המעין

סדר פרקי 'שיר של יום' / שמואל כהן

הורדת קובץ PDF

הגמרא במסכת ראש השנה (לא, א) מסבירה את הקשר בין כל שיר של יום לבין היום בו נאמר המזמור:

תניא, רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא: בראשון מה היו אומרים? "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהילים כד), על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. בשני מה היו אומרים? "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד" (שם מח), על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן. בשלישי היו אומרים: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת-אֵל" (שם פב), על שם שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. ברביעי היו אומרים: "אֵל נְקָמוֹת ה'" (שם צד), על שם שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן. בחמישי היו אומרים: "הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עֻזֵּנוּ" (שם פא), על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו. בשישי היו אומרים: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (שם צג), על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן. בשביעי היו אומרים: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּבָּת" (שם צב), ליום שכולו שבת[1].

 

הסבר זה של הגמרא סתום ולא מובן: א. הקשר בין הפסוק הראשון לבין מהלך הבריאה ברוב המזמורים אינו משתמע בהכרח מתוכן הפסוק^[2]. ב. הדימיון מבוסס רק על הפסוק הראשון של המזמורים, וברוב המקרים קיימת התעלמות מהתוכן המלא של המזמור[3].

לכן לדעתי יש מקום להציע הסבר נוסף לבחירת מזמורים אלו לשיר של יום, תוך התבססות על כל המזמור ולא רק על הפסוק הראשון[4]. אם נתייחס לרצף המזמורים לימי השבוע ולא רק למזמור הבודד[5], נמצא שמתוארים במזמורים אלו שלבים בהכרת הקב"ה כמנהיג של ברואיו, הנהגה שבאה לידי ביטוי בכך שהקב"ה הוא שופט כל הארץ. אמנם המזמורים חוברו ע"י מחברים שונים[6] ודנים בנושאים שונים, ומחבריהם מסתמא לא התכוונו ליצור את הרצף הזה, אך נראה שמתקני התקנה ראו בכל מזמור רמז לתוכנו של המזמור הבא במזמורי השבוע.

המזמור של יום ראשון מתאר את שייכות העולם להקב"ה. שייכות זו נובעת מהעובדה שהקב"ה ברא את העולם: "כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה"[7]. בהמשך קורא בעל המזמור לאותם אנשים שהם נקיי כפיים וברי לבב לקבל את מלך הכבוד בהר ה', במקום קודשו: "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד"... במזמור של יום שני הקב"ה כבר נוכח בהר ה': "גדול ה' אלוקינו ומהולל מאוד בעיר אלוקינו הר קודשו". מתואר בו יופיה של ציון משוש כל הארץ שהוא מקום משכנו של אלוקים. הנוכחות של ה' מטילה פחד ומורא על מלכים שרצו לכבוש את ירושלים: "רעדה אחזתם שם חיל כיולדה". משכן ה' בירושלים גורם לשמחה וגיל בשל משפטי ה': "ישמח הר ציון ותגלנה בנות יהודה[8] למען משפטיך", והנהגת ה' עתידה להימשך לאורך זמן "והוא ינהגנו על מות". במזמור של יום השלישי הקב"ה דואג למשפט וצדק בעולם: "אלקים ניצב בעדת אל בקרב אלוקים ישפוט". אלוקים ניצב במשפט כדי לעשות דין ברשעים, ובעיקר בשופטים שמעוותים את המשפט. המחבר זועק נגד משפט המצדיק את הרשע: "עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תשאו", ומבקש לעשות צדק עם החלשים וחסרי המגן: "שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו. פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו". המחבר ממשיך ומעמיד את השופטים במקומם: "אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תיפולו", ומסיים בקריאה "קומה אלוקים שופטה הארץ...". במזמור של יום רביעי כבר מוזכרת התדיינות ה' עם הרשעים בפועל: "הינשא שופט הארץ השב גמול על גאים... עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו. אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו". המחבר תוהה כיצד עולה בדעתם של השופטים הרעים כי אין השגחה: "בינו בוערים בעם... הנוטע אוזן הלא ישמע? אם יוצר עין הלא יביט"?. ומסיים "ויהי לי ה' למשגב ואלוקי לצור מחסי". נושא המזמור של יום חמישי אינו רמוז במזמור של יום רביעי, אבל המזמור של יום חמישי משלים את המזמור ליום רביעי - מזמור יום רביעי עוסק ביחס האדם לחברו, וזה של יום חמישי עוסק במשפט שבין האדם למקום: "כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב"[9]. העם חטא: "ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי", וכתוצאה מכך הקב"ה הסיר את השגחתו ממנו: "ואשלחהו בשרירות ליבם ילכו במועצותיהם". המחבר מסיים שאם ישראל ילכו בדרכי ה' יזכו לביטחון ולשובע: "לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו - כמעט אויביהם אכניע... ומצור דבש אשביעך"[10].

במזמור של יום שישי יש מן המשותף למזמור של יום ראשון: בשני המזמורים הקב"ה מתואר כמלך (ולא כשופט כמו ביתר המזמורים), בשניהם קיימת התייחסות לבריאת העולם, במזמור של יום ראשון נאמר "כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה" ובמזמור של יום שישי "...אף תיכון תבל בל תימוט", בשניהם מוזכרים ימים[11] ונהרות[12], ובשניהם העולם קרוי 'תבל'. כך המזמורים של היום הראשון והיום השישי מהווים מעין מסגרת למזמורים האחרים, כששניהם מדברים על מלכות ה' ולא רק על משפטיו והנהגותיו בעולם.

כאמור 'בפרקים של יום ראשון ויום שישי מוזכרת המילה "מלך", ויש הבדל מהותי במשמעות מילה זו בשני המזמורים. במזמור כד, של יום ראשון, המלך נכתב בסגול "מֶלֶך", שם תואר. מלכותו של ה' אינה נובעת מכך שהוא מנהיג את ברואיו אלא בגלל בריאת העולם המתוארת במזמור. לעומת זאת, במזמור של יום שישי נכתב "ה' מָלָך" בקמץ, כלומר מלך בפועל, מלך מנהיג. ניתן איפה לסכם שקיים קו חורז ברצף מזמורי שיר של יום בו מתוארת קבלת הנהגתו של הקב"ה על העולם.

המזמור של יום שישי מסתיים בביטוי שאף הוא קשור למשפט – עדות: "עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קדש, ה' לאורך ימים". נראה שהמחבר מכוון ב'עדות' לתורה, על פי הנאמר: "תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה" (יט, ח).

נמצינו למדים שנוסף להתאמה של כל מזמור עם היום המתאים לו בבריאה, רצף המזמורים כפי שסודר משאיר לנו מסר מושלם על היחס שלנו למשפט ה' והנהגתו ועל מלכותו על העולם כולו.