המעין

* הרב [יעקב צבי] יונתן זקס זצ"ל (תש"ח-תשפ"א) היה רבה הראשי של בריטניה במשך 22 שנה (תשנ"א-תשע"ג) ונחשב מהוגי הדעות הגדולים בדורנו. הוא היה איש של חיבורים - בין תורה לאקדמיה, ובין חכמים ואנשי רוח מהעולם כולו. הוא קידש כל חייו שם שמים ברבים, והשמיע קול צלול ללא מורא על יסודות האמונה היהודית. מלכים, רוזנים וראשי ממשלות העריכו אותו ושיחרו לפתחו והתייעצו עמו. הרב זקס היה מנהיג רוחני בקנה מידה עולמי, היה מרצה מבוקש בכל העולם ויהודים ושאינם יהודים למדו מתורתו בכתב ובע"פ. הוא פרסם למעלה משלושים ספרים, שרבים מהם תורגמו לשפות רבות וזכו לתפוצה רחבה. הוא לימד אתיקה ופילוסופיה באוניברסיטאות שונות, וביניהם גם בישיבה-אוניברסיטה בניו יורק. פועלו הרב של הרב זקס הוא צוהר לעתיד לבוא, כאשר הגויים ינהרו ללמוד מעם ישראל את תורת ה', כנבואת ישעיהו "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".

[1] ראה 'לרפא עולם שבור: החיים כקריאה לאחריות' (ספרי מגיד, ירושלים 2010), פרק ב: האמונה כמחאה, ובפרט מעמ' 25; 'השותפות הגדולה: הדת, המדע והחיפוש אחר משמעות' (ספרי מגיד, ירושלים 2013), פרק יב: בעיית הרע, מעמ' 231; 'פסח על שום מה?' (ספרי מגיד, ירושלים, 2015), עמ' 268.

[2] במיזם10 Questions with Chief Rabbi Lord Jonathan Sacks  ['עשר שאלות עם הרב הראשי לורד יונתן זקס'] שאלה מס' 9: “Why do Bad Things Happen to Good People?” ['מדוע קורים דברים רעים לאנשים טובים?'] מתאריך 3 במאי 2013, בכתובת האינטרנט: https://rabbisacks.org/videos-10-questions-with-chief-rabbi-lord-jonathan-sacks/

[3] ראה: רס"ג, אמונות ודעות, מאמר ה אות ב.

[4] המהר"ל שואל על שיטת רבי יעקב ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" (קידושין לט, ב) והרי כתוב "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" וכו' (ויקרא כו, ג-ד). ואם כן, איך ניתן לומר שאין שכר בעולם הזה על קיום המצוות? והוא מסביר שהשכר בעולם הזה אינו עבור המצוות, אלא שמי שמקיים מצוות מושך כלפיו שפע טובה וברכה - "שאם יעשו רצון השם יתברך שברא העולם בטבע גם כן יתן להם הטוב, אבל אין זה שכר מצוות כלל" (תפארת ישראל פרק ס). אולם, כפי שנאמר בריש מסכת פאה, ישנן מצוות שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא (וראה תפארת ישראל פרק סב).

[5] ראה: ב"ר נה, ב: "אמר רבי יונתן היוצר הזה כשהוא בודק את הכבשן שלו אינו בודק את הכלים המרועעים למה שאינו מספיק להקיש עליו אחת עד הוא שוברו, ומה הוא בודק בקנקנים ברורים שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו שוברו, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן (תהלים יא, ה)".

[6] רס"ג שם אות ג.

[7] ראה בהקדמת הרמב"ן לספר איוב (כתבי הרמב"ן ח"א, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ג) עמ' כג בהערת הרב שוועל ד"ה בדברי אליהוא, וכן בסוף פרק לג עמ' קא בהערה ד"ה ואם תחפוץ להבין (פס' ל). וכן ראה פירושי התורה לרמב"ן (מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ך) סוף פרשת ואתחנן בהערה על פס' ט עמ' שעח.

