוססים על גירסה ישנה אלא ע"פ סברתם של תלמידי חכמים לאורך הדורות) אנו נמנעים מלהביא אופנים שונים בהם אפשר להגיה, אם ישנם, אלא בוחרים באופן אחד. ומפנים להשלמות שבסוף הכרך לאפשרויות נוספות אם ישנן.
3. הרב ואזנה-נצרים מצא בדפים אלו 28 שינויי נוסח במהדורת 'עוז והדר' לעומת מהדורת וילנא (ובאמת יש יותר משישים), אנו מביאים פה את המקור להגהות אלו:

מקום השינוי במסכת שבת	הנוסח בש"ס וילנא	הנוסח ב'עוז והדר' והמקור לכך
דף כא, א רש"י ד"ה "מאי לאו להדליק"	"שתדליק הפתילה"	"שתדלק הפתילה" מקור התיקון: כתבי יד[10]
דף כא, א רש"י ד"ה "שמחת"	"להעלות בה"	"בה להעלות" מקור התיקון: כת"י ניורק (ובשאר כה"י תיבת 'בה' ליתה כלל)
דף כב, ב רש"י ד"ה "סוף סוף"	"לדידיה משרגא לשרגא"	"לדידיה אפילו משרגא" מקור התיקון: כתבי יד
דף כב, ב תוס' סד"ה "וכי"		"יש להוסיף וכו'" מקור התיקון: כתבי היד
דף כג, א רש"י ד"ה "היו"	"בתולות הנשואות"	"בתולות הנִשאות" מקור התיקון: כל הדפוסים שלפני וילנא
דף כג, א רש"י ד"ה "שרף"	"גומא"	"גומ"א" Darmesteter numero 553. (בכת"י אין גרשיים על הלעזים)
דף כג, א רש"י ד"ה "ומפריש"	"ומפריש אותו"	"ומפרישין אותו" מקור התיקון: דפוסים ישנים
דף כג, א בגמ'	"וזמנין דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי"	"דחלפי" מקור התיקון: דפוס שונצינו וכתבי יד
דף כד, א רש"י ד"ה "ושל מעמדות"	"לימים של מעמדות"	"וימים" מקור התיקון: בכתבי יד הוא כברש"י על הרי"ף
דף כד, א רש"י ד"ה "אין נביא"	"הכא", "אלמלא"	"והכא", "ואלמלא" מקור התיקון: כל הדפוסים שלפני וילנא
דף כד, א תד"ה "אלא"	"לאשמועינן יום טוב"	"לישמעינן יום טוב" מקור התיקון: דפו"י
דף כד, ב רש"י ד"ה "משום"	בגמ' כתוב "משום סכנה", וכן בד"ה ברש"י	טעות! בכל הדפוסים כולל דפוס וילנא כתוב ברש"י 'סכנת', לא שינינו כאן כלום[11].
דף כד, ב תד"ה "ולא עולת"	"דוקא ולא חול בשבת"	"ולא עולת חול" מקור התיקון: בכת"י (ובאה"מ כיוון לכך מסברתו)
דף כד, ב תד"ה "ולא מילה"	"וקשה בפרק ר"א דמילה"	"דבפרק" מקור התיקון: כת"י
דף כה, א בגמ'	"...וכרת, אסור לאונן"	"כרת ואסור לאונן" מקור התיקון: כת"י מינכן (ובשאר כתבי ידות כרת אסור) וילקוט שמעוני
דף כה, א תד"ה "הא"	"ואם נמעט"	מקור התיקון: כתבי יד (וכיון לכך 'בארות המים' מסברתו)
דף כה, א תוס' סד"ה "הא"	"וצריך לדחות ולומר"	"וצריך לדחוק ולומר", מקור התיקון: כת"י ותוס' הרא"ש[12].
דף כה, ב תד"ה "סדין"	"דלא שייך למיתני"	"ולא שייך למיתני" מקור התיקון: כל הדפוסים שלפני וילנא
דף כז, א רש"י ד"ה "ואידך"	"ריבויא דהבגד"	"דוהבגד" מקור התיקון: כתבי יד
דף כז, ב רד"ה "מין כנף"	"מין הטלית"	"ממין הטלית" מקור התיקון: כתבי יד
דף כז, ב רד"ה "סד"א" הראשון	"דטלית צמר ופשתים"	"דלטלית צמר ופשתים" מקור התיקון: כל הדפוסים שלפני וילנא
דף כח, א רש"י ד"ה "מה תחתון"	"מלמעלה מהן אהל"	"ולמעלה" מקור התיקון: כתבי יד
דף כח, א רש"י ד"ה "מכסה"	"ולמעלה דקרא"	"ומלמעלה" מקור התיקון: דפו"י
דף כח, א תד"ה "ריבה"	"ונאכל כו' דומיא דצמר"	"ונאכל פי' דומיא דצמר" מקור התיקון: דפו"י עד אמסטרדם תה
דף כח, ב תוס' ישנים ד"ה "ור"י"	"כי פריך מה לשרצים"	"מה לנגעים", בין סוגריים מרובעים מקור התיקון: כתבי יד פארמה ווטיקן 129
דף כח, ב רש"י ד"ה "הבהבה"	"ותדליק יפה"	"ותדלוק יפה" מקור התיקון: דפו"י
דף כט, ב רש"י ד"ה "מדקתני"	"וחשבו בעיניו"	"וחשוב בעיניו" מקור התיקון: כל הדפוסים שלפני וילנא
דף כט, ב רש"י ד"ה "דלא מיפסק"	דיבור המתחיל "דלא מיפסק", ופירש "מידי שהוא מונח בתוך חלל הנר למעלה מכיסוי"	דיבור המתחיל הוא "דלא מיפסק מידי", ובהמשך "שהיא מונחת", "למעלה מכיסויו" מקור התיקון: כת"י