[8] הרב מרדכי יפה בפירושו 'לבושי אור יקרות' על פירוש הרקנאטי לתורה (לבוב תר"מ) לד, א. על פרשת וישב פרק לח.

[9] נבחן שתי דוגמאות למה שעלול לקרות כאשר ישנן 'תשובות מספקות': 1. מדוע האבות לא ביקשו רחמים? בגמ' שבת פט, ב נאמר שלעתיד לבוא עם ישראל יעדיף להימנע מהליכה אל האבות, "ויאמרו לפניו: ריבונו של עולם, אצל מי נלך? אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע ולא ביקש רחמים עלינו, אצל יצחק שבירך את עשו והיה כאשר תריד ולא ביקש רחמים עלינו, אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא ביקש רחמים עלינו, אצל מי נלך?". השאלה היא מדוע באמת האבות לא התפללו עבור עם ישראל, והרי אברהם אבינו התפלל אפילו להצלת אנשי סדום, ומדוע לא התפלל עבור בניו? הרב קוק כותב תשובה נפלאה בעין איה שם לשאלה זו. האבות לא התפללו עבור עם ישראל כי היו להם תשובות טובות מדי מדוע הכרחי שעם ישראל יעבור את השיעבוד במצרים וכד'. כאשר ישנן תשובות מספקות, כאשר מבינים את הצורך, ממילא לא מנסים לשנות את המציאות שנראית הכרחית ובלתי נמנעת. "נלך אצל אברהם שאמרת לו ידע תדע – וגילית לו את גלות מצרים ושיעבודה ולא מצא שום אפשרות לרומם את החפץ של הארת החסד עד בכדי שלא לסבול את המועקה העבדותית"... 2. מה היתרון לעבד לפני המלך מאשר לשר לפני המלך? בברכות לד, ב נאמר: "מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו: חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו וביקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי: אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו - לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך? אמר לה: לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך". יש לשאול: אם רבן יוחנן בן זכאי דומה לשר ואילו חנינא בן דוסא דומה לעבד, היינו חושבים שתפילתו של השר תיענה לפני תפילתו של העבד, שהרי לכאורה שר לפני המלך גדול יותר מעבד לפני המלך! בספר קדושת לוי (במדבר פרשת חקת) מסביר שישנו היבט אחד שבו העבד גדול מהשר: דווקא משום שהשר יודע את מחשבותיו ותוכניותיו של המלך הוא אינו יכול לבקש מהמלך כל דבר, לעומת זאת העבד שאינו יודע את מחשבותיו ותוכניותיו של המלך חופשי יותר לבקש. "והכלל הוא, מאיתו השם יתברך לא יבוא רע כלל להעולמות, ואפילו אם נראה למטה רעה - למעלה הוא טובה, והתכלית הוא טובה. וכן מי שעיניו פקוחות ומסתכל תמיד למעלה יודע שזאת היא טובה, ונמצא שאינו יכול לבקש על הרעה כיון שהוא יודע באמת [ש]לתכלית הוא טובה, והוא מסתכל למעלה על התכלית. וזהו בבחינות 'שר', שרואה תמיד הפנימיות והכוונה מכל המעשים. ויש עוד צדיק שהוא בבחינות 'עבד', שאינו רואה תכלית המעשה רק המעשה עצמו, ובאמת המעשה עצמו למטה נראה אינו טוב, זה יכול לבקש לבטל המעשה ההוא".

[10] ראה בדברי הרב רבינוביץ' במאמרו 'על השואה ועל התקומה', בתוך: דרכה של תורה (מעליות, ירושלים תשנ"ט), עמ' 191-185: "אותה התעלומה המציקה [=צדיק ורע לו, רשע וטוב לו] שלא נתנה לו למשה מנוח כל ימי חייו – את פתרון תעלומה זו רצה הקב"ה לגלות לו למשה... 'ויסתר משה את פניו כי ירא מהביט אל האלקים'. משה, שכל ימיו נתייסר בשאלה זו, נרתע וסירב להביט. למה? 'כי ירא'. ממה פחד, הלא זוהי שאלת השאלות שעומדת בפני המאמין באל אמת! דווקא כאשר ניתנת לו ההזדמנות לפרוץ את הכבלים של השכל האנושי הכלוא בתוך החומר - הסתיר משה פניו. מדוע? יש לומר שהיא הנותנת. משה ידע שאין לב אנוש אלא עם שכל אנוש... ידע משה שאין לחרוג ממגבלות השכל האנושי ועם זה לשמור על הלב של בן אדם, הלב הנרגש לצערו של הזולת, השותף לכאבו ודווה על צרתו. ומזה פחד משה רבינו – 'כי ירא מהביט אל האלקים'!... לא זו בלבד שהתירוצים וההסברים של קצרי שכל וקטני מוחין משתיקים ומדחיקים רגשות אנוש וגורמים לאדישות ואפילו לאכזריות ר"ל, קל וחומר אילו ניתן לאדם להבין באמת את דרכי מידת הדין כי אז היה מאבד את צלם האדם". והשווה לדברי הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק במאמרו 'היהודי משול לספר תורה' [נרשם ע"י ד"ר הלל זיידמאן, תרגום מאידיש: הרב שלום כרמי], בתוך: בית יוסף שאול: קובץ חידושי תורה, חוברת ד (בהוצאת הכולל העליון ע"ש ר' יוסף שאול וחיה גרוס ישיבת רבנו יצחק אלחנן, ניו יורק, תשנ"ד), עמ' 99-97.

[11] רעיון זה מבוסס על דברי הרב יונתן זקס בפירושו להגדה של פסח: Rabbi Jonathan Sacks, The Chief Rabbi`s Haggadah (ibid) pp. 66-67   וראה: לרפא עולם שבור (שם) עמ' 71-72. השווה: יוטא הלברשטאם-מנדלבאום, הרבי מקרן הרחוב (רשימו, עפרה, תש"ע), עמ' 207, בשם הרב שלמה קרליבך: "ישנו מאמר חז"ל שכל דבר בעולם נברא בשביל עבודת ה'. פעם בא מישהו לרבי מאלכסנדר ושאל אותו איך יכול אדם לעבוד את ה' בכך שיהיה כופר? הרבי מאלכסנדר ענה שכשמישהו מבקש ממך טובה אתה מוכרח להיות כופר. אם אתה מאמין בה' אז עמוק בפנים אתה חושב 'אני אתפלל בשבילך, אני אברך אותך, אבל אני לא חייב לעשות שום דבר מפני שה' כבר יעשה את זה'. אז חברים נפלאים שלי, כשמישהו מבקש מכם טובה אתם מוכרחים להיות כופרים גמורים, מפני שאתם צריכים לחשוב שה' לא יעשה בשבילו שום דבר, אתם מוכרחים לעשות את זה!".

[12] ראה 'לרפא עולם שבור' פרק ב: האמונה כמחאה. וראה במאמרי לזכרו של הרב זקס: 'מחאה של תיקון', באהבה ובאמונה (1289), בקישור http://www.meirtv.co.il/site/alon.asp?id=4958

[13] ראה את דברי הרב זקס בספרו 'לרפא עולם שבור', עמ' 203: "תקווה ואופטימיזם אינם זהים. אופטימיזם הוא האמונה שהעולם משתנה לטובה; תקווה היא האמונה שיחד נוכל לשנות את העולם לטובה. אופטימיזם הוא תכונה פאסיבית, ואילו התקווה אקטיבית. אפשר להיות אופטימיסט בלי להיות אמיץ, אך כדי לקוות צריך אומץ רב. התנ"ך אינו ספר אופטימי, אולם הוא אחד משיאיה של ספרות התקווה". דוגמא לכך: התנ"ך מסתיים במילה "ויעל", המבטאת תקווה אקטיבית, וקריאה לפעולה - בניית בית המקדש השני: "כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ וְיָעַל" (דבהי"ב לו, כג).