 

אנו מנצלים במה חשובה זו של קוראי 'המעין' כדי ש"יראה הקהל וישפוט" אם אחד מהתיקונים שברשימה זו אינו נחוץ ומתבקש.

וזאת למודעי, שאכן שגיאה יצאה מתחת ידינו בכך שעניין זה של התיקונים לא הוזכר ב"דבר אל הלומד", והדבר תוקן בהוצאות האחרונות. להלן הנוסח המודפס היום בפתחו של 'דבר אל הלומד' בתחילת כל כרך במהדורת התלמוד שלנו:

"הגמרא, פירוש רש"י, התוספות וכל המפרשים (בין אלו שנדפסו על הדף בין אלו שנדפסו בסוף כל מסכתא) סודרו כולם מחדש באותיות ברורות ומאירות עיניים, והוגהו מאלפי טעויות ע"פ דפוסים ישנים, כתבי-יד, וכן ע"פ הגהותיהם של חכמי הדורות.

הגהות בגוף הנוסח והגהות שהובאו בהערה: גוף נוסח הגפ"ת הוא כמהדורת וילנא, מלבד כאשר ראינו טעות שנתחדשה במהדורות האחרונות, ואילו במהדורות הקודמות מופיע נוסח מתוקן באופן שאינו משנה את הפשט. בכגון דא - ע"פ עצת גדולי ישראל - הוכנסו התיקונים בגוף הנוסח בלי להעיר על השינוי שנערך, ואם היה זה ע"פ כת"י[13] - הוכנסו התיקונים בסוגריים מרובעים. כל יתר ההגהות שהובאו מפי ספרים וסופרים הוצגו על שולי הגיליון במדור "הגהות וציונים", הכולל אוצר נפלא של הערות, תיקונים, הגהות ושינויי נוסחאות בגפ"ת ובמפרשים הסובבים את הדף".

אני מקווה שהנחתי את דעתו של הכותב הנכבד הרב ואזנה-נצרים שליט"א, ושהועלתי בדברים אלו לרבים שלא שאלו.

                                                                                                    יעקב לויפר